Bad Request (Invalid Hostname)


חינוך לגיל הרך - מאמרים


התנהגות תוקפנית וביטויי זעם של ילדים בגן והמלצות להתערבות חינוכית

המאמר פורסם במסגרת הד הגן רבעון לחינוך בגיל הרך חוברת ד´, סיון תשנ"ח ואושר לפרסום בפורום חינוך לגיל הרך בתפוז באדיבותה של הגב´ מרים סנפיר עורכת הד הגן.
למען הסר כל ספק, אין להעתיק ולפרסם את המאמר או חלקים ממנו ללא אישור מפורש ממערכת הד הגן.


"אין ילדים רעים, יש תנאים רעים" – יאנוש קורצ´אק

* אורה גולדהירש היא פסיכולוגית התפתחותית במחלקה לאוכלוסיות בעלות צרכים ייחודיים באגף לחינוך קדם-יסודי.


הקדמה

לאחרונה מתרבות הפניות לעזרה מצד מפקחות, גננות ואנשי חינוך שונים בשל ריבוי מעשי אלימות והתפרצויות זעם של ילדים במסגרות החינוכיות.
מדובר בהתנהגויות של תוקפנות כלפי ילדים אחרים (מכות, בעיטות, זריקת חפצים וכו´), התנהגויות של תוקפנות כלפי המבוגרים בגן (תגובות פיזיות, מילוליות והתנגדויות קשות), פגיעה בחפצים בגן ובחפצים השייכים לילדי הגן, השחתת עבודות יצירה של הילדים וכו´. יתרה מזאת: מדובר גם בהתנהגויות המסכנות את הסביבה ובהתנהגויות שיש בהן משום הסתכנות עצמית של ילדים: הדלקת אש, טיפוס למקומות אסורים, נסיונות בריחה מהגן וכו´.
מול כל אלה עומדות לעתים הגננות חסרות אונים ובתחושה שהן חסרות כלים להתמודדות.
כדי למנוע אלימות של ילדים במסגרות החינוכיות, יש להכשיר את הגננת לזהות סיבות וגורמים להתפרצויות זעם ולהתנהגויות תוקפניות אצל ילדים בגיל הרך, וללמוד דרכי תגובה הולמות לכל אחת מן הסיבות האפשריות. כל זאת תוך הדגשת חשיבותה של תגובה תומכת, מרגיעה, שאינה משפילה ושומרת על כבוד הילד. כמו כן חשוב ליידע את הגננות שהתפרצויות אלימות עלולות להעיד על קשיים רגשיים, חברתיים, סביבתיים והתפתחותיים של ילדים.
העליה במספר הפניות לעזרה בנושא האלימות מעידה על צורך בהיערכות למתן מענה, תמיכה וליווי לגננות, וכן על צורך לגייס את המערכת החינוכית-טיפולית בכללה.

המלצות כלליות להתמודדות עם התנהגות תוקפנית של ילדים

התנהגויות תוקפניות בגיל הרך יכולות להופיע באירועים חולפים אצל כל ילד, או כדפוס התנהגות החוזר בשכיחות רבה ובעוצמה גבוהה. לעתים תגובות מתאימות מצד הגננת, די בהן להפחית את התדירות ואת העוצמה של התנהגויות אלו. לעומת זאת, ישנם ילדים שביטויי ההתנהגות שלהם מצביעים על קשיים מתמשכים יותר, הדורשים ייעוץ רב מקצועי הן לגננת והן לילד ולמשפחתו.
להלן יובאו כמה עקרונות התערבות כלליים למניעה ולהתמודדות עם התפרצויות תוקפניות של ילדים:
· ילדים בגיל הרך רגישים מאד וקולטים מצבי מתח וקונפליקט בסביבתם. סכסוכים ודפוסי תקשורת עויינים באווירה הכללית של הגן (לדוגמא, מתחים בין גננת לסייעת) עלולים להעלות אצל חלק מהילדים את רמת החרדה ולהובילת להתנהגות תוקפנית ללא סיבה הנראית לעין. יש לדאוג ככל שניתן לאווירה נינוחה ורגועה בחיי היומיום בגן.
· בזנו התפרצות והתנהגות תוקפנית רצוי להמנע מבירורים, משאלת שאלות ומנסיון לבדוק "מה קרה". חשוב להרגיע את הילד באחד מהאמצעים שיוצעו בהמשך, ולדחות את תהליך ההבהרה למצב בו הילד רגוע ומסוגל להקשיב ולהפנים הסברים.
· רצוי להמנע מתגובה העלולה להתפרש על ידי הילד כתוקפנות מילולית (הטפות מוסר, איומים וכו´). גם אם תוקפנות של ילדים מעוררת בדרך כלל כעס אצל המבוגרים, חשוב להציג בפני הילד התנהגות של ריסון כעס ושליטה עצמית שיהוו עבורו מודל להזדהות ולחיקוי.
· בזמן התפרצות ילדים חשים בלבול ובדידות, אף על פי שכלפי חוץ הם נראים "חזקים". ניתן להשתמש באמצעי הרגעה פיזיים כמו חיבוק הילד, אחיזה בידו או ליטוף, המהווים עבורו אמצעי ריסון ומקנים לו תחושת בטחון. אמצעים אלה אינם באים כ"פרס" על התנהגותו הבלתי רצויה, אלא מגדירים לו בבירור את גבולות גופו ומהווים מסר של איפוק ועצירה.

גורמים וסיבות להתפרצויות תוקפניות אצל ילדים בגיל הרך

הבנת הגורמים להתפרצויות אלימות אצל ילדים יכולה למנוע אותן או להפחית את עוצמתן. על הגננת ללמוד דרכי תצפית מתמשכות ודינמיות, שיאפשרו היכרות מעמיקה עם כל ילד ואישיותו הייחודית. באמצעות היכרות זו תזהה הגננת סיבות המביאות ילדים מסויימים להתנהגויות תוקפניות. זיהוי זה יעזור לה לעתים למנוע התנהגויות אלו, ולעתים לרסן התפרצויות בעיצומן.
להלן יתוארו הגורמים האפשריים להתנהגות קיצונית, ויובאו הצעות והמלצות לפעולות מניעה ולתגובות אפשריות בזמן התרחשות ההתנהגות עצמה.

· מצבים בהם לא סופקו צרכיו הראשוניים של הילד
ילדים בגיל הרך לא תמיד מודעים לצורכיהם הבסיסיים. במצבי רעב, צמא, עייפות וכו´ הם חשים אי נוחות, מתח פנימי, עצבנות ואי שקט, אך אינם יודעים לפעול כדי להפיג מתח זה על ידי סיפוק הצורך הראשוני (אכילה, שתיה, מנוחה).
לעתים מפרש הילד לעצמו את אי הנוחות בהשלכת הסיבות לסביבה החיצונית – החבר הרגיז אותו, לקחו ממנו צעצוע, וכו´.
התנהגות מומלצת למניעת התפרצות: על הגננת להיות ערה לכך שילדים מסויימים נוהגים באי שקט ובכעס במצבי רעב, צמא וכו´, ולהציע להם דבר שתיה ומזון גם כשאינם מבקשים. חשוב גם להגביר את מודעות הילד למצבו.
התנהגות מומלצת בזמן התפרצות: להרגיע את הילד ללא התייחסות לסיבה ה"מוצהרת" להתפרצות (מי הכעיס אותו, מי לקח לו צעצוע וכו´), לספק לו באופן מיידי את הצורך הראשוני (להעבירו למטבח בעדינות ולהגיש לו דבר שתיה ומזון) ולתמוך בו עד שיירגע. לאחר שהילד נרגע, ניתן להוסיף הסבר מילולי: "לפעמים כשצמאים או רעבים אנחנו עצבניים", במטרה להגביל את מודעותו למצבים אלה בעתיד.

· סף תיסכול נמוך
ילדים רבים בגיל הרך מגיבים בהתפרצות תוקפנית קיצונית בעקבות מצבי כישלון, הפסד במשחק ובמצבים שבהם אינם מקבלים מיידית את מבוקשם.
במצבים אלה נצפות התנהגויות אימפולסיביות בעלות עוצמה שאינה תואמת את הסיבות הנראות לעין. אירועים "קטנים" מביאים לתסכול, וזה גורר בעקבותיו תגובה תוקפנית קיצונית.
התנהגות מומלצת למניעת התפרצות: כאשר הגננת מכירה בכך שילד מסויים מגיב פעמים רבות באופן המעיד על סף תסכול נמוך, עליה לנסות לזהות מצבים שבהם הוא עלול להתקשות בהתמודדות, "לחלצו" ממצבים אלה ולהציע לו משימות שבהן צפויה לו הצלחה והנאה.
עם זאת, יש לחשוף ילדים אלה בהדרגה להתמודדויות קשות יותר, כדי לעזור להם לרכוש דרכי ויסות עצמי ולהרחיב את מגוון ההתנהגויות הרצויות במצבי תסכול. לדוגמא: פניה מילולית לעזרה, הגברת מודעותם למצבי הצלחה על ידי עידוד של המבוגר המתווך, הקניית אסטרטגיות לפתרון בעיות. זאת ועוד: יש להעביר מסר של לגיטימציה לרגשותיהם ולאוניברסליות שבתחושת התסכול ("לכולנו לא נעים כשמשהו לא מצליח, ננסה שוב ואז נצליח, או שננסה בדרך אחרת").
התנהגות מומלצת בזמן התפרצות: על הגננת לגלות הבנה לקושי שהביא להתפרצות ולהמנע מהתייחסות לתוצאת ההתנהגות של הילד. ביטויי הזדהות עם מצבו הרגשי של הילד מפחיתים לרוב את תחושת התסכול. תגובה כמו: "אני מבינה את הכעס שלך להפסד במשחק, זה באמת מרגיז", יחד עם הרגעת הילד באמצעות הצעת עיסוק או פעילות המועדפים עליו בדרך כלל יביאו לרגיעה. כמו כן, ילדים רבים החווים תסכול נרגעים כשהם מקשיבים למוסיקה או מתבודדים בפינת כריות.

· קשיי הסתגלות לשינויים, למעברים ולמצבים בלתי מוכרים
ילדים בגיל הרך מרגישים בטוחים בסביבה המוכרת להם. הסתגלות למקומות חדשים ולמצבים לא מוכרים בדרך כלל דורשת מהם כוחות התמודדות. ילדים אחדים מגלים קשיים רבים יותר בהתמודדות זו, הם מגיבים קשה יותר לשינויים ואף למעברים מפעילות לפעילות במהלך היום בשגרת חיי הגן.
התנהגות מומלצת למניעת התפרצות: על הגננת לזהות ילדים בעלי דפוסי קושי בהתמודדות עם שינויים. אם נצפית אצל ילד התנהגות תוקפנית חוזרת ונשנית במעברים ובמצבים הדורשים הסתגלות, על הגננת לדאוג לכך שתהיה הכנה מקדימה לקראת כל שינוי או מעבר.
לפני כל מעבר מפעילות לפעילות חשוב להגיד לילד, לדוגמא, "בעוד כמה דקות נתארגן ונעבור לשולחנות עבודה", או לפני שינוי בסדר היום בגן חשוב לתאר את העומד להתרחש לפני ביצוע השינוי. כאשר הילד יודע מה עומד לקרות, רמת החרדה שלו יורדת, הוא מרגיש ביטחון רב יותר ותגובות ההתפרצות פוחתות.
לעתים קרובות חפץ אישי קרוב ומוכר שהילד מביא מסביבת הבית ("אובייקט מעבר") משרה עליו בטחון ועוזר לו בהסתגלות. נוסף לכל אלה, נוכחות קרובה של הגננת או דמות של מבוגר אחר (מגע, חיבוק, מסר מילולי) המתפרשת כתומכת ומלווה, חשובה לילדים בעלי קשיי הסתגלות.
התנהגות מומלצת בזמן התפרצות: חשוב להעביר את הילד למקום מוכר ונוח (פינה נעימה לו בגן, סביבה שבה יש חפצים המוכרים לו, וכו´). יש לאפשר לילד להשען ולהתמך על ידי מבוגר בו הוא בוטח, ללוותו ולא להשאירו לבד.

· קשיי תפקוד בסביבה רבת גירויים
יש ילדים שריבוי גירויים או עוצמה חזקה של גירויים חזותיים/שמיעתיים/תחושתיים, גורמים להם תחושה של "הצפה". הם אינם מסוגלים לספוג אותם או לסנן אותם, ומתקשים להגיב לגירויים אלה בצורה מווסתת. מצב זה מעורר אצלם אי שקט, חרדה ובלבול עד כדי התנהגות קיצונית.
התנהגות מומלצת למניעת התפרצות: כאשר הגננת מזהה קושי של ילד להתמודד עם ריבוי גירויים או עם גירויים בעלי עוצמה חזקה, עליה לבד את תחושותיו ולאפשר לו להתרחק ממצב זה. לדוגמא: ילד שאינו יכול להמצא בשעור ריתמוסיקה עקב קושי להתמודד עם צליל נגינה חזקים, יש לאפשר לו להמנע מפעילות זו או לחוות אותה ממרחק. עם זאת, חשוב לחשוף את הילד באופן הדרגתי לאותם גירויים איתם הוא מתקשה להתמודד. חשוב שהגננת תרבה בתיווך קוגניטיבי ורגשי, כדי להביאו למודעות לקושי ולעודדו למצוא פתרונות המתאימים לו.
התנהגות מומלצת בזמן התפרצות: בשעת ההתפרצות חשוב ללוות את הילד תוך הקניית תחושה של בטחון ורוגע ולאפשר לו לשהות במקום "שקט" מגירויים, המשרה אווירת רכות ונעימות. כל עוד לא נרגע הילד, רצוי שלא לשוחח איתו או לנסות לברר את הסיבות להתפרצות.

· תחושת אומניפוטנטיות ("אני כל יכול")
תחושת ה"כל יכול" מהווה שלב בהתפתחות תקונה המוקצנת לעתים אצל חלק מן הילדים ובאה לידי ביטוי בהתנהגויות חסרות שיפוט. הילד מרגיש חזק וכל יכול מחד, אך מבוהל וחרד מאד מהכח העצום בו הוא עלול להשתמש לרעה, מאידך. אמביוולנטיות זו מביאה אותו לפעמים להתנהגויות קיצוניות ולמצבים המסכנים את האחרים ו/או את עצמו.
התנהגות מומלצת למניעת התפרצות: כאשר ילד "מאותת" שהוא עומד לעשות דבר מה מסוכן, חשוב להגיב באופן המבהיר לו את הגבולות לכוחו ואת החוקים המקובלים במסגרת. כל זאת תוך העברת תחושה של תמיכה, שמירה ואחריות המבוגר כלפי הילד. ילדים מסוג זה נוטים ליצור מצבים של עימות ומאבקי כוחות הן עם ילדים בני גילם והן עם מבוגרים. על הגננת להיות מודעת לכך, ולהמנע מהשתתפות בדפוסים אלה.
חשוב להעביר מסרים עקביים חוזרים ונשנים המדגישים את אחריות המבוגר ואת קיומם של גבולות ברורים: "אני שומרת על הילדים בגן, אני אשמור עליך שלא יקרה לך דבר ואשמור גם שלא תפגע באחרים".
התנהגות מומלצת בזמן התפרצות: כאשר הילד מסתכן, פוגע בסביבה או מתנהג בצורה המצביעה על כך שאין הוא מודע לעוצמת כוחו, חשוב לנהוג באופן החלטי וחד משמעי: להפסיק את ההתנהגות באמצעות אחיזה פיזית בילד, להרחיקו ממקום האירוע תוך העברת מסר של הגנה עליו ועל סביבתו ולהמנע ממסר של הענשה, לדוגמא: "אני לוקחת אותך כדי לשמור עליך, שלא תפגע בעצמך ובאחרים".

· חוסר צפיית התוצאה למעשה
לעתים ילדים פועלים בהתנהגויות ללא תכנון קודם וללא יכולת לצפות את התוצאות האפשריות להתנהגותם. ההתנהגות במקורה אינה תוקפנית ומטרתה אינה לפגוע, אך תוצאותיה יכולות להיות הרות אסון. לדוגמא: כאשר ילד מתבקש להעביר מספריים לשולחן אחר, וזורק אותם ללא מחשבה על התוצאות האפשריות. או, ילד רוצה לגשת למקום מסויים בגן, ובדרך הוא דורך ומפרק עבודות יצירה שמונחות על הרצפה, מבלי שהתכוון לכך.
היכולת לנבא תוצאות של מעשה ולהבין את הקשר שבין סיבה ותוצאה, הם כשרים הנרכשים במהלך תהליך ההתפתחות והלמידה. קיימים הבדלים בין אישיים בקצב רכישתם.
התנהגות מומלצת למניעת התפרצות: כאשר מסתמן דפוס חוזר של התנהגויות מסוג זה אצל ילד, חשוב שהגננת תהיה ערה למעשיו, בעיקר במצבים שאינם מוגדרים או מובנים דיים. במהלך חיי היומיום בגן יש לעזור לילד לפענח ולנתח מצבים שונים תוך "ניחוש" התוצאה הצפויה. ניתן לעשות זאת במצבים טבעיים, ובאמצעות סיפורים ומשחקים המכוונים לכך.
התנהגות מומלצת בזמן התפרצות: ילד שפעל באופן שגרם לתוצאה שלילית ובלתי צפויה עבורו, זקוק להסבר מיידי לגבי האירוע ולגבי הקשר שבין ההתנהגות לתוצאה. לדוגמא, אותו ילד שדרך על עבודות יצירה של ילד אחר – תוצאות מעשיו היו גם קלקול העבודה וגם כעס שהופנה אליו מצד הילד בעל העבודה. במקרה זה חשוב לעזור לו לפענח את השתלשלות העניינים תוך התייחסות לכוונה ולתוצאה. תגובה כועסת של גננת שמצטמצמת לעניין התוצאה של המעשה, לא תוביל את הילד להסקת מסקנות בעתיד.

· היגררות אחרי מנהיג
להבדיל מגיל ההתבגרות, בו הנטיה להגרר אחרי מנהיג עונה על הצורך להתשייכות חברתית, בגיל הרך היגררות אחרי מנהיג מבטאת צורך של תלות בדמות המשרה ביטחון וחוזק. היגררות אחרי מנהיג עלולה להוביל לצייתנות חסרת ביקורת לכל הוראותיו, לרבות היענות להשתתפות בהתנהגויות קיצוניות.
לגבי הילד הדומיננטי המושך להיגררות אחריו, מדובר בצורך של שליטה, יוזמה וחיפוש מקום מרכזי בדרכים שאינן מקובלות בחברה.
התנהגות מומלצת למניעת התפרצות: כאשר הגננת מאתרת ילד "נגרר", עליה להיות מודעת לעובדה שהוא מחפש מקור תמיכה והישענות. במקרים מסוג זה יש לעזור לילד לספק את הצורך בקבלת תמיכה, באמצעות הכוונתו לפעילויות משותפות עם ילדים המוכרים לה כמי שניתן לעבוד איתם בשיתוף וברוח חיובית. חשובה גם תמיכת המבוגרים בגן ומתן חיזוקים חיוביים למעשים ולהתנהגויות רצויים.
לגבי הילד ה"גורר", חשוב לספק את הצורך בשליטה באמצעות הצעת משימות תורמות אותן הוא יוביל (מתן אחריות על תפקידים קבועים בגן או פעילויות יזומות כגון "ניצוח על תזמורת").
התנהגות מומלצת בזמן התפרצות: כאשר ילד נגרר אחרי התנהגויות בלתי רצויות מתוך רצון "להוכיח את עצמו" ולציית להוראות של מנהיג, חשוב להפריד אותו מהילד הגורר ולהסיח דעתו מהמצב אליו נקלע.
לגבי הילד הגורר, כאשר מתגודדת סביבו קבוצת ילדים, יש לחלצו ממצב בוא הוא "מוכיח להם" את מרכזיותו ולהעבירו לפעילות יחידנית בליווי מבוגר.

· קושי לעמוד במשימות הגן
ילדים אחדים מתקשים לעמוד במשימות ובדרישות המופנות אליהם במסגרת הגן. הסיבות לכך יכולות להיות רבות, כגון בעיות קשב, עיכוב התפתחותי, חסך סביבתי ולקויות שונות. ילדים אלה מתקשים לעתים למצוא לעצמם עיסוק מספק וחלקם נוטים להציק לסובבים אותם ולהגיע למצבי תוקפנות קשים.
התנהגות מומלצת למניעת התפרצות: כאשר הגננת מאתרת ילד המתקשה בפעילויות הגן, עליה לנסות להבין את הסיבות לקשייו ולמצוא מענה לצרכיו. למשל, התאמת דרגת הקושי של המטלות המוצעות, הכוונת הילד לפעילויות בהן הוא נהנה ומצליח, הגשת עזרה ותיווך במשימות בהן הוא מתקשה.
התנהגות מומלצת בזמן התפרצות: חשוב להרגיע את הילד באמצעות הרחקתו ממקום האירוע, ולהציע לו פעילות הידועה כאהובה עליו ומבטיחה הצלחה.
לפעמים ילדים אלה נרגעים בפעילות שאינם דורשת מצדם ביצוע, לדוגמא הקשבה לסיפור, צפיה בטלויזיה וכו´.

· ילדים במצבי לחץ ומשבר במשפחה
משברים קיצוניים במשפחה, כמו גירושין, מחלה, מוות, אבטלה וכו´, ואף משברים קלים יותר, כמו אב במילואים, מעבר דירה או לידת אח, גורמים לעתים לילדים אי שקט הבא לידי ביטוי בהתנהגויות קיצוניות במסגרת הגן.
התנהגות מומלצת למניעת התפרצות: על הגננת להיות בקשר רצוף עם משפחות הילדים וליידען בדבר חשיבות הדיווח על מצבים שונים בבית. כמו כן יש לאפשר לילד החווה משבר או מצב לחץ לפרוק ולעבד את רגשותיו באמצעות מפגשים אישיים עם הגננת, או לזמן לו פעילויות להבעה באמצעים בלתי מילוליים העוזרים לו להתמודד עם קשייו.
התנהגות מומלצת בזמן התפרצות: רצוי לשהות עם הילד ביחידות, להביע הזדהות והבנה לרגשותיו ולתחושותיו תוך מתן לגיטימציה לרגשות אלה: "כן, אני יודעת שאתה מתגעגע לאבא, גם ילדים אחרים שאבא שלהם במילואים מרגישים כמוך. אני אשתדל לעזור לך ואתה תפנה אלי כשאתה מרגיש שאתה עומד להתפרץ".
במקרים אלה עדיף להתייחס לרגשות המצוקה כלי להצדיק את ההתנהגות הבלתי רצויה, ולעזור לילד למצוא דרכים מתאימות לביטוי הרגשי.

· חיקוי מודל תוקפני
ילדים שיש במשפחתם גילויי תוקפנות (הורה, אח וכו´) מנצלים לעתים את המסגרת המוגנת של הגן כדי לחקות דפוסי התנהגות תוקפניים שהם חשופים להם במשפחה. התוקפנות, שבאה מתוך הזדהות עם אדם תוקפני המהווה דמות משמעותית בחיי הילד, דורשת התמודדות מקצועית של גורמים טיפוליים.
התנהגות מומלצת למניעת התפרצות: על הגננת ליצור קשר עם עובד סוציאלי המכיר את המשפחה כדי לדווח על מצבו של הילד ולקבל חוות דעת לגבי הצורך בקבלת הדרכה מקצועית מפסיכולוג באשר לדרכי ההתמודדות וליצירת חוויות מתקנות לילד במסגרת הגן.
התנהגות מומלצת בזמן התפרצות: על הגננת לנסות להרגיע את הילד ולחזקו על מעשים העונים לחוקי הגן. על מקרים של התפרצויות קיצוניות בשכיחות גבוהה, יש לדווח לגורמים בקהילה המטפלים במשפחה.

סיכום

תגובות תוקפניות נפוצות אצל ילדים בגיל הרך. בתהליך החיברות והחינוך מתפתחים השיפוט המוסרי והיכולת לקבל חוקים. ההתמודדות עם התנהגויות תוקפניות בגיל הרך מעמידה מחנכות במצבים בהם עליהן למצוא דרכי תגובה מיידיות ולתכנן פעולות למניעת הישנותן. מצבים אלה מעוררים אצל המבוגר רגשות מעורבים של כעס, הבנה, חרדה, הזדהות וחוסר אונים. הפניות הרבות לעזרה מצד אנשי חינוך בשל תופעת האלימות מחייבות חשיבה מעמיקה ובניית תכניות התערבות מתמשכות שמעורבים בהם אנשי מקצוע טיפוליים כדי לעזור בהתמודדות קשה זו.
במאמר זה נעשה נסיון להבהיר לגננת סיבות וגורמים העלולים לעורר התנהגות אלימה, ולהציע דרכי תגובה מובחנות ומתאימות להתמודדות עם תוקפנות בגן.
מן הראוי לציין, שטיפול מעמיק וכוללני בבעיית האלימות בגן אינו יכול להצטמצם להתייחסות לתגובות הגננת בלבד, ויש לטפל בנושא זה על כל היבטיו. יש לערב בעלי מקצוע נוספים בניתוח מצבי התוקפנות, כדי להבחין בין התנהגות נורמטיבית לבין הפרעות התנהגות. הבחנה זו תסייע בקבלת החלטה לגבי צורך בהתערבות פסיכולוגית או מקצועית אחרת, שתתמקד בילד ובמשפחתו.

לקריאה נוספת

1. איילון עפרה, איזון עדין, 1983, ספרית פועלים.
2. אריקסון ה. אריק, (1965) ילדות וחברה, ספרית פועלים.
3. פסיכולוגיה התפתחותית – יחידה 8 מבוא לפסיכולוגיה – האוניברסיטה הפתוחה עמ´ 15-30.
4. סולברג ש. 1994, פסיכולוגיה של הילד והמתבגר מאגנס, משכלי.
5. מניעת אלימות – הצעות לתכנית בית ספרית, משרד החינוך והתרבות – השירות הפסיכולוגי, ייעוצי ירושלים 1989.
6. די לאלימות – משרד החינוך התרבות והספורט, המינהל הפדגוגי, השירות הפסיכולוגי ייעוצי 1995.
7. שקד משה – התמודדות חינוכית עם מצוקה נפשית, אוצר המורה 1984.
8. Chazan M. Laingf (1983) Helping Your Young Children with Behavioral Difficulties.
9. Greenspan S.I. (1981) Psychopathology and Adaptation in Infancy and Early Childhood.
10. Spivak G. Shore M. (1974) Special Adjustment of Young Children, Jossy Bass, San Francisco.
blogTV Live

Bad Request (Invalid Hostname)