עתודה - מאמרים


הכנה לקק"צ חיל הים

טוב, הגיע הזמן.
הקורס אוטוטו נגמר (הלוואי) וההכנה נגמרה כבר לפני יותר מחודש והגיע הזמן לכתוב קצת עליה, מפני שכן מגיע לה אזכור.
מבחינתי, זה היה אחד החודשים הטובים ביותר שלי. ואני אפרט.

אז איך הכל התחיל?
15/9/05 ואני מתייצב לי בבה"ד 600 (בה"ד חיל הים). כל העתודאים (ואלו שחושבים שהם עתודאים) המיועדים לצאת למחזור הקרוב מתכנסים להם לפנות בוקר (באיזה 7 ככה). לאחר איחור עצבני, כמובן, מגיע נציג של הסגל (של ההכנה) ויוצאים לבר-אור. המטרה? לא ממש ברורה, כנראה כדי להראות לאנשים כמה המצב שלהם בקנטים. לאחר מכן, שיחת פתיחה והצגת ההכנה (נהלים, חלוקת חומר שיש ללמוד, הצגת אנשים וכו'). עוד איזה ראיון וקצר והולכים הביתה.
Next thing I know, אני חוזר לבה"ד 600, התאריך הוא 2/10/05, יום ראשון. ההכנה מתחילה.
אנחנו מתכנסים, מגלים שיש איתנו עוד הרבה חיילים אחרים שלא ראינו בכנס (נחשוניסטים ומעוזניקים) ונקלטים. אני כבר מתרשם לי מאיכות הבחורות הגבוהה בקורס. כל הכבוד לחיל הים. הוא יודע את מי להוציא לקצונה!
באסה שילוב ראוי.

מקבלים ציוד. מקבלים חדרים. החדרים סבירים, יש ארונות כמובן (למה להסתובב עם הנשק כשלא צריך?). יש די הרבה מרווח לזוז. כל הבסיס עצמו מאוד נחמד וצבעוני (בניגוד להרבה בסיסים אחרים). חשוב לזכור שהבסיס נמצא על חוף הים, וזה מאוד מאוד נחמד.
מתחלקים לצוותים. פלוגה אחת, 4 צוותים (או מחלקות, לצורך העניין) – צוות 4 הוא צוות רק של מעוז .. כמעט כל הקורס אנחנו ביחד, מידי פעם מתפצלים כשהתכנים הם שונים.

עושים כמה שיחות פתיחה ולומדים איך לשפצר ציוד כמו שצריך. חשוב להפנים כי זה מאוד שימושי בהמשך.
מכירים את שני מפקדי ההכנה – נחשון ומעוז, ושלושה מש"קים קרועים ומשעשעים (הם יותר העבירו תכנים מקצועיים, אך לא היה הבדל גדול בתפקיד שלהם לעומת המפקדים). אפס דיסטנס עם כל הסגל, ציניות בשפע (מפקד ההכנה הוא אחד מהאנשים הציניים ביותר בעולם). אין שמירות (יש צעירים שדואגים לזה), אין מטבחים (יש קייטרינג!), אחלה אוכל ... הכי טוב שיכול להיות.
יוצאים הביתה וחוזרים אחרי החג ביום חמישי. אני לא ממש זוכר את הלו"ז של כל יום, אבל באותו יום עשינו בר-אור פתיחה (עברתי!), קיבלנו נשקים (לזמן קצר היה סיכוי שאני מקבל גליל ולא מטאטא... כמה חבל) ולמדנו כמה שעורים (ועשינו גם איזה שניים שלושה מבחנים).
למחרת – יוצאים הביתה, סופ"ש. כמה נוח. לא הספקנו לטווח ולאפס את הנשק, אז אמרו לנו שאנחנו לוקחים את הנשקים, אבל לא להשתמש בהם בסופ"ש. טוב נו.
יום ראשון – חוזרים. מטווחים. מאפסים את הנשק ויורים בעוד כל מיני מצבים. אחר כך לומדים עוד כל מיני שיעורים משעשעים, נבחנים עליהם כמובן (כל יום כמעט יש מבחן אחד לפחות על החומר של אותו יום, ובדרך כלל הם ב-9 בערב ... זה לא הכי נחמד). כך גם בהמשך "השבוע" עד יום רביעי שבו יוצאים – יום כיפור – רבעו"ש, אבל מקוצרת. לא נורא, אפשר לחיות עם זה.

סדר יום טיפוסי הוא משהו כמו:
6:00 "השכמה" (אף אחד לא ממש קם ב-6 אם אין א"ג בוקר)
6:15 א"ג בוקר
6:45 ארוחת בוקר
בין 7:30 ל-8 מסדר בוקר. בסה"כ להצניע אזרחי, לסדר את האפוד על המיטה ולנקות את הנשק.
ב-8 מתחילים שיעורים .... הרבה הרבה שיעורים. עד 11:30 או 12.
12:00 ארוחת צהרים
בין 12:40 ל-13 חוזרים לעוד שיעורים ....
15:30 מד"ס – המד"סים בחיל הים הם מהמוצלחים, אגב. בדרך כלל הריצה (הליכה לכ"מים) מתבצעת בטיילת מחוץ לבסיס על החוף, וגם עשינו מספר אימונים ממש על הטיילת או על החוף. פשוט מגניב.
17:30 נגמר מד"ס, זמן להתקלח ולהתארגן.
18:00 ארוחת ערב
בין 18:30 ל-19 חוזרים לעוד שיעורים (או כל מיני תכנים עיוניים אחרים)
בין 21:00 ל-22:00 מבחנים בדרך כלל ...
בין 22:00 ל-22:30 שמנ"ש – די מעצבן. 5 דקות אחרי שנגמר מבחן – יש שמנ"ש (שימון שמירה). לשמן את הנשק (לא היה לנו שמן, אז לא עשינו את זה אף פעם), לעלות על אפוד וכוננות מלאה (כשהכל משופצר כמו שצריך), ולהביא את כל האגמ"ק הצוותי. לא כזה ביג דיל, אבל כן מעצבן שזה קורה ב-5 דקות.
אנשים קיבלו הערות משמעת, בעיקר בשמנ"ש. לא היו יותר מידי שמנ"שים וטוב שכך.
23:00 שעת ט"ש ולישון ...

 

פחות או יותר בזמן הזה, התחילו להוריד התנסויות על אנשים. אין יותר מידי התנסויות (וטוב שכך, זה לא קק"צ) אבל בגדול מה שיש זה:
ממ"ש – מפקד מתרגל שבועי (על הצוות) – יש לו הרבה יותר סמכות לעומת מה שקורה בקק"צ בתפקיד הדומה. אין לו את כל העניינים הפורמלים שיש בקק"צ (דפי סיכום יומיים, ישיבות סגל, דף הצגת תוכניות וכו'). אחלה תפקיד, לצערי לא קיבלתי אותו.
ס' (יענו סמ"פ)– כמו ממ"פ בקק"צ. כמו ממ"ש, רק שהוא אחראי על כל הפלוגה.
שיעורים – יש לנו הרצאות על מלחמות ישראל, ועוד כמה הרצאות לא קשורות (כמו אימון הזקיף וכוכבים). אני זכיתי לקבל שיעור על כוכבים, וזה היה מזל מטורף, כי זה בדיוק התאים לי. השיעור אגב, היה מצוין וחזרתי עליו גם בקק"צ, בגלל שהוא היה טוב.

בכל מקרה, חוזרים מהמקוצרת ויוצאים ליום פיקודי בהר הכרמל (מתחיל ביום ראשון מוקדם בבוקר). התחיל קצת מעפאן ולא ברור (ריצת אפודים וכאלה, לא הכי ברור וממש לא במקום ...). הייתה משימה ורצו לראות איך אנחנו מתפקדים כפלוגה – הצלחנו אותה ב-30 דקות, שזה קרוב מאוד לשיא, אגב. אני אישית, לא הכי הבנתי מה רוצים מאיתנו אז לא כל כך הייתי מעורב.
בהמשך, היום נהיה הרבה הרבה יותר כיפי, וכל פעם מישהו מהצוות קיבל משימה והיה צריך לבצע אותה בזמן מסוים, כך שהוא מפעיל את כל הצוות (בעצם, בודקים את הפיקוד על הצוות, ואת התוצאה הסופית, לראות האם באמת התמקדנו במה שחשוב וכו'). אני קיבלתי לבצע שיר צוותי באווירת ההכנה – מילים, לחן, מוזיקה (לאלתר, כמובן), ריקודים – הכל, ב-8 דקות התארגנות. יצא דווקא מגניב בסוף.

למחרת (יום שני), יוצאים הביתה לסוכות וחוזרים לבה"ד ביום רביעי. ממשיכים עם לו"ז סטנדרטי ובין השאר עושים הרבה הרבה הכנות לשבוע שטח. כאן נגמר הכיף.
ההכנות לשבוע שטח = העמסת המון ציוד למשאית/אביר/אוטובוס. מפני שלא מדובר לגמרי בשטח, יש לנו חשמל. אז למה לא להביא 3 מקררים? למה לא להביא המון המון המון מזון? למה לא להביא 10 אוהלי 12 ואת כל המוטות והבזנ"טים בשבילם? למה לא להביא 70 מיטות צרפתיות ו-70 מזרונים? למה לא להביא עוד 10000 דברים כבדים אחרים? בכל מקרה, זה היה יום נוראי במיוחד (ולא נעים כל כך ספציפית לאלו שיש להם בעיות לסחוב דברים). והכי עצוב, שאת כל הציוד שהעמסנו, היה צריך לפרוק – ואז שוב להעמיס, ושוב לפרוק.
לשמחתנו, יצאנו שבת. לצערנו, זו הייתה מקוצרת ואחר כך גם סגרנו את החג השני (שמחת תורה), גם סגרנו שבת וגם יצאנו אחר כך רק ביום שישי ואפילו לא חמשו"ש. שבועיים מטורפים. ביום ראשון שלאחר המקוצרת יצאנו להתמקצע עוד קצת עם הנשק ועשינו עוד מטווחים – היה כיף. בהמשך היום ולמחרת עד שנכנס החג, עשינו עוד הכנות לשבוע שטח (בעיקר לניווטים). החג שסגרנו, אגב, היה ממש כיף. הזמן פשוט טס והיה ממש כיף – הכל בזכות החומר האנושי המצוין של חיל הים. במוצאי החג, יצאנו לשטח, לא לפני שתרגלנו מה קורה בעת אירוע פח"ע (אפילו בבה"ד 1 הסגל מתפעל ולא אנחנו, נו, לא נורא). הגענו לשטח ביום רביעי בבוקר וכבר יצאנו לניווט הראשון – ניווט מודרך בגבעות גורל. היה ממש כיף, כמו טיול שנתי שכזה (רק עם נשק, אפוד וכו'). אחר כך המשכנו אל האיזור שבו התמקמנו (ליד מחנה נתן בבאר שבע) ושם פרקנו את המשאית/אביר/אוטובוס והקמנו את המאהל. זה , כמובן, היה גם כן סיוט. אבל יצא ממש איכותי. בהמשך היום קיבלנו צירים לניווט זוגות ולמדנו אותם. למחרת בבוקר, יצאנו לניווט זוגות והיה ממש כיף רק לזכור, שלרדת דרך טרסות זה לא תענוג. בהמשך היום די התחפשנו במאהל, לא לפני שיצאנו לבה"ד 1 (!!!) וביצענו שם בר-אור אמצע. המטרה העיקרית הייתה להכיר את המסלול האמיתי. לפי דעתי זה היה ממש חיוני ומועיל (וגם גילינו שהמסלול בבה"ד 1 מעט יותר קצר מהמסלול בחיפה, אומנם הרבה יותר מגעיל ... בכל זאת, אין ים לצידנו). למדנו גם קצת על התמצאות במרחב (זט"ר – זיהוי לטווח רחוק). למחרת, יצאנו ליום רובאות – השלמה ל-02. זחילות, פזט"אות, מכסה/מסתור, הסוואה, עמדת אש וכו'. יום די נחמד סה"כ. רק שהקוצים שנתקעים בך בזמן הזחילה לא יוצאים כל כך בקלות.
את הסופ"ש סגרנו בשטח, היה די נחמד סה"כ. היה הרבה מה לעשות – ללמוד להתנסויות, ללמוד למבחן מסכם (מתחת ל-80 פשוט לא עובר את ההכנה – ולא משנה מה. מפחיד), ללמוד צירים לניווט גולם של יום ראשון.
ביום ראשון יצאנו לניווט גולם. סיימתי אותו שעה וחצי לפני הזמן, והיה הרבה הרבה זמן אוטובוס. חזרנו למאהל, קיפלנו אותו (כמובן, עוד סיוט ...) וחזרנו לבה"ד. שם פרקנו הכל (מיותר לציין כמה כיף זה היה).
בהמשך השבוע, המשכנו להתאמן לקראת הבר-אור, המשכנו ללמוד לקראת מבחן מסכם והמשכנו לעבור התנסויות של צוערים/חניכים/whatever. ביום חמישי – מבחן שבת. מעין סימולציה למבחן המסכם, כך שמי שעובר אותו יוצא שבת וחוזר למסכם ביום ראשון. מי שלא, נשאר שבת. זה היה מבחן שואתי במיוחד (הזוי כל כך) ומעטים האנשים שכן עברו אותו. בסוף, כולם יצאו, מה שהיה די צפוי. חזרנו סוף סוף ביום ראשון ולא מקוצרת, ועשינו את המבחן המסכם. הוא היה הרבה יותר סביר ומעטים האנשים שלא עברו אותו. בשאר היום הזדכנו על כל הציוד.. האמת, שזה אחד מהדברים השנואים עלי כי זה תמיד נמרח ומעיק, אבל לא נורא. למחרת עברנו בר-אור סוף, בו סוף סוף הבנתי שבשביל להשיג 86 בבטן לא צריך שום דבר מעבר לנשימות נכונות וכוח רצון. וכמובן, המשכנו להזדכות על ציוד, נשק וכו'.
באותו יום גם רצו ועדות סוף על אנשים בעייתיים. לא נעים. בכל מקרה, יצאנו משם אחר הצהרים, כך שהמטרה היא לחזור ליחידה, להיקלט ולהיפלט לבה"ד 1. חזרנו למחרת בערב לבה"ד, בתאריך 8/11/05, על מנת לצאת באוטובוס מאורגן לפנות בוקר לבה"ד 1. משם ... הסיפור ידוע.

אז מה בעצם היה טוב כל כך???
אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז ללא ספק אלו האנשים האיכותיים, היחס הנפלא והדאגה מצד הסגל. כמו כן, הסגל עצמו שהיה משעשע ואיכותי במיוחד, התנאים הנהדרים, המקצועיות הרבה וכל ההעשרות שקיבלנו ותרמו לנו מאוד (ורואים את זה במבחן התוצאה). ללא ספק, ההכנה הכי טובה בצה"ל. ושלא יעבדו עליכם.


חשוב לציין, שיכול להיות שהרבה מכאן לא יהיה רלוונטי כי מתחילים לשפץ את המגורים בבה"ד 600 וההכנה כנראה עוברת לעתלית לזמן הקרוב (לא ברור מאיזה מחזור ולכמה מחזורים). אני לא יודע מה התנאים שם.

blogTV Live
Copyright©1996-2014, תפוז אנשים בע"מ