Bad Request (Invalid Hostname)


עזרה בלימודים ושיעורי בית - מאמרים


שברירים/ דבורה בארון

תחנות בחייה של הגיבורה

1. חיה פרומה יתומה בת 5. הובאה לעיירה ועברה מבית לבית הילדה לא זכתה ליחס אנושי חם וזכר האם, והבית החם הולכים ומתפוגגים בתוך צנעה והתנכרות אליה בעיירה.
2. בהיותה בת 8 החליקה ורגלה נשברה, חיה פרומה הכה נכה. אנשי העיירה טיפלו בה "בזריזות של עושי מצווה" והתעלמו ממנה לאחר שהחלימה, הילדה עוברת מבית לבית, כשהיא עובדת בבתי המשק בעירה בכל עבודות הניקיון.
אפיזודת בת השמש ממחישה את מצב של הילדה שהולכת ומסתגרת בתוך עצמה, לאחר שבני אדם דוחים אותה.
3. בהיותה בת 12 כבר עובדת הילדה לפרנסתה, ניסיונותיה ליצור קשר אנושי נדחו ולכן היא מסתפקת בחברת "הכלים" שאותם היא מנקה. דיבורה הופך מעורבל, בגלל הבדידות וחוסר הקשר עם בני אדם.
4. מפנה נוסף בחייה כששודכה לזקן, איש המקשאות, כאן מסתמנת אפשרות של תקווה בליבה של הגיבורה, אבל גם תקווה זו מתבדה. חיה פרומה מרגישה זרה בביתה לאחר שהבעל איננו מתייחס אליה כלל, חיה פרומה שוב נסוגה לחברת הכלים, תחליף עלוב לחברה אנושית שדוחה אותה. גם אנשי הכפר קמינקה (כפר הבעל) מתנכרים לה.
5. המפנה האמיתי מתרחש עם בוא הפרה, אז נוצר קשר חם בין שתי האומללות, האדם והחי. קיימת אנלוגיה ישרה בין חיה פרומה לפרה, האנלוגיה ממחישה את אומללותה של הגיבורה, את מצבה העלוב של הגיבורה. שתיהן נותקו מביתן, שתיהן איבדו את בן משפחה ושתיהן אומללות במקומן החדש. חיה פרומה מבחינה במצוקת הפרה ומיד נוצר בה קשר חם אליה, לפרה. ביטוי בחרת הפרה הוא שעת החסד היחידה שידעה הגיבורה מיום שעזבה את בית הוריה. מותו של הבעל איננו אירוע משמעותי בחייה והוא מסופר בקצרה (לבעל גם אין שם) לאחר מותו של הבעל מתרחש המהפך בחיי הגיבורה. בתבונתה, בחריצותה ובאופטימיות שאפיינה אותה כל השנים והיא הופכת לאישה עצמאית, מתבססת מבחינה כלכלית מעסקי החלב, האפייה וגידול ירקות. המפנה מתבטא גם בתחום החברתי, חיה פרומה משתלבת בקהילה, היא מבקרת בבית כנסת, תורמת נזקקים, אנשים מתחילים להתייחס אליה: "הזאת חיה פרומה?", תדהמתם מבטאת את המהפך. המהפך מתבטא גם בתחום נוסף, התחום הרוחני, לא עוד דאגות פרנסה וקיום בלבד מעסיקות אותה, חיה פרומה לומדת תורה מהזקן העיוור ומבקרת בבית הכנסת ועוסקת בצדקה. המפנה מתבטא גם במראה החיצוני: לא עוד ילדה פרועה בחלוק מרופט, צולעת – חיה פרומה נראית כבעלת בית אמידה, במטפחת הראש היפה לראשה, בסינר הקפלים הרחב, צליעתה כמעט נעלמה.
6. התחנה האחרונה, מותה של חיה פרומה. חיה פרומה מתכוננת למותה, מסדרת את ענייניה בתבונה ובאחריות, מוכרת את עסקי החלב והאפייה, דואגת למצוא לפרה בעלים חדשים ותנאי מחייה טובים, דואגת לה לתנאים טובים ומקדישה את שארית ימיה למעשי צדקה, חיה פרומה מתגלה גם כאישה מוסרית וטובת לב, שלא ביקשה נקמה באלה שהתעללו בה בילדותה, היא הצליחה לפרוץ את גורל חייה האכזר ולהפוך את חייה לחיים שיש בהם משמעות וטעם. פרשת חייה על אף האומללות והסדר, מותירה בנו הקוראים יסוד של אופטימיות ותקווה.


אמצעים לאפיון הדמות

חיה פרומה היא דמות עגולה, אמנם הדמות אינה מורכבת במיוחד והיא מתוארת בעיקר מצד תכונה, קו אופי אחד: המצוקה הצורך בקשר חם, החיפוש אחר יחס אנושי, אבל חיה פרומה דמות מתפתחת שבזכות אישיותה ובכוחות עצמה. בניגוד לכל הסיכויים, הצליחה להביא למפנה בחייה.
אמצעי אפיון הדמות:
** התנהגות הגיבורה – התקווה למצוא קשר, הניסיונות לתקשר, ההסתפקות בחברת בכלים, התקווה שבנישואים ובאכזבה, יצירת הקשר עם הפרה והמפנה, התבססות כלכלית שמבטאת תבונה, פעלתנות וטוב לב.
** אפיון באמצעות מוטיבים – מוטיב היד שמבטא את השלבים בהתפתחות הדמות החל מהיותה יתומה כשאיבדה אהבה, תמיכה, יד אם. לאחר מכן שעברה מיד ליד ולא מצאה יחס אנושי, המוטיב מבטא את המצוקה, חוסר הביטחון, העבודה של חיה פרומה, עבודת הידיים, צחצוח הכלים, הניסיון להשביע את רצון בעלי הבית מבטא את הצורך בקשר שלא נענה. אפיזודת בת השמש (הושיטה יד לשיער, אבל היד נדחתה בגסות). עם הגעת הפרה, המפנה מתבטא באמצעות המוטיב, הפרה מלקקת את היד של פרומה. נוצר קשר עם בעל חיים, בסיום הסיפור מתבטא המהפך: חיה פרומה תורמת מעקה (כמשענת ליד) לבית הכנסת.
** המוטיב המרכזי הוא מוטיב האור (בדף המשוכפל).
** אפיון באמצעות אנלוגיה ישרה לפרה – אנלוגיה הפוכה באפיזודת בת השמש.
** אפיון באמצעות המראה החיצוני – בהתחלה מכוערת, צולעת, פרועת שיער, לובשת חלוק מרופט.
לאחר המהפך: מטפחת ראש יפה, סינר רחב קפלים כמו של בעלת בית אמידה, הצליעה כמעט ואינה ניכרת.
** אפיון באמצעות דימויים: חיה פרומה היתומה מדומה לציץ (שתיל קטן) שהעץ בצילו כסה נחרב, הדימוי מדגיש את המצוקה, חוסר האונים וחוסר הביטחון לאחר שהתייתמה.
דימוי נוסף לתא עזוב, חשוך, תחוב. דימוי נוסף לאדמת מדבר שאם ישקוה ויטפלו בה תצמיח ותפריח וזה מבטא את המהפך שהביאה בחייה כנגד כל הסיכויים בזכות אופייה הטוב וכוח הרצון. דימוי נוסף לפנס שנר הודלק בו, אחרי המהפך, מבטא את השינוי, גם אם הוא חלקי הוא משמעותי ביותר.
** אפיון בעזרת תיאורי נוף ועונות השנה:
בחורף – על הקרח היא שוברת רגל, החורף מבטא את ההתנכרות של אנשי העיירה, את הקור שהפגינו כלפיה, את התכנסותה בהיעדר יחס חם.
אביב – שידוך, ציפייה לשיפור, לשינוי, בדרכם לכפר של הבעל השדות מאירים באור ירוק ומזכירים לה את כפר ילדות, הנוף הוא ביטוי לתקווה. באביב באה הפרה.
קיץ – הערוגות בחצרה פורחות וזה מבטא את תקופת השיא, המהפך בחיי הדמות


"שברירים" סיפור ריאליסטי – ביקורת חברתית

שברירים הוא סיפור ריאליסטי שמתאר הווי חיים, דמויות אמיתיות של העיירה היהודית במזרח אירופה, בסיפורים שמות של מקומות, כפרים, עיירות, שכונות בעיירה וכן תיאור הווי חיים, מעמדות בקהילה, מוסדות בקהילה ומנהגים, כל אלה מעניקים למסופר ייסוד של אמיתות ריאליסטית: תיאור דמויות של יהודים מתוך העיירה: אשת השמש מייצגת את המעמד הגבוה בקהילה היהודית וביחסה הלא אנושי לחיה פרומה, מציגה את הצד השלילי בפניה של החברה היהודית.
מנהגים שהסיפור מזכיר: עשיית מצוות, מנוחה בשבת, מנהגי חתונה, שידוך, הושבת הכלה, צום, בעודת החתונה, הכתובה, מנהגי הבלות, שבעה, ארוחות, צוואה, חליצת נעליים בימי השבעה, מוסדות הקהילה מוזכרים, האכסניה לנזקקים, בית הכנסת, עזרת נשים.
בסיפור עולה ביקורת חברתית כנגד היחס הלא אנושי של אנשי העיירה כלפי החלשים, האטימות, האדישות, לסבל הזולת: היתומה בת ה-5 עוברת מיד ליד, איש לא מספק לה בית חם כששברה את הרגל, מטפלים בה בזריזות של "עושי מצווה", אבל המשיכו להתעלם ממנה.
אפיזודת בת השמש מבטאת יחס אכזרי מצד החזקים בחברה. האלמנה שסילקה את חיה פרומה מביתה בגלל היותה ראוותנית (חיה פרומה) אשת האופה, אטומת הלב שדוחה את בשורת השידוך של חיה פרומה לשבת כדי שלא תתרשל בעבודתה. וכן הילדים שלועגים לחיה פרומה, שמעליבים את הילדה הנכה. על רקע הביקורת החברתית מתנשאת ומתבלטת דמותה החיובית של חיה פרומה. שהפכה לאישה אמידה, לא נטרה ולא ביקשה נקמה בחברה שפגעה בה, להפך, היא הייתה אישה נדיבה שתרמה משלה לקהילה ולנזקקים.

מספר סלקטיבי יודע כל, קפיצה בזמן, מספר מה שרלוונטי וחשוב.


blogTV Live

Bad Request (Invalid Hostname)