Bad Request (Invalid Hostname)


עזרה בלימודים ושיעורי בית - מאמרים


אנטיגונה - גיבור טרגי, יסודות הטרגדיה ותפקידי המקהלה


מאפייני הגיבור הטראגי

1. הגיבור הטראגי חוטא או נכשל מבחינה מוסרית, לא מתוך כוונה אלא בטעות. הוא נאבק בכוחות חזקים ממנו – אדם, אל או גורל, ואין לו סיכוי לגבור עליהם.
2. הגיבור הטראגי סובל ייסורים קשים אשר מעוררים בצופה רגשות הזדהות, חמלה ופחד (קתרזיס). הייסורים שעובר הגיבור הטראגי, מסייעים לו להבין את טבע האדם בעולם, ועוזרים לו להשליט עולם ערכים מחודש בסופה של הטרגדיה.
3. הגיבור הטראגי הוא בן למעמד הגבוה, איש רם מעלה. לעובדה זו חשיבות רבה : המעמד החברתי הרם, משמש כסמל חיצוני לרוחו הפנימית ולאישיותו הנעלה, ומוסיף לגיבור הטראגי את ממד האחריות החברתית והמדינית. בגלל מעמדו, נוטל על עצמו הגיבור הטראגי את המשימה לתקן את העולם שהסדר בו הופר. "נפילתו" של הגיבור הטראגי מראה, כי גם אם עומדים גבוה כל-כך מעל למדרגת האדם הפשוט, יכולים ליפול ולסבול. הצופה/קורא במחזה רואה כי אם דבר נורא שכזה יכול לקרות לבן המעמד הגבוה, הרי שזה יכול לקרות לכל אחד מאתנו.
4. הגיבור הטראגי הולך אל אובדנו בהכרה ברורה. בשלב מסוים במחזה מגיע הגיבור הטראגי למודעות ולהכרה לגבי חוסר הסיכוי שבמאבקו, ולגבי המשגה הטראגי שלו, אך הוא אינו מתפשר עם המציאות.
5. הגיבור הטראגי הוא בעל תכונות קיצוניות : הוא אמיץ לב, גאה, עקשן, מלא בזעם, דבק במטרתו בעקשנות וחוטא בחטא הגאווה (ההיבריס).

אנטיגונה כגיבורה טראגית
אנטיגונה שייכת לבית המלוכה. היא בתו של המלך אדיפוס, וארוסתו של הימון, בנו של המלך קריאון. על אנטיגונה רובץ חטאם של הוריה (כוחו של גורל).
אנטיגונה היא דמות טרגית טיפוסית. הטראגיות שלה נובעת גם מגורלה הקבוע מראש וגם בשל אופייה העקשני. היא מביאה על עצמה את אסונה בשל אופייה הקיצוני, העקשני והבלתי מתפשר, אשר מביא אותה לפעול במהירות ובקיצוניות כנגד חוק המלך, מבלי לנסות לבצע את רצונה בדרך חוקית. אנטיגונה נאמנה נאמנות מוחלטת לחוק המוסרי ולמשפחתה, אך בשם הערך הזה היא רומסת ערכים אחרים שמתנגשים בו. עם זאת, חוטאת אנטיגונה בטעות, בשל היותר יצור אנושי, בעלת חולשות אנושיות.
אנטיגונה עומדת בפני בעיה אנושית : המלך הוציא חוק אשר עומד בניגוד למצפונה, ובניגוד לחוק האלים בו היא מאמינה. אנטיגונה אינה מסוגלת להשלים עם הצו האוסר לקבור את אחיה, ומחליטה לבצע את הקבורה בעצמה. אחרי שיחתה עם איסמנה אנו כבר מבינים כי היא נחושה בדעתה לקבור את המת גם ללא עזרת אחותה. אנטיגונה חדורת אמונה בצדקת דרכה, ובטוחה שבעולם הבא תפוצה על המעשה. אנטיגונה מוכנה למות, ואין לה כל היסוסים בנושא. אנטיגונה מפירה את חוק המלך מפני שלדעתה חוק האלים הוא החוק המוסרי היחיד, החוק הנצחי והבלתי משתנה. היא לוחמת למען מערכת חוקים נצחית אותה אין האדם רשאי להפר. בהמשך המחזה מתברר כי אנטיגונה מייצגת את דעתם הכמוסה של אנשי העיר, והיא שונה מהם בכך שהיא לא רק מביעה בקול את מה שהם חוששים לאמר, אלא גם מבצעת את מה שהיא והם חושבים לנכון ולצודק. אנטיגונה אינה מוכנה להשלים עם המציאות כמו אחותה, ומבקשת שהצדק ייעשה. עד אז לא תנוח ולא תשקוט.
אנטיגונה עקבית בעקשנותה עד סוף דרכה. היא קוברת את פוליניקס פעמיים, ואינה מכחישה את המעשה. לדעתה, הצו של קריאון עומד בניגוד לצו האלים. היא לא חוששת להתעמת עם קריאון, ואינו מהססת לאמר לו את שעל ליבה. עיקרון הצדק מוביל אותה ללא פשרות. עד לסוף המחזה אין אנטיגונה מודעת לטעותה, ולכן אינה מביעה חרטה.
אנטיגונה סובלת ומודעת לסיבלה.
אנטיגונה חוטאת בחטא ההיבריס. חטאה מתבטא בכמה דברים :
1. היא מחליטה ומבצעת מעשה בניגוד לחוקי המדינה.
2. היא מתחצפת את קריאון.
3. היא משווה את עצמה לבת אלים.
4. היא לוקחת את חייה במו ידיה – ומתאבדת.
למרות חטא ההיבריס שלה, ולמרות שהיא זו שהביאה על עצמה את אסונה, אנטיגונה מעוררת אצל הקהל רגשות של פחד, חמלה והזדהות (קתרזיס). היא מייצגת את המצפון ולוחמת בגבורה. הקהל מעריץ את אומץ ליבה, כאשר בסופו של המחזה אנטיגונה מביאה לאישור מחדש של הערכים שנפגמו בתחילת המחזה. נפילתה של אנטיגונה מעוררת הצופה פחד שמא אף הוא עלול להיקלע לנסיבות חיים קשות, וגם הוא יגרום לסבל רב לעצמו ולמשפחתו.

קריאון כגיבור טראגי
גם קריאון הוא בן למשפחת מלוכה.
קריאון הוא דמות השליט המייצג את העיקרון, שהאזרח צריך להישמע תמיד להוראות השליט. קריאון רומס ערכים חשובים המתנגשים בצדק המדיני שלו.קריאון אינו סובל כל התנגדות ועונה בכעס לכל אדם המעז להציג עמדה אשר מנוגדת לעמדתו. הנאום שהוא נושא בפני המקהלה בראשית המחזה, מציג אותו כשליט קשוב ופתוח, אך עד מהרה מתברר שכוונתו להשליט את חוקיו ללא התייעצות עם זקני העם. קריאון מונחה על-ידי דעה אחד בלבד – דעתו שלו. הוא בטוח בצדקתו ואינו מבין את מניעיה של אנטיגונה. הוא רואה במעשה הקבורה פעולת מרידה. בעקשנותו הוא מגלה עיוורון – הוא אינו מסוגל להבין את רחשי העם הכמוסים, או את הרמזים בדברי המקהלה, הזקיף ואפילו כועס ומאיים על בנו שאומר לו את הדברים בצורה הישירה ביותר. קריאון מוביל את עצמו לקטסטרופה מבלי משים. אפילו כשטרסיאס אומר לו שהאלים כועסים, הוא מאשים אותו בשותפות בקנוניה ובלקיחת ממון ושוחד. לבסוף הוא מוותר רק לאחר שטרסיאס מאיים עליו באסון ההולך ומתקרב לביתו. דמותו של קריאון היא דמות טראגית משום שהחמיץ, משום שהיה עיוור בעיקשותו ובחרונו, משום שהבין את טעותו ואת ההיבריס שלו מאוחר מדי. האלמנטים של סבל, מודעות לסבל ואישור מחודש של ערכים מופיעים אצלו כולם ביחד ומאוחר מדי, לאחר שנשאר בודד על הריסות ביתו.
קריאון חולל את המעשה המביש וסובל בגלל המעשה שלו עצמו, הוא מגיע לאישור של ערכים, שהוא עצמו גרם לערעורם, רק לאחר מות יקיריו.
קריאון סובל בעצמו, אך הוא גם גרם לסבלה העז של אנטיגונה, וכן גורם לסבלן של דמויות חרות : איסמנה, הימון, אשתו והעם כולו. קריאון אינו מודע לסבל שהוא גורם, עד שהמוות מגיע לביתו.
קריאון לא ניצח במאבקו, ההפך הוא הנכון. הוא צועד מהצלחה לכישלון, ומודעותו לטעותו מגיעה מאוחר. מאוחר מדי. על הריסות ביתו הוא מבכה את משפחתו ומצטער על פזיזותו העיקשת. הוא טראגי מעצם העובדה שהבין והתפכח מאוחר מדי. במהלך המחזה נוטה הצופה להאשים את קריאון במתרחש, אך בסופו של המחזה מתגלה קריאון כדמות טראגית המעוררת רחמים.



יסודות הטרגדיה - על-פי דורותיאה קרוק
בספרה "יסודות הטרגדיה", מבחינה דורותיה קרוק בארבעה אלמנטים עיקריים החייבים להיות בכל טרגדיה, כדי שזו תשתייך לז´אנר ספרותי זה. צירוף האלמנטים יוצר את הסכימה של הטרגדיה. ארבעת האלמנטים קשורים זה בזה, והם :

1. המעשה המביש
בבסיסה של כל טרגדיה עומד מעשה מביש (או סדרה של מעשים), שיסודו בחטא חמור הפוגם בסדר העולם, בתקינותו, בצדק החברתי ובערכיו. לעיתים נעשה המעשה המביש על-ידי הגיבור הטראגי, אך הוא יכול להיעשות ע"י כל אדם אחר. המעשה המביש גורר אחריו שרשרת של אסונות וסבל, כאשר הסובל העיקרי הוא הגיבור הטראגי. המעשה המביש הוא מעשה שאדם יכול לעשותו בשל היותו בן-אנוש, בעל חולשות, רגשות ואופי מסוים. הוא נובע מהטבע האנושי או מגורלו של האדם.
במחזה "אנטיגונה", נמצא שני מעשים מבישים :
א. הצו שהוציא המלך קריאון, שהוא צו הנוגד את צו האלים. אמנם הצו ניתן ללא כוונה רעה ובתום לב, אך עיקשותו של המלך וחוסר נכונותו לשמוע את הסובבים אותו, מובילה אל הסוף המר.
ב. מעשיה של אנטיגונה המורדת בצו המלך.
2. הסבל
הסבל הנגרם כתוצאה מהמעשה המביש, חייבת להיות הסבל העז ביותר שאדם יכול להרגיש. השפעתו של הסבל על הסובל חייבת להיות ממוטטת והרסנית, ולכן לעיתים קרובות מסתיים המחזה במוות.
במחזה "אנטיגונה", קריאון ואנטיגונה סובלים סבל עז : קריאון סובל בסופו של המחזה כתוצאה מהצו שהוציא, ואילו אנטיגונה סובלת גם עקב הצו של קריאון, וגם בשל הפרת הצו.


3. הידיעה
הידיעה נובעת מכך שהגיבור הטרגי מבין את טבעו, את תכונותיו וגורלו של האדם. במחזה, לא חשוב כלל שהגיבור הטראגי הסובל ילמד לקח מהידיעה. מה שחשוב יותר הוא שאנו, הקוראים או הצופים במחזה, נבין את הידיעה הזו ונפיק ממנה את הלקח.
במחזה, קריאון מגיע לידיעה רק כאשר אינו יכול לתקן דבר. רק כאשר סבלו מגיע לשיא, הוא מבין את חטאו. אנטיגונה לעומתו, מודעת למעשה שעשתה לכל אורך המחזה.

4. אישור מחודש של ערכים
אחד מיסודות הטרגדיה הוא הקתרזיס, כאשר הקהל מרגיש רגשות של רחמים כלפי הגיבור הטראגי, ובסופו של המחזה הוא זוכה להקלה, כאשר הוא רואה כי הסדר העולמי שהופר עקב המעשה המביש, הושב אל כנו.
הקהל מרגיש חמלה ורחמים כלפי אנטיגונה שמתה למען כבוד המשפחה, למען הצדק וחוק האלים, ואולי יש בלבו רחמים גם על קריאון. תחושתו של הצופה במחזה, כאשר הוא רואה כי החוק והסדר הושבו לקדמותם על-ידי סבלו של הגיבור הטרגי היא של התחזקות אמונתו בערכים חשובים אלו. הצופה לומד את מוסר ההשכל, שיש לשמור על חוק האלים, ואסור לפגוע בכבוד האדם. סבלה של אנטיגונה, לא היה לשווא.



תפקידי המקהלה

1. תפקיד אסטתי- המקהלה תורמת ליופיו של המחזה ע"י הופעתה בתלבושות ססגוניות, בשירה ובמחול.
את תפקידה זה של המקהלה לא תוכלי להוכיח במחזה שכן לא צפית בו...
2. קישור בין חלקי העלילה השונים - המקהלה מאפשרת פסק זמן הן לשחקנים והן לקהל. לשחקנים זמן להתלבש, להתכונן ולנוח, ומעלה שאלות וציפיות אצל הקהל לקראת מה שעומד להתרחש ע"י שאילת שאלות.
דוגמה מובהקת לכך היא שכל תמונה נפתחת בשאלות :
הנה בא המלך קריאון, מה מצפה ל בשחר מלכותו, לשם מה כינס אותנו?
הנה מובאת אנטיגונה - מדוע תובל ע"י חייל?
הנה הימון - האם הוא מגיע כדי בכות את כלתו או לתמוך באביו?
דוגמה נוספת לתפקיד זה הוא האודות, שבמהלכן הדמויות לא נמצאות על הבמה.
3. תפקיד של מספר - במסגרת שלוש האחדויות מביאה המקהלה סיפורים (גם מן העבר). למשל : המקהלה מספרת את סיפור הקרב בין ארגוס לתבי ומתארת את מות האחים, המקהלה מזכירה כל הזמן את חטאו של אדיפוס.
4. כאשר עימות בין דמויות מגיע לשיא, המקהלה מנסה להפיג את המתח - דוגמה מובהקת לכך היא בעימות בין קריאון להימון, כאשר הוא מגיע לשיא, המקהלה אומרת לשניהם "יפה דיברתם" וכי עליהם להקשיב זה לזה.
5. תפקיד חינוכי - המקהלה מביעה את דעתה באמצעות שיריה ובאמצעות שיחות עם גיבורי המחזה על נושאים שונים, ובכך מחנכת אותם.
כמה דוגמהות :
כאשר אנטיגונה מבכה את גורלה ומשווה את עצמה לניובה, מזהירה אותה המקהלה מפני חטא ההיבריס, לבל תשווה עצמה לאלה ולבת אלים שכן היא בת תמותה (אזהרה מובהקת מפני חטא ההיבריס מובאת באודה הראשונה).
בסופו של המחזה נותנת המקהלה את מוסר ההשכל של המחזה : החוכמה היא ביראת אלוה (עפ"י ט.כרמי).



blogTV Live

Bad Request (Invalid Hostname)