Bad Request (Invalid Hostname)


ספרים וספרות - מאמרים


נבו אשכול / "ארבעה בתים וגעגוע"

נבו אשכול / "ארבעה בתים וגעגוע" הוצאת זמורה-ביתן . 361 עמוד.

הביקורת של ReaderRabit:

פיגועים, טרור, סטודנטים, רצח רבין, אשכנזים, ספרדים, חוזרים ומחזירים בתשובה, ערבים מנושלים, תרמילאים/מוצ´ילרים, משוגעים, אנשי טלויזיה, הורים שכולים, סוחרי קמיעות, יורדים...

שכחתי משהו??

כשקראתי את "ארבעה בתים וגעגוע" של אשכול נבו היתה בי תחושה שהוא ניסה לקפל לתוך הספר הזה את כל ההוויה הישראלית בלי לוותר על שום דבר. שהוא ניסה לתת לנו פה בלי פשרות ובלי לפסוח על שום פרט תמונה כוללת של המצב החברתי בישראל סביב הימים של רצח רבין.


אין ספק שאשכול נבו מיומן בכתיבה טובה, שכן הוא הצליח לקחת את כל החומרים הרבים ולרקוח מזה ספר טוב וקריא להפליא, למרות שכל-כך קל להכשל פה, דווקא בגלל הרצון להכליל את הכל.

הביקורת של אשה כחמה:

ניגשתי לספר ברגשות מעורבים.
קראתי מספר ביקורות , מהן נלהבות והן פושרות.

אז קודם כל. נהנתי מאד מהספר. ספר קריא , רץ , מענין .
כתיבה קצת שונה , קטעים מאד קצרים. כל קטע מסופר בפי אדם אחר.
לפעמים זה רשומון , אותו מאורע מאנשים אחרים.
ובכל התחלת קטע (בכל אופן בהתחלה) עוצרים וחושבים - מי המספר.
אז כמו שהאחרים כתבו , הספר עמוס. יש רצח רבין , יש סטודנטים , יש חרדים , יש ערבי , יש זוג "רגיל" , יש שכול , יש פיגועים , יש מטייל בחו"ל (ועוד כהנה וכהנה)
אבל.......זאת בעצם המציאות הישראלית שלנו, יש הכל והמון ועמוס.
(עכשו כשחשבתי לעומק , אין עולים).

אז הספר על זוג סטודנטים , היא לומדת צילום בבצלאל בירושלים והוא לומד פסיכולוגיה בתל אביב שהחליטו לעבור לגור ביחד. הם מצאו להם דירה פחות או יותר באמצע הדרך (ישוב קטן ליד ירושלים). "הדירה היתה בת 2 חדרים . סלון בגודל מטבח. מטבח בגודל מקלחת. מקלחת עם מגב , בשביל לסחוב מים."
הקיר שלהם משותף עם בעלי הבית. ואפילו יש "חור בקיר" כדי שיוכלו להכניס יד ולהדליק את הדוד. בעלי הבית הם זוג פחות או יותר בגיל הסטודנטים. הוא נהג באגד שאחיו הוא רב גדול בטבריה , וחושב לחזור בתשובה. אשתו מטפלת ב 2 ילדיהם , חולמת לחזור וללמוד. לא מוכנה בשום פנים ואופן לחשוב על חזרה בתשובה. לידם גרים ההורים של הבעל.
ממולם משפחה , ששכלה את בנה בלבנון (הסטודנטים עברו לגור שם , בדיוק בהתחל השבעה). למשפחה הזו יש גם בן צעיר , שמתידד עם הסטודנט.
לכל החגיגה הזו , מצטרף פועל ערבי , שהבית שהם גרים בו , הוא הבית של הוריו לפני מלחמת השחרור.
ויש רצח רבין , ויש פיגועים.
התבלבלתם? הרבה מידי? תקראו ותהנו בעצמכם.
אני קראתי ונהנתי.

ביקורת של קלייר פישר:
 זהו. סיימתי את "ארבעה חדרים וגעגוע" של אשכול נבו וכבר אני מתגעגעת..
ההמלצה שלי היא מהסוג האישי לגמריי, בלי ביקורת ובלי ניתוח, רק דברים מהלב או בעצם מהבטן. כי הספר הזה גרם לי כאב בטן כמו שלא קרה לי מזמן כאב בטן מהסוג שגרם לי להפסיק מידי פעם את הקריאה ולהרגיש מועקה ואיזשהו סוג של מחנק ורצון עז לרוץ לבן זוג שלי ולהבטיח לעצמי שהוא עדיין קיים ובאותה מידה להתמלא חששות הפוכים לגמריי ולחשוב מחשבות קלסטרופוביות על זוגיות...כמו שרק ספר שמצליח לגעת יכול לעשות.

וגם הפוליטיקה, הפוליטיקה האבסורדית והקטנה שמוזכרת בספר, שכולנו חיים אותה יום יום והיא חלק מתחושת המחנק של כולנו והיא ספוגה גם ברחובות  (שמלאים במצבות קטנות, קיימות ולא קיימות, כי הכל במילא ספוג בדם - גם כשהארץ הייתה שלהם וגם כששלנו) וגם בפנים בבית - מילה בעלת רבדים ואספקטים כה רחבים, אישיים וציבוריים גם יחד. איך בית יכול להיות משאת נפש וצרה צרורה במקביל, איך בית יכול להיות חסר משמעות אם הוא ריק מאדם אהוב או אם הוא מלא בריח זר של אחרים ומעל הכל: איך תחושת זעם של דיירים מפונים יכולה ללוות בית לנצח...

אני ממליצה בחום על הספר הזה, גם כשברור לי שהוא לא חף מחולשות, אבל יש בו כנות ופשטות ואמיתיות (בניגוד לחוסר יושר) שלא הניחו לי.

ביקורת של  prizman:

 העלילה ממוקמת בעיירה של עולי כורדיסטן במבואות ירושלים ומציגה מציאות ודמויות בתקופה שסביב רצח רבין אך לא שונה רבות בשני התחומים מימים אלו. הרצח עצמו אינו תופס מקום משמעותי בעלילה. טלו את מלחמת לבנון והציבו במקומה את האיתיפאדה והנה אנו כאן. יתרה מזו, העתיקו את העיירה לישוב אמירים ואת הדילמה לללכת או לא לצבא/להצטרף לסינטולוגיה
וכד' ועדיין נוכל להישאר עם המתווה הבסיסי. והמתווה הזה הוא סוד כוחו וקיסמו של הספר.

כתיבה קולחת ורהוטה שלמרות מגוון הדמויות ועלילות המשנה ניתן לצלוח אותה בקלות. עבודת תחקיר מעמיקה על כל פרט הנדירה כ"כ במקומותינו (סוגי הקובה השונים למשל) ודמויות בעלות זהות מוגדרת ושלמות שאינן גולשות לסטריאוטיפיות גסה.

הספר לדעתי עוסק דווקא בהרגשת התלישות הישראלית. מרבית הדמויות נמצאו או נמצאות בשלב כלשהו של עקירה ונידודים מבית לבית ונוסף על כך אצל רובן ישנה תלישות מבן משפחה כזה או אחר. מבחינת הנדודים מוצבת כמראה דמות הערבי המנסה דווקא לחזור לשורשיו, דימוי שחוק משהו ונכון רק באופן חלקי במציאות.
חיסרון נוסף בספר, חזרה מוגזמת לעיתים על סיטואציה מצד דמויות שונות. השירה בין הפרקים היא של הלהקה הבידיונית עליה נכתב בעלילה. ארבעה שירים קצרים בספר בן 361 עמוד זה נסבל ביותר. יש גם כמה קטעוני פרוזה מחורזים שקל לא להבחין בהם. חביבים ותו לא.
לסיכום: ספר קריא וזורם שנכתב ביד מיומנת ורגישה. מומלץ בחום.
 
ביקורת של laniavi:
 
איך מתחילים לכתוב ביקורת, על ספר שמכיל בתוכו, את כל ההוויה הישראלית ב 361 ע"מ?
יחסי יהודים ערבים
יחסי דתים חילונים
מוות ושכול
רצח רבין
יחסים בין אישים
מסתבר שאפשר, הסופר אשכול נבו, הצליח להכניס, את כל הנושאים הללו, לספר אחד, קליל, סוחף, ומרתק.

העלילה בקצרה:

נועה ועמיר, זוג סטודנטים, עוברים לגור יחד, בישוב קסטל, שליד ירושלים.
נועה לומדת צילום בירושלים, ועמיר פסיכולוגיה בת"א, הקסטל הוא פשרה, באמצע  בן ירושלים לת"א..

בעלי הבית שלהם, הם משה וסימה, זוג בגיל של נועה ועמיר בערך, שלהם כבר שני ילדים,
בן משה לסימה, עומד האח של משה, מנחם שחזר בתשובה, ומנסה להחזיר בתשובה גם אותם.
בן שני הבתים מפריד קיר אחד (שגם בו יש חור המאפשר להדליק את הבוילר), דרכו אפשר לשמוע הכל,

בבית מעל הדירה שלהם, גרים ההורים של משה, אברהם וגינה.
באברהם ניכנס שד, והוא מדמיין, שהפועל הערבי (צאדק), הוא בנו, שמת לפני שנים רבות.

בבית ליד, גרים זוג הורים שכולים, שאיבדו את בנם גידי החייל, ונותר להם בן אחד: יותם,
מאז מות בנם, היחסים בן בני הזוג, ובן ההורים לבן שנישאר, מתדרדרים,
ויותם שמרגיש מוזנח ומיותר, מתידד מאוד עם עמיר ונועה, ומעביר את זמנו במשחקי  שחמט, עם עמיר.  
  
ויש גם את צאדק, הפועל הערבי, שעובד בבית ליד, אבל כל הזמן , מסתכל על הבית של אברהם וגינה,
נזכר בילדותו, בבית שהיה בעבר ביתו, ואף מנסה להיכנס פנימה, לתוך הבית, כדי לקחת משהו,
שאימו השאירה שם לפני שברחו מהבית, בתקופת מלחמת השחרור.

ואת מודי, החבר של עמיר, שמטייל בדרום אמריקה, ושולח לעמיר מכתבים, עם חוויות משם..

ברקע,נכנסים גם רצח יצחק רבין, והפיגועים הרבים בירושלים,

הסיפור מסופר על ידי הגיבורים הנ"ל, בקטעים קצרים, כל אחד בתורו, וביחד הם מרכיבים את העלילה השלמה.
בקטעים הראשונים, קצת קשה לעקוב, מיהו הכותב, אבל מהר מאוד מתרגלים, והקריאה קולחת..

אהבה, פרדה, קינאה, והרבה הרבה געגוע. יש בסיפור הנפלא הזה,
הספר הזה הוא לא יצירת מופת, אבל הוא בהחלט ספר קליל וטוב,
שיעביר לכם בקלות, כמה שעות של הנאה,
 
ביקורת של ILet:
 
 רומן ישראלי עכשווי. יש בו מספר סיפורים המשתלבים זה בזה: עמיר ונועה הם זוג צעיר הלומד (או לא?) מהי המשמעות של חיים בצוותא. הם גרים בשכירות בדירה קטנה הצמודה לביתם של בעלי הבית שלהם - בני משפחת זכיאן. ממול מתגוררת עוד משפחה ששכלה לאחרונה את הבן הבכור. לא רחוק משם נמצא בית העובר שיפוץ והרחבה. אחד הפועלים הערבים הוא גם דמות חשובה בסיפור. לעמיר יש חבר המטייל בדרום אמריקה, ושומר עימו על קשר מכתבים. הרקע - רצח רבין, הפיגועים הרבים בתקופת האיתיפאדה - נמצא כל הזמן בתודעה.
חלקים מהספר כתובים בגוף ראשון מפי דמויות שונות. חלקים אחרים כתובים בקול המספר.
התחברתי מאד לדמויות. הן עגולות, משפיעות זו על זו, ומושפעות זו מזו. הן ליוו אותי במהלך הקריאה, וגם אחרי שסיימתי לקרוא - אני עוד חושבת על הספר.
הוא לא בנאלי,  ולא רומן רומנטי מתקתק. הוא צובט בלב.
מצאתי כמה משפטים מקסימים. דוגמה:
האהבה היא כמו אולם קולנוע: הכניסה מפוארת, מעוטרת בתמונות נבחרות מהסרט, אבל ביציאה אתה מתפתל ימינה ושמאלה במסדרון מושתן, נחבט בקירות, ותמיד איזה סדרן אידיוט פותח את הדלתות כמה דקות לפני הסוף, ותמיד אתה מנסה להתעלם מהאור הזר.

אני מצרפת קישור לניתוח שמצאתי. נא לא לקרוא אותו לפני קריאת הספר.

ביקורת של אביבה יובל:  
"אני שומע אותה יוצאת מהמקלחת, ויכול ממש לראות, דרך הקיר, איך היא מברישה את השיער הארוך שלה, פורמת את הקשרים עד שהוא נהיה חלק. אני שומע אותה מדברת, לא ברור עם מי. אני לא מבין אף מילה, אבל הטון מוצא חן בעיני. מלא מרץ, דעתני, נכון תמיד לפרוץ בצחוק. אני חושב לעצמי: גם היא לבד בבית. בדיוק כמוני." עמיר ונועה, זוג סטודנטים, עוברים לגור יחד בפעם הראשונה. בקיר שמפריד בינם לבין סימה ומשה, בעלי הבית שלהם, פורץ משה אשנב קטן, כדי שהדיירים יוכלו להרים את מתג הדוד המשותף. אבל מהר מאוד מתברר שחוץ מיד אקראית עוברים דרך הפתח הזה גם דברים אחרים. לגמרי. " (מהכתוב על גבי כריכת הספר, לקוח מהאתר מועדון קריאה).
 

 

המפגש הראשון שלי עם הספר, לפני מספר שנים, לא צלח. הסופר נראה לי מודע מדי לעצמו במהלך הכתיבה, והחלטתי לזנוח את הקריאה בספר לאחר מספר פרקים מעטים. הפעם, החלטתי לתת לספר צ'אנס, ואולי בזכות השנים שעברו, אולי בזכות העובדה שחזרה לי חדוות הקריאה שלי (מה שיכול להסביר את היכולת שלי לקחת ספר שלישי לקריאה, אחרי שני הספרים הקודמים שסיקרתי), הספר נותר בידי מתחילתו ועד סופו, למעט הפסקה הכרחית אחת.

 

350 עמ', מתוך 361 עמ' בכלל, צלחתי בקריאה רציפה אחת, אבל העובדה שהייתי חייבת ללכת לעבודה, הותירה אותי וחצי תאוותי בידי, 11 עמודים נותרו לי עד לסיום הספר, והמשמרת בעבודה הייתה ספוגה בשעותיה הראשונות באווירת הספר.

 

גם לספר הזה כריכה שלא מצליחה לשקף אותו נאמנה, כריכה שלא מתמצתת את העלילה בצורה מדויקת, אבל כתמיד, אני מעדיפה את העבודה שעשה כבר מי שכתב על הכריכה, מאשר חשש שלי לספיילר את עלילת הספר למי שבוחר לקרוא את הסקירה שלי.

 

2 זוגות מניעים את העלילה, זוג צעיר: נועה ועמיר, וזוג, אשר אצלו שוכרים נועה ועמיר דירה: משה וסימה. מלבדם, משולבים בסיפור חייהם של שתי משפחות נוספות. לכל אחד מארבעת קצוות העלילה, ניתנת האפשרות להשמיע את קולו, בדרכו שלו. וכך, הסיפור מתנהל במקביל בארבע עלילות שונות, שמשיקות זו לזו ברגעים מסוימים.

 

הסיפור נפתח, עם הגעתם של נועה וערן לשכונה בה מתנהלת העלילה, ומסתיים עם עזיבת אחד מארבעת צירי העלילה. במהלך הסיפור, הדמויות מדברות בקולות שונים, אבל מה שקסם לי יותר, הייתה העובדה, שבחלק מן המקרים, הדיאלוגים של הדמויות מלווים בקול פנימי של הדמות המספרת. קול פנימי זה, הפך את הספר למציאותי עבורי, לרגעים הקול הזה העלה חיוך על פנאי, ולרגעים, פשוט הזכיר לי שהדמויות בספר הזה כל כך ישראליות.

 

זה ספר ישראלי, מהנה וקולח, ספר שמייצג תמונת מצב של ישראליות בפרק זמן מסוים. אני לא יכולה להעריך אם הספר הזה יהיה מסוג הספרים שעוד 50 או 100 שנה יהיו מי שיקראו בהם (אני מטילה ספק רב באפשרות הזו), אבל כמשקף נאמן של המציאות הישראלית העכשוית, הוא עושה עבודה נהדרת.

 

ממליצה על הספר הזה בחום לכל מי שאוהב כתיבה ישראלית, לכל מי שמדבר לעצמו בשני קולות (לפחות), ולכל מי שלמד שהספרים שאני אוהבת מתקבלים גם על דעתו.

 


קריאה נוספת:
 

אל הדיון בפורום
קטע מהספר - מתוך אתר בננות
קטע נוסף מהספר - YNET
ביקורת של נדב טסלר בבמה חדשה 

blogTV Live

Bad Request (Invalid Hostname)