תוכים וציפורי נוי - מאמרים


רביית תוכונים

 לעיתים קרובות, אחת הסיבות המרכזיות לגידול תוכים הינה רבייתם בכלוב הגידול, מחזה מעניין ומלבב כאחת. זוהי גם אחת מהסיבות בגללה מומלצים התוכונים למגדל המתחיל. בנוסף על היותם עמידים יחסית לתוכים אחרים, רבייתם בשבי מושגת בקלות יחסית וללא השקעת משאבים גדולים.

אולם, גם אצל התוכונים, ישנן לעיתים בעיות שונות המונעות התרבות ומצריכות התערבות המגדל ותשומת ליבו כדי לפתור אותן. אנסה כאן למנות אחד לאחד, את התנאים המקדימים ואת הטיפול הדרוש כדי להשיג רבייה מוצלחת ככל האפשר של התוכונים.

1. קודם לכל, צריך להשיג זוג תוכונים, ולכך מספר דרכים אפשריות:

אם מדובר בכלוב רבייה המתאים לזוג תוכונים בלבד, נצטרך לעשות אחת מהשתיים:

א. לרכוש ממגדל אחר זוג תוכונים "עובדים" (זוג שכבר הוכיח עצמו בגידול מוצלח של גוזלים בעבר), המחיר יהיה בהכרח גבוה יותר מרכישת שני תוכונים שאינם זוג, אבל התוצאות מובטחות. התוכונים, פרט למקרים נדירים, הינם מונוגמיים, וישמרו אמונים לבן/בת זוג קבוע/ה כל עוד זה מתאפשר (אלא אם אחד מהם מת, או שהופרדו לכלובים שונים). לכן, זוג "עובד" שיגיע לכלוב חדש, יתאקלם אחרי זמן מה בסביבתו החדשה, וייגש מחדש למלאכת הרבייה.

ב. רכישת זכר ונקבה שאינם בהכרח זוג, מתוך תקווה שייהפכו לזוג. חשוב להדגיש, כי לא כל שני תוכונים שהם זכר ונקבה, יהוו בהכרח זוג מטיל, ואם כן, לא בהכרח זוג פורה.

תוכון ותוכונית, זכר ונקבה, יכולים למצוא את הכימיה הטובה ביניהם – או לא. ברוב המקרים, אצל תוכונים השלב הזה אינו הבעייתי ביותר (שוב, חשוב להדגיש – רוב המקרים אינו כל המקרים!!!) אולם עדיין לא הגענו אל המטרה הנכספת. במידה וההטלות אינן פוריות, ניאלץ להפריד בין בני הזוג, ולמצוא לגברת זכר אחר, שהוא מן הסתם מקור הבעיה הגורם לחוסר פוריות הביצים.

אם מדובר בכלוב תעופה, בו חיה להקה של תוכונים, אין לנו צורך או יכולת להתערב בבחירת בני הזוג, ולכן חובה להקפיד מראש על כמה פרטים בבואנו לרכוש את התוכונים שלנו:

2. בחירת התוכונים אותם נרכוש חייבת לקחת בחשבון שני גורמים מרכזיים:

א. קרבת הדם שבין התוכונים אותם אנו מנסים להרבות, הינה גורם חשוב ביותר. רבייה בין צאצאי אותם ההורים (INBREEDING  ) יכולה להסתיים בקטסטרופה. זיווגים כאלו משרישים בצאצאים המתקבלים תכונות המצויות אצל ההורים, לעיתים טובות ויפות, ולעיתים אלו מחלות תורשתיות או נכויות שונות. החל מדור שני של צאצאי אותם ההורים, לא הייתי ממליץ בשום מקרה לקחת סיכון ולזווג את הצאצאים. הפתרון לבעיה: לקנות אצל מגדל אמין, שניתן לסמוך על מילתו בקשר לקווי הדם מהם באים התוכונים אותם רכשנו, או פשוט לרכןש את התוכונים אצל מגדלים/חנויות שונים ולא באותו המקום.

ב. פחות חשוב מקרבת הדם, אולם פרט מרכזי לכשעצמו, הינו גילם של התוכונים. תוכונים מגיעים לבגרות בסביבות גיל 6-8 חודשים, אולם לעיתים, כאשר יש להם הזדמנות לכך, הם עשויים להטיל כבר בגיל 4-5 חודשים. מצד שני, תוכונים מבוגרים/זקנים (יש להבדיל: מבוגרים,  לא בוגרים) מגלים ירידה משמעותית בתפוקת הביצים/גוזלים שלהם, אם בכלל יטילו.

לכן, מומלץ כמובן לרכוש תוכונים צעירים ככל האפשר, אולם בגיל בו נוכל כבר לזהות את מינם ולרכוש זוג/זוגות פוטנציאליים.

זיהוי המינים אצל התוכונים הינו פשוט ביותר. מעל המקור, קיים אצל התוכונים איזור מצופה בשכבת חומר הדומה לשעווה, ולכן נקרא "דונגית". זהו האזור בו מצויים הנחיריים של התוכונים. עם התפתחותם וגמילתם, הדונגית אצל התוכונים הצעירים היא בצבע סגלגל, אולם בשבועות הבאים לאחר גמילתם, עם הגיעם לסביבות גיל 2.5 – 3 חודשים, ניתן כבר להבחין בבירור בשינוי צבע הדונגית. אצל הזכרים הדונגית מקבלת צבע כחול כהה, עמוק, ואילו אצל הנקבות הדונגית תהפוך בדרך כלל לבנה/ורדרדה, ועם ההתבגרות תקבל גוון חום בהיר.

כיצד נבחין בתוכונים צעירים, אך לא צעירים מדי או מבוגרים מדי?

אצל גוזלים צעירים, נוצות המצח והראש מפוספסות בפסים כהים שנעלמים אצל המתבגרים, בני מספר חודשים, אותם אנו מבקשים לרכוש.

אצל הגוזלים שזה עתה נגמלו, והם צעירים מכדי שנרכוש אותם, נמצא לעיתים מקור שחור בחלקו. אלו גוזלים צעירים מדי, ספק אם אינם צעירים מכדי להפריד אותם מהוריהם.

לעומת זאת, אצל מבוגרים/זקנים יהיו בדרך כלל הרגליים כהות וגרמיות יותר, אולם הסימן המובהק והברור ביותר הינו טבעת העין: עם הגיל, מתפתחת טבעת לבנה סביב עיניהם של התוכונים. היעדר הטבעת בגיל צעיר, משווה לעין התוכון הצעיר מראה של עין גדולה יותר, ואילו הטבעת המופיעה אצל המבוגרים, מעניקה אשלייה של עין קטנה יותר.

לסיכום: חפשו את התוכונים שמקורם אינו שחור, על ראשם אין פספוס כהה, רגליהם בהירות וחלקות ועיניהם שחורות וגדולות ללא טבעת לבנה בהיקף האישון ויחד עם זאת צבע הדונגית שלהם ברור (כחול עמוק או לבן/ורדרד, ולא סגול).

 

הערה:  לא במקרה התייחסתי לגיל התבגרותם של הצעירים, אבל לא לגיל בו הם מבוגרים/זקנים מדי. גיל ההזדקנות, או חלילה המוות, נקבע בשבי בעיקרו ע"י איכות הטיפול שיקבל התוכון במהלך חייו, ולכן לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי את הגיל שמעבר לו לא יתרבה התוכון בצורה טובה. תוכונים הניזונים מתפריט מאוזן ועשיר וחיים ברווחה בכלוב תעופה, יכולים להתרבות בהצלחה גם בגיל  5-6 שנים, ולעומתם תוכונים החיים בכלוב קטן, וניזונים מתפריט מדולדל, לא בטוח שישרדו עד גיל  5 שנים.

 

3. התנאים הדרושים להשגת רבייה מוצלחת

לאחר שמיקמנו את התוכונים שלנו בכלוב מתאים, עלינו לדאוג לכך שהסביבה תתאים להם לרבייה. הדבר ההכרחי הראשון הינו תא ההטלה, שבו, ורק בו, תיתכן הטלה מוצלחת וגידול הגוזלים.

בחנויות ניתן לרכוש תאי הטלה לתוכונים, עשויים כתיבת עץ עם פתח עגול, ומקל עמידה קצר מתחת לפתח. המלצתי, במידת האפשר, לבנות לבד תאי הטלה (זה גם כיף , וגם חיסכון) במידות קצת יותר "אנושיות" ממידות התאים הנמכרים בחנויות. לא אחת קרה שנקבות שלי הטילו מעל 10 ביצים, וגידלו במחזור אחד 6-7 גוזלים לבגרות, מצוות ומעשים טובים. תאי ההטלה הנמכרים בחנויות קטנים מדי, מה שעלול להסתיים בגוזלים נכים, פרוקי עצמות כתוצאה מדריכה זה על זה או של אימם עליהם, וחבל.

בנוסף לתא ההטלה, וכמובן תפריט מאוזן, ובמיוחד הקפדה על נושא החלבון והסידן, יש לדאוג לכך שלא יהיו הפרעות סביבתיות באיזור בו ממוקם הכלוב (רעש, עוברים ושבים , אור בשעות החשיכה וכו').

4. כמה תאי הטלה לשים בכלוב? והיכן למקם אותם?

אם מדובר בכלוב רבייה לזוג תוכונים, מספיק כמובן תא הטלה בודד, אולם, במידה ומדובר בכלוב גדול יותר ובו מספר זוגות, אולי אפילו מספר גדול בכלוב תעופה, חובה לתלות בכלוב תאי הטלה במספר שיעלה על מספרם של הזוגות החיים בכלוב. לא אחת נתקלים במקרים בהם "חושקים" שני זוגות תוכונים בתא הטלה. מספר מועט של תאים יכול לגרור מריבות אלימות על זכות ההטלה, וזה ממש אינו דבר רצוי. הגדלת מספר התאים, אפילו מעבר למספר הזוגות החיים בכלוב, מאפשרת להם בחירה חופשית ללא מריבות על תאי ההטלה.

מכיוון שהתוכונים מחפשים את המקום הבטוח ביותר להטלה, ובדרך כלל הם מחשיבים את המקומות הגבוהים ביותר כבטוחים ביותר, יש לתלות את תאי ההטלה במקום הגבוה ביותר האפשרי בכלוב. בכלוב המכיל מספר תאי הטלה יש לתלות את כולם בגובה אחיד, כדי למנוע "העדפה" של תא מסויים ומריבות על השימוש באותו תא, וכמו כן יש לדאוג למרחקים סבירים בין התאים, שוב כדי למנוע מריבות, במיוחד מהנקבות שנעשות תוקפניות למדי בעת הדגירה וגידול הגוזלים.

5. ההטלה וגידול הגוזלים:

לאחר שהתאקלמו בסביבתם ובתא ההטלה החדש שלהם, יזדווגו זוג התוכונים ויטילו, לעיתים עד 10 ביצים, בדרך כלל 6-8. ההזדווגות וההטלה מתרחשות בשלבים. לאחר כל הזדווגות, אמורה להיות מוטלת ביצה פוריה. הביצים מוטלות בהפרשים של יומיים זו מזו (בדיוק של שעון שוויצרי!!!) אולם האם תתחיל לדגור עליהן רק החל מהטלת הביצה השלישית. האב אינו דוגר, אלא מביא אוכל כדי להאכיל את בת זוגו, או עומד ושומר על הביצים בפתח תא ההטלה כאשר זוגתו "קופצת" למסעדה הקרובה לאכילה ושתייה חפוזה.

ברוב המקרים, אצל זוגות תוכונים צעירים, ההטלה הראשונה ולעיתים גם השניה, אינן מצטיינות בהצלחות גדולות. לעיתים קרובות חלק מהביצים כלל אינן פוריות, ולעיתים ההורים אינם מטפלים כיאות בביצים/בגוזלים, וההטלה הולכת לאיבוד.לא להתייאש!! אם זה המצב, אז המצב הוא טוב!! זהו טבעם של התוכונים, הלומדים את מלאכת גידול הגוזלים במהלך התנסות מעשית שלהם. הבעיה תהיה במקרה של זוג שמזדווגים,מטילים, דוגרים – וכלום לא יוצא מהביצים. סביר שיש צורך להחליף את הזכר, משום שאינו מפרה את הביצים.

 

לאחר כ-20 ימים (יכול להיות 18 – יכול להיות גם 24, תלוי במזג האויר ובאופן הדגירה) יתחילו הגוזלים לבקוע. כל יומיים יבקע גוזל חדש, בדיוק בהפרשים בהם הוטלו הביצים. אצל הגוזלים הבלתי מפותחים, יומיים אלו הינם משמעותיים ביותר וניתן לראות בקלות את ההבדלים במידת ההתפתחות ובגודלם של הגוזלים, עפ"י סדר בקיעתם מהביצים.

 

את המזון למשפחה המורחבת מספק לעיתים האב, המאכיל את האם, או האם שניגשת לאכול בעצמה כאשר האב שומר על התא. בכל מקרה, האם היא זו שמאכילה את הגוזלים, ולכן בשלבי התפתחותם הראשונים לא תעזוב כמעט את תא ההטלה.

אפשר, ואף רצוי, לעקוב אחרי התפתחותם של הגוזלים בתא ההטלה. לתאי ההטלה יש דלת המאפשרת הצצה פנימה וטיפול/ניקוי במידת הצורך. מתי יש צורך? במקרים לא מעטים, במיוחד כאשר מזג האויר חם, מאכילה האם את הגוזלים באוכל נוזלי יותר, הגורם להם להפרשות נוזליות יותר. עקב הצפיפות בתא ההטלה, ההפרשות הנוזליות נדבקות לרגלי הגוזלים, ותוך ימים ספורים נוצרים על רגליהם כדורים גדולים של פרש, העלולים לגרום לנמק ולעיוותים ברגליהם, ולכן חובה להסיר אותם.  מנסיוני, אין כל בעיה בפתיחת תא ההטלה, טיפול בגוזלים וניקוי התא עצמו. האם בדרך כלל תשקיף מהצד, וברגע שנסיים ונחזיר את התא למקומו, תחזור גם היא לבדוק מה שלומם של צאצאיה, ותמשיך לטפל בהם בדיוק מאותה הנקודה בה הפסקנו אותה.

לאחר כ-5 שבועות בהם מתפתחים הגוזלים לגודל קטן אך במעט מהוריהם, ומתמלאים כסות נוצות (ניצוי מלא), הם מתחילים לצאת לסירוגין לגיחות מתא ההטלה אל מרחבי הכלוב. בימים הראשונים הם יצאו, יסיירו מעט בסביבה ויחזרו לישון בתא ההטלה, אולם גם אחרי מספר ימים, כאשר יישארו כבר לגמרי מחוץ לתא, הוריהם עדיין אינם זונחים אותם. תהליך הגמילה של הגוזלים מתחיל עם יציאתם מתא ההטלה, ויכול להימשך 7-14 ימים, עד שילמדו לאכול ולשתות בעצמם מכלי האוכל והמים הציבוריים המצויים בכלוב. בכל זמן הגמילה ימשיך הזכר האב,  ולעיתים גם סתם שכנים נחמדים לכלוב, להאכיל את הגוזלים מחוץ לתא ההטלה עד שילמדו לאכול בעצמם.

 

תזונה בתקופת הרבייה:

תפריט מאוזן הינו תנאי חשוב לבריאות ואריכות ימים של התוכונים, על אחת כמה וכמה בתקופת הרבייה.

תפריט כללי לתוכונים כבר פורט במאמר העוסק בנושא, אולם ברצוני רק להדגיש את חשיבות תוספי המזון בעונת הרבייה .

בנוסף לתוספים הרגילים (ירקות/פירות), חובה לספק לתוכונים, משך כל השנה, אבן סידן ומינרלים, שבנוסף להזנה משמשת גם לשיוף המקור. בעונת הרבייה במיוחד, יש לתת תשומת לב מיוחדת לעניין תוספת הסידן, במיוחד לנקבה המאבדת כמויות גדולות של סידן עם הטלת הביצים. תוספת מתאימה יכולה להיות פשוט ביצה מבושלת, המוגשת לתוכונים מרוסקת ביחד עם קליפתה, ומהווה תוספת מצויינת של חלבונים וסידן בכמות מספקת. כמות סידן גדולה מצויה גם בגרעיני שומשום, אולם כדאי להימנע מהם מכיוון שהם מכילים אחוזי שומן גבוהים מאוד.

blogTV Live
Copyright©1996-2014, תפוז אנשים בע"מ