תנ"ך - מאמרים


שאלות בספר מלכים

מלכים א'
 
 על טקס המלכת שלמה מספר גם עד ראייה, יונתן בן אביתר הכהן.
א. מה מייחד את סיפורו של יונתן ומה מודגש בסיפורו
ב. מה בדרך הסגנון שבו מביא יונתן את דבריו מדגיש את הרגשותיו?
2. בפרק א' מסופר שעלייתו של שלמה למלוכה הייתה נתונה במחלוקת לכן משהומלך היה על שלמה לוהכיח את עצמו בפני העם:
בפרק ג' מסופרים אירועים המעידים על היותו מלך מצליח שהוכיח את עצמו בפעולות חיוביות. אני צריכה 3 אירועים המעידים על כך בפרק ג'
6. מלכים א' פרק ג': בפתיחה לספר החוקים שלו כותב חמורבי מלך בבל:
"להביא משפט צדק על פני הארץ, להשמיד את הרשעים כך שהחזקים לא ירעו לחלקים כך שאני אשלוט על אנשי הרשע... ואביא אור לארץ, ואביא טוב לתושביה" מה דומה בהשקפה על תפקיד השליט שבדברי חמורבי להשקפה במלכים א' פרק ג'?

 
 למה דוד העדיף את שלמה שימלוך אחריו?
דיון שלם כאן:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1314&msgid=68292882&archive=1
 


פרק א'

1. במלכים א',ב',16-17, מה מבקש אדוניה ומה משמעות בקשתו?

2.הסבירו מדוע אדוניה כי הוא אמור להיות יורש העצר.(שמואל ב',ג',2-5)

3.קראו מלכים א',א',15 והשוו את תיאור דוד לתיאור בפסוק 1, מה ההבדל ומה משמעותו.

4.קראו מלכים א, א',13 ומלכים א',א' 17-18.השוו את הנוסח שהציע נתן לבת שבע עם דבריה של בת שבע לדוד. איזה הבדל בדברי בת שבע מכוון להגדיל את אחריותו של דוד ואיזה מקטין אותה? נמקו את התשובה

5.קראו מלכים א',א',48 , הסבירו כיצד דברי דוד בפסוק זה מהווים סגירת מעגל לדבריו בפס 29.

6 קראו מלכים א',א',50, השוו את תיאור מעשה אדוניה לנאמר בשמות כ"א 14, מה תפקיד של קרנות המזבח?
 
 
 מלכים א' ,א' 6-5.
-כיצד משווה המחבר את אדוניה לאבשלום ומה מטרת ההשוואה?

 מלכים א',א' 27
א.בפסוק יש "קרי וכתיב" הסבירו מהי תופעה זו והדגימו אותה עפ"י פסוק זה.
ב.איזה נוסח,לדעתכם,מתאים יותר,נוסח הכתיב או נוסח הקרי?נמקו דבריכם


 פרק ג'
1.מהן הבמות הנזכרות בפסוקים אלה?(3-2)
2.קראו מלכים א',ג' 1-3,וי"א, 1, מה משותף לתיאור בשני המקומות ומה ההבדל?
3.עיין בפסוק' 2. מדוע מגדירים פסוק זה כ"דויטרונומיסטי"?
4.יש האומרים כי סדר המילים בדברי הנשים יכול להצביע על האם האמיתית. הראו לי הכיצד(היעזרו בפסוק 16-28)
5.יש האומרים כי דברי שלמה בפסוק 27 מעידים שמבחן החרב הצליח נמקו דעה זו.

 
מלכים א' פרק ג'. פס' 1-14.
ציין לפחות שלוש סיבות מדוע מוזכרת בת פרעה.
למה היא מוזכרת באמת?
למי אכפת ממנה?

 
 


1. במלכים א', פרק ג', 16- 22 יש הטוענים שהתובעת (ה"אשה האחת" המדברת בפס' 26-21 )היא האם של הילד החי. אחרים תוענים שהתובעת ("האשה האחרת")היא האם של הילד החי
א. ציין שתי ראיות לכל אחת מהטענות הנ"ל
ב. ציין נקודה אחת המפריכה כל אחת מהטענות הנ"ל
2. הסבר את מהות השוני בין הסיבה שבגללה הלך שלמה לגבעון (במלכים א' פרק ג 4 ) לבין הסיבה אליה הלך לגבעון הכתובה בדברי הימים ב' פרק א'  3-6 ) - הבנתי את הסיבות אני צריכה להבין רק מה מהות השוני בניהן
 
 
לשרשור שהתפתח בעקבות הדיון בשאלות
' href="http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1314&msgid=76264604&archive=1" target=_blank href_cetemp="http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1314&msgid=76264604&archive=1"> לשרשור שהתפתח בעקבות הדיון בשאלות
 

8.קראו מלכים א' פסוקים 16-28
א.לדעת רוב הפרשנים התובעת (האישה הדוברת ראשונה בפני שלמה)היא האם האמיתית הביאו שלושה נימוקים לביסוס דעה זו.
ב.לדעת מקצת הפרשנים הנתבעת (האישה הדוברת שניה בפני שלמה)היא האם האמיתית הביאו שני נימוקים לביסוס דעה זו.

9.קראו מלכים א' פרק ג' פסוקים 25-27 בפסוקים אלה חוזר פעמיים אותו משפט. מה המשפט? מה מטרת החזרה עליו?

10. קראו מלכים א' פרק ג' פסוקים 15-16 בפסוקים אלה חוזר הביטוי המנחה "עמד לפני" . הסבירו את הרעיו המובע באמצעות חזרה זו

11.קראו מלכים א' פרק ג' פסוקים 23-16 הביאו מן הכתוב הוכחות לכך ש:
א. טענות הנשים היו שקולות.
ב.אי אפשר היה להיעזר בעדויות אחרות במשפט זה.

12. הסבירו את תרומתם של השורשים המנחים ש.א.ל ו נ.ת.נ להגשת משמעות הסיפור בפרק זה.


 
1. בספר תהילים ע"ב 2-4 מופיע תכונה שנדרשת למלך אידיאלי
מהי התכונה?

2. במלכים א' ג' 2-3 כיצד עבד העם את ה' בימי שלמה? האם צורת עבודה זו תואמת את השקפת מחבר ספר מלכים על ריכוז הפולחן?
2ב. קראו את פירושו של רד"ק לפסוק 2. מה הטיעון שמעלה רד"ק לזכותו של שלמה על זכות הפולחן בימיו

"רק העם מזבחים בבמות": עד שנבנה הבית כי היתר הבמות היה מחורבן שילה עד שנבנה בית עולמים".

תשובות
1. צדק - מופיע בפירוש בפסוקים (כדאי להוסיף ציטוט).

2.בפסוקים 1-3 בפרק הזה כתוב "עד כלותו (שלמה) לבנות את ביתו ואת בית-ה' ואת חומת ירושלים סביב" - כלומר: בית המקדש עוד לא היה בנוי, אז העם היה זובח בבמות שהיו מפוזרות בארץ.
צורת עבודה זו לא תואמת את השקפת המחבר בדבר ריכוז הפולחן - הפולחן לא מרוכז בבית-מקדש אחד (שכאמור, עוד לא היה קיים), אלא מפוזר בכל הארץ.

2ב. למיטב הבנתי, ממה שכתבת פה, היה היתר זמני לשלמה ולעם ישראל לזבח בבמות: מאז חורבן שילה (בית-ה' הראשון), עד שנבנה בית ה' החדש (בית-עולמים), כי לא ייתכן, שיפסיקו לעבוד את ה', עד שיגמרו לבנות בשבילו את המקדש.


 
איך הפסוקים הנ''ל: "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם, כִּי-הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה; אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה, עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא"(מלכים א' פרק ג' פסוק ד')

ו-"וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם; וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית-אֲדֹנָי, וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה, לְכָל-עֲבָדָיו".(מלכים א' פרק ג' פסוק ט"ו)

מקיימים ביניהם קשר של סגירת מעגל?

תשובה:
בפסוק ד' מסופר, כי שלמה הלך לזבוח בגבעון שליד ירושלים.

בפסוקים ה'-י"ד מסופר על החלום של שלמה בגבעון, שלא קשור לזבח אלא לבקשת שלמה מה' לתת לו "לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע..." (פסוק ט')

בפסוק ט"ו שלמה מתעורר מהחלום והולך לזבוח בירושלים, להעלות עולות ושלמים ולעשות משתה לכל עבדיו.

בין  סיפורי הזבח בפסוקים ב'-ד' ובפסוק ט"ו מסופר על בקשת שלמה ל"לב שומע לשפוט..." - סיפור החלום בא כהקדמה לסיפור הבא על 'משפט שלמה' המפורסם בו הראה שלמה את חוכמתו.

בכל מקרה כבר יש לנו תשובה פחות או יותר, רציתי לדעת אם היא טובה:

בפס' 4 מסופר כי שלמה הלך גבעונה לזבוח שם, בבמה הגדולה-"וילך המלך גבעונה לזבוח שם כי היא הבמה הגדולה".
בפס' 15 מסופר כי שלמה הלך לירושלים, עמד לפני ארון ה' ושם זבח-"ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית אדוני ויעל עולות ויעש שלמים..."
פסוקים אלה מתארים סגירת מעגל מכיוון שפסוק 4 מתחיל את הפרשה בזבח של שלמה בגבעונה, ופסוק 15 מסיים את הפרשה בזבח שלמה בירושלים אל מול ארון ברית ה', וככה הפסוקים מקיימים ביניהם קשר של סגירת מעגל-האחד מתחיל, והשני מסיים.
---



 


מלכים א',ג',28
הוכיחו כיצד פסוק זה מלמד משפטן של הנשים השיג את מטרתו וחיזק את מטרתו וחיזק את מעמדו של שלמה בקרב בנ"י.
מלכים א'ג',15-16
בשני הפס' מופיע צירוף המציין 'עמידה לפני'.
א.מיהו העומד בכל אחד מהפסוקים ולפני מי הוא עומד?
ב.מהי המסקנה שניתן להסיק  מהופעת אותו צירוף בשני הפסוקים.


 
 
פרק ה'
1.עיינו בפסוק 7 מיהם הנציבים האלה?היעזרו במלכים א',ד'7-20,
2.חוקרים רבים סבורים כי מספר הסוסים המובא בפסוק 6 מוגזם, עיינו בדברי הימים,ב' ,ט',25 והראו כיצד הנתונים שם נראים יותר קרובות למציאות.


 
היכן מצאנו בשמואל א' שה' ממתין לחוטא על מנת שישוב מחטאו? (עשרת ימי תשובה).
היכן מצאנו במלכים א' שאדם שאינו מוכיח את החוטא נחשב כאילו חטא בעצמו.
 
תשובות
) לא בטוח - אבל אולי אפשר לראות את זה שה' נותן כמה וכמה נסיונות לשאול על מנת שישוב מחטאו ויעשה את הנדרש - פעם ראשונה כאשר הוא לא מחכה לשמואל בהקרבת העולה שמואל מסיר מידיו את המלוכה, ואז שוב ניתנת לו הזדמנות למלא את הנדרש בכך ששמואל מצווה עליו להשמיד את העמלקים:
"מאיש עד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור".

במלכים ישנו פסוק שאומר "הוכח תוכיך את עמיתך ולא תישא עליו חטא"..



 
 פרק ח'
מהי חשיבותו של בית המקדש בירושלים לחיזוק ממלכת שלמה?
קראו את פרק ח פסוקים 12-30. כיצד מימדים שונים בחשיבותו של המקדש באים לידי ביטוי בפרק?
 

 

 פרק י"א
 
במלכים א', פרק יא' מתואר פילוג הממלכה בעקבות חטאי שלמה.
נדרשתי להסביר את המושג סיבתיות כפולה (סיבה דתית\סיבה ריאלית, עפ"י פרק זה.
לא משנה איפה חפרתי, הסתכלתי וכו', לא מופיע לי בשום ספר [לימוד] מה שאני מחפשת. 


תשובה: יתכן שהכוונה היא שיש שתי סיבות לפילוג הממלכה, אחת דתית, ואחת ריאלית-פוליטית.
הנחיות בקיצור נמרץ: המשך בדיקה והרחבה חלה עליך

דתית: חטאי שלמה, תבדקי מהם, מי הנביא שבישר על קריעת הממלכה, ותפרטי את סיבותיהם.
סיבה ריאלית : מצב הממלכה לפני דוד, ותחילת מלכות דוד, ההגדרות "ישראל ויהודה", המיסים שהטיל שלמה, המשא ומתן בין רחבעם לעם. וכיצד בא לידי ביטוי המעשה הראשון שעשה הפלג הפורש, להראות על פרישתו

תשובה:
סיבתיות כפולה:
היא מונח מקובל בהבנת המקרא.
לדוגמא: הנסיון לכבוש את העי נכשל טוטלית ויהושע זועק לד'.
2 סיבות לכשלון זה הן - הסיפור הקודם של מעילת עכן בחרם. יש חטא וחייבים לנקותו תחילה. וסיבה שניה לכשלון הכבוש היא שיהושע שולח מרגלים ומקבל את דבריהם ללא בדיקה.


 
במה חשובים פס' 26-28 במלכים א' י"א להבנת השתלשלות האירועים?

2.יש מפרשים כי השטנים שהקים ה' לשלמה נועדו להענישו בימי זקנתו. קרא מלכים א' י"א 23-25 והבא מהכתוב 2 ראיות לכך שהפסק האלה מקשים את הקבלה של פרשנות זו.

3.קרא מלכים א י"ב 20-21 והסבר מהו הקושי בביטוי "זולתי שבט יהודה לבדו" וכיצד ניתן לפתור אותו?



 
 
מה הסיבות למרד ירובעם בן נבט בספר מלכים א פרק יא לקראת פסוק 25 והלאה אם אני לא טועה יכול להיות גם לפני וגם לפי שמואל א פסוק 1?

 תשובה ראשונה:
 
אכן ירבעם מרד במלך שלמה כי לדעתו טועה שלמה במה ששינה את הקו שנקט דויד אביו:

וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ:  שְׁלֹמֹה, בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא--סָגַר, אֶת-פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו.


רש"י

וזה הדבר - אשר הוכיחו עליו
שלמה בנה את המלוא - ובבנין זה סגר את פרץ העיר דוד, שהיה הפרץ אחורי המלוא, אמר לו, אביך פרץ פרצות בחומה
ליכנס בו עולי רגלים, ואתה גדרת אותה, לעשות אנגריא לבת פרעה, להושיב שם עבדיה ומשרתיה (סנהדרין קא ב)


מצודת דוד

סגר וגו' - רצה לומר, מאז היתה פרוצה חומת עיר דוד, לצאת ולבוא בה אל המלך, להגיש אליו
דברי ריבותם, והנה שלמה סגר הפרצה, כאילו אינו חושש לעשות משפט העם
וזה הדבר - רצה לומר, בדבר הזה מרד במלך, אשר גינה מעשיו בפרסום, ואמר שלמה בנה את
המלוא, ודוד הלא הניחו פנוי, להתאסף בו לעת הצורך.


לאחר מכן כשראה את מגמתו של ירבעם רצה להענישו:

וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה, לְהָמִית אֶת-יָרָבְעָם; וַיָּקָם יָרָבְעָם, וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל-שִׁישַׁק מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וַיְהִי בְמִצְרַיִם, עַד-מוֹת שְׁלֹמֹה.  

מצודת דוד
אל שישק - לא זהו שנשא שלמה בתו
להמית וגו' - בעבור שהרים בו יד, ומתחילה ראה להזכיר הסיבה אשר בעבורה נתגאה ירבעם להרים יד במלך"


תשובה שניה:
יורבעם בן נבט היה אחראי לסבל בית יוסף, כלומר בלשוננו אחראי על העבודה והמיסוי, העומס שהטיל שלמה על העם כדי לממן את מפעלי הבנייה שלו, פורר את העם הצעיר, שהיה מורכב משתי חטיבות מרכזיות, ישראל ויהודה.
רחבעם בנו של שלמה לא שעה לעצת הזקנים, והאזין ליועציו וחבריו הצעירים וניסה להציג קו נוקשה משל אביו, ובכ כשל, וגרם לפירוד באופן סופי

תשובה שלישית:
יש המסבירים את המעורבות של הנביא אחיה השילוני, שניבה לרחבעם שיקבל את המלוכה על עשרה מהשבטים, כגילוי התמרמרות של חלקים מהעם ובייחוד שבט אפרים על העתקת הפולחן משילה,ששם שכן ארון הברית (וזו כנראה ההתייחסות לשמואל א א 1 )
כל שבט רצה שמרכז הפולחן יהיה בשטחו, כי זה נתן לו כוח פוליטי.
העתקת הפולחן לירושלים העבירה את הכוח לידי יהודה ובנימין והקטינה את כוחו של שבט אפרים.

אחת הסיבות למרד ירובעם היתה תחושת הקיפוח של השבטים הצפוניים, ושבט אפרים היה אחד החשובים שבהם. ענין המקדש הוא חלק מכך.

הסיבה הישירה למרד היתה הגזרות הכלכליות של שלמה שהוחמרו עם עלותו של רחבעם לשלטון, וכללו מיסים כבדים ועבודות כפייה ציבוריות.
מה לא ברור?...
ההתמרמרות הכלכלית התחברה לתחושת הקיפוח השבטית ויצרה פיצוץ פוליטי.

 
 


 
מלכים א' פרק י"א.

פס' 30-32
מהי הסתירה הנוגעת לקריעת השמלה?
פס' 13-11
מהי הסיבה לפילוג הממלכה לפי כל אחד משני הקטעים?
מלאכים א' פרק יב"
כיצד משתלבות שתי  הסיבות יחד לפי מלכים א'?


 
מדובר במלכים א  פרק י"א פסוקים 1-10
נדרשתי לציין שלושה דרכים שהכותב (אגב מי הכותב?) משתמש כדי להדגיש את חטא של נישואי שלמה עם נשים נכריות.
 
תשובה:
על פי הגמרא במסכת בבא בתרא, מחבר ספר מלכים הוא הנביא ירמיהו.

ולשאלתך: הנה הפסוקים המדוברים:
א וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת--וְאֶת-בַּת-פַּרְעֹה:  מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת, צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת.  ב מִן-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אָמַר-יְהוָה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא-תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא-יָבֹאוּ בָכֶם, אָכֵן יַטּוּ אֶת-לְבַבְכֶם, אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם--בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה, לְאַהֲבָה.  ג וַיְהִי-לוֹ נָשִׁים, שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִלַגְשִׁים, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת; וַיַּטּוּ נָשָׁיו, אֶת-לִבּוֹ.  ד וַיְהִי, לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת-לְבָבוֹ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְלֹא-הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם-יְהוָה אֱלֹהָיו, כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו.  ה וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה--אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת, אֱלֹהֵי צִדֹנִים; וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם, שִׁקֻּץ עַמֹּנִים.  ו וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה, כְּדָוִד אָבִיו.  {ס}

ז אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה, לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב, בָּהָר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם; וּלְמֹלֶךְ, שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן.  ח וְכֵן עָשָׂה, לְכָל-נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת, מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת, לֵאלֹהֵיהֶן.  ט וַיִּתְאַנַּף יְהוָה, בִּשְׁלֹמֹה:  כִּי-נָטָה לְבָבוֹ, מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּרְאָה אֵלָיו, פַּעֲמָיִם.  י וְצִוָּה אֵלָיו, עַל-הַדָּבָר הַזֶּה, לְבִלְתִּי-לֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְלֹא שָׁמַר, אֵת אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה.


שים לב כמה פעמים מודגש שהוא לא שמע לציווי האל, כמה מודגש הניגוד לדוד אביו, וכמה מודגשת העבודה הזרה שהביאו איתן הנשים.




 
יש המפרשים כי השטנים שהקים ה' לשלמה נועדו להעניש את שלמה על חטאוי בזקנתטו.
קרא מלכים א י"א 23-25, הבא שתי ראיות לכך שהפסוקים האלה מקשים את הקבלה של פרשנות זו הסבר את הראיות.
לא הבנתי את הפסוקים ולא את השאלה.

תשובה:
ברשותך - אני כן אצטט את הפסוקים - ברור לי שהצטיידת בתנ"ך אבל זה עוזר לי להתמקד...
בגדול הפסוקים מראים כי הסיבות להופעת אותם "שטנים" הן ריאליות במישור המדיני- פוליטי ונובעות מהמציאות הסביבתית...
(מה שנקרא "סיבה ומסובב" - לכל אירוע יש את הנסיבות הנראות לעין והנסיבות האלוקיות, הפסוקים האלו מגלים לנו רק את הנסיבות הנראות לעין)
 וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן, אֶת-רְזוֹן בֶּן-אֶלְיָדָע:  אֲשֶׁר בָּרַח, מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ-צוֹבָה--אֲדֹנָיו.  כד וַיִּקְבֹּץ עָלָיו, אֲנָשִׁים, וַיְהִי שַׂר-גְּדוּד, בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם;=> יש כאן אולי עניין למרד בשלמה מתוך רצון לנקום בבית דוד כי רזון ברח מפני דוד ועכשיו הוא רוצה "להחזיר" לבנו...

וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק.  כה וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל-יְמֵי שְׁלֹמֹה, וְאֶת-הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד; וַיָּקָץ, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְלֹךְ, עַל-אֲרָם.=>אולי רצון  לפרוק את עול שלמה ולהקים אימפריה חדשה





 

שאלות

1. במלכים ב' פרק י"א, פ'ס 14- 25 מסופר על השטנים שהקים ה' לשלמה (כחלק מהעונשים על חטאיו), אך מסופר על עברם, בימי דוד. מדוע אם כן שובצו סיפורים אלה בפרק זה למרות שזמן התרחשובתם היה בימי דוד?

2.מלכים א, פרק י"ב, פס' 30: "ויהי הדבר הזה לחטאת"-

רלב"ג: "רוצה לומר, שכבר היה לחטא עצום, אף על פי שעשוהו (את העגל) לעבוד את ה' יתברך, כל שכן כשעשו מהם עבודת גילולים (= אלילים)".

רד"ק: "כי מלכתחילה לא אמר ירבעם כי לשם עבודת גילולים היה עושה אותם אלא לשם האל, ואחר -כך שב הדבר ההוא והיה לחטאת, שקיבלהו (את העגל) כאלוה, וממנו יצאו לאלוהים אחרים, ככל גויים".

לא ברור לי, במה מסכימים שני הפרשנים לגבי העגל וכיצד מסביר כל אחד מהם את החטא?

3. מדוע לקטע במל"א י"ב, 25-33, חסרה מקבילה בספר דברי הימים ב', י"א?



תשובות:

1. סיפורים אלה שובצו בפרק זה, אע"פ שזמן התרחשותם היה בימי דוד כדי להצדיק את הקמת ה"שטנים" לשלמה. שלמה לא עשה להם כלום, אבל כן עשה "הרע בעיני ה'": לקח נשים נוכריות והלך אחרי אלילים אחרים.
מלבד קריעת הממלכה מעליו, החליט ה' להקים אויבים לשלמה. אבל הרי האויבים לא מאמינים בה', לכן ההצדקה של האויבים לשנאתם היא לא דתית (כי ה' אמר לנו...) אלא הסטורית (כי בימי דוד הכיתם אותנו ועכשיו אנחנו נוקמים...).

2. שני הפרשנים מסכימים על כך, שהעגל הוא מעשה חטא, ברגע שהוא מייצג אלילים (=גילולים, אלוהים אחרים).
ההבדל:
רד"ק מסביר, שבהתחלה העגל לא היה חטא, כי הוא נעשה לשם עבודת ה'.
אולם לאחר מכן, כאשר קיבלו את העגל כעבודת אלילים ולא רק כעבודת ה', הוא נחשב שוב כחטא.
רלב"ג אומר, שמההתחלה העגל היה חטא עצום, ולא משנה, אם עשו אותו כדי לעבוד את ה' או אלילים אחרים - לא היו צריכים לעשות אותו מלכתחילה.

(ותוספת: בני ישראל אמורים לדעת את ההסטוריה של עמם - לדעת שה' לא בדיוק אוהב, שמכינים עגלים...[ר' מעשה אהרן וב"י במדבר])

3. ספר דברי הימים מספר על עלילות מלכות בית דוד על יהודה, ואילו ירבעם מלך בישראל, לכן לא מוצא הכותב לנכון לפרט על עלילות ירבעם באותה מידה שבה פרט בספר מלכים ומסתפק בציון האירועים החשובים וההכרחיים לסיפור שעיקרו, כאמור, הוא רחבעם וממלכת יהודה.

(נכתב ע"י DonaldDick1)


פרק י"ב
 
מה נטיית לבו של רחבעם עוד לפני שהוא שמע את העצות?
מה ההבדל של השקפות עולם של הצעירים לעומת השקפת עולם של הזקנים מבחינת טווך ארוך... בנוגע לעצות?
 
תשובה:
אבל עצת הזקנים:
וידבר (וַיְדַבְּרוּ) אֵלָיו לֵאמֹר, אִם-הַיּוֹם תִּהְיֶה-עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם, וַעֲנִיתָם, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים--וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים, כָּל-הַיָּמִים.

ועצת הצעירים:
אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת-עֻלֵּנוּ, וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ:  כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם, קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי.  יא וְעַתָּה, אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד, וַאֲנִי, אוֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים

תשובה:
שלום לך!
כאשר דוד מולך הוא נצמד לדבר ה' ובכך הוא מצליח לשלוט באומה.
כאשר הוא זקן ועומד למות הוא קורא לבו שלמה ומייעץ לו ללכת בדרכו ולשמוע תמיד בקול ה'.
כאשר אחבעם מולך אחרי שלמה אביו. הוא אנו מתמיד בעצת אביו וסבו. ובמקום זאת הוא מתייעץ עם
שני סוגי יועצים: הזקנים והם חכמי התורה המיושבים בדעתם. והילדים שהם כינוי לאנשים פזיזים (כטבעו של ילד..).

אמנם הזקנים ייעצו לו לנהוג בחכמה כדי להצליח בשלטון וכדי לשלוט נכונה בעם.

הילדים לעומת זאת דחקו בו להכביד את עולו על העם, עוד יותר מאביו.

הערת ביניים: לענ"ד, ברור שצריכה להיות הנהגת מלך תקיפה אבל החכמה היא מהי המידה הנכונה בין קבלת
מרות העם לבין החשש ממרידה, דבר שקרה לרחבעם כמתואר בהמשך הפסוקים.

רחבעם, מעדיף ליישם את עצת הילדים, כך נטיית לבו.. והתוצאות לא אחרו לבוא.

יש להדגיש כי לא היה בכך "טפשות" מצד רחבעם משום שכפי המובא ב-2 הפסוקים

ט"ו ו-כ"ד (15 ו-24) שמאת ה' היתה זאת להעניש אותו..

תשובה:
באופיין של השאלות אותן העלה בפני הזקנים ובפני הילדים.
כשהלך אל הזקנים כתוב "ויועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עמדים את פני שלמה אביו בהיותו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר"
החלק הראשון של הפסוק אומר שרחבעם מתיחס לזקנים כאל קבוצת אנשים שאין לו מגע יומיומי עמם. הם שייכים להיסטוריה וכשאביו שלמה היה חי הם היו יועציו. בחלק השני של הפסוק אנחנו מוצאים כי הוא לא בקש מהם תשובה מעשית איך לנהוג בעם, אלא בא ללמוד מהם איך וכיצד הם נועצים..כלומר טכניקה של התיעצות.
כאשר רחבעם פונה אל הילדים (פס' ח') כבר מודגש הקשר ההדוק שיש לו עמם וגם העובדה שהם עמדים לפניו (ולא לפני אביו) כלומר חולקים לו כבוד וכבודו יקר בעיניהם עד כדי כך שכאב העם שולי בעיניהם.
אותם הוא שואל "מה אתם נועצים (ולא איך) ונשיב דבר את העם הזה ...
כאן הוא מבקש תשובה ביודעו מראש שהתשובה תתחשב ברצונו מעל לכל.
לפיכך ניתן לקבוע בוודאות כי נטיית ליבו של רחבעם מלכתחילה היתה שלא להתחשב בבקשת העם להקל מעליו אלא למלא את תאוותיו שנעשו בשרירות לב.
מהזקנים הוא ביקש לדעת "איך יועצים" - רק טכנית. מהילדים הוא בקש תשובה לשאלה. מוסבר היטב בפסוק המקדים ומסביר את הרקע ליחסים "הטובים"  בינו לבין הילדים שעליו הסתמך, ביודעו מראש את תשובתם, לאור העובדה שהם מתרפסים לפניו (כדי שגם הם יהנו בבא היום מהעצם שיזרוק לעברם). אכן מוכר גם במחוזותינו........
כל הקטע של פניית המלך לשני הצדדים לא באה אלא כדי להצביע עד כמה היה תחמן ואף כי נראות השאלות תמימות לחלוטין יש להכנס לדקויות כדי לגלות
איך התחמן משיג את משאלותיו. המלך מציג את עצמו כדמות אוביקטיבית שאין לו מושג מה לענות לעם. לכן הוא פונה לזקנים וגם לילדים שלא יטעו לחשוב שהוא אינו מתחשב בדעת הקהל. אבל בתוך תוכו הוא מכוון לכך שהתשובה תהיה בהתאם לרצונו או נטיות לבו.

אנחנו נוטים לדלג על פרטים קטנים בתנ"ך אך לעתים מלה קטנה אחת מרמזת לנו עולם ומלואו. זו הסיבה שהתלמידים קבלו את השאלה הזו, כדי שילמדו לחפש ולמצוא משמעות שמובאת רק בצורה מרומזת.
תשובה:
לא בטוחה שזה רשום אבל אפשר להסיק את זה,
הוא הרי יכל לנחש מה תענה לו כל קבוצה (הוא מכיר אותם!)
לכן בחר ללכת לשמוע קודם את הזקנים ואז את הנערים - כד שיוכלו לסתור את דברי הזקנים...
(אם הייתה לו נטייה אחרת אז הוא היה חוזר לזקנים ומשטח בפניהם את טענת הצעירים כדי שיסתרו אותה...)

תשובה:
את נטיית הלב של רחבעם אפשר ללמוד, כמו שצויין בתשובה הקודמת, מכך שהתתיעצות שלו עם חבריו הצעירים הייתה בעצם הזמנה לאישור דעתו.
תקראי בתשובה הקודמת כיצד הוא פנה אל הזקנים, וכיצד אל הצעירים.
כדי שתביני אפשט זאת: זה כמו שמישהי רכשה שימלה, ולבשה אותה ליד חברותיה? נו איך השמלה, היא שואלת.
ברור שרוב החברות הטובות יגידו נפלאה.
להבדיל כמובן, זו הכוונה של תשובה מוזמנת






מלכים א', ט"ו

1)לציין 2 דוגמאות מפס' 9-15 המבססות את הקביעה שאסא עשה הישר בעיני ה.
2) מה הפגם לדעת הסופר המקראי בהצלחתו של אסא? (פס' 11-15)
3)עפ"י פס' 17, מה היתה מטרתו של בעסא מלך ישראל בבניית הרמה? והבא הוכחה אחת מפסוקים 18-21 המלמדת שפעולתו של בעסא השיגה את המטרה.



 
פרק י"ז
במלכים א פרק יז
מהם התפקידים של הנביא?  
תשובות:
תחילה ציטוט מספר דברים (פרק י"ח. י"ח,כ"ב):

יח נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ.
  
כב אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא--הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה:  בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ."

נראה בעליל את תפקיד הנביא: להביא את דבר ה' אל העם הן במסרים חדשים והן כתוכחות על אי שמירת מצוות התורה.כך למשל:

שופטים ב' י"ז:
"וְגַם אֶל-שֹׁפְטֵיהֶם, לֹא שָׁמֵעוּ--כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם:  סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם  לִשְׁמֹעַ מִצְו‍ֹת-יְהוָה--לֹא-עָשׂוּ כֵן"

מלכים ב ז' א':
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה:  כֹּה אָמַר יְהוָה, כָּעֵת מָחָר סְאָה-סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל--בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן"

שם י"ח י"ב:
"עַל אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם , וַיַּעַבְרוּ אֶת-בְּרִיתוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה; וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא עָשׂוּ"

 עוד תשובה:
לשואלת שלום. מקריאת הפרק, לפני התייחסות לפירושי הפרשנים המסורתיים וחז"ל, עולה לדעתי כי אליהו לומד פרק בחמלה.
בסוף הפרק הקודם מסופר על אחאב שעושה רע בעני ד' יותר מכל קודמיו.
אליהו קובע כי מעתה לא יהיה מטר על הארץ, כי אם לפי דבריו. הבעייה -- לא רק אחאב סובל, כי אם כל כלל ישראל. ועל כן (כך לפחות לי נראה) ד' שולח אותו למדבר, ושם הוא תלוי בחסדי עופות השמיים, אם כי הם דואגים שלא יחסר לו כלום. (יש לזכור, שבשעת בצורת גם בעלי החיים סובלים...)
משם נשלח אליהו להיות תלוי בחסדי הקצה הנמוך בפירמידת המזון, אלמנה אומללה. זו רוצה לעשות כל שביכלתה לכבד את אליהו, אולם לבקשתו למזון מתגלה האלמנה במלא עליבותה: יש לה מעט קמח ומעט שמן, כדי ארוחה אחת, ולאחריה צפוי לה ולבנה המות מרעב. אליהו רואה עד אנה מגיעה הקללה שהוא קילל את הארץ בבצורת, והדבר הראשון שהוא עושה הוא נס המבטיח לאלמנה את פרנסתה עד שהקללה תסור. אליהו לומד שהנדכאים אינם צריכים לשלם על חטא הרשעים. אליהו מפנים את חובתו לאומללים, ומחייה בנס את בן האישה שמת כדרך הטבע.
פרק זה מתחיל בעצם את פעילותו של אליהו, הקנאי לדבר ד', שחז"ל מזהים את קנאותו עם קנאות פנחס בן אלעזר הכהן.
כאמור דברי מובאים כהבנתי את הפרק, ואינם באים במקום פרשנויות מסורתיות.


 
מלכים א' פרק י"ז פסוקים 8-16 מה המבחן שאליהו בוחן את האישה האלמנה.
בראשית פרק כ"ד יש איזהשהו סיפור של מבחן עם העבד של אברהם.
כנראה מתי שהוא בוחן את רבקה. לא בטוח.

עליי להשוות ולמצוא דברים דומים בין שני המבחנים הללו.
רש"י אומר פשוט שאליהו למד מעבד אברהם ובחן את האישה האלמנה באופן דומה.

האם ישנו מנהג כזה בתנ"ך של אלמנות לעמוד בפתח העיר?
מכיוון שאלוהים אומר לאליהו שתחכה לו אלמנה בעיר צרפת שבצידון. הוא לא אומר לו שהיא תחכה בפתח העיר והוא גם לא מסביר לו את המראה שלה.
אז איך שאליהו הגיע לפתח העיר כתוב שהוא זיהה את האלמנה.
מאיפה הוא ידע שהיא אלמנה? כיצד הוא זיהה?
אמרו לי להיעזר בספר בראשית ל"ח פס' 14. לדעתי זה פשוט מנהג של אלמנות לעמוד בפתח העיר וכך אליהו ידע. אבל אני לא יכול להיות בטוח בזה
 
תשובה:
האם אליהו קיבל מאלוהים סימני זיהוי? האם זו היתה רוח נבואה? האם הוא ידע את שמה?
התנ"ך מספר את הפרטים החשובים לעניינו. כאן הנראה לא כל כך חשוב איך הוא זיהה אותה.
לגבי המנהג שאתה שואל עליו - לא ידוע לי לי על מנהג כזה של נשים אלמנות דווקא, אבל שער העיר היה מקום מרכזי מאוד בחיי החברה הקדומה. השופטים ישבו בשער, הנביאים עמדו לזעוק את דברם בשער העיר, עצרות ואירועים ציבוריים נערכו שם, ושם למעשה אפשר היה למצוא את מי שמחפשים - למשל במגילת רות - המפגש בין בועז והגואל. גם השוק התנהל שם ועוד.
בקיצור - אם אליהו רוצה למצוא את האישה הגיוני מאוד שהוא יחפש אותה בשער, ולאו דווקא משום שהיא אלמנה.


גם אליעזר וגם אליהו מבקשים שישקו אותם מים. אליעזר בוחן את רוחב לבה ונדיבותה של רבקה ולפי זה קובע האם היא מתאימה לבן אדוניו, ואילו אליהו מבקש לבחון את אמונתה של האלמנה באל, תוך כדי שהוא מקשה עליה מאד להענות לבקשתו.
לשאלתך השניה - לא נראה שאליהו ידע איכן בדיוק יפגוש את האלמנה.
אלמנות נהגו להתלבש בבגדי אלמנות כך שקל היה לזהותן, וזאת אתה למד מבראשית ל"ח, שם מסופר כי תמר הסירה בגדי אלמנותה.
סביר כי האלמנה הראשונה שתתגלה לעיניו של אליהו (ולראשונה זה מיד בשער העיר) היא האלמנה אשר נשלחה מטעמו של האל.
אגב - לגבי תמר שישבה בפתח עיניים - זה בהחלט לא פתח העיר, אלא ככתוב על אם הדרך תמנתה, - שם כתוב "ויגד לתמר לאמור הנה חמיך עולה תמנתה לגז צאנו",  לעומת התמניה השניה במקרא "וירד שמשון תמנתה". מראה שיהודה עשה דרכו תמנתה לצורך עליה ואילו שמשון לצורך ירידה.


 
 מלכים א פרק י"ז
אברבנאל לפסוק 1: "ולפי שאליהו עשה בלי צווי ובלי רשות ומבחירתו לקנאו את קנאת ה' לכן באהו הדיבור 'לך מזה ופנית' וגו".
(1) כיצד אפשר לבסס את פירושו של אברבנאל על פסוק 1.
(2) הסבר כיצד אפשר לערער על פירושו של אברבנאל על- פי פסוק 1.
 
תשובה:
בפסוק נאמר כך:
" ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי ה' א-לקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי".

1) אליהו נשבע, אמנם, בשם ה' שיעצור את הגשמים ל-3 השנים הבאות אבל לא בשם ה' הוא אומר זאת לאחאב כי אם על פיו.

2) ניתן אולי לערער על פירוש זה שהרי אליהו היה נביא  וחייב לאמר את כל דבריו בשם ה'.ובלאו הכי עצירת הגשמים תלויה ברצון ה'.
(חז"ל אומרים ש-3 דברים לא מסר ה' לבני אדם: גשמים תחיית המתים וידיעת זמן הלידה).
ואם אכן ייעצרו הגשמים ואכן כך היה,  הרי שה' הסכים על-ידו לכך
כוונתי שאליהו נשבע בשמו של ה' אבל לא מטעמו, כלומר הוא לא קיבל  מראש ציווי או נבואה להישבע בשמו, אלא, הוא נשבע שכך ה' ינהג-על פי שבועתו!

יוצא שלא ה' הוא אשר אמר לו כך לאמר וכך להישבע לפני אחאב. ומה שהארברבנל טוען הוא שאליהו נשבע ואמר את דבריו ללא ציוויו ורשותו של ה' , אלא מכוח קנאתו.

וזה בעצם מה שהאברבנל טוען, שאליהו פעל כאן מכוח קנאתו ולא מכוח שליחות מה'.



 
מלכים א פרק י"ז
(1) במה שונה נוסח הקרי בפסוק 15?
(2) יש הטוענים כי גרסאת הכתיב היא הנכונה. הסבר טענה זו על פי הכתוב מפסוק 13.



תשובה:
בפסוק ט"ו (15) לפי הקרי אליהו מקדים את עצמו אליה  כיוון שדעתו שהאוכל והמזון בא לה בזכותו רואוי הוא להיות קודם.
אבל לפי הכתיב הקדים הפסוק את האשה כי בזכות שנתנה לו לאכול(=צדקה) שהיה אז כאיש עני זכתה שיהיה מזון בביתה שנה שלימה.
הקריאה  לפי הקרי לכאורה מבוססת על *פסוק י"ג (13) כיוון שאליהו כאן מקדים לאמר לי ואחר-כך לך ואחר-כך לבנך. משמע שהוא אכן אכל קודם על פי קריאת הקרי!
*..."אך עשי לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה"


 
מלכים א פרק י"ז פסוקים 1-16
יש הטוענים כי אליהו לא יכול היה למלא את ייעודו כנביא כל עוד לא עבר תהליך שהפך אותו לחלק מהחברה.
הסבר כיצד אפשר לראות את המעבר מהסיפור הראשון אל הסיפור השני כתהליך שהופך את אליהו לחלק מהאנשים שהוא מייצג.

תשובה:
טוב, אינני יודע מי טוען שאליהו היה צריך לעבוד קורס בסוציולוגיה
אבל נניח שכן, כך אני מבין את הטיעון:

אקדים שתי הקדמות קצרות:

1) בבית המקדש ישבו בין השאר שופטים. תנאי למינוי שופט שהוא חייב להיות נשוי. זאת, על מנת שכשישפוט אדם נשוי
יקח בחשבון את משפחתו וירגיש את האחריות למתן עונש לאדם נשוי.

2)ישנו מעשה בעני שנקש על דלת עשיר לקבל צדקה. היה זה לילה חורפי וקור היה מקפיא. פתח העשיר סדק קטן שלא יתקרר
מצינת הלילה ורצה לתת לעני מתת-יד. אבל העני לא קיבל וביקש מהעשיר לצאת לרגע. שאל העשיר לסיבת הדבר.
והעני השיב כשתהיה כמוני בחוץ תבין מה אני סובל ותתן לי צדקה גדולה יותר.

לשאלתך:
כמדומה לי שה' רצה שאליהו יחיה גם בין אותם אנשים(ולא ביער כשעורבים מאכילים אותו) שנגזר עליהם רעב
בשלושת השנים ואז יחליט אם ראוי לגזור עליהם רעב וכמה זמן..

ידידי mgb ענה לך תשובה מפורטת ויפה. עם זאת, קבלי קישור לניסוח מעט שונה שכתבתי בזמנו
כתובות אינטרנט נילוות:
אליהו בפרק י´ז



 
 
 ** מלכים א' פרק יז' פס' 17-24
ציינו 4 כינויים של האלמנה בקטע. הסבר את השימוש בכינויים לפי הקשרם.

תשובה:
שימי לב שלכל כינוי יש מטרה מסוימת:
1) האשה בעלת הבית - כנוי כללי (לא מפורט) שבא בפתיחה לתאר במי מדובר, כלומר באשה שהיא בעלת הבית שבו התגורר אליהו.  מציגים את הנפשות הפועלות.
2) אלמנה - כאן אליהו בא בטענה לאל - ומנסה לעורר את רחמיו - כלומר -
   יש לו 2 טענות - האשה אלמנה ואני מתגורר עמה
3) אמו -  ברור כבר שמדובר באשה - אלמנה - שאליהו מתגורר עמה ולכן אין
   צורך בהסבר נוסף ומספיק לומר שהיא אמו של של הבן החולה
בקטע שאליהו מוסר לאשה את הבן - הוא מציין את הקשר החזק והישיר שבין האם לבנה. פה הוא פונה אל לבה האמהי בשיא הפשטות. (ולא מפני שאין צורך בהסבר נוסף כפי שציינתי מתוך פזיזות)
4) האשה - הפעם לסיום שוב היא נקראת האשה כי אין סיבה או מטרה לכינוי נוסף
 
 
1.קרא מלכים א פרק ט"ז: 23-33
כיצד מסביר הכתוב את הסיבה לחטאו של אחאב?(לא מצאתי בפסוקים אלו או בכל הפרק את הסיבה לכך)
2. קרא מלכים א י"ז 1-16
הפרשן אברבנאל מפרש את הפסוק 1:"ולפי שאליהו עשה זה בלי צוי ובלי רשות ומבחירתו לקנאו את קנאת ה', ולכן באהו הדיבור "לך מזה ופנית"
א.כיצד ניתן לבסס את פירושו של אברבנאל על פסוק 1:
ב. הסבר כיצד אפשר לערער על פירושו של אברבנאל על פי פסוק 1?
(לא הבנית ממש את השאלה לא הבנתי את פירושו של אברבנאל  
 תשובות
נראה לי שהסיבה לחטא אחאב היא פסוק ל"א:
וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ, בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט; וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-אִיזֶבֶל, בַּת-אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת-הַבַּעַל, וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ.  

כלומר - האשה שהוא התחתן איתה גרמה לו לחטוא.

הסבר לשאלה שתים. אם קוראים פירוש, אז מחפשים איך הפרשן מצא בפסוקים את מה שאמר.
מה אומר האברבנאל? הוא אומר שאליהו גזר גזירה מעצמו - " בלי ציווי ובלי רשות ומבחירתו", ושבגלל זה העניש אותו ה', ואמר לו בפסוקים הבאים "לך מזה ופנית" - כלומר ציווה עליו לצאת ממקומו ולגור במקום שומם.

עכשיו בשאלה א' שואלים איך אפשר לראות מתוך המילים של הפסוק שאליהו לא קיבל ציווי
בשאלה ב' שואלים בכיוון ההפוך - איך אפשר להבין מפסוק א' הפוך ממה שהאברבנאל אמר, כלומר שכן היה ציווי לאליהו.
שאלה מספר 2: נשאלה השאלה כבר ואולי כאן תהיה תשובה מתאימה לך גם!

תשובה:
אחאב בוחר את אשתו "ויקח אשה את איזבל.." בזה מוצהר חטאו הראשון, וכל השאר גם הם חטאיו שלו עצמו. נכון שהיא המבצעת מאחורי הקלעים, אך יותר מסביר להניח שהוא זה שנתן לה "ברכת הדרך" לבצוע מעלליו, בהסתתרו מאחורי סינורה, מפאת הנוחיות שבדבר.
אי אפשר בשום פנים לתלות את הגורם לחטאותיו באיש מלבדו.



1.מלכים א' פרק י"ז
יש המפרשים כי נס משמעו:התרבות אלוהית גלויה או סמויה במעשה הבריאה או התרחשות טבעית, שמה שהופך אותה נס הוא תיזמון וצירוף מקרים. השותף לשני סוג הניסים הוא השארת רושם עז על הכתוב.
א.לאיזה מני סוגי ניסים מתאים נס החייאת הילד?נמק את תשובך ובסס אותה על הפסוקים.
ב. הבא הוכחה אחת מהכתוב שלפיה הותיר הנס רושם עז

2.מלכים א' 19-29
א. מהו הקושי בדברי אליהו "אני נותרתי נביא לה' לבדי" בהשוואה לפסוק 4 ו-13 בקטע זה, וכיצד ניתן לפתור אותו?
ב.פסוק 21, נגד איזו תפיסה יוצא אליהו בפסוק זה?

תשובות:
למען האמת אין באף הגדרת הנס שהבאת, ניסוח שאני אמון עליו. אבל כמובן שלא זו הנקודה.

1)

א) בכל אופן אם הייתי לבחור בין שתי ההגדרות מי מהן מתאימה לנס החייאת התינוק ברור שההגדרה
הראשונה, כיוון שתחיית המתים לא קשורה ל"תזמון" כלשהו אלא ליותר" התרחשות סמויה במעשה הבריאה".

ב)לדעתי רושם הנס מתבטא בדברי האם:

"וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-אֵלִיָּהוּ   עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה, וּדְבַר יְהוָה בְּפִיךָ אֱמֶת  ."

2)

א) הקושי ברור - אליהו טוען שאין נביאי-אמת זולתו כי איזבל הרגה את כל נביאיה' .ולא נשארו חוץ ממנו אף אחד. ואילו
בפסוקים ד' ו-י"ג נאמר מפורשות שעובדיה החביא 100 נביאים  נביאי-אמת בכל מערה 50. משמע שכן נשארו נביאי-אמת!!

ב)ביאור הדברים לענ"ד כך: עובדיה היה הרי "שר האוצר" במלכות אחאב.
עובדיה נשאר נאמן לאחאב למרוב שידע מרשעותו ומרשעות אשתו.
עובדיה במסירות נפש, כראוי לירא ה' החביא על חשבונו את הנביאים.
כעת שאליהו בדבר ה', עומד  להוכיח את אחאב על מעשיו הנלוזים ברור שלא
יגלה לאחאב את מעשיו של השר שלו עובדיה. ולכן הוא אומר לאחאב שנשאר
לבד, בו בזמן שידע מעובדיה את האמת..אבל את זאת ודאי שלא יחשוף לפני
אחאב...

ג) אליהו יוצא נגד ההפכפכות של העם..וטוען שבחירת מצב הביניים גרוע מללכת ולעבוד ע"ז..

ברור שאין אליהו רוצה בכך אלא מנסה לשכנע אותם שההססנות שלהן חייבת לבוא לידי הכרעה-לטובת דרך ה'.



 


פרק י"ט:
האם פרק י"ט הוא המשכו של הרצף הסיפורי שנפתח בפרקים י"ז וי"ח?
אם כן להוכיח. אם לא להוכיח.

תשובה: כנראה שכן. "וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר הָרַג אֶת-כָּל-הַנְּבִיאִים, בֶּחָרֶב" -
הרצון של איזבל לנקום באליהו (כאילו היה חסר לה רצון להרוג אותו קודם...) הוא תוצאה ישירה להשמדת נביאי הבעל בכרמל ולכן זה המשך ישיר ורציף
 
 
 
 מלכים א', י"ט, פ"ס ט-י"ח:
בתלונותי של אליהו בקטע זה אפשר להבחין בתלונה על מעשי ישראל בפועל ובתלונה על הרצון לפגוע בו.
האם פיסוק הטעמים בפ"ס י' תומך בהבחנה זו? נמק/י את תשובתך.
כיצד התממשו בפעול דברי ה' לאליהו בנוגע לשניים מהאנשים שהיה צריך למשוח

תשובה:
* כן. פיסוק הטעמים בפסוק י' תומך בהבחנה זו. החלק הראשון של הפסוק:
"ויאמר...בחרב" - מתחת למילה "בחרב" מופיע הטעם "אתנחתא" שמבדיל בין שני חלקי הפסוק - מסיים את החלק הראשון של הפסוק- החלק המדבר על חטא ישראל לה' - מה שעשו בפועל.
החלק השני של הפסוק: "ואותר...לקחתה" הוא בעצם התלונה של אליהו על הרצון לפגוע בו.


ה' אמר לאליהו למשוח את אלישע לנביא תחתיו - לא משח ולא נעליים - אליהו פשוט השליך על אלישע את האדרת שלו.
ה' אמר לאליהו למשוח את חזאל למלך על ארם ובפועל הוא לא משח אותו למלך (לפחות לא כתוב על כך: במלכים ב' פרק ח' מצוין "וימלוך חזהאל תחתיו" - לא מדובר על שום משיחה של חזאל למלך - אלישע רק אומר לחזאל שה' אמר לאלישע שחזאל ימלוך על ארם, ואם היתה משיחה היא בוצעה ע"י אלישע ולא ע"י אליהו).


מלכים א', כ"א:
ציין/י שני תחומים בהם השפיעה איזבל על אחאב בהנהגת המלכות. בסס/י את דבריך על הכתובים.

תשובה:
שני תחומים בהם השפיעה איזבל: "ותכתב ספרים בשם אחאב ותחתום בחותמו" (מלכים א', פרק כ"א, פס' ח)- לא רק שאיזבל כתבה בשם המלך (נהוג שלמלך היו כותבים והוא לא כתב הכל בעצמו אלא רק חתם על החוקים), היא גם חתמה בחותם של המלך - עובדה המראה כמה היא השפיעה על המלוכה (היתה לה גישה לחותם של המלך, שאיתו מאושר כל חוק בממלכה).


 

פרק כא סיפור כרם נבות

1. קרא במדבר ל"ו 7, 9 וכן ויקרא כ"ה 23. כיצד באים חוקים אלה לידי ביטוי בתשובה של נבות לבקשתו של אחאב? לצד מי נוטה החוק, אחאב או נבות?

2. בדיווח של אחאב לאיזבל הוא משמיט ומשנה דברים. מה בתפיסת המלוכה של איזבל, גורם לאחאב לעשות את השינויים הללו? מה אחאב פוחד שהיא תחשוב עליו, אם יציג את הדברים כפי שהיו? (חשוב: מהו מעמד המלך בתרבויות השכנות? האם הוא מוגבל ע"י חוקים, כמו אחאב?)

תשובה:
1) ראשית נציין את הפסוקים:

במדבר ל"ו

ז   וְלֹא-תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמַּטֶּה אֶל-מַטֶּה:
כִּי אִישׁ, בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו, יִדְבְּקוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  

ט   וְלֹא-תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה, לְמַטֶּה אַחֵר:
כִּי-אִישׁ, בְּנַחֲלָתוֹ, יִדְבְּקוּ, מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ויקרא ל"ה

כג וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת--כִּי-לִי, הָאָרֶץ:  
כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי.

לא ארחיב את הדברים על הרקע לבקשת אחאב שמן הסתם ידוע, אבל ברור שנבות לא רצה
למכות את שדהו בגלל רצונו לשמר את נחלת אבותיו ברשותו:

מלכים א (פרק כא, פסוק ג)
"וַיֹּאמֶר נָבוֹת, אֶל-אַחְאָב:  חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה, מִתִּתִּי אֶת-נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ"  

מסביר המצודת דוד שהדבר אסור כמו שכתוב בתורה (ויקרא כה כג) והארץ לא תמכר לצמיתות.

לא היה משנה לנבות מה יהיה המחיר לכך אף שבסופו של דבר המחיר היה...חייו!

אחאב לא נהג כהלכה זה ברור! מעבר לאיסור לא תחמוד..בית רעך, שדהו ..וכו' הוא ניצל את כוחו כמלך לנשל שלא כדין איש מנחלת אבותיו!

2)אחאב לא מספר לאשתו את כל פרטי הפרשה כפי שהיו כי מעמדו לא היה חזק כמעמדה שהיתה מלכה בזכות.
ואיזבל אכן לעגה לו שכך מלך לא מתנהג. שעל סירוב של נתין הולך "סר וזעף".(שם, פסוק ז)

וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, אַתָּה, עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל-יִשְׂרָאֵל; קוּם אֱכָל-לֶחֶם, וְיִטַב לִבֶּךָ--אֲנִי אֶתֵּן לְךָ, אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי.  

מבאר המצודת דוד שאיזבל אמרה בתמיה: "וכי בדבר שאתה עושה עתה, תנהיג את המלוכה
וכאלו אמרה, הן ראוי למלך להתגבר ולהתחכם שימולא רצונו, ולא להיות סר וזעף..."

היא מייעצת לו ל"הלביש" על נבות עבירה ובכך ינתן לו גזר דין מוות.

וכך עשה..

לאחר מותו-הרצחו של נבות, ה' שולח את אליהו אל אחאב שאומר לו משפט מפורסם:
"..הרצחת וגם ירשת?.."

מסבירים המפרשים:
רצחת אותו כאוייב וירשת אותו כידיד וקרוב משפחה??


תשובה:
פרשת כרם נבות באה לגלות טפח מחייו המסואבים של אחאב. חמד אחאב את אדמת נבות שהיתה סמוכה לביתו, ובעצם הבקשה עצמה כבר עבר על חוקי התורה, כפי שבאו לידי בטוי בפסוקים שציינת בבמדבר וויקרא.
איזבל היא בתו של אתבעל מלך צידנים, ומרגע שנשא אחאב אותה לאשה, החל לעבד את הבעל והשתחוה לו (טו' לא-לב) ובזה בעצם בטלה אמונתו באל אחד ובחוקיו.
בדיווח של אחאב לאיזבל הוא אינו מזכיר את מלותיו של נבות "חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבתי לך". הוא פוחד לומר לה כי למעשה הוא מצווה לנהוג לפי חוקי עם ישראל, ובעצם הבקשה הוא עובר על החוק. בעיניה הוא רוצה להשאר שליט חזק ללא כל מגבלות, כי הוא מאד רוצה את הכרם !
איזבל - כשמה כן היא. אחאב היה הולך בעקבותיה ככלב כנוע. ראי בפרק יט'
פס' א-ב' כיצד היא תופסת את מקומו ומחליטה במקומו. הוא מספר מה קורה
והיא עושה מעשה.
כן גם בספור נבות - המלך נכנס למטה ופניו אל הקיר, גם אינו אוכל לחם. גם כאן הוא משאיר לה את כל הבמה. היא מיד תופסת שלטון- כותבת ספרים על דעת עצמה בשם אחאב וחותמת בחותמתו, ושולחת אל הזקנים את ההוראות המדויקות כיצד "לפתור את הבעיה בכח הזרוע - משפט מכור מראש". את השאר תוכלי למצוא בעצמך





מלכים ב'
 
פרק ב'
 

 
מלכים ב פרק בפסוק 1 הוכיחו שפסוק זה הוא אקספוזיציה למסופר בפרק
 
תשובה:
אקספוזיציה=מצג
פסוק 1 מתחיל כך - "ויהי בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים", אבל אח"כ יש המשך של הפרק ואליהו עדיין על הקרקע - לכאורה זו סתירה, אבל אנו קוראים לזה אקספוזיציה - הסופר מתאר לנו בקצרה מה יקרה בהמשך - הוא מציג את הגיבורים - ה', אליהו ואלישע ואת עיקר הסיפור - אליהו עולה לשמים.
בהמשך הפרק מסופר הסיפור באופן מפורט יותר, ובסופו עולה אליהו לשמיים בפס' 11.





 מלכים ב' פרק ב' - שאלה על פסוק 16:

זה פסוק 16:
ויאמרו אליו הנה-נא יש-את-עבדיך חמשים אנשים בני-חיל ילכו נא ויבקשו את-אדניך פן-נשאו רוח יהוה וישלכהו באחד ההרים או באחת הגיאות ויאמר לא תשלחו.

תשובה:

לדעתי הפרשן נתקל בקושי לדעת מדוע בני הנביאים רוצים לקבור את אליהו, משום שפסוק 3 נראה כאילו הם כן הבינו מה באמת קורה. הם אמרו מפורשות: "כי היום ה' לקח את אדניך מעל ראשך" - את כולו , ולא רק את הרוח שלו - מה שבאמת קרה. ופתאום הם רוצים לקבור אותו אחרי שהם אמרו זאת. הפיתרון נמצא אכן בפסוק 16 שבו הם אומרים את מה שהתכוונו, שרק הרוח שלו עלתה לה' ולא הוא עצמו.

השאלה:
נאמר שהפרשן במצודת דוד אמר שבני הנביאים חשבו שרק רוחו של אליהו עלתה לשמיים, ושגופתו נמצאת בארץ ולכן רצו לקבור אותו.
מה היה קשה לפרשן? כיצד פתר קושי זה?
העזר בפסוק 3.
הנה פסוק 3:
ויצאו בני-הנביאים אשר-בית-אל אל-אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום יהוה לקח את-אדניך מעל ראשך ויאמר גם-אני ידעתי החשו.
 

 
 
פרק ה'
** מל"ב ה' 15-18
הסבר כיצד דברי נעמן מדגישים את כפיות הטובה וחוסר הנאמנות של העם ומלכו לה'.


 

פרק ו'
 
שאלות:

1)מה זמם מלך ארם לעשות למלך ישראל?

2)כיצד נודע הדבר למלך ישראל?

3)מה עשה מלך ישראל וכיצד מגיב מלך ארם? מדוע הוא חישד ובמי?

4)מה אומר נערו של מלך ארם למכלו?

5)מה מחליט מלך ארם לעשות לאלישע? מה הוא עושה בפועל?

6)מה עשו חיילי ארם בפועל?

7)כיצד מגיב נערו של אלישע כשראה את צבא ארם?

8)מה מבקש אלישע מה' ומדוע?

9) כיצד מצליח אלישע לגבור על צבא ארם? ולאן הוא לוקח אותם?

10) מה מבקש מלך ישראל לעשות לצבא ארם?

11)מה תשובתו של אלישע ומדוע? (העתק מהפרק את הפסוק)

12)מהי הלמידה שלך בעקבות אירוע זה?

תשובות
 

1) ע"פ הבנת הפסוקים תכנן מלך ארם מארב למלך ישראל במקום "פלוני אלמוני" (לא מצוין השם המפורש).
2) איש האלוהים (והכוונה לאלישע) גילה למלך ישראל ואמר לו להישמר מלעבור במקום ההוא, "כי שם ארם נחתים".
3) מלך ישראל שלח לשם (הכתוב לא מציין: מרגלים) פעמים אחדות.
מלך ארם התרגז (פס' 11), קרא לעבדיו ושאל אותם: מי הלשין למלך ישראל?
4) נערו של מלך ארם אמר לו, כי לא אחד מעבדיו הלשין, כי אם אלישע הנביא שבישראל אמר למלך ישראל את כל סודות המלך "אשר תדבר בחדר משכבך" (שדיברת במקום הכי פרטי שלך).
5) מלך ארם שולח את אנשיו לראות איפה אלישע ואומר ש(בעצמו) יקח אותו (בשבי). בפועל הוא שולח "סוסים ורכב וחיל כבד" (לקחת את אלישע).
6) בפועל באו החיילים, הסוסים והרכבים ששלח מלך ארם ושמו מצור על העיר דותן (ולא לקחו את אלישע).
7) התגובה של הנער היא: "ויאמר נערו אליו (אל אלישע): אהה אדוני, איכה נעשה?" (פס' 15) - ולפי התגובה של אלישע: "ויאמר: אל-תירא כי רבים אתנו מאשר אותם" - אנו מסיקים, שהנער פחד ושאל את אלישע מה לעשות.
8) אלישע מבקש: "ה', פקח נא את עיניו ויראה..." ה' פוקח את עיני הנער והוא רואה הר מלא סוסים ורכב אש סביב אלישע. כנראה, שלא באמת היו שם סוסים ורכ וה' רק גרם לנער לראות זאת לפי בקשת אלישע, כדי שהנער לא יפחד.
9)אלישע מצליח לגבור על צבא ארם ע"י תפילה לה' - ה' מכה אותם בסנורים - בעיוורון, ואלישע מוליך אותם לשומרון.
10) מלך ישראל פונה לאלישע ומבקש להכות (להכות/להרוג) אותם (פס' 21).
11) תשובתו של אלישע: "ויאמר לא תכה; האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה? שים לחם ומים לפניהם ויאכלו וישתו וילכו אל אדוניהם" (פס' 22) - אלישע אומר למלך ישראל, שהוא (המלך) לא שבה אנשים אלה בקשת ובחרב שלו (של המלך), אלא אלישע הוא זה שהביא אותם לשם ובשל כך הוא אחראי עליהם. הוא אומר למלך שאין דינם כדין שבויים וכי יש לנהוג כלפיהם כמו אורחים - להאכיל אותם, להשקות אותם ולשחרר אותם לאדוניהם.
12) אנו למדים את מוסר ההשכל של הסיפור מפס' 23: "ויכרה להם כרה גדולה, ויאכלו וישתו, וישלחם וילכו אל אדוניהם, ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל". אלישע מונע מהמלך יהורם להכות את השבויים, מאכיל ומשקה אותם והם לא חוזרים יותר להילחם בישראל, כי הם מכירים בכוחו של ה'.
ה' רצה ללמד את חיילי ארם לקח  - שיכירו בו ובגדולתו. אם היה הורג אותם, לא היו מכירים בו ובגדולתו, כי בארם היו חושבים, שהחיילים פשוט נפלו בקרב. ה' (ע"י אלישע) גרם למלך ישראל לשחרר את השבויים, כדי שיוכלו להזהיר את חבריהם, שלא להתעסק עם ה' וישראל.
  
(כותב התשובה DonaldDick1)




פרק י"ז

השאלות הן :

1. איזו ממלכה נחרבה בסוף הפרק ??
2. מה הסיבה לפי פסוקים 1-6 לחורבן הממלכה ?? (צטט !!)
3. מה הסיבה לפי פסוקים 7-23 לחורבן ?? (צטט !!)


פרק י"ח

מלכים ב פרק י"ח פסוקים 13-16
כיצד אנו למדים מתוך הקטע שמלך אשור הטיל על חזקיהו מס גדול במיוחד?

מלכים ב פרק י"ח פסוקים 17-27
מהי המילה המנחה בקטע?
 
תשובות:

1. חזקיהו שילם למלך אשור את המס ומרוב שהיה גדול הוא היה צריך לקחת אותו מבית ה' ולא רק זאת לא גם קיצץ את הדלתות - זאת אומרת שלא אפילו הזהב שהיה בבית ה' לא הספיק וההגזמה היא בכך שהוא קיצץ אפילו את הדלת.
2.לפי דעתי זה השורש "ב.ט.ח"


 



** מל"ב יח' 21-25
לרבשקה יש ידע על הנעשה ביהודה בתחום המדיני,צבאי והדתי. ציין דוגמה אחת לידיעתיו בכל אחד מהתחומים והסבר.
תשובה:
ראשית, הוא יודע על הקשר שיש להם עם מצרים
לגבי הצבאי, הוא מציין כי הכוח הצבאי שלהם לא גדול מספיק ולא חזק
ולגבי הדתי זה העניין שהוא אומר שהם סומכים על ה' שיציל אותם.. ואומר שאין להם מה לסמוך עליו.




פרק י"ט
נתנו לי לעשות עבודה בתנ"ך על פרק י"ט במלכים ב'.
ויש לי כמה שאלות .. שאני לא מצליח לענות עלייהם.
אני מקווה שתוכלו לעזור לי .

1.א. בפסוק 16 ישנה "האנשה". הדגם את ההאנשה במצאעות ארבע דוגמאות.
ב. כיצד מבקש חזקיהו בתפילתו לסתור את טענת רבשקה שבפסוק 12?

2. קרא פס' 30 מה משמעות המטאפורה בפסוק?

3. קרא פ"ס 24.
א. מהי ההבטחה בפסוק?
ב. מהם שני הנימוקים לקיומה של ההבטחה? סמך דבריך על הכתוב


 
 


** במי תולה ספר מלכים את אשמת החורבן והגלות וע"פ איזו תפיסת גמול, ובמי תולה את האשם ספר דברי הימים וע"פ איזו תפיסת גמול? (דברי הימים ב' לו' 12-17)


 
 


 


 

 
בקשת עזרה דחופה! יש לי מבחן עוד יומיים ואני לא מבינה כלום בנוגע לחורבן בית ראשון.
כתוב מצד אחד שהגלות התרחשה ב597 לפנה"ס, ומצד שני כתוב שזה היה ב586 לפנה"ס
 
תשובה
שתי גלויות האחת ב- 597 לפני הספירה עם הכנעת יהודה על ידי הבבלים,  הגלית יהויכין , והמלכת (מתניה בשם חדש) צדקיהו על יהודה כדי שישלם כפר נפש קבוע מס כבד לבבל. בית המקדש הראשון שבירושלים עמד, אבל "החרש והמסגר" הוגלו כדי שלא יהיה לממלכת יהודה יצרן נשק. מלכים ב' פרק כ"ד פסוק יד : וְהִגְלָה אֶת-כָּל-יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-כָּל-הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל-גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, עשרה (עֲשֶׂרֶת) אֲלָפִים גּוֹלֶה, וְכָל-הֶחָרָשׁ, וְהַמַּסְגֵּר:  לֹא נִשְׁאַר, זוּלַת דַּלַּת עַם-הָאָרֶץ.


השניה ב 586 לאחר מרידת צדקיהו בשנת תשע למלכותו : (מלכים ב' פרק כ"ה)
וחורבן בית המקדש הראשון שבירושלים (מצור, פסוק א') וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם, וַיִּחַן עָלֶיהָ; וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק, סָבִיב. עמידת העיר עד לשנת עשתי עשר 11) ב וַתָּבֹא הָעִיר, בַּמָּצוֹר, עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ.  ג בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר; וְלֹא-הָיָה לֶחֶם, לְעַם הָאָרֶץ.  ד וַתִּבָּקַע הָעִיר, וְכָל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל-גַּן הַמֶּלֶךְ, וְכַשְׂדִּים עַל-הָעִיר, סָבִיב; וַיֵּלֶךְ, דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה.  ה וַיִּרְדְּפוּ חֵיל-כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ, וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ; וְכָל-חֵילוֹ--נָפֹצוּ, מֵעָלָיו.  ו וַיִּתְפְּשׂוּ, אֶת-הַמֶּלֶךְ, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל-מֶלֶךְ בָּבֶל, רִבְלָתָה; וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ, מִשְׁפָּט.  ז וְאֶת-בְּנֵי, צִדְקִיָּהוּ, שָׁחֲטוּ, לְעֵינָיו; וְאֶת-עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ, עִוֵּר, וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם, וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל
חרבן בית המקדש הראשון בירושלים לפי ספר מלכים בשבעה לחדש החמישי (אב)
לא בתשעה באב !! ח וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ--הִיא שְׁנַת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל:  בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, עֶבֶד מֶלֶךְ-בָּבֶל--יְרוּשָׁלִָם.
אבל לפי ספר ירמיהו פרק נ"ב חרב בית המקדש הראשון שבירושלים בעשור  לחדש יב וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, הִיא שְׁנַת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל--בָּא, נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ-בָּבֶל, בִּירוּשָׁלִָם.  יג וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-יְהוָה, וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-כָּל-בֵּית הַגָּדוֹל, שָׂרַף בָּאֵשׁ.  יד וְאֶת-כָּל-חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם, סָבִיב, נָתְצוּ כָּל-חֵיל כַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר אֶת-רַב-טַבָּחִים.  טו וּמִדַּלּוֹת הָעָם וְאֶת-יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר, וְאֶת-הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל-מֶלֶךְ בָּבֶל, וְאֵת, יֶתֶר הָאָמוֹן--הֶגְלָה, נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים. גם כאן לא בתשעה באב !
אם 597 לפני הספירה היא שנת המלכת צדקיהו אז כעבור 11 שנה היא שנת 586 לפני הספירה.

 


.
 
מלכים א' -י''א פסוקים 1-13

לדעת חז''ל שלמה עצמו לא חטא בעבודת אלילים אלא חטא כי איפשר להן לעבוד אלילים ובנה במות לאליליהן באזור ירושלים .
חטאי שלמה מתוארים בשלושה שלבים

בפס'1
בפס' 4-5
בפס' 8-7

מה הם החטאים ??
 

 
מלכים א' פרק ג'
מה היו ארבעת הבקשות של שלמה מ-ה' ומה קיבל בפועל(מה הסיבות להבדלים)

 


 
מלכים ב' פרק כ"ב:

בפסוקים 20-15 מנבאת נבואת חולדה. נבואה זו נחלקת לשניים. מהם שני החלקים? בססו את דבריכם על הכתוב.

קראו פסוקים 13, 20-16. מהן שתי תפיסות הגמול המשתמעות מפסוקים אלה? צטטו והסבירו.


בפסוקים 7-3 מתוארים השיפוצים שהחליט יאשיהו לבצע בבית המקדש. איך מומנו השיפוצים? הסבירו את תהליך מעבר הכסף מן העם ועד לבעלי המקצוע.





אני צריך לכתוב לפי מלכים ב' פרקים כא'-כה מה ידוע לי על פעולותיהם של המלכים מנשה ואמון בתחום המדיני-עכשיו קראתי את הפרקים ולא כתוב שם כלום על תחום מדיני,
האם זה הגיוני שהם לא עשו כלום בתחום מדיני (למשך מנשה מלך 55 שנים,האם זה הגיוני)???
אם זה לא הגיוני אשמח להכוונה קטנה או עזרה  
תשובה:
פעולותיו של מנשה:

*וַיָּשָׁב, וַיִּבֶן אֶת-הַבָּמוֹת, אֲשֶׁר אִבַּד, חִזְקִיָּהוּ אָבִיו;
*וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל, וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם, וַיַּעֲבֹד אֹתָם.  
*ד וּבָנָה מִזְבְּחֹת, בְּבֵית יְהוָה, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת-שְׁמִי.  ה וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת, לְכָל-צְבָא הַשָּׁמָיִם, בִּשְׁתֵּי, חַצְרוֹת בֵּית-יְהוָה.  
*ו וְהֶעֱבִיר אֶת-בְּנוֹ, בָּאֵשׁ,
*וְעוֹנֵן
*וְנִחֵשׁ,
*וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים:
* ז וַיָּשֶׂם, אֶת-פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה--בַּבַּיִת...
*וַיַּחֲטִא גַם-אֶת-יְהוּדָה, בְּגִלּוּלָיו
...
*גַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה, הַרְבֵּה מְאֹד, עַד אֲשֶׁר-מִלֵּא אֶת-יְרוּשָׁלִַם, פֶּה לָפֶה--לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יְהוּדָה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה


הכתוב אינו מספר על הרקע המדיני בימי מנשה, אך בימיו מולכים מלכי אשור המפורסמים.
האשורים כנראה השירו גבולות פתוחים וגם חופש דת.
בדבה"י יש  תוספות: מעצרו של מנשה ולקיחתו בשבי, תפילתו- חזרתו בתשובה
והחזרתו למלוכה.

לגבי אמון
- גם הוא חוטא ומחטיא, עובד ע"ז לכן המתנגדם לו קושרים קשר והורגים אותו ויאשיהו מומלך תחתיו...
בתקופה העתיקה היה קשר הדוק בין פעולות דתיות לפעוליות מדניות. העתקת הפולחן מאשור מעידה על אורנטציה מדינית. תבדוק טוב בפרקים כל פעולה דתית, וכיצד אפשר לבין ממנה את הנטיה המדינית.
מאסר של מלך נובע ממדיניות.וכן שיחרורו

כתובות אינטרנט נילוות:
דברי הימים על מנשה ואמון

 


 
 
 פרק כ"א
קיבלנו עבודה להשוות בין חטאי מנשה במלכים ב' כ"א לבין חטאיו בדברי הימים ב' ל"ג.

התבקשתי בין השאר להשוות בין פס' 6 במלכים לבין הפס' המקביל בדברי הימים. זה מה שרשום במלכים:
"ובעביר את בנו באש ועונן ונחש ועשה..."
ובדברי הימים:
"והוא העביר את בניו האש בגי בן הנם ועונן ונחש..."

אני חושב שההבדל זה בנו או בניו, השאלה היא מה מקור ההבדל?מדוע יש את השינוי הקטן הזה?

תשובה:
מתפלפלים על השאלה האם הוא העביר את בנו באש או את בניו באש?

וזה כאשר בפרק הנ"ל בדברי הימים מסופר שמנשה נאסר ע"י האשורים וחזר בתשובה, לעומת ספר מלכים שלא מספר דבר על הפרשה.

אילו זה היה תלוי בי, אני הייתי מציין את הפסוק מספר דברי הימים:
"וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת-שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים; וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם, וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה." (דברי הימים ב', ל"ג, י"א)

אח"כ הייתי פונה לעמוד 89 בספרו של מרדכי כוגן "אסופת כתובות הסטוריות מאשור ובבל: מאות ט'-ו' לפסה"נ ", והייתי מצטט כמה שורות מתוך כתובת של אסרחדון מלך אשור הנקראת "מנסרת נינוה א' ".
הנה הציטוט:
"גייסתי את מלכי ארץ חת ועבר הנהר: בעל מלך צור, מנשה מלך יהודה, קוסגבר מלך אדום,... (וכאן באה רשימה ארוכה)...; יחד 22 מלכי ארץ חת, חוף הים ולב ים. ציוויתי את כל אלה לסחוב אל נינוה עיר אדנותי תוך סבל וקשיים, לצורך בניית ארמוני ההוא - עצים גדולים, קורות ארוכות וקרשים דקים של עץ ארז ועץ אורן... וגם פסלים דמויי פר משחם..., אסקופות ואבני בניה, שיש צבעוני...".

ועכשיו הייתי מסיק שמאסרו הזמני של מנשה המתואר בתנ"ך הוא אולי אותו גיוס לעבודות כפייה משפילות של מנשה המתואר במקור הארכיאולוגי האשורי.
מלכים ב' פרק כ"א-
על פי תפיסת הגמול במקרא אדם שחטא ייענש.
א.על פי ספר מלכים כיצד ייתכן שמנשה ייחטא שמנשה שחטא יותר מכל מלך אחר לפניו מולך יותר מכל מלך אחר לפניו?התייחס לתפישת הגמול בספר זה.
ב. כיצד מתמודד עם בעיה זו מחבר ספר דברי הימים ב' ל"ג פס' 10-13?התיחס לתפישת הגמול בספר זה.
ג.מהם הקשיים המתעוררים מקריאת תוספת זו של ספרי דברי הימים.
 
תשובה:
מנשה חוזר בתשובה ולכן זוכה למלוך 55 שנה.
חומר לעיון: חטאי המלך מנשה

כתובות אינטרנט נילוות:
חטאי המלך מנשה 


 

במלכים ב, פסוק 13 בפרק כ"א,1)איזה מאורעות היסטוריים אחד שהתרחש והשני שעדיין לא התרחש מוזכר בפסוק?
2)כיצד קשור "בית אחאב" לאחד האירועים הנזכרים בפסוק?
 
 הראו כי הנוסח בדברי הימים רומז לכך שהספר שנמצא היה ספר דברים?


 

 
פרק כ"ב
אילו מילים בפס' 17-20 מרמזות על כך שהתנהגותו הטובה של יאשיהו לא תועיל ולא תבטל את הצפוי לקרות?

ישבתי על זה וחזרתי ושוב קראתי ואני מתלבטת בין הפסוקים
חלק מפס' 20 נראה לי מתאים אבל גם חלק מ-19,
הבעיה ב-19 שאני לא הבנתי את כולו
אשמח אם תעזרו לי

ועוד שאלה קטנה
האם התקיימה נבואת חולדה?
מצד אחד לא כי יאשיהו לא מת מוות טבעי אלא נהרג בקרב
אבל אחרי שהוא מת הוא נקבר עם אבותיו, ולא ראה את הרעה שהביא ה' על יהודה
 
תשובה:
הנה הפסוקים:
יז תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם; וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְלֹא תִכְבֶּה.  

יח וְאֶל-מֶלֶךְ יְהוּדָה, הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה, כֹּה תֹאמְרוּ, אֵלָיו:  כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ.  

יט יַעַן רַךְ-לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְהוָה, בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל-יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה, וַתִּקְרַע אֶת-בְּגָדֶיךָ, וַתִּבְכֶּה לְפָנָי; וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי, נְאֻם-יְהוָה.  (הסבר: בגלל שפחדת, נכנעת, והצטערת לשמע הנבואה, וה' שמע את התפילה, אז...)

כ לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל-אֲבֹתֶיךָ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, וְלֹא-תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ, בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר-אֲנִי מֵבִיא עַל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיָּשִׁבוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, דָּבָר.

לא שאלו "איזה פסוק" אלא "אילו מילים". לכן גם חלקים של פסוקים מתאימים.
למשל החלק "בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה" בפסוק 20. לדעתי גם המילים "ונצתה חמתי במקום הזה ולא תכבה", מראות שכל תפילותיו של המלך לא יועילו.

לגבי נבואת חולדה - הכי נראה לי שתכתבי מה שחשבת (עם ה"מצד אחד, ומצד שני". זה מראה שלא סתם חיפשת בספרים ובאינטרנט אלא שבאמת הפעלת את המחשבה )

 

 
 




 
 
 פרק כ"ג
נתבקשתי לפרט את חטאיו של יהויקים מלך יהודה בספר מלכים ב' בפרקים כ"ג 36 - כ"ד 6. האם חטאיו הם שהוא שפך דם נקי(פס' 4) וזהו או שיש עוד?
כמו כן מהי מטרת המספר בתיאורים אלה?

תשובה:
הדם הנקי בפסוק 4 הוא הדם ששפך מנשה ולא יהויקים.
הטענה היא שיהויקים נענש על חטאי מנשה.

שנית, החטא העיקרי של יהויקים היה שהוא היה טיפש (או לפחות האזין ליועצים טיפשים).
מימי יאשיהו היתה מלחמה בין המעצמות (בבל ומצרים) על השליטה ברצועת החוף של א"י-לבנון-סוריה, וא"י עברה מיד ליד כמה פעמים.
הטיפשות של יהויקים מתבטאת בפסוק א' של פרק כ"ד:
"בְּיָמָיו עָלָה, נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל; וַיְהִי-לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, |בדגש|וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד-בּוֹ".
וטיפשות זו היתה כפולה:
א. הוא בחר צד בעימות המעצמתי, במקום "להוריד את הראש" ולהיות נאמן לכל מי שיכבוש את הארץ.
ב. אם כבר החליט לבחור צד, הוא הימר על הסוס הלא נכון (המרד בבבל משמעו שסמך על מצרים). כל מי שעיניו בראשו היה מבין שבבל היא הכוח העולה, ובכל מקרה מצרים אינה כוח שאפשר לסמוך עליו.

אני מניח שפרעה נכה ידע מלכתחילה שיהויקים היה פרו-מצרי (או אנטי-בבלי), ולכן המליך אותו במקום אחיו יהואחז.
אלא שזה לא הופך את יהויקים לפחות טיפש מבחינה פוליטית
 
לגבי הגמול לדורות...
קרא את פרקים כ"ה, ל"ו בספר ירמיהו.
ירמיהו כ"ה מתרחש בשנה הרביעית ליהויקים, ופרק ל"ו מתרחש בשנים הרביעית והחמישית ליהויקים.
תוכל לראות שלפחות החל מהשנה החמישית ליהויקים כבר נגזר סופית שממלכת יהודה תיפול ותיחרב, משום שהעם לא חזר בתשובה ולא התחרט על חטאי העבר.
בסוף פרק ל"ו (מפסוק כ"ז והלאה) תוכל גם למצוא חטא אישי של יהויקים.


כתובות אינטרנט נילוות:
ירמיהו כ"ה
ירמיהו ל"ו

תשובה:
דברי הימים ב' ל"ו
 וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְתֹעֲבֹתָיו אֲשֶׁר-עָשָׂה וְהַנִּמְצָא עָלָיו הִנָּם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו.  
מה הן התועבות אשר עשה? לא פרט. וספר מלכי ישראל ויהודה לא נמצא עד היום. יש מדרש שמנסה לפרט, אין כאן שום דבר עובדתי, אבל אולי משעשע:
…חד אמר, שהיה לבוש כלאיים ואחד אמר, שמשך לו ערלה ואחד אמר, שנמצא כתובת קעקע חקוקה על בשרו. רבי יוחנן אמר: על ידי שבא על אמו ועל כלתו ועל אשת אביו... כללו של דבר, בפתח שיצא בו נכנס (ויקרא רבה, מצורע, פרשה יט)



פרק כ"ד:

הגלות המתוארת בפסוקים 12-16 נקראת גלות יהוכין והיא ארעה בשנת 597 לפנה"ס.
א. מי נענש בהגליה? מה מאפיין את היוצאים לגלות זו?
ב. מה העונש הנוסף שהטיל מלך בבל על יהודה? בססו את דברים על הכתוב.
ג. קראו מלכים ב', כ"ה 27 ויחזקאל א' 2. כיצד פאשר להוכיח באמצעות כתובים אלה שגלות יהוכין הייתה מאורע חשוב בזכירון הלאומי היסטורי של עם ישראל?


blogTV Live
Copyright©1996-2014, תפוז אנשים בע"מ