Bad Request (Invalid Hostname)


תיאטרון - מאמרים


ביקורת תאטרון: "המלט",תיאטרון הקאמרי

על המחזה:
מחזה בן 400 שנה שחוצה גבולות של זמן ומקום
היצירה המפורסמת והידועה ביותר של שקספיר, אולי הצירה הדרמטית ביותר בכל הזמנים, שמזה 400 שנה מהווה אתגר ליוצרים ולשחקנים. במרכז המחזה אישיותו המורכבת והחידתית של המלט, נסיך דנמרק, שלרגל מות אביו, המלך, חוזר לארצו מלימודיו ומגלה שדודו, אחי אביו, עלה על כס המלוכה ונשא את אמו לאשה.
הלום צער על מות אביו ותדהמה מנישואיה של אמו לדודו, המלט רואה את רוח אביו המגלה לו כי נרצח ע"י המלך הנוכחי. מכאן ואילך מתמקד המחזה בלבטיו המיוסרים של המלט ובטרגיות של שרשרת מעשי הנקם ושפיכות הדמים. וכל זה שזור בעלילה של סיפור מתח בלשי פוליטי מרתק.
יצירת מופת שחוצה גבולות של מקום וזמן ומוכיחה עצמה כיצירה שתמיד תהיה מודרנית לכל אדם בכל זמן.

_______________________________________________________________________________________


לפני כמה שנים ראיתי את "המלט" בתיאטרון חיפה כתלמיד. כלומר, לא בדיוק ראיתי, הייתי באולם. עם עיניים סגורות, ישנתי רוב ההצגה. חוץ מהסצינה האחרונה בה התעוררתי למשמע צעקותי של אמו של המלט כשהיא מתה (כך התעוררתי בעצם) אני לא זוכר הרבה. אני זוכר חלל שחור ופשוט וריק שאיכלס את אחת ההצגות הגדולות של כל הזמנים.

לעמרי ניצן, במאי הבית של תיאטרון הקאמרי והמנהל האמנותי של התיאטרון, היה אתגר קשה מאוד: להציג את המלט, מחזה עם שפה קשה ומרוכבת, שמדבר על תקופה של לפני מאות שנים, במקום אחר ותרבות שונה- כאן, בישראל של שנת 2005 (אז עלה המחזה).

לא רק זה היה אתגר קשה: התיאטרון רצה לכוון לקהל צעיר יחסית: תלמידים, סטודנטים, חיילים, נוער. לא הקהל הקלאסי שחושבים עליו כשעולה השם "המלט".

וחברים יקרים, הנה הכרזה חד משמעית: עמרי ניצן עשה את זה ובענק! וכמו שאיתי טירן ציטט בני נוער ששמע כשיצאו מהתיאטרון: המלט זה פצצות לגבות.

_______________________________________________________________________________________

אם היו מעלים את כל המחזה הכתוב כמו שהוא, זה היה לוקח כחמש שעות. המלט נסיך דנמרק, הוא מחזה ארוך מאוד ועמוס בהתרחשויות דרמטיות, שלא נאמר טראגיות. ולכן, כל במאי בעולם שמחליט להעלות את החומר הזה, בוחר לו מה לסנן, ומחליט איך להרכיב את ההצגה שלו על פי תפיסת עולמו. כל במאי מחליט מה הוא רוצה להדגיש: את המסר החברתי הנוקב (שאקטואלי גם כיום, מאות שנים אחרי), את הטרגדיה המשפחתית, את השאלות הקשות בנושא יחסי משפחה, את דמותה של האהבה ועוד.

עמרי ניצן בחר בקפידה את הקטעים הטובים של "המלט" ועיצב מחזה יוצא דופן ולא שגרתי:
הקהל נכנס לאולם קטנטן ואינטימי, כשהוא יושב במרכז האולם על כיסאות מסתובבים. העלילה בעצם מתרחשת סביבו, לידו, מעליו, מאחוריו, והכיסאות המסתובבים מובילים את הקהל לזירת התרחשות אחרת בכל פעם. התפאורה המינימליסטית מגובה במשחקי תאורה יצירתיים במיוחד שיוצרים זמן ומקום, וכך הקהל בעצם נשאב פנימה, ומרגיש שהוא נמצא ממש בתוך ההתרחשות, ממש במרחק של נגיעה.
בהפקה ייחסו גם משמעות עמוקה לפס-הקול של ההצגה, וכך היה שימוש מגוון מאוד בסגנונות מוזיקליים שונים שהתאימו את עצמם להתרחשויות (רוק גראנג' כבד, מוזיקה קלאסית בארוקית- שדרך אגב, איתי טירן ניגן בוירטואוזיות מרשימה, מוזיקת ג'אז פופ ועוד).

אבל ההפקה הקסומה והמפתיעה הזאת היא לא חזות הכל: להקת השחקנים האיכותית שואבת את הקהל לחוויה על-חושית שלא ציפתי לה. אמיר קריאף נהדר כהרגלו ועצמתי, גיל פרנק מצליח לעצבן והחליא אותנו בתפקיד המלך הערמומי והפושע, נטע גרטי מקסימה ומעוררת אמפתיה, שרה פון-שוורצה נהדרת ומושלמת לתפקיד, ויצחק חזקיה מרהיב במשחק אמין, משכנע וגם מכעיס כאב שמשחק בבתו כמו סרסור.

כל אלה היו מתאבנים לדבר האמיתי: איתי טירן, שדובר עליו המון, כהמלט. טירן הוא אחד ההמלטים הצעירים אי פעם בעולם, ונדמה כאילו הוא נולד כדי למלא את התפקיד הזה. טיראן מגלם המלט עם מצבי רוח קיצוניים, לעג חתרני כלפי הממסד, אומץ לב, ובעיקר הרבה טירוף. טירן בהחלט מתחיל את המחזה כבן מתאבל עצור, ומסיים כמשוגע הרסני חסר מעצורים. המונולוגים הדרמטיים של שייקספיר (להיות או לא להיות, הזהו האדם?)- יוצאים מפיו בטבעיות כאילו כרגע הוא חושב על זה ומשתף אותנו במחשבות שרצות לו בראש.

_______________________________________________________________________________________

ועכשיו חזרה לטקסט: כמו שכתבתי, "המלט" יכול להימשך גם 5 שעות, ואילו במקרה זה ההצגה לקחה כשעתיים וחצי כולל הפסקה- מה שאומר שיותר ממחצית הטקסט קוצץ. אין ספק שאילן רונן ניסה להציג דגש מאוד מסוים על הטקסט: הקשר של "המלט" לימינו אנו, לישראל של שנות האלפיים. הוא הדגיש את השחיתות השלטונית, את הגועל שבאנשים תאבי בצע, את הכוח והמלחמה שפוגעים בכל חלק טובה. הוא הציג את המאבק של אדם אחד, טהור מידות, ונחוש- נגד ממלכה שלמה הרקובה מן היסוד, נגד אמא שלו שמוכרת את עצמה ונגד הדוד שלו שעשה פשעים נוראיים על מנת לזכות בכתר. ניצן גם מחבר את המלט של דנמרק שנת 1600 לזמננו אנו באמצעות מיקרופונים, מערכות סטריאו, ובגדים שנראה כי נלקחו מרשתות אופנה מעודכנות בדיזנגוף סנטר.

הקיצוץ המאסיבי בטקסט העלים לגמרי את כל סיפור המלחמה בין דנמרק לנורבגיה (שרק מוזכר פשני משפטים במהלך ההצגה), והעלים גם כמעט כליל כמה דמויות...

 
בכל אופן, הקיצוץ הזה תרם רבות להפוך את המלט לגירסה מעודכנת, קצבית, ומסחררת שמוגשת לנו על ידי שחקנים מצויינים והפקה יצירתית. זאת הסיבה ש"המלט" רת כבר קרוב ל 300 פעמים. זאת הסיבה ש"המלט" קיבל ביקורות נלהבות, וחשוב מכך- את אמונו של הקהל הצעיר- התלמידים, הסטודנטים, החיילם והנוער ששוטפים את האולם פעם אחר פעם.

ואם השאלה היא להיות או לא להיות- אז יש תשובה אחת ויחדיה- להיות. להיות באולם קאמרי 3, ויפה שעה אחת קודם
_______________________________________________________________________________________

"המלט" - תיאטרון הקאמרי

מאת:             ויליאם שקספיר
בימוי:             עמרי ניצן
תפאורה:         רות דר
מוסיקה:          יוסי בן-נון
תאורה:           קרן גרנק
תלבושות:        רות דר
תרגום:           ט.כרמי
עריכה לשונית: דן אלמגור

משתתפים:
נטע גרטי, אסף גולדשטיין, עזרא דגן, אלון דהן, אביב זמר, יצחק חזקיה, איתי טיראן, נועה כהן, מוריס כהן,יואב לוי, שרה פון שוורצה, אסף פריינטא, גיל פרנק, אמיר קריאף

blogTV Live

Bad Request (Invalid Hostname)