עזרה בלימודים ושיעורי בית - מאמרים


בראשית פרק י"ד-ט"ו

בראשית ,י"ד
פס´ 1-12: מלחמת ארבעת המלכים בחמשת מלכי כיכר הירדן
4 מעצמות מארם נהריים:
שנער= בבל
אלסר= אשור
עילם= פרס
גוים= חיתים
בקטע זה מסופר על קואליציה של ארבע מעצמות מאזור ארם נהריים הנלחמים החמישה מלכי כיכר הירדן (אזור ים המלך) שהתמרדו נגדם. הקואליציה הצליחה לדכא את המרידה ולקחת שלל ושבויים ובניהם את לוט בן אחיו של אברם שגר בסדום.
לפנינו תיאור מפורט של כל המקומות שכבשו ארבעת המלכים וזאת במטרה לתאר בפרוט את זכות הקניין של אברם וזרעו על כל המקומות האלה לאחר שניצח את ארבעת המלכים שהכיבושים שלהם נחשבו לכיבושים של אברם. עם ישראל יעבור ויכבוש בעתיד את כל המקומות שנזכרו בקטע.
פס´ 13-24: נצחונו של אברם
דמותו של אברם:
י"ד 13-24 י"ב 1-20
1. דואג ללוט- בן משפחתו. מיד ללא היסוס, מארגן לוחמים כדי להציל את לוט. גם דואג לבעלי בריתו: עהר, אשכול, ממרא, על זכותם לקבל חלק מהשלל (פס´ 24).2. לא מפחד, אניץ. מגייס 318 חניכים ויוצא למלחמה נגד אלפיים חיילים.3. יוזם ומתכנן מתקפת פתע בלילה ומחלק את כוחותיו לקבוצות- -> מנהיג צבאי.4. פס´ 24- מסרב לקחת מהשלל.5. מאמין בה´- כי יצא בראש צבא קטן עם אמונה עזה בעשרת ה´. נשבע בשם ה´- פס´ 22 1. מפקיר את כבוד שרה.2. מפחד , לא רוצה למוות.3. מתכנן ויוזם תוכניות אישיות-משפחתיות.4. רודף בצע- מקבל ברצון מתנות מפרעה.5. אינו מאמין בה´, יורד למצרים.
מסקנה: גילינו תכונות חיוביות באישיותו של אברם.
אבי האומה- > אנושי.
אנכרוניזם- ייחוס דבר או מעשה מתקופת הכותב לתקופה קדומה יותר.
פס´ 14- "וירדוף עד דן"
דן= שם של מקום.
שופטים, י"ח, 29: "ויקרו שם העיר דן בשם דן אביהם אשר יילד לישראל ואולם ליש שם העיר לראשונה"
השם דם ניתן למקום רק בימי השופטים ואילו השם הקדות היה ליש. לפי המסורת התורה נכתבה ע"י משה, אך נוצרת בעיה, כי משה לא היה יכול לדעת ששם העיר ליש הוא דן.
גלוסה- פסוק/ קטע/ ביטוי שהוכנס לטקסט בתקופה מאוחרת יותר.
פס´ 17-20- פרשת אברם עם מלכיצדק מלך שלם (שלם-ירושלים)
מבנה ספרותי של הקטע:
פס´ 17-פגישת אברהם עם מלך סדום
פס´ 20-18- פגישת אברהם עם מלכיצדק מלך שלם.
פס´ 21- חזרה לשיחת אברהם ומלך סדום.

פס´ 18-20 קוטעים את רצף הסיפור.
המחבר המקראי רואה בפס´ 18-20 תוספת מאוחרת= גלוסה.
מהי מטרת המבנה בפס´ 17-20?
לפנינו ביקורת סמויה על מלך סדום. מך סדום אינו מציע לאברם כיבוד, למרות שאברם עזר לו במלחמה והחזיר את השבויים והשלל. לעומת זאת, מלכיצדק, מלך שלם, יוצא לקראת אברם עם כיבוד (לחם ויין), מברך את אברם וחולק לו כיבוד למרות שאינו חייב לו. יציאתו של מלך סדום בידיים ריקות מלמדת על רשעותו העולה בקנה אחד עם רשעותם של אנשים סדום.
מלכיצדק- היה כהן ל"אל עליון". "אל עליון" הוא בי האלים הכנענים הנחשב עליון על כל האלים. בהיררכיה (סדר חשיבות) של האלים זהו האל החשוב ביותר.
"קונה שמים וארץ" (קונה= בורא)- כינוי של אלים כנענים נוספים שנמוכים בחשיבותם מאל.
פולמוס- ויכוח רעיוני
פס´ 19- ברכת מלכיצדק לאברם: "ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ"
פס´ 22- שבועת אברם: "הרמתי ידי אל יהוה אל עליון קונה שמים וארץ"
בעוד שמלכיצדק מברך בשם אלים כנענים, אברם נשבע בשם אל אחד שכינויו הם: עליון/ קונה שמים.
לפנינו פולמוס על זהות האלוהים השולט (כמו בפרק א´)- מי נתן למי מעשר בפס´ 20? או אברהם למלכיצדק (נותנים למלך מעשר אולי נתן עשירית מהשלל) או מלכיצדק לאברם (המשך של פס´ 20)
מעשר (דברים י"ד 22-29)
נתינת מעשר היא צורה סמלית להודות לאלוהים שברך את יבולו של האדם, וזהי הודאה (הסכמה, האמנה) בשלטונו של האל.
אם נפרש שאברם נתן למלכיצדק הכהן הכנעני מעשר כאות תודה על הברכה נוצר קושי- כאילו אברם מודה בקיומו ובשלטונו של האל הכנעני.
פס´ 22: "ויאמר אברהם אל מלך סדום.." ??? מה אמר?
דברי אברם- פס´ 23: "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח..."=לא אקח אפילו לא דבר קטן.
פס´ 22ב: "הרמתי ידי אל ה´ אל עליון" (הרמתי ידי= לשון שבועה)
בנוסח של שבועה המילה "אם" משמעותה "לא" והצירוף "אם לא"- משמעותו "כן".
"מעשה אבות סימן לבנים" –דוגמאות מפרק י"ד
1. כל המקומות שאברם כבש או עבר בהם מקנים לו וזרעו קניין עליהם. נוסף להבטחה לרשת את הארץ, אברהם גם נלחם.
2. הכבוד שרוכש מלכיצדק מלך שלם לאברהם מסמל את כניעתה של ירושלים בימי דוד.
3. נתינת המעשר מסמלת את המעשרות שנתנו בבית המקדש, באותו מקום, בעתיד.
בראשית, ט"ו
פס´ 1-6: הבטחת ה´ לאברהם לריבוי זרעו
בפעם הראשונה מתנהל דיאלוג בין ה´ לאברם. ה´ מתחיל בשיחה ואומר לאברם: "אל תירא"- אל תפחד. אברם מפחד למוות "ערירי" (ללא בנים) ואז יצטרך להוריש לעבדו את רכושו (ע"פ החוק שהיה נהוג). ה´ משלב מימד אישי (סוד)- מבטיח לאברם בן ומימד לאומי –ריבוי זרעו כמו כוכבים שבשמים.
בפעם הראשונה אברם מתפרץ ומרשה לעצמו לבוא בטענות נגד אלוהים שאינו עומד בהבטחותיו. ה´ מבטיח לאברם שני דברים:
א. ריבוי זרעו והפיכתו לעם עצום.
ב. ירושת הארץ.
עבר זמן ממתן ההבטחות והן לא התגשמו.

פס´ 7-21: הברית בין הבתרים
פס´ 9: אברם מבקש הוכחה שה´ ייתן לו את ארץ כנען.
משמעות השם- טקס
ה´ מצווה על אברם לקחת בעלי חיים (עגלה, עז ואייל) ולבתר אותם (לחתוך, לשחוט) לשני חלקים. לשים את החלקים זה מול זה בשני טורים וה´ עבר בין הבתרים (חתיכות)בצורת עשן ואש. את הציפור לא בתר (שם קיבוצי לעוף וגוזל). עופות טורפים ירדו אל הפגרים ואברם גירש אותם.
יישום המילה- ברית
1. שני צדדים- ה´ ואברם.
2. אינם שווים במעמדם- ה´ חזק ואברם חלש.
3. ברית ללא תנאי- רק ´ מבטיח ולא דורש צאברם דבר.
4. ברית חד-צדדית- רק ה´ מתחייב לקיים את הברית ע"י מעבר בין הבתרים.
פס´ 13-16- דברי ה´ בברית
1. מימד אישי- פס´ 15- אברם ימות בשיבה טובה- > אריכות ימים.
2. מימד לאומי-
א. פס´ 13: זרעו של אברם יהיה גר בארץ זרה (מצרים) ושם הם יהיו משועבדים ארבע מאות שנה.
ב. פס´ 14: ה´ יעניש את המצרים ובני ישראל יצאו ממצרים ברכוש גדול.
ג. פס´ 16: רק הדור הרביעי יזכה להיכנס לאר המובטחת "כי לא שלם עוון האמורי" כי שבעת עמי כנען (האמורי) לא השלימו את מכסת החטאים.
שעבוד וגאולה-ברית בין הבתרים
העמים הזרים לא חטאו ולכן מבחינה מוסרית אי אפשר לגרש או להשמיד אותם. תריך חכות ארבעה דורות עד שיחטאו קשים שעליהם יש לקבל עונש.
פס´ 16- עונה על שני הקשיים:
א. מדוע היה צריך לעבור זמן כה רב ממתן ההבטחות ועד מימושן?
ב. האם הבחירה בעם ישראל מתירה השמדת עם אחד?
משמעות סמלית לשלבי הטקס
1. שלוש הבהמות המובחרות, עדלה, עז ואיל- מסמלות את שלושת הדורות שיהיו בשעבוד מצרים. הביתור מסמל שבין שני כורתי הברית יהיה קשר אמיץ כמו הקשר בין שני חלקי החיות שרק המוות יכול להפרידם.
2. התור והגוזל (הציפור) מסמלים את החופים. הדור הרביעי שיצא לחירות וגאולה.
3. העיט מסמל את מצרים או אויבים שונים שרוצים להשמיד את ישראל (פגרים).
4. אברם המגרש את העיט מסמל שבזכות אמנותו בה´ יצליחו בני ישראל להתגבר על אויביהם ולזכות בגאולה.
5. עמוד האש מסמל אץ ה´ העובר בין הבתרים.

blogTV Live
Copyright©1996-2014, תפוז אנשים בע"מ