הספר כייפי, זורם, מקסים ושובה לב. יש בו ביקורת, וחמלה אנושית, וראיה מפוכחת, ובכלל – מותק של ספר והפתעה מרעננת. הוא לא ספרות עילית, אבל למי איכפת?
הספר יפיפה ונוגע ללב ונהניתי מאוד לקרוא אותו. יש בו המון עגה מוזיקאלית והמון איפוק רגשי.
לצערי, הספר לא הצליח לעורר בי עניין. רוב הסיפורים היו יותר מדי קלילים - כמעט חסרי תוכן, פרט לשניים שדיברו אליי קצת יותר.
ש כאן ערב רב של סיפורים ודמויות צבעוניות מהמציאות הישראלית על כל חלקיה. כבר הרבה זמן לא נתקלתי בקובץ סיפורים כל כך מוצלח.
אלה לא סיפורים לילדים. יש בהם סקס, סמים ורוקנרול, מעשי כשפים, עניינים שבינו לבינה ומוות. אני באופן פיזי, צללתי לתוכם. אוצר יקר ערך מחכה לכם בשני הכרכים הללו
מה שמאגד את כל העבודות בספר הוא באמת הניסיון כהתנסות. כל הגיבורים, כתובים או מצוירים, מתנסים בחוויות כאלה ואחרות.
כל אחד ימצא כאן משהו. אני מאוד נהנתי מהגיליון הזה, הוא מקסים לטעמי והיו הרבה דברים שאהבתי. כמובן שהעיצוב כרגיל מוקפד ויפה ומתאים לקונספט. מומלץ.
נשי מסמרים הצליחו להוציא תחת ידם גיליון הזוי לגמרי. יש מקומות שלא יודעים כבר מה מציאות ומה דימיון (גם הגיבורים לא תמיד יודעים). כל אחד ימצא כאן לפחות דבר או שניים שהוא יאהב
מאוד אהבתי את הגיליון הפעם. אהבתי ממש את הכל, הצילומים מקסימים והסיפורים קריאים ומעניינים. במיוחד מעניינת נקודת ההסתכלות על "מאחורי הגדר" כרפרנס לכל אותן יצירות ודימויים. יפה לראות
כל אחד ימצא כאן משהו וזו הגדולה של כתב העת הזה. יש מכל וכל – סיפורים, צילומים, קומיקס ואפילו שלמה המלך אחד. מתקבל כאן אוסף לא רע בכלל.
אני לא יכולה להבטיח לכם שכל היצירות כאן ישאירו אתכם עם תחושה אופטימית של "בעושר ואושר עד עצם היום הזה", אבל לפחות חלק יגרמו לכם לפנטז קצת.
גם רשימה נכבדת של סופרים מהשורה הראשונה לא הופכת את הספר למוצלח
הכתיבה שקופה ונעלמת או מזדהה באופן מלא עם מושא הכתיבה כך שאם: חייו ריקים גם הכתיבה צריכה להיות ריקה
מעולם לא הייתי חסידת הסיפור הקצר, אני מניחה שצליחת ספר אחד, שכל כולו אסופה של סיפורים קצרים, לא תמיר אותי באופן מיידי, אבל הספר הזה בהחלט לא הותיר אותי בין המתנגדים.
בעריכת קרלוס אאולסטיה
נדמה לי שהז´אנר של אנתולוגיות של סיפורים של סופרים קצרים לא כל כך מקובל בארץ, ולי זה קצת חבל כי באנגלית יש אנתולוגיות נהדרות. אמנם יצאו כמה...
המספר הוא ריבוע החי בשטוחלנדיה, ארץ בעלת 2 מימדים בלבד. גזענות, שוביניזם, שילטון האליטות, גיוסה של האקדמיה, הרפואה והפילוסופיה לשימור הסדר החברתי, ועוד; הכל מוצג כחלק ממארג החיים של עיגולים, קוים, משו
זה לא מעשה ספרותי כביר, אבל זה בהחלט מעשה ספרותי ראוי, לא קלישאי, שיש בו עניין.
מבחינת עלילה הספר מותח ומעניין, אם כי מעייף לפרקים. מבחינת הסגנון, הוא כתוב לגמרי כמו סרט - אפשר פשוט לקחת ולהסרט אותו, והתוצאה כנראה תהיה מצחיקה ומעניינת יותר.
בסופו של דבר, למרות הקטעים על המחלה, שחלקם נראה שהם פרי מחקר, זה רומן על דמויות אנושיות, עצוב, מצחיק לפעמים, פסימי ואופטימי כאחד. קריא וזורם.
תקופת העבר מסופרת מנקודות מבט שונות והפרקים השונים מנציחים מזוויות ונקודות מבט שונות אפיזודות קצרות, לעיתים קרובות טרגיות, מחייהן של דמויות שרובן מוכרות לנו מתולדות הציונות
המינוריות היחסית חושפת אותנו בצורה חזקה יותר להתמודדות שנאלצו ניצולי שואה ובני הדור השני עם המערכת המעוותת של חיי אנוש שנכפתה עליהם, ועם העיוותים הקשים שזו יצרה מאוחר יותר בחייהם
הספר הזה הוא בבחינת אסאדו משובח לקרניבורים בלבד, כאלו שמוכנים לטעום מהכל, לפנות זמן כדי להנות מהארוחה, ולא מוותרים גם על משהו מתוק בסוף, מי אמר ההנאה שבאיטיות?
לדעתי הספר החשוב של העשור. ספר קשה רגשית, מבט בחברה הולכת ונפרמת. הנושא פשוט, ילדות רעה ובית-ספר היסודי כמקום רע.
יש פה ניסיון נועז, חד ומקורי לבדוק מזווית קצת אחרת את משמעות השיחות שאנחנו מנהלים.
פוטנציאל מצויין, פספוס גדול אבל אם אתם מצליחים להבין על איזו תקופה ואיזה מקום מדובר - זה דווקא יכול להיות נחמד מאוד.
ביקורת של Rivendell: "שמונה חודשים היתה מרים מאורסת לאפרים שצעיר ממנה בשנים ובניסיון וחלש בגופו. לכל אלה ממשפחתה שהיו שואלים אותה, מה לה ולאפרים – שהוא נמוך ממנה ולא מעדתה, ופניו כהים מפניה,...
לפעמים הוא ערבלה לי את הבטן. לפעמים הוא הביאה לרחמים, לתסכול, לכעס או להתנגדות. במילים אחרות - הסיפור הזה נוגע בקורא, עוד סיבה להכתיר אותו כספר מעולה. מומלץ בחום.
הספר מדבר על התקופה הסוערת של המדינה, בזמן הקמתה, המאבקים להקמתה וכל מי שלקח חלק בכך, נוכח הקשיים הרבים שעמדו בפניהם.
הכתיבה טובה והשפה קולחת, שזורה בסלנג 'עתידי' ומאוד מאוד משעשעת. הווי החברה הישראלית של 2017 עובר היטב והטיפוסים השונים בספר מאוד 'חיים' ורובם משעשעים למדי.
אמנם לא יצירת מופת של כל הזמנים, אבל בהחלט ספר חביב, מקורי, קולח וכתוב היטב שבהחלט שווה קריאה.
את הנושא הראשון בספר הייתי מגדירה כ"המשפחה המסורתית-עדתית", חיי העוני בשכונה נידחת זו או אחרת. הנושא השני הוא בפשטות: הומוסקסואליות. ספר קצת אחר, מומלץ.
הספר איננו יצירת מופת, אך הוא כתוב בשפה עשירה, קריא וחשיבותו רבה בהסרת הסטיגמות מחולי הנפש. ישנם חולי נפש רבים בקרבנו, אך אחד לא יודע מבחוץ עם כמה כאב ויאוש הם מתמודדים
העלילה משולבת מציאות ודמיון, אגדה וכישוף, רוע וזהות יהודית. היא כתובה בשפה היפה שהתרגלנו אליה מהספרים האחרים, מעט פיוטית, מעט חגיגית ומאוד עשירה אבל לפעמים עממית ופשוטה ואפילו גסה
יוסי אבני- לוי מצליח להציג בצורה אמינה את עולם הצללים החמקמק שבו דבר אינו ברור והכל "הפוך על הפוך", ולתת את התחושה שאכן הוא חווה על בשרו את המסופר.
הספר אינו גדול, מטלטל ורב חשיבות כמאסטר ספרותי אלא קטן ואנושי. נהנתי.
מי רצח את ישו? זו רק אחת השאלות שעומדות במרכז הרומן הנפלא של אלייט אבקסיס, "קומראן". ארי כהן, חרדי חוזר בתשובה, החי במאה שערים, מצטרף אל אביו הארכיאולוג בשליחות חשאית מטעם ממשלת ישראל: לאתר...
ספר עיון, מעניין מאוד, יש חלקים שהוא לא קל לקריאה, כי הוא עמוס מאוד, אבל מאוד מעשיר ותורם.
הספר קריא מאוד, אבל באותה המידה הוא גם מאוד מתיש. בכל מקרה הספר הזה מספק הצצה כנה ומאוד אמיתית לחייהן של לסביות החיות בארון.
זהו ספר אישי מאוד, על קורות משפחה אחת בשנים שלפני קום המדינה ומייד אחרי כן, אך דרכן אפשר ללמוד על החיים באותה תקופה, להזדהות עם כאב המהגרים, לכאוב את צער הזיקנה, להתעצב ולשמוח
אברמסון מתארת מצד אחד את חיי היומיום של השבט, ומצד שני מנסה לתת זווית ראייה אחרת לדמויות המקרא ולקורותיהן.
יש משהו מיוחד ושובה ב"אדון החצר". הוא מצליל מאוד, מסוג הספרים שגורמים לאדם לחוש שהחיים האמיתיים הם רק הפרעה גסה שנועדה לנתק אותו מהספר שלו כדי לבצע כל מיני משימות בלתי חשובות בעל
קשה לי להמליץ על הספר בפני עצמו. לא מהנה, לא נעים לקריאה. חדשני אולי ברמת הגועל שהוא מעביר בתיאוריו, אבל זו ממש לא סיבה מספקת לקרוא.
ספר קצר ומרוכז, אהבתי מאוד את ההתחלה שלו (מחצית ראשונה), אחר כך הרגשתי שהוא טיפה מאבד מההידוק שלו, אבל באמת שלא משהו משמעותי. שווה קריאה.
סימפוניה של קולות המושפעת מהטכנולוגיה והתרבות עם דגש חזק על תעשיית המוזיקה. עולם פוסט מודרני שנשלט ע"י זמן ונסיבות, אירועים כאוטיים, לפעמים חסרי הסבר שמכוננים את החיים
זהו סיפורה האמיתי של משפחת זייתון, שנקלעה לתוך הכאוס – הפיזי והחברתי - של הוריקן קתרינה. שאלות רבות מתעוררות, ולא ממש מוצאות מענה.
למה זה מגיע לנו? למה המחבר הרגיש שהוא חייב לשכתב יצירה ראשונית מופלאה? ולמה ההוצאה לאור חשבה שזה רעיון טוב להוציא את הספר הזה לאור?
מלבד זה שהספר כתוב היטב ופשוט מעניין, הוא גם חשוב בעיני. על אף שאינו אוטוביוגרפי במלוא מובן המילה, ברור שהוא מגולל סיפור אמיתי וכואב מאוד.
לספר בסגנון הזה יש פוטנציאל להיות ספר דכאוני, שכל מה שהוא עושה זה לתאר למעשה את האבל וההתמודדות עם האובדן. אבל אגרס מצליח להתעלות מעל זה ולהסתכל על המצב במודעות עצמית גבוהה במיוחד
אמנם לא קראתי בעברית, קראתי את זה באנגלית, ואני לא יודעת איך התרגום אבל הספר הזה נפלא. לקחו את דגלאס אדאמס, לקחו את הזאולוג מארק קרווארדין ושלחו אותם לחפש מינים בסכנת הכחדה. נשמע מדכא? זה באמת מדכא...
אם שמים את מבטחנו בו, דאגלס אדמס מושיע אותנו וטווה את כל החוטים לאריג יפייפה שהוא מלאכת מחשבת הקושרת בין שירה, פיסיקה, מוסיקה, טכנולוגיה, דת, אהבה, ומה לא.
ספר מד"ב, המתובל בהומור
הספר קליל, מצחיק, יש בו תחכום ויש גם מתח.
אחחח כל כך התגעגעתי לדאגלס אדאמס ! וכל כך נהנתי לחזור לקרוא אותו !אחד המשפטים שהכי נצרבו לי מהספר הזה (וכמו בכל הספרים שלו, אצטרך לקרוא שוב ושוב ושוב כדי לצרוב את כל מה שראוי לצריבה) הוא :The idea of...
הספר מצליח לסחוף בקלות. הוא מותח, הוא מסקרן, הוא מעניין, הוא כתוב טוב. על אף זאת, הוא לא חף מבעיות. לא ספרות מופת, לא ספר שימשיך ללוות את הקורא לאחר סיום הקריאה. נהניתי ממנו מאוד.
בספר הזה לא תמצאו תובנות עמוקות על החיים, אבל הוא בהחלט מעלה כמה נקודות למחשבה, ומעביר את זמן בכיף
הורקהיימר ואדורנו כתבו ספר ירוק. או בעצם, בישראל הוציאו אסופת מאמרים שלהם בספר בצבע ירוק. מאוד ירוק.שני גוונים אפילו.ולמה זה כל כך חשוב ? טוב ששאלתם .בגלל שבערך חודש זה החלק היחיד שלו שהסכמתי...
אין ספק שמדובר בספר מרתק ומעניין. הכתיבה בשפה פשוטה אך רהוטה. הוא מצחיק ומרגש במידה, בעל הסתכלות צינית על העולם שבו הוא חי, על הכסתות שלמעשה אינן קיימות
הפרס האמיתי בסדרה הזאת הוא ההומור השופע של אדינגס, חדות המחשבה של הגיבורים, המודעות העצמית שלהם והעומק שניתן גם למניעי האויב וכל זאת מעבר לכך שהוא הצליח ליצור עלילה סוחפת ומשכנעת.
בסדרה הזאת, כמו בסדרת הבלגריאד שקודמת לה ברצף, יש חמישה ספרים ובשונה מהסדרה הקודמת שנגמרה בטון סופי ועגול רק כדי להיות מומשכת - הפעם זה כן סוף סופי בהחלט מה שכן, קשה לכתוב המלצה על...
למרבה הפלא, היה לזוג אדינגס מה להוסיף גם אחרי מאות העמודים של ההסטוריה של בלגראת. זה לא ייאמן כמה תוכן האנשים האלו המציאו בשביל הספרים שלהם. אם נגיד במקום אדינגס היו שם טולקין או
עוד לא סיימתי עם פולגרה הקוסמת אבל נראה לי שאי אלו מאות עמודים בכל זאת ראויים לסיכום משל עצמם.הספר לוקה בכל הכשלים של הסדרות שקדמו לו (הבלגריאד והמלוריאן): הוא חוזר אלפי פעמים על אותן שנינויות...
הספר באמת חביב ומהנה, קריאה קלילה ולא מחייבת של רומן רומנטי פר אקסלאנס. אבל - הספר מושפע מאוד, באופן ברור, מן הספר Practical Magic והוא העתק חיוור מעט שלו
הספר כתוב בכישרון וסוחף את הקורא לתוך האירועים. דווקא המינוריות והשקט שבו המספרת, קמבילי, מעבירה את הדברים, יוצרים עוצמה בלתי צפויה וחוויה מטלטלת בעוצמתה
הסופרת מספרת דרך סיפוריה את השוני בין אפריקה למערב, ואת סיפורי הנשים שחיות בתפר הזה. הספר מצויין ועלי לשבח אותו בכל המובנים: בחירת הסיפורים וכישרונה של הסופרת
לצד העיסוק בזוועות המלחמה והשפעתן על האנשים הקטנים בניגריה, הספר מעלה שאלות של אחריות ואשמה. הספר הזה היה עבורי כמו אגרוף בבטן.
יש בו סוג של חולניות מרתקת, שלא איפשרה לי להניח אותו מהיד. מצאתי את עצמי קוראת אותו בלגימה אחת ארוכה, כמהה לעזור אבל לא יכולה.
כולנו אוהבות לקרוא על סקס. על ריגושים, פנטזיות שמתגשמות, גברים מושלמים מידי. תשמעו: יש מעט מאוד נשים שנהנות מאוד מסקס ללא-רגש. מה לעשות. רגע – שאלתי את עצמי -המחברת לא שמעה על זה?
לא כדאי לפספס את הספר. הוא כתוב בצורה מאוד טובה, ומשאיר טעם של עוד
ביקורת של Ashka_: ערב טוב. קצת רקע: את שבוע הספר הקודם (שלפני הקיץ שחלף), ביליתי בפעם הראשונה בגני התערוכה בתל אביב. הלכתי עם מישהו מהבסיס ששלי, גם הוא חובב ספרים. אני חייבת לציין שזו הייתה חגיגה...
שכנעו אותי מהספרייה לקחת כי יש ביקוש ענק והוא במקרה פנוי. לקחתי. גמרתי אותו ביום אחד, על כל 322 עמודיו. ספר קליל ועם הומור חמוד, כזה של יומיום, ובניית דמויות מדוייקת ומשכנעת. אבל כמו רוב ספרי המתח...
הספר מרגש וייחודי ומביא עוד פן של הישרדות מימי המלחמה ולאחריה. אני חושבת שגם ברכה הוכיחה אומץ לב בלתי רגיל בחשיפה המלאה של סיפור זה. מומלץ ביותר.
הספר זורם ונקרא כמעט בבת אחת. סיפור יוצא דופן של הישרדות יום-יומית הודות לתושייה המופלאה של אדלר ומלא באנושיות של ניצודים מול אכזריות מטורפת ומעוררת אימה של ציידים
זהו ספור של התמודדות עם זיכרונות הילדות, העלייה לישראל, הזרות, החיפוש אחר השייכות, מכתבים גנוזים, יומנים סודיים, חלומות אפלים וצלילה לעתיד הלא נודע, כל אלה שזורים לאורך הסיפור.
למרות חוסר הניסיון בכתיבה ושגיאות הכתיב וההגהה, מצאתי ספר מעוניין ומסקרן הנכתב בהיבט שטרם נעשה בעבר בספרים שנכתבו על סיירת מטכ"ל.
מיה זו אני..וזו כל נערה שמתבגרת, מתאהבת, מחפשת את אישיותה, מנסה לדעת מי היא, את מי היא רוצה ואת מה היא רוצה.
עורך: דרור משעני * כתר – 2009 * 260 עמודים * נושא: סיפורת, תהפוכות גורל * איור עטיפה: רוני בסיק עלילה פשה הצועני חי בעיירת גבול ברומניה שהייתה פעם בהונגריה, ובכלל, פעם מזמן...
הספר כתוב בצורה דיי קולחת, והוא יוצר הרבה עניין, בעיקר סביב הסיפור של אילדיקו. אבל המעברים בין הדמויות חדים מדי לפעמים, וגם לא תמיד ברורים לחלוטין, כך שהקורא מתקשה מאוד להתחבר לדמו
ממליצה? כן. לחובבי ספרי מתח קלים לעיכול, שכמוני, אוהבים לרכוש מעט ידע תוך כדי הקריאה. אבל, אני לא ממליצה לקרוא את הספר בזמן שמעכלים ספר אחר, כדי שהטעם לא יחמיץ בפה.
מסעם של הארנבונים הופך לאודיסאה רוויה באתגרים - חלקם מהטבע, חלקם מעשי אדם וחלקם מתוך הדינמיקה הקבוצתית שלהם. למרות הגיבורים והנושא - זהו ממש לא ספר לילדים.
מומלץ גם לתת צ'אנס לפנטזיה ישראלית
אני עומד לעשות מעשה ממש לא מקובל. כשגדולים ממני עשו אותו זכו לקיתון של חרפות. אני בכוננות ספיגה. האשמה: כתיבת ביקורת על ספר שטרם סיימת לקרוא.ההגנה: הוא כה מזעזע עד שגם אם יחול שיפור לאחר 172 העמודים...
במילה אחת? אכזבה.
ספר עיון שלצערי הותיר אותי מבולבלת, אדם שיש לו רקע בתחום או לפחות מתעניין בו, יימצא את הספר מעניין ומוצלח, אך אינני בטוחה שנכתב עבור האדם ההדיוט
זוהי בעצם משאת נפשו של כל מתמטיקאי, למצוא את ההארה, הניצוץ שהופך אוסף דוגמאות, ניחושים ונסיונות בלתי נלאים להכליל - להוכחה יפה. וגם השירה מחפשת יופי כזה.
שרה אהרוני מתבססת על תולדות חייה של אימה, סלטנאת שנולדה בשנת 1930 בגולפיגאן. רותקתי להיבט האנתרופולוגי שבסיפור - תקופת השאח הפרסי, החיים בכלל וחיי היהודים בפרט.
נדיר שמסמך עיוני הכולל כ- 600 עמ' (כולל אינדקס והערות שוליים), יהיה כתוב בצורה כל כך קולחת ומדברת בגובה העיניים. זהו מונומנט היסטורי חסר תקדים. מומלץ בחום
ארוך מדי, חיוור מדי, מתבסס יותר מדי על האינרציה של הסדרה ועל קהל המעריצים ולא על עלילה מעניינת במיוחד, מפתיעה ואפילו בעלת תסבוכת רומנטית כזו או אחרת.
המטמורפוזות היא יצירה גדולה. רישומיה לאורך הדורות ניכרים בתחומים רבים ומגוונים.
זהו ספר מרתק, לא רק בגלל סיפור החיים הלא-שגרתי המובא בו, אלא גם ובעיקר מכיוון שהקוראים אותו היום יודעים שמדובר בחייו, מחשבותיו וחלומותיו של נשיא ארצות הברית, האיש החזק בעולם.
הספר כתוב היטב ושפתו עשירה, אך למרות שההתחלה מבטיחה תעלומה ופתרונה, האחרית ממוסמסת.
אני שונאת מתמטיקה שנאת מוות אבל כל כך נהנתי מהספר ומהמתמטיקה שבתוכו שהבנתי שכנראה צדק מי שאמר ש"אין דבר כזה לא להיות טוב במתמטיקה, יש מורה לא מספיק טוב".
חייבים להודות שלמרות שלא מדובר בספר מופת, קסם בלתי נדלה עובר כחוט השני לאורכו ולרוחבו של הספר.
הספר עצמו נחמד, לא מעיק מדי, לא כבד מדי, על אף הבחירה בנושא הטעון והקשה. אבל אני נותנת לו ח"ח ענק על החיפושים שהוא שלח אותי לחפש, על השיחות שהוא גרם לי לנהל.
זה סיפור מרטיט לב על התגברות על כאב, על השלמה עם אובדן ונכויות, על החלמה מהעבר והליכה אל העתיד, סיפור על אהבה גדולה.
המאה ה-20 מתה מצחוק
העלילה צפויה למדי והתפניות בה מניפולטיביות, הדמויות חד-מימדיות, אך למרות מגרעותיו זה עדיין ספר טוב עם מידע מקיף ומסר חשוב. הקריאה קולחת, השפה אינטיליגנטית והתרגום טוב.
על אף היותו קולח וקריא ביותר, ההרגשה שהכל נבנה שלב אחר שלב בקפידה אינה מרפה מן הקורא מתחילתו של הספר ועד סופו. הרומאן הזה נעדר את האיכויות אשר הופכות ספר מיצירה רגילה ליצירה משובחת
לספר יכול להמשך כל אדם שלפחות פעם בחייו חש בחיבוטי זהות או שחפץ למשש את מרקמה של החברה הישראלית על שלל מתחיה המבעבעים.
ההתבהמות שבתוכנו. גיליאן בראוור היא אישה אמריקאית בת 44 המבקרת בפאריז. בעודה משוטטת באחד מאלמות התצוגה של מוזיאון הלובר, היא מבחינה בטוטמים ענקיים, שגולפו מעץ ומייצגים דמויות של נשים בכל מיני...
לא הספר האידאלי לקחת לטיול, אמנם קצר אבל דורש התעמקות ומחשבה. מצד שני, הוא הספר היחיד שבאמת היה לי סבלנות לקרוא בטיול שזה עתה שבתי ממנו.אויגן הריגל, פרופ´ גרמני לפילוסופיה בילה כמה שנים ביפן ולמד את...
ג'ס היא בת לאם ניגרית ולאב אנגלי. בגיל 8 היא נוסעת עם הוריה לבקר את משפחתה בניגריה, ומתחברת עם ילדה, שעושה מה שבראש שלה, ואותה היא מכנה "טילי-טילי". כשמגיעה זמנה לחזור הביתה, ג'ס נ
דווקא המנימליסטיות הזו היא היא שנותנת את העוצמה לעלילה. שנותנת את החופש והיכולת להתבוננות פנימה, הרבה מעבר למה שהמילים מספרות.
Reunion / Fred Uhlman באנגלית: 112 עמ' (מאד לא צפופים), 1960, הוצאת Penguin בעברית: הוצאת עם עובד, 1998, 93 עמ', מאנגלית: אברהם יבין ביקורת של עופר D: תקציר העלילה: האנס שוורץ הינו נער...
לינדה אולסון יודעת לספר סיפור, תיאורי הנוף שלה יפיפיים, וניכר שהיא מזדהה עם רגשותיהם של גיבוריה. בסך הכל הספר קריא ונוגע ללב.
כל סיפור כשלעצמו הוא נחמד ונוגע, אך רצף הדמיון ביניהם מעייף את הקורא מוקדם מהרגיל. גם סגנון הכתיבה הוא חד-גוני, אין "פיקנטיות" , תיבול של הומור או בחירת מילים מעניינת במיוחד.
זהו ספר מתח משובח – מרטיט, מפחיד, משולב בהרבה מיסתורין והתמודדות פסיכולוגית. הספר מאוד קריא וקולח, הוא כתוב בשפה אינטליגנטית.
הספר מלא ברגעים מותחים שגרמו לצמרמורת, לכל אורך העלילה פרושות חידות בקשר לזהותה של הגיבורה. לכל אורכו של הספר הרגשתי וממש דמיינתי את הספר כסרט מתח משובח.
ביקורת של Rivendell: מודה ומתוודה - את "הפצוע האנגלי" לא הצלחתי לקרוא בשום מחיר. פשוט לא. את "הרוח" נטשתי בסביבות החצי, עם כוונות לנסות בכל זאת לסיים. סיפור הבסיס - סרי לנקה,...
ומה בכל זאת עושה את הספר למומלץ? כלום. הסיפור קטן, כישרון הכתיבה קורקטי, נטול הומור או הבלחות פילוסופיות. יש הרבה תאורי טבע משמימים, תאורי רגשות עבשים ודרמות זעירות ומשעממות.
הספר גרם לי לחשוב על מוסד הנישואין ולתהוה מה גורם לנישואים מסויימים לשרוד ולאחרים להתפרק. ספר חביב ומומלץ למי שנהנה מספרים עמוקים ובעלי מחשבה
הוצאת כתר, 405 עמ´, תרגמה מספרדית: ליה נירגדאל קיומו של הספר הזה התוודעתי לראשונה, בעת קריאת ראיון עם המחברת , אותו ערך מריו וינשטיין, המתרגם לעברית של "על קברים וגיבורים" הנודע של ארנסטו...
ג´יין אוסטן היא כותבת קאנונית משום שהיא מצליחה ליצוק בסיפור שלה ערכים שעדיין רלבנטיים היום לקוראת מיבשת אחרת ומשום שהיא מצליחה לרגש ולשעשע ולהביט על הכל במודעות מרהיבה
באנגלית הספר נקרא persuasion. ואני המומה לחלוטין שאין במאמרי הפורום שום דבר על אוסטין !... זהו ספרה האחרון של אוסטין, היא ממש כתבה אותו על ערש חוליה והוא פורסם לאחר מותה על ידי אחיה. באחרית הדבר...
שלום לכולם, זה הספר השני שאני צולחת באנגלית מאז הצטרפותי לפורום ואני תולה בכם את האשמה אז על כל אי דיוק שקיים בהבנתי את העלילה או בביקורתי אותה....... נחוצה מחילתכם מראש קתרין מורלנד היא בחורה שאין...
האמת היא, שהספר כתוב לא רע. אבל כשפתאום לא ברור לאן כל זה הולך, אוסטר מאבד כיוון ובוחר לסיים בסיום כל כך מטופש שהורס את מעט הכבוד שצבר במהלך הספרון החביב הזה.
זוהי יצירת מופת גאונית שאין ביקורת, חיובית ככל שתהיה, שתעשה עמה חסד – אין די מלים כדי לפאר ולהלל את האיש שבחושך – סיפור קצר לכאורה, אך עמוס בסיפורי משנה מרתקים וסוחפים
הספר ריגש אותי, הסעיר אותי, דחה אותי לפרקים, גרם לי לחשוב - בקיצור כל מה שאני מבקשת מספר. ולעזאזל עם ההשוואות ועם מילים מפוצצות כמו "מופתי" ו-"טוב".
מאוד קל להתחבר לעלילה הזו, שבנויה סביב המשבר הכלכלי בארה"ב ב-2008, אחרי אירועי הקיץ האחרון במדינתנו הקטנטונת. יש לאוסטר את היכולת הזו להעביר את החוויה הניו יורקית בצורה מושלמת.
גם בארמון הירח נשאבים אל תוך העלילה מיד בעמוד הראשון ומניחים את הספר, על כל התפצלות עלילותיו האופיינית לאוסטר, רק בעמוד האחרון
הזהויות לא מקריות. תימת הבלש חוזרת על עצמה בעשרות וורסיות, בכל אחד מן החלקים מופיעים בלשים אמיתיים ובדויים, והעלילה מכריחה את הקורא לבצע עבודה של בלש בעצמו.
ספר זה לא רק לא היה צריך להתרגם, הוא גם לא היה צריך להכתב.
'ליל האוב' הוצאת עם עובד."ליל האוב" שאב אותי אליו בעוצמה רבה, ואני חושב שאפשר לומר שזהו ספר בולעני. נבלעתי בו. זו חוויה דו-משמעית: מצד אחד ההיסחפות הטוטלית אומרת שהייתי מרותק, וזה
במהלך כל הספר, אוסטר לא מאבד מהחיוניות והחינניות של הסיפור. ביד אמונה הוא חותך היכן שצריך לחתוך ומרחיב במקומות הראויים.
אוסטר משלב ואורג בצורה עדינה את העצב והאובדן עם התקווה והאהבה, את האיש עם העבר הטרגי למדי עם היצירות הקומיות שהוא יוצר, את הביחד מול הלבד ועוד.
אוסטר מחליט להביא אפיזודה מחיי ברוקלין לשם "זכירה של האנשים הקטנים". וזאת כל המטרה של הספר. להראות שגם מ"אין סיפור" אפשר לכתוב ספר. ולכן - כל אחד מאיתנו ראוי לספר על שמו.
אז כן, אם מתחשק לכם לצלול לעלילה אוסטרית סוחפת (גם אם ללא היסוד המסתורי שיש בכמה מספריו האחרים) ולשכוח קצת מהעולם, הספר מומלץ. הוא בהחלט מספק את הסחורה. אבל מוטב לא לצפות ממנו ליותר מזה
הגעתי לספר הזה של אוסטר אחרי שקראתי את ה"טרילוגיה הניו-יורקית", "ארמון הירח" ו"לוויתן", בשלב שבו נדמה היה לי שלמדתי להכיר את סגנונו של אוסטר, אולם הספר הזה שונה לחלוטין...
הספר כתוב בצורה קולחת, אוסטר בהחלט יודע איך לספר סיפור. איך מוסיקת המקרה יש לה חוקים משל עצמה.
ביקורת של Rivendell:"עם עובד – ספריה לעם"238 עמודיםבדרך כלל כשאני יושבת לכתוב ביקורת, אני יודעת פחות או יותר מה אני רוצה לכתוב. זה נובע מזה שבדרך כלל אני יודעת מה הרגשתי במהלך הקריאה,...
יש הרבה מאוד עצות מועילות בספר ואני בטוחה שכל אחת תמצא את מה שיעזור לה בתוך המבחר, הכל מלווה בצילומים והסברים מפורטים.
הקריאה בספר זורמת אם כי ראוי לחלקה לעיתים מרוכזות אך בעלות הפסקה ברורה, שכן מדובר במחקר רחב ומסועף, ופעמים רבות יכול הקורא למצוא עצמו נשאב למקור אחר.
הוא לא ממש סיפורת, אבל הוא מספק הצצה מרתקת לעולמו הפנימי העשיר של אופק, והאזכורים של ספריו שם נותנים לקורא תחושה שהוא קצת שותף, מין הצצה אל "מאחורי הקלעים" של היצירה
הספר דן בחיים ובמוות, בערכי המוסר המותר והאסור בקיצוניות וברמת תיאורים שגורמת לקיבה חזקה להתהפך לא מעט פעמים. זה אחד הספרים החזקים שקראתי, בהחלט מסוג הספרים שאחזור להרהר בהם.
ספר מתח-לא-מתח, לא ברור וקצת משעמם, שעדיף לדלג עליו. יש ספרים הרבה יותר טובים.
למרות שאוקנור הייתה מאמינה, הרוב המוחלט של הסיפורים לא מרגיש מסיונרי. העיקר פה היא המחאה על הצביעות החברתית
חיפשתי משהוא קליל, " משהוא שלא יצריך הרבה מחשבה" אמרתי לספרנית והיא שלפה את בחזרה לאינישאוון של גוזף אוקונורדאז קראתי............." אינישאוון הוא חצי אי מסתורי באירלנד מפגיש שלוש...
אין ספק שהרעיון עצמו הוא מרתק, ואין ספק גם שדלית אורבך יודעת לעשות שימוש נפלא בשפה ומאוד נהנתי מהכתיבה שלה. עם זאת, לכל אורכו היה בו משהו שהרגיש קצת פשוט מדי
הספר לדעתי עוסק פחות מדי במה שקורה לקמילה ויותר ביחסיה עם הסביבה ולסביבה. למרות זאת זה היה ספר מרתק. שווה קריאה!
דלית אורבך לא משתמשת בספר בביטויים פסיכולוגיים מקצועיים, אלא מתארת בפשטות ובבהירות את מסעה של הדמות בנבכי הבעיות הפסיכולוגיות של עצמה עד למציאת הפתרון בסוף הספר.
דני אורבך הינו שילוב של היסטוריון ומספר מוכשר, הספר כתוב ברובו בצורה מרתקת ובכישרון רב. אני לא קראתי את הספר כספר היסטורי גרידא, אלא כמסמך מלמד, מרתק.
אורוול מעלה בספר שאלות על מעניינות כמו מהו שלטון ומה מטרותיו? מהו העבר, והאם הוא קבוע או דינאמי? ומדוע קיימת המלחמה?
אורוול מאופיין בכתיבה המשלבת פשטות, כתיבה בגובה העייניים, כתיבתו אינטיליגנטית ומלאת חמלה וסגנונו דסקריפטיבי, סגנון של של אדם הכותב יומן אותו יש להגיש למישהו
הספר קצר וזורם ונקרא בשטף. הוא קשה לא ברמת התוכן, אלה ברמת ההבנה. מוסר ההשכל שלו עצוב מאוד, ובלתי נתפס – אבל זו האנושות.
אורטגה מכה בנו בעובדות קשות בכל הנוגע לילדים במחנות ההשמדה, ומדרבן אותנו לא לשכוח. אפילו אם נרצה.
לפני שקוראים את המחזה, כדאי להכיר את המיתוס של מדיאה. אז כרגיל בעיניינים כאלו נעזרתי בלקסיקון הנהדר של אפי זיו "מיתולוגיה עכשיו": לפי המיתוס מדיאה היתה מכשפה יפהפייה. היא היתה בתו של אייטס מלך...
אין כמו ספר ילדות אהוב כשחולים. בעיקר אחד ששנים נעדר מהספריה ונמצא שוב לאחרונה (לאחר הוצאה מחודשת). ולהלן ההמלצה:קשה להיות אריה מספר את סיפורו של דוד רוזן, שבילדותו היה ילד חלש שסבל מהתעללות הילדים...
כנראה דרוש כישרון גדול בשביל להפוך את כל הפוטנציאל הזה לספר משמים. סגנון הכתיבה אמנם נוח לקריאה וזורם, כהרגלו של רם אורן, אבל העלילה חסרה את ההיבט האנושי
מבין אסופת הסיפורים, לקרוא רק את "שמפניה". אם אתם אוהבים את אורן, אפשר גם את השאר. עדיפות לקריאה באוטובוס או בטיסה. אם לא, אז עדיף לוותר.
הוצאת "קשת" שימו ההמלצה מכילה ספויילרים! אחד מספרי המתח האהובים עליי הספר מדבר על יעל, עיתונאית צעירה ומוכשרת. יש לה חבר, עמי, שמדלג מעבודה לעבודה. הוא מאוכזב והיא מנסה לנחם אותו. בסתר, הוא...
הספר כתוב בצורה מרתקת ומעניינת, אל אף שהספר לא שייך לז'אנר ספרי המתח, אלא לז'אנר ספרי העיון ההיסטורים, כשקראתי אותו הרגשתי כאילו אני קוראת ספר מתח
ספר טוב להעביר את הזמן עד שמקבלים את הספר הטוב הבא. ספר חביב אבל כמו כל ספר מתח אחר ובהחלט לא משהו מיוחד חוץ מעניין הרוחות.
על רקע מלחמה קשה נפרש סיפור מסעיר, מרתק ומעורר מחשבה, סיפור בו שזורים דמויות מרתקות ומגוונות, טובות ורעות.
חברה אינטלקטואלית של אמא החליטה שאני חייבת לקרוא את "אחות קטנה" של רם אורן,כדי להבין מה זה ספר גרוע באמת.בתור סטודנטית לספרות, המתיימרת להיות פתוחה, בזבזתי עליו שבת.רמת הכתיבה נמוכה מים...
304 עמודים, הוצאת קשת.בדרך כלל כשאני מספר כאן על ספר, אני משתדל לעשות מיני סקירה של הדמויות שבספר והקווים העיקריים של העלילה. אז את העלילה - קל לי מאוד לסכם. בתו של מיליארדר מתאהבת באיש הלא נכון....
הוצאת קשת, 352 עמ´מסופר על קרבות לטרון. לאחר קום המדינה, המצור על ירושלים והצורך העז בהגעת המשלוחים לבירה. המדינה קמה, צבאות ערב פולשים לארץ ושיירות ההספקה לירושלים נטבחות בידי הערבים ויש לבטח את...
ביקורת של passiflora:במקרה או אולי בעצם לא, סיימתי השבוע שלושה ספרי ´שואה´, סו ההמלצה על הראשוןן שבהם, השניים הנוספים יבואו בהמשך...´אוטוביוגרפיה של שום אדם´- אסתר אורנר, הספריה החדשה/ספרי סימן...
זמורה ביתן, סדרת מרגנית, 249 עמ'"מחפשים אותו פה, מחפשים אותו שם,הצרפתים מחפשים אותו בכל העולם,אולי הוא בעדן?- אולי בגיהנום?היכן פימפרנל, החמקן האיום?"סקרלט פימפרנל הוא רומאן קלאסי שנכתב...
זה ספר שלא מתיימר להיות שום דבר מעבר לסיפור על ילדות שהיתה, על שכונה ששום דבר מיוחד לא קרה בה ועדיין אפשר לספר את זה במאתיים עמודים ולגרום לקוראים לחייך ואף לפרוץ בצחוק גם אם לאלו שגרו שם לא היו יותר
לא נעים לי לאמר אבל זהו כבר ספרו הרביעי של אושרי, ולמרות שהכריכה טוענת שהוא איש תקשורת ידוע, לא שמעתי עליו מעולם. שמות הספרים הקודמים שלו היו לי מוכרים, אבל הגעתי אל הספר הזה בלי שום היכרות מוקדמת...
בדרכו המיוחדת, כותב גארי באופן ציני ומשעשע על דברים שאחרת היו עצובים. גם השימוש בשפת "רחוב", שהיתה יכולה להיות מכשול בספר אחר, משמשת מקפצה להעברת המסר ויוצרת הזדהות חזקה יותר.
מופת קטן של אהבת אדם וחמלה אנושית נדירה. המלצת קריאה חזקה.
הספר בונה את המתח ואת העלילה לאט לאט. כבר מהתחלה אנחנו יודעים מה יהיה השיא של הספר. אבל לא מה יהיה הסוף שלו. הספר הוא ספר מתח ממש טוב. זורם מאד.
קראתי ספר חדש שנקרא אנשים של חול שכתב יוסי אזוב. זה ספר על דיירים בבית משותף שהזכיר לי בהתחלה את הספר של יהושע קנז (מחזיר אהבות קודמות) שגם הוא עוסק בבית משותף. אבל אצל קנז יש מספר מצומצם של גיבורים...
השם של הספר נורא מרתיע, וכמו גיבור הסיפור עם אותו השם, גם אני לא הבנתי בכלל מה זה אומר. בזמן שחשבתי על קצוות פרועות ושאר התחכמויות שכאלו, משמעות הכותרת היא פשוט "טיפים לחיק הטבע". אטווד הסתלבטה...
אטווד לא מהססת לומר דברים נוקבים על העולם, על בני האדם, על האמנות, על הרוע ועל הטוב, ועל כל מה שאנושי, והכל בצורה מעודנת מאוד ועם הרבה תשומת לב הן לאסתטיקה והן לתוכן.
אטווד זאת אטווד. ואטווד יש רק אחת. והיא יודעת לספר סיפור. יש לה כשרון בטונות. היא יודעת לטוות את הכורים הקטנים אשר ילכדו את הקורא ברשתם, מבלי שיחוש בכך.
זה ספר שבנוי רבדים על רבדים. סוג של רומן היסטורי עם אלמנטים של מתח. קשה להוציא אותו מהיד. העלילה כשלעצמה מאד סוחפת ומעוררת עניין. התקשיתי להתאפק מלדפדף קדימה כדי לגלות מה קורה.
הסופרת משרטטת את דמותה של גרייס על קו שאינו מאפשר לקורא להחליט האם היא פאם פטאל או הבתולה מאריה. ההתחבטות הזו מלווה את הקורא עד סוף הספר.
ביקורת של ריוונדל: מרגרט אטווד נחשבת לאחת הסופרות הקנדיות הגדולות ביותר, וכעת ברור לי למה. אני מזהירה מראש שייתכן ואסחף לתיאורים פואטיים קצת. תסלחו לי אטווד טווה בעדינות אין קץ את הסיפור של איליין...
פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות. סדרת "מיתוסים", 2005 158 עמודים. פנלופה היא האישה הכנועה שמחכה לאודיסאוס שיחזור הביתה. אודיסאוס הלך להחזיר את הלנה היפה במלחמת טרויה ונעדר מביתו 20 שנה. בז
אין אומנית גדולה מאטוד בכל הנוגע למשחק של סמלים ביצירה. אין כאן שימוש אקראי באלמנטים, הכל נועד למטרה אחת – לסמל משהו, ולהעביר באמצעות הסמלים מסר לקורא.
ביקורת של Rivendell: הוצאת כרם 296 עמודים בארץ קרועה, במלחמה שאיש אינו יודע בדיוק איפה או כיצד היא מתרחשת, כשבני האדם מצליחים כמעט ולהשמיד את עצמם בחומרים כימיקליים, אישה פורייה היא נכס לאומי. ...
הסיפורים זורמים, מעלים חיוך על השפתיים, מידי פעם מרימים גבה או מגחכים. אבל כל אחד ווזוית הראיה שלו. יש כאלה שיברחו בשאט נפש ויש כאלה שזה ימשוך אותם לנסות.
זהו ספר השירים / לרחוקים ולקרובים / למקווים, לאוהבים / לרגישים המבקשים / את המילה החשובה / אשר תוביל לאהבה.
"מאחורי התמונות במוזיאון" מאת קייט אטקינסון. הוצאת ינשוף. מאנגלית יעל אכמון. 388 עמוד. שנת 2005 (בעברית) Behind the scenes at the museum By Kate Atkinson 1995 ביקורת של אשה...
הספר משעמם. התעלומה לא מעניינת. הכל נורא נורא אמריקאי וסטראוטיפי וחסר כל מעוף
הסיפור מעניין, אבל סגנון הכתיבה הקשה עלי עד מאוד - דיאלוגים ארוכים ארוכים ארוכים שלמעשה הם מונולוגים ואני לא אגזים אם אני אף אומר נאומים של ממש
אייזנשטיין מרשה לעצמה לכתוב ולצייר המון דברים שלרוב מטאטאים אותם תחת השטיח ולא מדברים עליהם. דברים שהם בלתי נתפסים ולא תמיד תקינים פוליטית לומר. שנון, כובש, נועז עוצמתי ובעיקר בלתי שגרתי
זו אינה ביוגרפיה מטעם, וכתובים בה דברים קשים ביותר על גיבורה. זהו ספר מקיף ומרתק על דמות מרתקת, והוא מומלץ לכל חובבי אפל, ולא רק.
בסה"כ הספר נעים-ברגע שמצליחים להתגבר על הכתיבה הבעייתית, מרגש. הידיעה שמדובר בסיפור אמיתי, מצליחה להתעלות, על הקשיים. מי שקרוב לתחום ימצא בו עניין מרובה.
אייטמטוב מפליא לבנות סיפור ענק ממעט החומרים שמצויים בערבה השוממה.
את הספר יקשה עליכם להשיג ולכן אני בספק אם תשימו עליו יד. האם שווה להתאמץ? בהחלט
אז נכון שהוא כותב עדין כמו תמיד, וקריא כמו תמיד, והתרגום נפלא, אבל אני שואלת את עצמי- איזה ערך ספרותי יש לספר? לצערי, לא מצאתי כזה.
הספר לא מצליח באמת לגעת; לגעת בנשמה המיוסרת של האוהבים, לגעת בנשמתו הכואבת של המתבונן מהצד ולהביא את הדברים לפני השטח.
לא ברור ממש מה הספר מנסה להיות, שמא הוא אלגוריה, שמא אגדה מודרנית למבוגרים. כך או כך, הספר לא ממש מעניין, ממש לא כתוב טוב ולוקה בתסמונת הקשה של "לא אומרים לא לסופר שכתב ספרים טובים בחייו"
מומלץ לכולם, לכל מי שנפש האדם מעניינת אותו ברמת הסקרנות, שתהליכי השינוי העוברים עלינו מעניינים אותם, ולכל מי שמוכן להרים את הראש ולהתבונן במה שלפנינו ועל מה שעברנו.
הספר נקרא בעניין. הוא מרתק. הדמויות עגולות. העלילה סוחפת. ממליצה עליו בחום.
אוה לונה, המספרת, מגוללת את עלילותיה שלה ושל הדמויות האחרות בחן ובסגנון שנותן להם אווירה שבין סיפור-חיים לסיפור-אגדה, כשהיא נוגעת-לא-נוגעת בריאליזם הפנטסטי הדרום-אמריקני, מדלגת בין דמויות וסיפורים, או
הספר מומלץ לאוהבי הסיפורים הקצרים – בעיקר לחובבי הספרות הדרום-אמריקנית ויותר מכך למי שאהב את הרומן "אוה לונה", אבל גם לכל מי שמחבב את הז'אנר ורוצה להנות מסיפורים משובחים עם ניח
יש בספר משהו אנושי, כל כך אנושי, שהוא שלרגעים הוא נדמה כפחות מציאותי מן הנדמה. לרגעים דומה כי משהו לא צפוי יצוץ ויבהיר שמדובר פה באגדה קסומה, ותו לא.
אם יש השתאות מיוחדת שסיפורה עורר בי הוא איך הצליחה בתהּ האוהבת לכתוב ספר שלם, סיפור שואה, שבו לא היה רגע אחד של הזדהות עימה או רחמים כנים עליה.
שעמום מוחץ ובזבוז מוחלט של שעתיים מחיי
הספר דווקא נעים בקריאה, הסיפור סיפור יפה הוא, הקריאה מרתקת והספר מומלץ.
יש בספר מציאות אחרת בה יש סיכוי לאהבת אמת לחיות בתוכנו, רק מה, בלי כל הפוליטיקה והמציאות של חיינו מסביב.
אני מוצאת שהסופר מיטיב לספר את הסיפור שם וכאן במילים פשוטות ובהירות, ודווקא שפתו הפשוטה מעצימה את הארועים הקשים. מומלץ מאוד לקריאה לקראת יום השואה.
הספר מצחיק. באמת מצחיק. מזמן לא צחקתי ככה בקול רם בזמן קריאה. היו פעמים שממש נאלצתי להסיר את המשקפיים ולמחות דמעה או שתיים.
סיפור בלשי מותח, שמתקדם בלי "חורים" בעלילה, בלי טריקים זולים והסחות דעת מעצבנות, אבל עם הרבה דמויות צבעוניות ואלמנטים של זוועה, אבל קצת חסר אלמנט "הסוף המפתיע"
לקח לי משהו כמו 50 עמודים להתרגל לסגנון הכתיבה, ואז לא יכולתי להניח אותו מהידיים. הוא כתוב בצורה נפלאה לטעמי והוא תופס וצובט במקומות הכי רגישים ועדינים.
אפשר לומר שהספר מהנה. יש לו בסיס תסריטי (סצינות ויזואליות עם מבנה קולנועי; ציטוטי שירים ידועים), ויש לקראת הסוף דמות אלטר-אגו חביבה ועוקצנית בשם 'הסופר', שמציעה רעיונות לאליס, גיבור הספר/הסופר
בייטמן שמספר את הסיפור בגוף ראשון, לוקח את הקורא למסע מבחיל במנהטן, כשהוא רוצח את כל מי שמולו, או לפחות - כל מי שהוא לא אוהב. אבל לרציחות שלו אין ערך מוסף, כמו רוצחים ספרותיים אחרים.
קליי, בחור בן 18, חוזר מהקולג´ לביתו בלוס אנג´לס לחופשת חג המולד. הוא עובר ממסיבה למסיבה, שוכב עם בנות ועם בנים, מעשן סמים, מסניף קוקאין ולוקח כדורים. קליי לא שונה מהחברים שלו. הם כל הזמן בתנועה, אבל...
יכול אפילו להיות מעין המשך ל"Less Then Zero" - איך החיים בקולג´ נראים. למען האמת, לא מאד שונה - מסיבות, סמים, מין (ואפס לימודים). הספר מסופר ע"י כמה דמויות, אבל אפשר לומר שיש 3 עיקריות - *לורן,...
קראתי אותו בתקופה שהייתי בהמון טיסות עסקים, לכן רובו שרוי בעננת ג´ט-לג מעורבת בהסתיידות מוח טבעית. אני זוכר בעיקר שנורא נהניתי. בניגוד לספרים האחרים של אליס, כאן יש ממש עלילה שמתפתחת לאורך הספר,...
הספר נוגע באהבה, במוות, בזיכרונות, במצב חברתי ופוליטי של מדינת ישראל ושלנו כחברה ישראלית. הספר מעיד על כשרונו של איצקוביץ ככותב מעניין, מיוחד ולא שיגרתי
אירווינג יודע לספר סיפור, וככל שמתקרבים לסוף הספר הוא הופך ליותר מרתק, וגורם לקורא להיות מעורב מבחינה רגשית.
רק חובבי אירווינג בספריו המאוחרים יותר יהנו מהספר הזה. וגם זה לא בטוח.
אולי הדמויות שלו לא עמוקות מדי, ואולי הוא קצת אובססיבי בתיאור של כל מיני מערכות יחסים מוזרות, אבל הוא ממש יודע לספר סיפור - ואת זה אי אפשר לקחת ממנו!
הספר בעל יופי בלתי נלאה, עדינות אין קץ, מענג לקריאה, בעל הומור דק ואירוניה מושחזת, מגרה את בלוטות הדמע והשחוק לחילופין ומרתק גם כשאין דרמה.
ביקורת של gilgalad: מהמאחורה של הספר: "גיבור הספר, דר´ פארוק דארוולה, אינו חש בבית בשום מקום. הוא מתגורר בטורונטו, אבל חוזר להודו שוב ושוב כדי להיענות לשתי אובססיות שלו: מחקר גנטי של...
ביקורת של m L m: פטריק וולינגפורד הוא כתב טלווזיה שובר לבבות. בעת ראיון שהוא עורך בקרקס הוא מאבד את ידו השמאלית. ד"ר זייג'אק הוא רופא מוזר שההתמחות שלו היא ניתוח ידיים. הוא מחליט לנתח את פטריק...
למרות ריבוי הפרטים שבספר ואולי אפשר היה לספר אותו בהרבה פחות דפים הוא מצליח לרתק, ודווקא בשל סגנון הכתיבה המיוחד בספר זה.
(יש כמה ספוילרים בהמשך) קודם כל, אני חייב להצהיר שאני מעריץ את אירווינג עוד מאז שקראתי את גאמפ ומלון ניו המפשיר כשהייתי בחטיבת הביניים. דבר שני, אני חייב להודות שאלמנה לשנה אחת היה לי קצת מאכזב. ...
לא בטוח שיש מה לקרוא. 479 עמודים הזויים במובן הרע מאוד של המילה.
הייתי נותנת לקואזו אישיגורו פרס על היכולת המדהימה שלו לתת נקודת מבט של אנשים דפוקים בכזו הצלחה.
מה עושה אדם שהקדיש את כל חייו לאידאל, והאידאל הכזיב? האם אדם יכול להשתנות מן הקצה אל הקצה? האם ישנה באמת "דרך נכונה" לחיות את החיים? מתי באמת זה כבר "מאוחר מדי"?
ביקורת של א ר נ ה : קאזואו אישיגורו הוא בריטי ממוצא יפני. חפשתי פרטים ביוגרפיים על הסופר, אבל לא מצאתי חומר בעברית, ובכדי לקרוא אנגלית אני לא מספיק עירנית עכשיו. אבל אחזור לחיפוש ביום אחר, מענינת...
הספר מתעד מספר חודשים בחייו של צייר יפני שפרש לגמלאות, חודשים אלה מתארים את הזמן שהוא הקדיש לנישואי בתו השניה, ולחשבון נפש מעמיק על תפקידו בזמן הכיבוש היפני של סין, עידוד המיליטריזם
האם שיבוטי אדם מתאהבים ורשאים לנהל חיים כמו בני אדם רגילים? האם זהו גורלם למות כשהם גומרים לתרום את אבריהם החיוניים לצרכים אנושיים?
העדשה הרחבה של אישרווד, קלטה דקויות מדהימות, נוכח העובדה שבספר נכתב ב- 1939 ומאחר ואין המוני ספרים המתארים את ברלין בתרופה הזו, זו בהחלט פיסת היסטוריה מרתקת הכתובה בכישרון רב.
כל אדם יכול להתחבר לספר בין אם הינו דתי, אדם מאמין או חילוני מוחלט, כל אחד יימצא את הנתיב שלו לדת ולמסורת ודרכו להנות מהספר. כבד, אך שווה את ההשקעה עד לסופו המרגש.
התחלה לפחות, הספר הזה היה בלתי אפשרי עבורי. הרגשתי שאני נאבקת עם השפה בחירוף נפש. הספר הזה הוא הרבה דברים מלבד "קל". מאיה עוברת דברים לא פשוטים.
זהו ספר פנינתי, מעל הכל. השימוש במילים כגילוי אוצרות שאותם ראוי לכתוב בפנקס ולצטט מהם.
מסינית: עפרה וינשטיין-ארבל, הוצאת זמורה ביתן, 380 עמ' ביקורת של renjintso: אז קיבלתי את פרגים אדומים בחבילה מהארץ, ובמקביל הוא גם לא היה בחנות, אז נחסכה לי התלבטות השפה וקראתי...
על אף שהספר מוגדר ככזה שנותן פתח לעולם של תלמידי הישיבות, בעיני יש בו המון מחיבוטי הנפש שכל אדם מאמין נדון לעבור אם הוא גדל בסביבה שמגדירה לו את הדרך בה רצוי לו לאדם לחשוב.
הוצאת עם עובד, 216 עמ´ראשית דבר, וידוי:כפי שניתן היה להתרשם מהשרבוטים שלי בפורום, אינני נמנית עם פלג המרבים בקריאת ספרות מקור. והסטטיסטיקה היבשה של המספרים תעיד על כך באופן שאינו משתמע לשניים: במהלך...
הספר הזה ראוי להכנס לספר השיאים של גינס כמקסימום קלישאות במינימום עמודים. תודה לך מיץ' אלבום, אבל אני מרגיש טוב עם עצמי גם בלי עזרה של פסיכולוגים בגרוש.
ספר חביב, לחובבי הז'אנר, או סתם לאנשים שרוצים להיזכר ברוחניות באינסטנט. לא מזיק
לכאורה זהו סיפור על ילדים בשואה, אבל היא נזכרת במרומז, רק כרקע להתרחשויות בעלילה. למעשה זהו סיפור על אהבת ספרים ועל הדרך שבה ספרים יכולים להשפיע על חיי אנשים.
הקשיים הם לא העיקר. מסופר פה על מהלך חיים שלם של אדם אחד ובני משפחתו הקרובה. הכל בפשטות ובטוב טעם. מעין סיפור שורשים שהשורשים שלו הם ההווה המבוסס על העבר הקרוב ביותר.
הספר מצמרר בתובנות שלו והתרגום מצויין. ובכל-זאת, היה חסר לי עומק. הייתה חסרה לי התמקדות בנשים ספציפיות. חדירה לנפש הנשים הייתה הופכת את הספר מרומן מבריק של רעיונות לספר בלתי נשכח
הספר כתוב בצורה מעניינת, אנו לומדים בצד המאמצים הרבים למדוד קוי אורך של כדור הארץ וכינון המטר כמידה כמעט כלל עולמית, גם על מהפכי השלטון בצרפת והמלחמות בה השתתפה במאה ה-19
"מרדנות" של נעמי אלדרמן מספר על רונית, יהודייה שחיה פעם בקהילה היהודית האורתודוקסית בשכונת הנדון בלונדון. היא מרדה במשפחתה ועברה לגור בניו יורק חיים חילוניים לגמרי.
כתיבה יפה, חכמה, קולחת ועשירה, שבנתה סיפור אנושי של דמויות שלמות וסגורות בכישרון רב, הפתעות, תפניות, דרמות והיסטוריה
ספר חמוד, שלא מתיימר להתעסק בדברים הבומבסטיים שספרים אחרים נוטים ליפול בהם, אלא בדברים הפשוטים והכי חשובים – אהבה של ילד אחד לסבתא שלו והאתגר בלהגיע אליה לבד ולדעת את הדרך
ידיעות ספרים, 215 עמודים הספר התקבל לסקירה ממועדון הקוראים של תפוז. מגב הספר: "אני גנב של זיכרונות. זו דרך החיים. לגנוב התרחשויות, מעשים, רגשות, ולהפוך אותם לשלי, לחלק ממני, ממי שאני...
השפה של אלוני מתנגנת כל כך נכון ומדוייק כשהוא מוציא את חיי היומיום מן המיתולוגיה האחידה, המגוייסת, ומכניס אותם אל מיתולוגיה אחרת לגמרי, אל מחוזות המשאלה, הסיוט והאגדה.
413 ע"מ, ידיעות אחרונות*ספרי חמד, מאנגלית:אמנון כץבשנים האחרונות צצות תכניות ריאליטי כפטריות אחרי הגשם. כולנו מכירים את הקונספט של "פרוייקט Y"- אוספים אנשים צעירים, יפים וכריזמטיים,...
מה שכן תמצאו בספר הזה, מלבד עלילה הזויה ותכנית פעולה מטופשת, הוא סוף מאולץ ורדוד. הרעיון שלו טוב, הביצוע צעיר. זה ספר נחמד להעביר אִתו כמה שעות, אולי טיסה קצרה לאירופה.
שנים רציתי לקרוא את הספר הזה ולא היה לי אומץ בגלל אורכו. בסוף, בעקבות ההמלצות בפורום אזרתי אומץ. עכשיו אחרי שסיימתי אותו במאמצים רבים ובזמן רב(חודשיים בערך!) אני מבינה למה פחדתי. מה אני אגיד לכם?...
ספר מלא בתובנות אנשים וסיפורים על החיים ועל המסתורין שעוטף אותם. התכנים המופיעים בספר מוכרים מאוד ולא חידשו לי מאום. היה נחמד לקרוא ולהיזכר.
(קראתי באנגלית, כך שאין לי פרטים על הוצאה ומס´ עמודים) ממעמקי מחבואו מתחת לאדמה מספר המספר חסר השם של הספר על התהליך הארוך והמורכב של הפיכתו לאדם בלתי נראה. לא, לא מדובר כאן בנוזל סגול בסגנון דנידין...
מירב הנאתי מהספר, פרט למערכת היחסים המעניינת והעדינה מאוד, הנוגעת-לא-נוגעת, שבין דניאל לליודמילה, היתה השפה: איזה יופי, איזו זרימה, איזו אווירה של ראשית המאה.
שמו של הספר מלווה אותי ברשימה עוד מהימים העליזים של IOL, כשהרשימה הייתה קצרה בהרבה. כשראיתי אותו במשומשים של "יודן" בחיפה, במחיר אטרקטיבי, לא היססתי.
הספר מגולל את האוטוביוגרפיה של אחת מגדולות השחקניות שקמו בארץ ישראל. חבל שהבחירה של המספרת הייתה שבלונית ומעט חסרת תעוזה, בחירה שונה של הסיפורים הייתה מובילה לספר מעניין יותר בעיני.
למרות שרות אלמוג מיטיבה להתבטא, קשה לי לקבוע אם החיבור שלי לספר נובע מאיכות הכתיבה שלה, או שחיבורים פרטיים שלי למסופר – קישורים לסיפוריהן של אימי ושל סבתי, וקצת גם לחיי שלי
אבל זה לא רומן פסיכולוגי, או לפחות לא רק. ארץ ישראל ובעיקר הדרך שבה תופסים את ישראל, על הפוליטיקה והנוף מוצגת שם דרך זוויות שונות. על אף הקושי הראשוני, מומלץ בחום.
איני מבין את המטרה של תרגום הספר והוצאתו בעברית, למרות ההסבר המלומד של המתרגמת. "הסבל" הגרמני לא מזיז לי כהוא זה.
כל מי שאוהב את וודי חייב לעצמו את הספר הזה.
הספר כתוב בצורה משעשעת וחיננית אשר גרמה לי פעמים רבות לפרוץ בצחוק פרוע ולגחך ביני לבין עצמי. בהתחלה הוקסמתי מהדמות של ליאנה והתאהבתי בה כליל. מאוחר יותר היא גרמה לי לדחיה
הספרון המקסים והמרתק הזה בא ללמד אותנו דברים רבים על מקומו של אדם בחברה, על גורלו האישי והתעסוקתי, על התאמתו לתפקיד זה או אחר ועל הקשרים שיצר במהלך חייו
תשעה סיפורים של שרמן אלקסי, בן לשבט ספוקיין, מקובצים בספר הזה. אלקסי לא עושה הנחות לאינדיאנים, ללבנים, לשחורים ולכל חיה אחרת שנמצאת בסיפורים שלו או בעולם שבו הוא חי.
מסוג הספרים שנדבקים אליהם .ורוצים שהסיפור ימשך. הכתיבה קולחת, נעימה, בגובה העינים. העלילה שוזרת אליה מעגל רחב של משפחה, "וכמו במשפחות " נארגת רקמה של תחושות, רגשות, אמירות.
עם עובד- מתח, 512 עמ'גיימס אלרוי נולד בלוס אנג'לס בשנת 1948. אמו היתה אחות במקצועה ואביו, כשעבד היה רו"ח. כשהוריו התגרשו ב- 1954, קיבלה אמו אפוטרופסות עליו והם עברו לאזור עני בלוס אנגלס. אמו...
הסיפור של זהרה הוא לא רק הסיפור האישי שלה אלא סיפורה של לבנון כמו סיפורן של נשים רבות, ההתעללות המינית, האונס, התופת, חוסר היכולת לשלוט במצב.
בשנה שעברה קיבלתי מתנה מידידה טובה להומולדת (לפי בקשה שלי) את קובץ הסיפורים אטאטא את השמש מהגגות של חנאן אלשיח'. נהנתי מהקריאה מכל סיפור וסיפור משום שהסיפורים כל אחד בפני עצמו מאפשר הצצה...
הדמויות שובות לב. מי לא רוצה לקרוא על זוג סופרים קשישים נלחמים נגד קצין נאצי מרושע? הם נלחמים על הרוח החופשית של העם, לחימה נגד צנזורה, מאסרים ו"המדינה החדשה" שקמה בברזיל
באופן די מפתיע, למרות הדעה הכללית החיובית מאד בפורום על הספר, עדיין לא נכתבה לו המלצה מסודרת. אז הכבוד והעונג הם שלי
"רועי-לילה" מוקדש להולכי הבטל, השיכורים, המהמרים והזונות שבעיר. כל אלה מסופרים בהומור רב וכיד הדמיון והכשרון של גדול מספרי ברזיל.
הוצאת זמורה-ביתן, 272 עמ´, תרגמה מפורטוגזית: אראלה לררראשית כל, אני מוכרחה להתוודות שקראתי כמה מיצירותיו של אמאדו ודעותיי עליהן חלוקות במקצת.את "דונה פלור ושני בעליה" אהבתי עד מאוד ולדעתי,...
בגלגולו הראשון היה ז'ואקים פקיד ממשלתי נכבד וחמור סבר, בעל כנוע ואב אוהב, עד שיום בהיר אחד הוא פורק כל עול והופך להיות קינקאס-שואג-מים - מלך היחפנים של באהייה.
ספר שקראתי די מזמן, ורק השבוע ראיתי אותו שוב ונזכרתי... (צומת ספרים - 10 ש"ח...) ספר שיכול להיות קריא ומובן ע"י ילדים בני 6, אבל יש בו מעין חוכמה צינית על עולמנו... זהו ספר על שתי ילדות...
סיפור אנושי מינורי, קטן. לא מפותח. ללא גלים. אילולא היה הסופר מכניס את ברכט לסיפור לא היה בו גם המעט שיש בו
רומנו, המספר, ניחן בציניות משובבת-נפש יחד עם עייפות תמידית ותשוקה לקפה שחור וסיגריות, וקשה שלא לחבב אותו, למרות שהוא הורשע, כזכור, בסחר בנשים.
ביקורת של Rivendell: "מותחן ערפדים ישראלי מקורי". לקחתי את הספר כי התחשק לי משהו קליל, וכי הוא קיבל ביקורות לא רעות. כך שלא היו לי ממנו ציפיות בשמיים - רק רציתי שעה שעתיים (ספר קצרצר) של...
1. עד גיל 21 תגיע לירח, 1997, כתר2. טווסים על הגג, 1992, זמורה ביתןאת הראשון קראתי קודם. והוא גרם לי ללא מעט מחשבות המשך. התלבטתי בדבר הביקורת שאכתוב. בינתיים קראתי גם את השני והתגבשתי.ולספרים...
הספר מרגש, מדויק, אינטיליגנטי וסוחף, אני לא יכולה לחזות איך הספר ישפיע על קוראים אחרים, אבל אני יכולה להגיד שלי אישית הוא נגע בהרבה קצוות חשופים.
בפרס של המאה השבע-עשרה, שבה נשים לא הורשו להיות גלויות-ראש בפני גבר שאינו בן-משפחה, גם אם ה"גבר" הוא בן חמש - לשתי נשים בודדות וחסרות כל אין הרבה סיכוי בלי הגנה של גבר.
אנחנו נכנסים לתוך סביבת העבודה של הסופר או המשורר, לחלל שהוא מאוד אינטימי. בעל החדר הוא סוג של נוכח-נפקד. הוא שם ולא שם. עולם ומלואו של יצירתיות
סיפור קטן של אהבה גדולה. בכל משפט ומשפט מרגישים את הכאב ואת האהבה.
במרכז הסיפור פורחת אהבתם של שמשון אמסילי, מלך העולם התחתון, ושרית אשתו היפהפייה. סביבם נרקמת בפרטי-פרטים עלילה סוחפת המתארת את עולם הפשע הישראלי.
עולם של שחור ולבןזמורה ביתן224 עמודים"באותן שנים בסטאמפס פגשתי בויליאם שייקספיר והתאהבתי בו. הוא היה אהבתי הלבנה הראשונה. אף-על-פי שנהניתי מקיפלינג, פו, באטלר, תאקרי והאנלי והערכתי אותם, שמרתי...
הספר עוסק בהתמודדותה של אנגלברג עם סרטן השד שהתגלה בגופה ועם תגובות הסביבה למחלתה, והוא מצטיין בחוש הומור שחור ונושך.
ספר משובח מגיש לנו הסופר היהודי אמריקאי נתן אנגלנדר. ספר קשה, לא מתחנף, על תקופה חשוכה בתולדות אומה שרוצה לשכוח, והנה צצים הסיפורים כעת, שלושים שנה אחרי, בזה אחר זה
הספר הזה הוא שיר הלל לדמיון ולאהבת הקריאה. אם לא קראתם אותו עד כה - חובה, חובה, חובה! אם קראתם- אתם חייבים להקריא אותו לילדכם.
מתחת לכל הסוריאליזם והתלישות יש משמעות עמוקה. לא משנה כמה פעמים אקרא את הספר, הרמז הטמון במשפט האחרון, המבהיר כי הכל מחובר, כי שום דבר לא במקרה - עוצר את נשימתי.
כמו כל ספריו של מיכאל אנדה, גם הספר הזה נהדר, אבל מה בעיני: יותר מכולם .יום אחד מגיעה מומו, ילדה קטנה ומוזרה לבושה בסמרטוטים שונים, אל האמפיתיאטרון העתיק שבשולי העיר. לאט לאט מגלים תושבי השכונה...
העלילה לא מספיק חזקה כדי לחפות על החולשה הברורה באפיון הדמויות שבמקרה הטוב הן סוג של פלקטים קלושים. הסוף אמנם משפר קצת את מהלך העלילה אך שוב, לא במידה מספקת.
בלי רחמים, בלי הצטעצעות ובכנות שהדהימה אותי בכל פעם מחדש, מאיר אנדרסון בזרקור חד את המאוויים הכמוסים ביותר, את החלומות והתקוות האבודות של הדמויות.
זהו סיפורו של חבר מחתרת צרפתי, רובר אנטלם (שהיה נשוי לסופרת מרגריט דיראס) שנתפס ע"י הגרמנים ביוני 44' ונשלח לבוכנוואלד, ומשם למפעל הרכבת מטוסים של היינקל.
הספר כתוב נפלא וכולל תיאורי מסע מקסימים. עיקר עוצמתו בעיני בתיאורי חיים ורגשות מופלאים, תיאורי נוף וים המהווים מטאפורות יפיפיות למצב הנפשי של אליזבת ודמויות אחרות.
הוצאת הספריה החדשה, 202 עמודים. ביקורת של Rivendell: ואנדה היא פסנתרנית. הספר מלווה אותה מילדותה בזמן מלחמת העולם השניה ועד זקנתה, ותוך כדי כך חושף סודות בחייה - חלקם ברורים יותר וחלקם פחות. היה...
ביקורת של מול פלנדרס: סיפורי דיוקן בדרך כלל לא נגמרים טוב. כך קרה ב"יצירת המופת הנעלמה" של בלזק. עוד לפני שקראתי את הספר, הסתקרנתי לדעת אם יש קשר בין הסיפור של בלזק לספר של אנקוויסט, ואמת...
ביקורו של רופא המלך הוא רומן היסטורי על התהפוכות בחצר המלוכה הדני. שנת 1760, שיאה של תקופת ההשכלה, תקופה דרמטית בחיי הממלכה הדנית.
לא כל אחד יאהב אותו. זה ספר גופני. זה מבט פנימה עם זכוכית מגדלת. עבורי הוא היה חוויה חזקה מאד.
ספר מתח, על התקופה של מלה"ע השניה בצרפת הכבושה. בספר יש כל מיני תעלומות שהאחרונה שבהן נפתרת רק ברגע האחרון. הוא מאוד קריא, יש חלקים שמותח ויש חלקים שאפילו קצת מפחיד, אבל בכללית יותר מבטיח מאשר...
אסולין רקח בנובלה שלפנינו עולם ומלואו. הוא מבקש לבוא בחשבון עם תקופה אפלה במיוחד בדברי ימי צרפת, תקופת שיתוף הפעולה עם הכיבוש הנאצי, הסגרת יהודים שחיו עמם בשכנות, שהיו ידידיהם, שכניהם, שבאו עמם בקשרי
ביד אמן משרטט אסולין תקופה של עשור הנע מן הזוהר לשפל, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אין בספר רגע דל, בין אם מדובר בשרטוט דמויות מוקפד, סיפור האהבה של השוטר המספר אל נ', סיפור ההמתנה של נער לשובו של אבי
למרות היותו ספר עיון הוא מצליח במידה מסויימת להפוך את הדמויות ליותר אישיות ונותן בעצם תמונה מתמצתת של הגורל היהודי המפותל, מעונה, מדהים וטרגי של העם היהודי.
עלילה יבשה לחלוטין שרק מתארת איך מתקיימים החוקים של הרובוטים ומורכבת מ9 סיפורים קצרים 20-30 עמ' כל אחד שהם משעממים מאוד.
הוצאת אודיסיאה.קראתי את הגרסא האנגלית, אין לי פרטים על איכות התרגום או אורך הספר בעברית. סליחה!הביקורת כוללת מידע המופיע על גב הספר - ספוילרים די זניחים וכלליים.קובץ קטן זה של סיפורים הוא המפגש...
הסיפורים הם בדרך כלל לא בהכרח רק סיפורי מדע בדיוני, אלא ביקורת על החברה, וסקים בכל תחומי החברה, מפסיכואנליזה לתיאולוגיה, מופת של פיצוח נפשו של האדם
זו אומנות מיוחדת לכתוב סיפור קצר. צריך לדחוס בצורה מיטבית את החומר הסיפורי למדיום באורך מוגבל, ועדיין להכניס את המסר ואת העניין. תמיד אהבתי את הסיפורים הקצרים של אסימוב,
משפחת אסימן, המתוארת בספר, איננה אלא מיקרוקוסמוס באמצעותו בחר המחבר להחיות – ולו לזמן מועט בלבד – את אחת מן הססגוניות, התוססות והמעניינות שבתפוצות ישראל בגולה.
הספר הוא נותן הצצה אל חיי המהגרים באנגליה, תרבותם, חוקי האסלם, לצד עובדות מעניינות על פרפרים חופשיים ומעופפים, בניגוד לתרבות הפקיסטנית. הוא כתוב יפה, ברגש ובעצבות.
ספר קטן וחמוד, שהוא גם חם וגם קצת מנוכר, גם מתוק וגם מלוח. ספר פשוט מקסים, שאפילו שהוא לא מכביד על הנשמה יותר מידי – הוא עדיין נשאר לי בלב
אני אוהבת סיפורים שאני לומדת מהם משהו וכאן ישר הלכתי לחפש את האי מאורציוס ואת ההיסטוריה שלו, את בו-באסן ואת הנקודה היהודית שם. מעבר לזה - אני סאקרית של סיפורי חברוּת.
למרות שעלילה של ממש אין, אפלפלד כהרגלו מיטיב לכתוב, נוגע בנימי הלב, לא מאפשר קריאה בהולה ומהירה. אין הוא עוצר מלבוא בחשבון עם היהודים הישנים והחדשים, עם האוקראינים הלעגנים ועם חוסר הצדק של החיים. ספר
אפלפלד מטפל בחומרים אלה ברחימאות גדולה, בפרטי פרטים של רגש, בתאורים יפים של מסע של שני אנשים אל מר גורלם.
הספר הזה הוא מספריו המוקדמים של אפלפלד, והוא פחות קומוניקטיבי מספריו המאוחרים. האם הוא גם פחות טוב? הוא פחות זורם ופחות מעניין, אולי.
בספר שתי נובלות: "הכתונת והפסים" ו"בארטפוס בן אלמוות". הסגנון הקודר והמרתק של אפלפלד מושכים את הקורא
אחד מהסיפורים יוצאי הדופן ביותר שקראתי על ניצול שואה. הסיפור כל כך יפה שהלב נכמר, הדמעות זולגות ואפילו בעת כתיבת שורות אלה כולי צמרמורת. סיפור אנושי קטן הכתוב בכישרון ענק.
אפלפלד מביא לפנינו תמונה מורכבת של ניצולים, שלא פורצים בשאגות שמחה החוצה, שלא ממהרים לשוב הביתה, שלא מאמינים שהנה נגמר הכל וחוזרים לשגרה.
את הספר קשה להניח מהיד. זהו רומן אפלפלדי טיפוסי, שגם אם אינו מכיל עלילה הבאה ממקום מסוים ומובילה למקום מוגדר אחר, הכתיבה רהוטה והקריאה קלה ומושכת עד-בלי-די.
בצנעה, בטון מינורי, במידה של ביקורתיות עדינה, חמלה וקבלה עצמית הוא מתייחס לעצמו, לסובבים אותו ולניצולים האחרים, שגם הם לא פעם נגועים בקטנוניות וביתר מידות אנושיות
אפלפלד כותב בשפה בהירה ומדויקת,שמצליחה להזדחל אל מסדרונות הלב בשקט-בשקט, ולא ברעש גדול.
קשה להגדיר במה בדיוק באה לידי ביטוי גדולתו של הספר - אולי במשפטים המאופקים והמדודים המרכיבים אותו. אולי בכל שהכותב לא חושש לתאר את תופעת האוטו-אנטישמיות, שחל עליה מעין טאבו ציבורי
פלפלד במיטב כישרונו המיוחד מצליח גם הפעם לרקוח עולם ומלואו דווקא ממה שלא אמר, דווקא ממה שאמר במילים מועטות או באמירה שקטה, החודרת עמוק. ספר מקסים.
הספר קודר, אם כי לא בהכרח עצוב. כמקובל אצל אפלפלד הכתיבה מאלפת, רוויית רגש, פורטת על הנימים הכי רגישות, עדינה ומרתקת.
הספר הוא למעשה כתיבה בזרם התודעה, משיחות אקוורליות קסומות של סגנון שאינו חביב עלי, אם כי כבר שם ניתן לזהות את אפלפלד הקסום, המאוחר יותר. מעבר לכך אין בנובלה ולא כלום
נובלה זו נקראת בשטף ובנשימה עצורה. הסיפור מרתק ומטריד ואפלפד מוכיח בפעם המי יודע כמה כי אין באמת תקווה למתחים הבין דתיים ושלום לא ישכון במקום בו יש יהודים ובעלי דת אחרת
כרגיל, ספר מרתק, אפילו אם בקצב איטי יותר מהרגיל בספריו המאוחרים של אפלפלד. קסום.
הכתיבה של אפלפלד חמה ואנושית. המיני קוסמוס שברא בפנסיון מביא לפנינו את הסיפור המורכב של "בוגרי" השואה, אך אין זה ספר שואה כלל. זהו יותר ספר על אלה שאינם ובעיקר אלה שנותרו ועל הקשר בין אלה לאלה
בסגנונו המיוחד מצליח הסופר אהרן אפלפלד לרקום דמות חזקה, ומיוסרת שיוצאת למסע חייה על מנת להשיג שלווה בנפשה ולהשיג צדק אמיתי. הסוף היה מהמם בעוצמתו וכואב במיוחד.
אפלפלד מספר סיפור נוגע ללב, לרגעים מזעזע, אבל בלי התלהמות. כהרגלו, דברים קשים נאמרים במילים הקטנות ביותר שאפשר, לרוב במשפט מסכם אחד.
הספר, כמו אצל אפלפלד תמיד, שקט, חודר עמוק, כתוב היטב ומרתק. המוטיבים הרגילים שלו נותנים תחושה ביתית מוכרת של כניסה לנעל בית נוחה
אפלפלד מעניק לנו סיפור נוסף מתוך מסע הצלב האישי שלו, מסע המסרב להשכיח את מוראות הנאצים, את מוראות טבע האדם הנלכד בזמנים בלתי רגילים. המחבר מיטיב כתמיד ליצור עולם ומלואו במשיכות מכחול עדינות.
הסיפור המכמיר הזה שובה את הלב והעמוד האחרון משרה מועקה כבדה, כזו שהיתה מנת חלקם של מיליונים בסיום המלחמה הזו בפרט ומלחמות בכלל. ספר מופלא.
ספרו של אפלפלד כולל רגעים (קטנים) של אושר. הוא כולל גם רגעים (גדולים) של העדר אושר. של כאב. פיזי ונפשי.
הוצאת כתר 176 עמ' ביקורת של ש פ ר י ר : זהו סיפורם של ארנסט, סופר מזדקן, ואירנה , סוכנת בית המטפלת בו. הקשר ביניהם מעוט מילים אך מלא רגשות ואהבה תמימה המתרקמת לאט ובבטחה למרות...
הקורבנות היהודית היא כמעט גורל מוכתב מראש. בין השיטין נדמה לעיתים שאפלפלד טוען שללא צרות אנחנו לא יודעים להיות עם.
העלילה מתרחשת מעט לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. במרכזה עומדת משפחה יהודית מתבוללת מוינה שנוסעת לצדיק יהודי בהרי הקרפטים לבקש רפואה עבור הבת.הסיפור מתמקד במתח בין היהודים המתבוללים, לבין היהודים...
התיאור של המציאות כל כך קולע עד כדי שלא נותר אלא להזדהות עם הדמות של הילד ולהתעצב, להתעצבן ולתהות יחד איתה
לא חובה ולא נעליים, אבל ספר נחמד להעביר איתו את הזמן בכייף גדול.
היתי צריכה לצאת היום בבוקר לגליל, די מיהרתי כדי להגיע בזמן ונשארו לי עשר דקות, מיד לקחתי ליד את ספרו של אפשטיין "האודיסיאה" שבקושי רב נפרדתי ממנו אתמול בלילה, וגם הפעם לא יכולתי להיפרד...
הוצאת עם עובד , תרגום מספרדית יערית טאובר בן-יעקב. 272 עמוד.ביקורת של אשה כחמה:קודם כל נהנתי מאד מהספר.לא יצא לי לקרוא הרבה ספרים שנכתבו על ידי סופרי ספרד. (סרטים דוקא כן).הספר מחולק ל 26 פרקים....
הוצאת זמורה-ביתן, 335 עמ', תרגום מספרדית: ארז וולק קרלוס ושני חבריו הקרובים הם אנשי המחתרת הבאסקית בדימוס. לאחר שנים של פעילות, כולל ישיבה בכלא, החליטו לעשות לביתם. בכספי שוד שהולבנו רכשו...
אז מלבד הטבעה של הקורא בפרטי פרטים היסטוריים, מה נשאר לנו? לא הרבה. ספר מאכזב ביותר.
במסע שעורך הגיבור אחר אובדן הזיכרון האישי, הוא מחפש את הזמן האבוד, ושבאמצעותו הוא משחזר את שחווה בעבר. הספר מקסים בעיני, ציורי, הסטורי, פילוסופי ופסיכולוגי, אך לא כבד
אקו יצר כאן קונגלומרט מוצלח למדי שבו הצליח ליצור עלילה מסויימת תוך כדי מתן במה לדיונים בנושאים מרתקים. הבעיה הגדולה של הספר היא העריכה.
אין בספר זה כל שאלות חסרות חשיבות כאלו שעלו ברומנים שאקו כתב. נחמד, חביב, משעשע, וממלא הפסקות זמן קצרות. לא יותר, לא פחות
ביקורת של een ogenblik: הבעיה העיקרית בספר שבידי היא איכות העריכה. לא הייתה מזיקה יד מכוונת, אשר תחליט האם כותבים כל או כול, תכנית או תוכנית, ותדאג שז´ול וורן לא יופיע כז´יל וורן. על איכות התרגום...
הוצאת זמורה ביתן, 408 עמ´ ביקורת של מול פלנדרס: אני אתייחס בביקורת גם לסרט ולתוספות ב-DVD, שצפיתי בהם מיד אחרי שסיימתי לקרוא את הספר. המספר של הספר הוא אדסו, שבעת הכתיבה הוא אדם זקן שמסתכל...
לעומת אויביו של פנדורין בספרים הקודמים, שם בפירוש היה ניתן להבחין בין לבן לשחור, נכנס קצת מן הצבע האפור לתמונה. עם זאת, לדאבוני, היה לי קצת פחות מדי מפנדורין בספר הזה
מעבר לתעלומות ולסיפורי המתח, מצליח בוריס אקונין להעלות בשפתו המוכשרת גם דילמות מוסריות ומצפוניות המעסיקות את הבלש פנדורין, את עוזרו צבעונוב ואותנו הקוראים.
בתוך המולת המלחמה מתרחש הרומן השני בסדרת פנדורין – הפעם הז'אנר הוא ריגול, והעלילה ממוקמת במחנה הרוסי בבולגריה בעיצומה של המלחמה.
הספר השלישי בסדרת הרומנים הבלשיים בכיכובו של אראסט פטרוביץ' פנדורין הינו מחווה לז'אנר הקלאסי של “who did it" אין טעם להרבות בסופרלטיבים. "לווייתן" הוא פשוט כיף של ספר.
סיפור, קריא וזורם, שלי היה כיף להעביר איתו את סוף השבוע, ברחובות מוסקבה של המאה ה-19.
זהו רומן בלשי. אבל יותר מבלשי , זה רומן אוירה. כאשר התעלומה נפתרת , פתאום צצה תעלומה חדשה. ספר שהוא כיף לקריאה.
הספר לא מנסה לתאר סיפור אהבה טיפוסי ולא מנסה להיות יפה או רגשני. הוא מתאר מציאות קשה ובלתי נסבלת, הוא הולך עד הסוף עם התחושות שהוא מעביר.
ספר כובש ומרגש מאד על ושל ליצן עצוב.
אנחת רווחה- סיימתי לקרוא את אורלין, מאת לואי אראגון. הוצאת עם עובד.622 עמ´. הספר מתאר באריכות טרחנית פרשת אהבה לא ממומשת בין אורלין לרטיואה, קצין במלחמת העולם הראשונה המתגורר בפריס, לבין דודניתו של...
קארין מצליחה לשים בפי הדמויות שלה משהו מתוכה, כמו שכל סופר יוצר את עולם שכולו כפיל דמיונו וחייו. יש בספר הזה רגעים אנושיים צלולים להפליא, שאני אישית, מתקשה לקרוא בספרים אחרים
ביקורת של galit2003: רכשתי את הספר "יש אלוהים" מאת קארין ארד, בעקבות מה שקראתי על הכריכה האחורית. לפי מה שקראתי הבנתי שזה אמור להיות ספר בסגנון "יומנה של ברידג´ט...
מיותר לחלוטין. אפילו לא סתם כדי להעביר את הזמן.
נדמה לי שמישהו כאן ביקש שאספר על הספר כשאגמור, אז הנה הגיע הרגע המיוחל . רוברט ארדרי כבר כתב כמה ספרים בחייו, ביניהם "הציווי הטריטוריאלי" ו"בראשית היתה אפריקה". לא קראתי אף אחד...
הסיפור סובב סביב ארוע בו, ברגע נדיר, ניתן לאוון לשחק בייסבול וכשהוא כבר מצליח להכות בכדור מכה אדירה ונדירה, הכדור מתגלגל ועף ופוגע באימו של חברו הטוב ג'וני והורג אותה.
אמנם המבנה מחולק לאסופת סיפורים קצרים, אבל התוכן שלהם נזיל וזורם בין סיפור אחד לשני, בין סיפור מסגרת לסיפור תוכן שגם הוא מסגרת לסיפור אחר, בין זכרונות של המספר ושל בני שיחו
הספר הוא רומן סוחף וקצבי, זורם ומתמסר. הוא על בגידה, טירוף, יצרים אפלים, נקמה ואהבה. קראתי בשקיקה, בכיליון, בתעוב, בעניין, בגועל, במהירות. קשה היה להניח מהידיים. טירוף טהור.
הספר מציג שיח בין אמא לבת על האח/הבן האוטיסט הצעיר, ועל קשיי התקשורת שלו ומתמודד עם שאלות האחות הרגילה שאינה לוקה בהפרעת תקשורת. כתוב בחן רב ומאויר באיור תמים וילדותי
ממליצה בחום לכל מי שהתנהגויות אנושיות מעניינות אותו, אבל במיוחד לאנשים שמוצאים את עצמם שוב ושוב במצב בו הם מתחרטים על החלטות שהם עושים, אם כלכליות ואם אישיות
הוצאת עברית הוצאה לאור 332 עמוד תרגום עפרה אביגד TOWELHEAD - ALICIA ERIAN TOWELHEAD - כינוי גנאי לערבי. מילולית - ראש מגבת. מקור - כיסוי ראש המסרותי של הערבים במזרח התיכון. הרקע - מלחמת מפרץ...
המחזה מוטרף לגמרי, יורד כסאח על אזרחי אתונה בכלל, ועל ראשיה ועשיריה היושבים בשורה הראשונה (חלקם מופיעים בשמם במחזה) בפרט, אבסורדי, וולגרי, מצחיק, לועג למסורת, למחזאי אוריפידס, לאנשי הצבא, והכי חשוב: ז
קראתי את הספר ביום אחד למרות שמדובר בלא מעט עמודים, פשוט משום שהוא זורם, קליל ומרתק.
למרות שידעתי על סופו הטוב של הספר, ועל ההמשך הטוב אף יותר אחריו, התפעמתי מהתהליך, מהכנות, מהעוצמה האישית שנדרשה ממנו בכל השלבים של ההחלמה ובהמשך בניצחון הגדול שלו בטור.
הספר קריא, עובר מהר, בעל הומור והדמויות מעניינות ומהימנות
כל הניתוחים והדיונים על אופן עבודתם של הסטוריונים לאורך התקופות מוגש כשהוא משובץ בדוגמאות רבות של סיפורים הסטוריים (לרוב על אנשים שאינם ידועי שם, ומתקופות שונות).
עשיתי הפסקה ב"פסטיבל קנז" שארגנתי לעצמי השבוע (קראתי כבר את מחזיר אהבות קודמות, בדרך אל החתולים, אני עכשיו באמצע נוף עם שלושה עצים וקניתי היום את התגנבות יחידים, אגב יחד עם ספר של ניל...
סיפרון - מסה /ספרות סמי פסיכולוגי שמתאר את התנהלותו הביזרית בעולם של גוש בשר, ילדה קטנה, שנמצאה ברחוב בלילה עם דלי ריק בידיה ולא אמרה דבר , גם לא למשטרה, לא ידעה להגיד: מי היא, מה שמה, איפה גרה,...
סיפור על מפגש מקרי בין שתי דמויות מיוחדות
אני חושבת שעיקר הבעיה היא הפרדוקס הגדול, הסתירה עצומה שבין הצורה, המושקעת ושברור שחשבו עליה רבות בעת העיצוב והסידור, לבין התוכן - המאכזב, שטחי, פרווה, ושולי.
יוהנה, סטודנטית צעירה לפסיכולוגיה, מתעוררת בבוקר ובבואה לצאת היא מגלה שדלת חדרה נעולה. בשעות הארוכות שיוהנה מבלה שם היא לוקחת את הקורא למסע אל התקופה האחרונה בחייה.
ספרו של אשכנזי ידבר בראש ובראשונה לאלו שמתעניינים ברפובליקת ווימאר ותרבותה או בקולנוע הגרמני המוקדם. אלו ימצאו בספר הזה אוצר של מידע, ניתוח מעמיק ומרתק של הסרטים השונים,
כלום לא מפתיע בספר וחוץ מתיאורי סמים, אלימות ומין אין בו כמעט כלום. הסיפורים בו תפורים בתפרים מאוד גסים. הספר רווי בקלישאות וסתמי
הספרון הזה זורם, שטחי לגמרי, סנסציוני וקרתני לאורך, לרוחב ולעומק. אם זה מתאבן לספריו, ראוי להתרחק מכתיבתו, שרוב רובה טקסטים של דחקות תל-אביביות ירודות.
סימנטוב מכיל דמויות אגדתיות ומציג אותם בצורה שונה לחלוטין ממה שאנחנו מדמיינים לעצמנו, אלא אם קראנו ואנחנו מעורים במיתולוגיה היהודית. פנטזיה ישראלית במיטבה.
למרות החולשה שבשילוב שתי עלילות וחולשת מערכות היחסים, מדובר בספר מעניין רוב הזמן, כתוב היטב ושואב אל תוך עולם רחוק ולא מוכר, מציג גלריה של דמויות החיות זו לצד זו – צוענים, רומנים וגרמנים, כו
הספר כתוב כספר מתח ממש, משולב בהומור ובהגשה בהירה ומובנת לכל מי שמתעניין בנושא ואכפת לו מבריאותו. שני המחברים חברו כדי לנפץ את סיפור הסטטינים והכולסטרול גם יחד
הספר מספק חוויה מיוחדת במינה, וקשה לי להסביר מהי ועד כמה מיוחד הספר. גם אם זה לא אחד הספרים הגדולים שאי-פעם נכתבו, הוא בהחלט נכנס לרשימת היפים והטובים
כקורא, זכיתי לבקר כתייר בשתי טריטוריות זרות: בראש פולני קתולי, ובראש נשי. זה היה מעניין מאד, ולא תמיד קל.
אין ספק בעיניי שמדובר בספר ייחודי ומעניין, שהעלה בי שאלות לגבי גבולות הנפש האנושית ולגבי תכונות שבני האדם ה"רגילים" נוטים לראות אותן כייחודיות- טלפתיה, טלקינזיס, "גניטה".
העלילה עצמה נעה במקצב מסחרר כאשר רשימת החשודים מתחילה להיערם ועוד מקרי רצח מתרחשים שמותירים את לנדור אובד עצות.
הספר הוא לא ספר מורשת צ'צני, הוא ספר שמביא את סיפורו ההרואי של אדם יחיד, צ'צני שנאבק לפעול על פי צו לבו. צ'צני שמספר באיפוק את קורותיו הבלתי נתפסות, לא מייפה את המציאות. אני לא יכולתי להרפות מהספר
אני בד"כ אוהבת את הכתיבה של בלאדאצ'י, זה ספר לא רע, אבל כבר קראתי ספרים טובים יותר שלו. ספר מתח חביב אבל לא אחד המשובחים.
הספר קולח, מעניין, ובהחלט מצליח לחבר אותי כקוראת לחוויות הגיבורים. ובמסגרת רצף ספרי המתח שאני קוראת לאחרונה, הוא בהחלט אחד המומלצים מביניהם.
בספר זה יש ספור בתוך ספור. אוליבר סטון נעלם ונחשד ברציחתם של שני בכירים בממשל האמריקאי. באלדאצ'י יודע לטוות את העלילה כמו שצריך. נבלעתי לתוך הספר. הוא נפלא.
הספר כתוב בצורה מרתקת, יחסית לספר היסטוריה. איננו עוסק רק בתנועות הדיביזיות השונות,אלא מדבר גם על חיי החיילים הפשוטים.
איך גדלים ילדים שאמם נטשה אותם? איך גדלים ילדים שאביהם לא מתייחס אליהם? איך גדלים ילדים שכל כמה חודשים אורזים את דבריהם ועוברים הלאה, לקרוב הבא שמוכן לקחת אותם?
לעיתים ישנה התרחשות מותחת בספר, אך זו נבלעת בחוסר האמינות כולו שבו לוקה הספר. חווית הקריאה שלי מהספר בסופו של דבר לא הייתה מהנה
יש משהו קסום בספר הזה. משהו באוירה שלו. זה מין שילוב של הדת, שיש בה הרבה דברים קסומים, והארץ הזו, טיבט, שרב בה הנסתר על הגלוי ורוב הזמן היא בכלל סגורה לתיירים.
האוירה של הספר מתנדנדת הלוך ושוב בין שני העננים - זה של הסערה שכבר עברה אבל צלקותיה לעולם לא יימחו - השואה, וזה המתרקם באופק, וכולי תקווה שלעולם לא יגיע - זה של החורבן העתידי
על פניו, לא ספר מרתק במיוחד או "נוצץ" אבל איכשהוא לא יכולתי לעזוב אותו מהיד ולא רציתי שייגמר.
"האומנם זמיר הוא מלשון זמר או שמא מלשון זמירה, בבחינת יזמר ולא יעדר, לשון כיסוח וכריתה? האומנם עת הזמיר הוא זמן שירתן של הצפורים או שמא עת המיתה?"
בסיפור זה, מסופר על פראדל (פירוש שמה הוא "שמחה" ביידיש), אישה צעירה עם עבר לא קל, החיה בחברה חרדית אירופאית של תחילת המאה ה20. נשואה לא באושר לאיש קר ומנוכר ומרוכלת בלי סוף ע"י החֶברה,...
הספר הוא מאותם הספרים שמשפיעים כמו אגרוף בבטן, ונשארים עם הקורא זמן רב אחרי הקריאה.
הוצאת "חלונות"64 עמודיםקראתי רק חצי. לא כי זה ארוך, אלא כי אחרי חצי אחד לא הרגשתי שום צורך לקרוא עוד מזה. אוסף סיפורים ("קטעים" הוא כנראה המונח המדוייק). אני מניחה שאפשר לקרוא לזה...
פיטר פן, בדומה לפינוקיו, הוא ספר ילדים שזכה לכל כך הרבה עיבודים, תקצירים וסרטים, שלפעמים שוכחים שגם היה מקור. לפני כמה חודשים היה מאמר ב"הארץ" לכבוד צאת התרגום החדש של פינוקיו יצא מאמר על...
אם אתם מעוניינים בספר שילמד אתכם דבר או שניים על יפן, זה לא הספר בשבילכם. אם אתם מחפשים ספר מצחיק שמגחך על התרבות היפנית וגם על התייר האמריקאי ביפן, זה בוודאי לא הספר בשבילכם
הומור יש דווקא, אבל מסתבר שזה ממש לא מספיק לי. מבחינתי בזבוז זמן
ג´וליאן בארנס הוא סופר משובח כל עוד הוא מצליח להימנע מלכתוב על הנושא החביב עליו: צרפת. וזה יתרון משמעותי לעומת רוב האובססיביים האחרים- שלמה בן עמי והיסטוריה ספרדית או אבי רצון וכדורגל איטלקי למשל-...
הוצאת זמורה-ביתן, 213 עמ´, תרגמה מאנגלית: שרה ריפיןראשית כל, כמה מילים על ג´וליאן בארנס, שזהו הספר הראשון פרי עטו שקראתי. בארנס הוא סופר בריטי אשר יצירותיו זיכו אותו בשבחים רבים, הן בקרב קהיליית...
רופא בדימוס עורך מעין מסע חקר בעקבות הסופר הנערץ עליו גוסטב פלובר, סיבותיו אינן נעוצות רק בהערצתו לסופר (אבל זה , ראשית מספיילר ושנית משני, בעיני). לאורך המסע הוא חוקר לפרטי פרטים לא רק את...
ספר מבריק של ג'וליאן בארנס העוסק בהגיגיו של בארנס על החיים ועל המוות ועל אלוהים, וכמובן על הקשר בין כל אלה.
הספר כתוב רהוט, מדויק וקולח, הכתיבה אינטליגנטית, שנונה, העלילה מעניינת. מעבר לסיפור העלילה, הוא עוסק בשאלות של גזענות, הפלייה ודעות קדומות, אשמה וחפות, אהבה, בגידה ואובדן
לג'וליאן בארנס יש כושר המצאה אדיר והומור מתוק-מריר. הזקנים שלו נתנו לי הרבה, ובעיקר חיזקו את דעתי שהחיים לא נגמרים בגיל 70.
הדבר הראשון שעשיתי, לאחר שסיימתי לקרוא את הספר, ולאחר שלקחתי נשימה עמוקה, ולאחר שניסיתי להבין איפה טעיתי ואיך בארנס הצליח לעבוד עלי ולגרום לי להרדם בשמירה, היה לחפש עוד משלו. כי הסופר החכם והכשרוני הז
איכשהוא הספר נגע בהכל, באנשים ותרחישים מהיום יום ובשאלות אונתולוגיות על אלוהים ואמנות הקיום. הוא הצחיק אותי, ריגש אותי והשאיר אותי פעורת עיניים ומתוחה.
הספר דנן כתוב היטב, בא להוכיח שוב שמלחמה היא שקיעה בבוץ, פיזית ומילולית, שלהלחם נגד מדינות איסלמיות, זה רעיון רע לתפארת וכל זאת בקריאה סוחפת אם כי מעט חוזרת על עצמה
סך הכל מדובר במן טלנובלה בכתב, תיעוד חייהם של משפחה עשירה. יש מדי פעם אזכורים פוליטיים. סיפור שמנסה בכוח לסחוט נוסטלגיה והזדהות ולא מצליח כמעט בכלל.
כל הסיפורים הקצרים מרגישים לא פעם חוברים לאותו סיפור, לאותו מסע חיפוש, מסע שורשים שמרכז בתוכו את החברה הישראלית השסועה והמבולבלת ואת החיפוש אחר האני של הדובר.
ספר מאוד מיוחד, מרגש ומשכיל, הוא בהחלט עושה מערבולות בנשמה
הספר הזה מסביר בשפה פשוטה יחסית את תורת היחסות, תוך שמחבר מציג את הביוגרפיה של המשוואה
מו"ל: מטר טריווקס אגדה קסומה לצעירים בגיל וברוח, הישג מרשים של סופרת בת שלוש-עשרה. שלוש נערות צעירות, ג'ייד אמבר ואופל, השונות מאוד זו מזו, מגלות ביום ההולדת הארבעה-עשר שהן מאומצות. נבואה עתיקה...
ספרות גדולה אין כאן, אבל הכתיבה כן יפה וזורמת. כתיבה פיוטית, לא מתיימרת להיות יותר ממה שהיא. סיפור קטן, שיכול להעביר כמה שעות מהחיים עם חיוך
יש כאן את כל החומרים לטרגדיה אמריקאית, אך האירוניה וחוש ההומור של בויל מאפשרים לספר לזרום בקלילות.
מי שאוהב לקרוא על סין ומוכן להתמודד עם כתיבה לא-מקצועית ושורות צפופות יהנה מתיאור של חוויה מעניינת, צבעונית ולא אחת משעשעת שחווה אדם שעזב את חייו בישראל לשנה לטובת ארץ רחוקה
הספר מתאר את סיפורו של ברונו (בן התשע), ילד גרמני, לא יהודי, שאביו הוא איש אס.אס בכיר המקבל קידום לתפקיד אחראי מחנה.
בעיני הספר מדהים ואני ממליצה אותו גם למי שלא אהב את סוג הז'אנר הזה
כתיבתו של בולגקוב פשוט נפלאה, הוא מצליח לתאר במילים מועטות רגשות רבים ומיטיב לתאר את פנים הנפש כמו גם את החוץ (וליצור את אותה אווירה קפואה, אפרורית ומושלגת המלווה את הסיפור).
והנה, צומח לו עוד סיפור - ישו ופונטיוס פילטוס. ועוד סיפור - אהבה רומנטית עזה. וכל הסיפורים משתלבים זה בזה ויוצרים פסיפס מרתק, קולח וקריא להדהים.
ספריית ילקוט, עם עובד, 363 עמ´ , תרגם מרוסית: א.ר.בבואי לשטוח כאן את רשמיי מהספר הזה, נתחוור לי כמה המשימה העומדת בפניי אינה פשוטה. מה כבר לא נכתב ונאמר על הרומן שמבקרים תמימי דעים הגדירוהו...
העלילה, שנראה היה שמתפזרת לאינסוף פיסות, נאספת למבנה מהודק. קיבלתי תיאורים צבעוניים ותזזיתיים של חיי הבוהמה של המשוררים הלטינו אמריקאים במקסיקו ומחוץ לה.
רות בונדי ערכה מחקר רציני, וכתבה ספר עיון. זה לא ספר קל. הוא מתיש, אבל לדעתי - ספר חובה.
על אף סלידתי הקלה מסיפורי אהבה סכריניים, גמעתי את הספר הזה בשקיקה. כי בעיני הוא לא סיפור אהבה – הוא מחווה לאמן גדול מהחיים.
הספר היה מעניין וזרם לי בקריאה. נהניתי לקרוא על קשת הדמויות המעניין שהרכיב אותו ועל מצבי החיים המורכבים מהם עשויים חייהם.
שנים רבות חיכו נזימה ורחמים לילד. אולם כשנולד בנם עובדיה לא בא איש מהם אל המנוחה ואל הנחלה.
סיפורו של נער החי וגדל במיץ של הזבל, במקום הנמוך בעולם, במקום בו חיים אנשים חיים שהם רק לכאורה חיים.
הבסיס היה לא רע, ויש משהו רענן ומעניין בקול של בוסי. אבל לטעמי הוא צריך הרבה שיוף, הרבה עבודה ובעיקר- לרכוש קצת יותר בטחון, ולהפסיק לברוח לפרובוקציות.
ספרון חמוד ומומלץ לקריאה קצרה ומשעשעת
(ספוילרים קלים מאוד: כולם מופיעים בכריכת הספר או בתחילת העלילה) הוצאת אריה ניר - 352 עמ´ קלווין ג´פריס היה אדם מושחת ותאב כוח. בתור אחד השופטים הבולטים בפורטלנד, אורגון, הוא נהנה מכל מה...
ספרית פועלים, 435 עמודים הייתי צריכה לדעת. כבר מרגע שקיבלתי את הספר בדואר מתפוז היתה לי תחושה מנבאת רעות. ראיתי תחילה את הכריכה האחורית, שהרקע שלה הוא חולות נודדים. התרגשויות קטנות התפוצצו בי...
הספר כתוב בשטף, כתיבה קולחת ומעניינת, שפה יפה, עשירה ועכשווית, לא מתחכמת אבל גם לא שפה פשוטה ומתיילדת. וכמובן – עלילה מרתקת שכל אחד יכול למצוא בה נושא או דמות להזדהות איתם.
הסיפור מעניין, וניכרת ידו המקצועית של הסופר והכנה מעמיקה שבוצ'ר עצמו מעיד שנמשכה כארבע שנים . חלקים רבים מהספר כאמור נקראים בנשימה עצורה
דקמארון, מאת ג´יובאני בוקאצ´יו (1375-1313).פירוש השם דקאמרון הוא "עשרת הימים".הספר נכתב למעשה, בעקבות מגיפת הדבר שתקפה באופן קטלני את אירופה במאה ה-14. וכך מתאר בוק´אציו בהקדמה: "בשנת...
כשהתחלתי לקרוא את הספר הבנתי מהר מאוד שאי אפשר להוריד אותו מהיד, ספר הזוי, מעורר מחשבה לגבי חיינו אנו והתיעוש שבחיינו. לפעמים הם באמת הזויים כמו הספר
ספר רע לתפארת. איכשהו, מושך לקריאה, אם כי חוזר על עצמו. ממש לא מיועד לבעלי קיבה שאינה מנירוסטה. ספר מבחיל.
זה הספר הראשון שלו שקראתי לפני שנים באנגלית, לפני שמבול התרגומים שלו נחת עלינו כמו פטיש 5 קילו על נמלת השדה. נתקלתי בספר בטעות בספריה בגרסה העברית שלו והחלטתי לנסות. הספר, אם תהיתם, נשאר אותו ספר, רק...
על אף יתרונותיו של הספר, הוא לא חף בעיני מפגמים. אני ממליצה לקרוא את הספר ואילו רק בגלל השפה. דומני, כי אוהבי הז'אנר יחבבו אותו.
לטעמו של בורג , ישראל הופכת דומה יותר ויותר לגרמניה של היטלר, בגלל כמה גילויי לאומנות שהוא מוצא בה. כדרכו של אברום בורג, איש המלל והמלל, עוד לא נולדה המציאות שתהרוס לו טיעון טוב.
הספר הזה הוא קובץ של סיפורים קצרים על קורותיהן של נשים יהודיות בראשית המאה ה-20 מארץ ישראל ומשכנותיה הקרובות.
סיפור אמיתי על יהודי מפולין בתקופת מלחמת העולם השניה שמחליט להצטרף לפרטיזנים. הוא מסתובב איתם ביערות, מסכן את חייו אך לפחות לא מעביר את השנים הללו בחרדה כמו אלה שבגטו
למרות שאני נרתע מספרים שמפורסמים ברדיו, אני ממליץ בחום על הספר הקטן והחכם הזה.
בורשטיין מצליח להרשים בעברית יפה, והמטפורות המגניבות שלו משאירות את הפה פעור ומניעות את השכל ומהדהדות האחת בשנייה, ומפרשות האחת את השנייה, ומסבירות גם את מה שלא נאמר ולא יאמר
דרור בורשטיין הוא לא סופר לכל אחד, הוא מאתגר, גם כשהוא כותב מעין ביוגרפיה, שלא דומה לשום ביוגרפיה שאי פעם קראתי. היא ביוגרפיה משפחתית, וחללית ועצמית.
הספר מוכיח כי אפשר לכתוב על ספרות באופן מאיר עיניים ומקורי. הנסיון המרכזי של הספר הוא לשפוט ולהעריך יצירות אמנות (פיסול, ציור, ספרות וכו') בראי ערכי האסתטיקה היפנית ובאמצעות מושגי מפתח בבודהיזם
הספר כולו נמצא במקום המעורפל שבין מציאות גופנית ממש להזיה לטירוף, וגם ההזיה היא הזיה ממשית, כמו החושך של מצרים שאפשר להרגיש אותו בידיים, וגם המציאות, מצג שני, מתפרקת.
כוחו העיקרי של הספר הוא בהעברת תחושות של ניכור והתערות היכולות לאפיין כל חברה מורכבת ממהגרים באשר היא.
חיים נחמן ביאליק - השיריםהמהדורה המלאה והמעודכנתעורך: אבנר הולצמןהוצאת דביר, 2004559 עמודיםכששאלתי את המורה שלי לספרות איזו בשורה נושאת עימה המהדורה החדשה של כל שירי ביאליק, עליה גובים בחנויות...
הספר הזה כל כך ציורי, כל תנועה ונוף ויצור חי מתוארים בצורה כל כך יפה, הסיפור כל כך לא שבלוני בעיניי. מתוארים בסיפור הזה יופי שיד הדמיון שלנו לא מספקת כדי לתפוס ונוגות וגבורה ואפילו קצת לקחים לגבי טבע
ספר מעניין על תקופה מאוד מעניינת. לא ברור לחלוטין אם אולגה אכן היתה מרגלת אקטיבית ועד כמה, מה שברור זה שהיא היתה "טיפוס". שורדת, שאפתנית מאוד, אופורטוניסטית.
כמו שאמרתי, מלחה"ע ה2 היא סטייה אצלי, ולא, ודווקא לא, לא מהזווית היהודית (אדרבה, אחדים מידידיי הטובים ביותר הם יהודים). זהו מין מסע. אני מתייחס כמובן אל ספר אחד בפני עצמו , אבל תוך כדי הקריאה אני...
מה שמרתק בסיפור הזה היא העובדה שהוא נכתב לפני 70 שנה ומתוארים בו מצבים ורעיונות שלא היו מביישים את המאה ה-21 שאנחנו חיים בה כעת. רב הנסתר על הגלוי בסיפור ולי זה קצת הפריע.
לצד הסיפור על האב, ביתו, והמחזרים-הנבחנים-על-ידיעותיהם-על-אקליפטוסים-כדי-לזכות-ביד-הבת, הסיפור מתפרש על פני חלקיקי סיפורים זעירים, המתרחשים ברחבי העולם, ומצגים לפנינו קליידוסקופ לא
הספר מצליח לומר כמה דברים משמעותיים על גבריות, נשיות, מעמדיות, גזענות, מרכז ופריפריה, ספרות. כל אלה נושאים שמעניינים אותי, וביילי מצליח לדבר עליהם בלי לתת הרצאות מתלהמות.
בפרוזה שהיא בעת ובעונה אחת עזת מבע ועוצרת נשימה בפיוטיותה, דרימלנד אורג שטיח רב רבדים שתופס בצורה מושלמת את מהותה הרגשית והפסיכולוגית של החוויה האמריקנית בשחר העידן החדש.
ההתנקשות היא העילה לכתיבת הספר, אבל הוא מכיל יותר מזה. הוא מתאר את דרכו של היידריך לצמרת, מספר על ההתנהלות בהנהגה הנאצית, מאיר כמה ממהלכי המלחמה, ומתאר ארועי רצח קורעי לב כמו באבי-יאר. בינה ציני, בוטה
לפנינו רומן לא שגרתי בכלל, על פניו נראה כאילו יש כאן מתכון מנצח לטלנובלה (אלימות, זעם, קנאה, רומן סודי) ועדיין – הספר לא נופל במלכודת הזו.
הספר מספר סיפור, אבל אפשר לראות מקומות שבהם הסופרת פונה באופן ישיר למצפון ולמוסר של הקוראים. בקתתו של הדוד תום הוא ה"אני מאשים" של הרייט ביצ'אר סטואו
זה ספר עיון הנקרא כרומן היסטורי. נשאבתי לתוכו. הוא מרתק מבחינה היסטורית, דתית, סוציולוגית, כלכלית. הסופר מצליח לשרטט תמונה חיה ותוססת של חיי היומיום של יהודי גרמניה בניו יורק
זה ספר עיון המתאר את הגירת יהודי מזרח אירופה לארה"ב החל מסוף המאה ה-19, והשתלבותם בחברה האמריקאית.
אהבתי את הספר. הוא כתוב היטב. הוא מרתק, מושך ומסקרן. יש בספר מתח, מסתורין, פנטזיה, אהבה, שנאה, ידידות ועוד. עם זאת השליש האחרון של הספר היה קצת פחות מרתק למרות המתח שבו.
בחמש הרצאות שנשאה, הציגה בכמן באופן רגשי ונוגע ללב, ראיה אישית מפוקחת, חתרנית, נוקבת של השאלות הגדולות המשחרות לפתח הספרות אז וגם היום.
למעשה, היא לא איבדה אותו. היא, בתחילה, לא עשתה כל רע. אך רצה הגורל ודברים שלא היו תלויים בה, נקשרו אליה וקשרו אותה לדברים פליליים ואפלים
בתוך הספר שזורים כביד אומן רגעי אימה קפואים של אותן 93 הנערות הקדושות ואיתם טוויסט עלילתי מבריק שישאיר אתכם עם פה פעור במשך דקות ארוכות אם לא יותר. נערות למופת לא תמצאו בספר הזה.
הגולם אינו מסוגל לדבר, וזה מה שמבדיל אותו מאדם. אבל האם הגולם מסוגל לחשוב ולהרגיש? האם יש לו רצון? ורצונו של מי חזק יותר, של הגולם או של יוצרתו?
יש בספר קטעים ספורים שבהם הקצב הוא נכון. יש בו מעט מדי קטעים שבהם הדמויות אמינות ולא פלקטיות והעובדה הזו מצערת. יש ביקורת חברתית, כל הבליל לא מספיק מרתק לטעמי
אמנם אני לא יכול להגיד שהדרך שבה הספר כתוב הרשימה אותי במיוחד, אבל היא איפשרה לי ליהנות באופן מוחלט מסיפור טוב, עם דמויות נהדרות, ועלילה מרתקת. מחווה לאוהבי הספרות באשר הם
אמנם חסרים הליטושים של כתיבתו המאוחרת של בלו, אבל זה לא פוגע ברמתו. בלו מצליח להביא על הדף סיוט קפקאי שמעלה הרבה שאלות ואינו סתם סיפור.
אולי זה טוב לחוברת זכרון שחברים מוציאים תוך כדי העלאת זכרונות, אבל סופר שזכה בפרס נובל אמור להיות מסוגל לכתוב משהו טוב בהרבה.
לא יצירת אומנות, ולא ספר שמטלטל את הקורא ההמון, אבל ספר מאוד נחמד, כתוב בחן ובעדינות, עם סוף מציאותי, ולא בנאלי וגם לא לחלוטין צפוי.
בכישרון כתיבה יוצא דופן, בהומור עדין, ברגישות ובתשומת לב נדירה לפרטים הקטנים שבחיים, פורשת בפנינו בלום, כפסיפס מרהיב את חיי המשפחה ומרכיבה עבורנו הקוראים את כל חלקי הפאזל
הרעיון של הספר חמוד והביצוע יפה מאד. יואב בלום מגיש לנו סיפורים קטנים שמצטרפים לאחד גדול ומדגימים היטב איך דווקא הדברים הכי קטנים יכולים להביא לתהפוכות גדולות.
לורה בלומנפלד לקחה נושא מזוויע וברברי כמו נקמה, וגרמה לי להרים גבה ואפילו לחייך בסוף. לא הרבה ספרים עושים את זה
למרות שמדובר בספר שאינו פשוט לקריאה, "צעדות המוות" הוא ספר מצויין. הוא כתוב בצורה בהירה ומרתקת, מעורר מחשבה, אינפורמטיבי מאד ומקיף ביותר. לבעלי קיבת ברזל, זמן וסבלנות.
תמציתי, מרתק, בלי להיות אקדמאי ויבשושי, ומהנה לכל אורכו - הספר הזה הוא התנ"ך הנוארי שלי, ואני ממליץ עליו בחום לכל מי שרוצה להכיר את הז'אנר הזה, שהוא האהוב עלי ביותר
סיפור כזה, בו אין התרחשויות גדולות ואין עלילה מסועפת או דמויות מעמיקות, יקום ויפול על המחבר ועל הכתיבה. לצערי, במקרה הזה, מדובר יותר בנפילה. מצאתי את הספר משעמם ומתוח, בלתי זורם וסתמי.
הספר כתוב היטב, המתח עובד רוב הזמן, וגם אם הפתרון אינו קשה במיוחד לניחוש - ישנן אי אלו הפתעות בדרך אליו. למרותזאת, הספר איכזב אותי מאוד בשל הצביעות הקשה בה הוא לוקה.
בספר רעיונות רבים לבסס את אמיתות הממים, בתחומי חיים שונים ומגוונים כמו אינטרנט, סקס, ועזרה לזולת (אלטרואיזם) שמתגלה כתחבולה מאוד מתוחכמת להפצת ממים בציבור.
ספר נחמד, קליל, סוחף. קראתי אותו תוך יום אחד וצחקתי הרבה. הוא מעלה בנוסף את השאלה עד כמה אנו באמת יכולים להיות אנונימיים לגמרי ברשת.
הוצאת מציאות, 1980, 414 עמודים, זה הספר הראשון שקיים את מה שכתב בכריכה האחורית שלו: קראתי אותו בחוסר נשימה מההתחלה ועד עמוד 414. לפעמים בחיים יש צרופי מקרים מוזרים (שזה די ברור...
(שימו לב, כל מי שלא קרא: לא נמנעתי מאי אלו ספויילרים) בן אמוץ כתב ספר קולח, מהנה ומעורר מחשבה. העלילה מחברת בין כמה נושאים (שואה, זוגיות זכרון ושכיחה) שמובעים באופן שהוא בו זמנית גם מעמיק וגם יחסית...
התיאורים שכותב בן ג'לון הופכים את ההומוסקסואליות למשהו בזוי, מכוער, סוטה, לפעמים אלים. פעם האמנתי שיש צדק קוסמי. אחרי שקראתי את הספר אני כבר לא בטוחה.
לא מורגש בכלל שזהו ספרה הראשון של בן-הגיא, היא מפליאה לכתוב ולתאר מצבים ורגשות ברמה שפשוט עשתה לי צמרמורות
קודם כל מפרקים לחתיכות קטנות את התנ"ך. מבריאת עולם, ודבק והיו לבשר אחד, דודאים, שיר השירים, בת שבע רוחצת, אחות לנו קטנה. כל סיפור כזה, מלווה בתמונות אומנות, הסברים וקריצות עין
הספר כתוב בצורה מהודקת ועדינה, כמו שיר הייקו על רצועת נייר אורז. בסיומו מתברר שמצעד האיוולת נמשך עד היום, ולאף אחד לא אכפת
הספר התגלה לי כמופלא, הוא פותח פתח בלתי אמצעי ובלתי מצונזר למחשבותיו של המחבר, ומכאן העניין שבו. הקורא מרגיש ממש כאילו הוא נמצא בתוך ראשו של הסופר.
תל-אביב : עם עובד, תשנ"ח 1998. 232 ע' ; 21 ס"מ. מהכריכה האחורית:קורותיה של משפחה מקיבוץ דמיוני - תל זיו - בשנים 1997-2010, כשמדינת ישראל נהפכת למדינת-הלכה.אילי, הבן הצעיר במשפחה, נוסע עם...
משה בן שאול מספר סיפורים מילדותו ונערותו בשכונת הבוכרים (נדמה לי) שבירושלים, בתקופת המנדט. הסיפורים שלו מלאים ניחוחות של בית ושל שכונה ושל אוכל בוכרי, של אנשים טובים שהיו כאן פעם
הספר הזה הולך לאט ומתעכב על המילים. פעמים רבות הוא דמה בעיני לשירה. יש לו מין נגינת פסנתר פנימית שמלווה אותו, ולא באמת אכפת לו מה נחשוב.
אהוד הוא מספר סיפורים. והוא מספר אחלה סיפורים, אהוד, אני לגמרי יכולה לדמיין אותו יושב עם אחת הבנות שלו לפני השינה ומתאר להן את כל המסעות שהוא נסע ואת כל ההליכות שהוא הלך על מנת למצוא את המקום שלו.
ספר פמיניסטי המספר על עולם עתידני (במאה ה 21) בו הנשיםשולטות בעולם ובכל עמדות המפתח. הספר נכתב במודע בהתייחסותתוך קריצה משועשעת ל 1984 וחוות החיות של אורוול ולעולם חדשאמיץ של האקסלי.גיבורת הספר,...
הספר מורכב ועמוס דימויים, ניצוצות של גאוניות והברקה. בן ארי נע על הגבול שבין אמת לדמיון, בשפה מתנגנת שמענגת את הלב של הקורא הוא בורא עולם ועוד עולם ועוד עולם.
תושבי חדר הילדים הוא סיפור רב-עוצמה על האינטימיות של שני אחים, אבל במיוחד על האח הקטן קלאוס, על המסע שלו במרחב-הזמן שבין ילדות לבגרות
סיפור אהבה, קולח, קליל לקריאה ומהנה, הזלתי דמעה או שתיים באמצע הספר, צחקתי יחד איתם בהתרגשויות, אבל אין מה לעשות בקטע הזה, אני רומנטיקן חסר תקנה.
זהו ספר טוב, נקודה. יש בו את כל המרכיבים הנכונים שספר ריגול ישראלי צריך. הקוראים נחפשים לז'רגון המקצועי של המוסד, לתכנון מבצעים, לתהליכי חשיבה, התלבטויות ועולמם של "הלוחמים" עצמם.
החיבור שבין הדברים הקטנים והמינוריים, שהם אלו המעניקים ליחיד את רגעי האושר בחייו, מבלי שזה יהיה מודע לכך, לבין הסופיוּת הנחרצת של הגורל הוא זה שמעניק לספר נפלא זה את סוד קסמו.
לטעמי, תיאור החוויות לא נעשה בצורה מספיק מעניינת. הספר לא הצליח לגעת בי ולא הצלחתי למצוא זכר לסופרלטיבים שהוענקו לו על גבי הכריכה האחורית.
אהבתי את הספר, למרות ששורה עליו מין נימה של עצבות, הוא זרם לי בכיף. בהתחלה הוא היה קצת הזוי לי, אבל ברגע שנתפסתי זה רץ ממש מהר. מומלץ כספר קליל לימים נעימים.
עם תהליך הקריאה המלכה עוברת תהליך של שנוי אישי וסביבתי. מחשבות על טבע האדם, מחשבות על טבעם של ספרים וסופרים.הספר כתוב בעדינות, במיומנות ובהרבה אירוניה.
קל להיכנס אל הספר, קל לאהוב את הדמויות, קל לרצות לדעת מה קורה הלאה. ספר טוב, כייף להעביר כמה שעות, כייף לראות קצת היסטוריה מזווית לנינגרד במלחמת העולם.
ביקורת של siv30: הוצאת הקיבוץ המאוחד, סידרת אות הזמן, 2002, 156 עמ´ נר הוא הילד השני של הוריו הוא לא נקרא כך על שם אביו של אבנר מהתנ"ך אלא בגלל הנר האדום שהוריו שכחו לכבות בהיחפזם לבית...
הספר קולח ומרתק. הוא כתוב באנגלית מאוד פשוטה והעורכות שלו עשו עבודת קודש הן עם ההפניות והן עם ההסברים והביאורים.
חוץ מהעובדה שהעלילה מרתקת והדמויות שובות לב, כתיבתה של בן-כנען היא מרעננת וכובשת. יש לה יכולת יוצאת דופן להראות דברים בנאליים מנקודת מבט ייחודית. הספר הזה היה הפתעה בעיני.
"אם החיטה" הוא בראש ובראשונה ספר מקורי להפליא. הוא מקורי בצורתו, מקורי בתוכנו ומקורי בסגנונו. אבל מעל לכל, הוא ספר מהנה מאוד לקריאה, עם דמויות מקסימות וכתיבה נהדרת
אנואר בנמאלק הוא סופר אלג'יראי המפליא לתאר את התקופה והבדלי המנטליות בין התרבויות השונות על ידי שימוש בארועים היסטורים
ישנם בספר צילומים מנימליסטים יפיפיים שמעבירים את התחושה בצורה חזקה, אבל יש לי בעיה עם המחיר שהקונה נדרש לשלם.
הסיפורים הם מעין סימביוזה מופלאה בין הרקע של ישראל הצעירה, הציונות, המלחמות, לבין עולמם הפנימי של הדמויות
מאת: יובל בן-עמי. (במסגרת הסדרה מיתוסים בעריכת הסינולוג והמתרגם המדהים דן דאור)הספר סוקר את המיתולוגיה של אחד העמים יוצאי הדופן באירופה : העם הפיני. העם הפיני הוא אחד מהעמים הבודדים באירופה...
והנה דרך נחמדה להגיע לספר: בעיתון "ספרים" של הארץ פורסמה ביקורת על "לילה אינדיאני - נאומו של צ'יף סיאטל", את הביקורת כתב שוקי בן עמי ובקטן למטה היה כתוב ש"ספרו של שוקי בן...
הוצאת "כנרת", 239 עמודים. לפני בערך שנתיים יצאה כתבה על הספר הזה, ומאז זכרתי את השם. יש לי זכרון לפרטים. בשיטוטי היום בספרייה נפגשנו במקרה והוא הסכים לבוא איתי הביתה בפגישה ראשונה. אין מה...
הספר אינו אחיד ברמתו, לטעמי. כפי שכבר כתבתי המחבר אשף בזיהוי רגשות ותיאורם, אבל קולות הדמויות שלו אינם שווים באמינותם. ולמרות זאת, מדובר באחד הספרים הייחודיים על המדף כרגע
ספר ילדותי, מרגש, חכם, מצחיק וכובש, ועם זאת פשוט להפתיע. עלה על ציפיותיי. חטיף מתוק במיוחד. נכבשתי בקסמו של הספר הזה כבר מהפסקה הראשונה.
העלילה נעה בין סיפור אהבה של המספר והבת המקומית ודיונים פוליטיים-ספרותיים משהו בין הצעירים.
הספר נוגע בנקודות חשובות, כואבות, רגישות ורלבנטית כמעט לכל אחד ואחת מאתנו, אך אינו חוטא ב"כבדות" שבד"כ מאפיינת ספרים מסוג זה
הרעיון של הסיפור הקצר הוא לא משהו חדש (אולי בזמנו זה כן היה) ועדיין הוא כתוב בצורה כל כך חיננית ומענגת.
זה סיפור מורכב, בעולם מרתק, אפלולי ודוחה לעתים, עם דמויות מורכבות, עלילה מעניינת ופאנץ' ליין מתוחכם בסוף. בסך הכל, ספר מצויין ללא קשר לסוגה הספרותית בה נכתב.
הספר הינו בעל משמעות חשובה, נכס צאן ברזל בעולם שבו זיכרון השואה הולך ומדלדל. אך הספר היה יכול להיות מוצלח בהרבה, שכן זה שיש לך את כל המצרכים לא מחייב שתצא עוגה טובה.
הספר מנכיח את מציאות החיים של הימים ההם, עם תככי החצר, העשירים העושקים את העניים, פולחן הדת הזרה והנהנתנית, וחיי המציאות היומיומיים של אותם ימים רחוקים של מלכות ישראל ומלכות יהודה
בדרכו המיוחדת מצליח המחבר לתת לקורא קצת מעולם הבעיות והאתגרים שמציג לנו ולעולם המערבי, האיסלם וארצות האיסלם. לטעמי הספר מומלץ לקריאה לכל, למי שמתענין בארצות האיסלם וגם לכאלה שלא
סיפור אמיתי שנכתב ע"י אלכסנדר בק בעקבות סדרת שיחות עם מומיש אולי לאחר מלחמת העולם ה- 2. הגדוד שלו השתתף בהגנה על מוסקבה ב- 1941. מומלץ בחום
השפה ארכאית, ויש מעט טעויות הגהה. כל זה לא הפריע לי לקרוא את הספר בנשימה עצורה. מומלץ בחום.
קראתי אותו בנשימה עצורה. לכאורה, מה יכול לעניין אותי בנפשו של מפקד צבאי? אלכסנדר בק הצליח לחשוף את נבכי נפשו של גיבורו
כשהעניים עניים מדי, והעשירים עשירים מדי, יש דרך לשנות. הדרך לשינוי כרוכה בהרבה כאב, אבדן, שפיכות דמים ועוד מעשים שלא יעשו, והספר הזה לא חוסך מהקורא תיאורי מציאות אכזרית מאד.
זה אינו ספר "קריא" או "מרתק" ואפילו קשה לקריאה. איני יודעת אם בשל הנושא הכבד או סגנון הכתיבה של המחברת, אך בהחלט מומלץ לכל מי שהנושא מדבר אליו
עם עובד , 220 עמודים. סיפור שואה המתרחש באחד הגטאות. לא מוזכר באף מקום בספר איזה. יעקב היים, הדמות המרכזית, משוטט לו בגטו בשעת ערב. הוא נעצר ע"י אחד הזקיפים, בעוון הפרת שעות העוצר (שעונים אסורים...
אריאל בר יודע לספר סיפור עובדתי בצורה חיה ומעניינת המעוררת הזדהות עם כל הגורמים המתוארים. הספר מוכיח שאפשר להתמודד עם כל משבר.
סופר וספר מדע בדיוני שאני מודה שלא שמעתי עליהם מעודי (מצד שני, אני לא ממש בקיא בתחום). המליץ לי עליו אדם זר לחלוטין שעמד ליד מדף ספרי המד"ב והפנטזיה בסטימצקי. מכיוון שלא הגעתי לשם לקנות, הודיתי לו...
לא אספר עוד כלום על העלילה. היא כל כך מדהימה, מרתקת, מצוינת, סוחפת.. תעצרו אותי עכשיו, אני יכולה להמשיך לנצח.
במהלך שלוש השנים שכתבה בו יש גם פנינים ספרותיות שאסור לפספס. מחשבותיה של הלן מבוטאות בבהירות, בלי שום כוונה להתיימר להיות שום דבר, ברורות לקורא, קצת חצופות בדרך הלא מתחסדת שלהן.
הספר המרתק הזה מספר אפיזודה שולית בתולדות השואה ומלחה"ע ה-2, אבל סיפור חיים שלמים ואמיתיים של יהודי שנקלע למלכודת בלתי אפשרית
עשרה סיפורים ונובלה אחת המתארים פרשת חיים מעניינת, מורכבת, מלאת תהפוכות ולבטים.
סיפור מאוד ישראלי, מאוד מודרני, הוא יכול להיות הסיפור שלנו, או של השכנים, או של כל מי שעבר בחיינו. הוא מצליח כל כך לערב אותנו, להכאיב לנו, ולהפוך אותנו לחלק מהסיפור.
הוצאת חרגול, 2002, 184 עמ´. המחברת פרופ´ להיסטוריה, עמדה לסיים עריכת תיקונים בספר שכתבה על העיר פשיה בימי הרנסס. בעת חיפושיה אחר חומר כתוב, מצאה רישום בארכיון המדינה בפירנצה שהכיל את...
העלילה פשוטה עד כדי חוסר עניין, ולא אמינה באף שלב של הסיפור. הדמויות ילדותיות ומעצבנות, הטוויסטים בעלילה צפויים באופן מחריד, והסוף פשוט לא שווה את זה
ספר זה עולה על ספרי מתח רבים, נראה שהושקעה בו עבודת מחקר רצינית ומקיפה, מומלץ במיוחד לחובבי אומנות ותיאוריות קונספירציות למיניהן
יום אחד, כשטום בן ה-7 אסף חלוקי נחל ומאובנים על שפת נהר ביערות ניו ג´רסי, הוא ראה זקן אינדיאני מתקרב אליו בחיוך גדול ועם דמעות בעיניים. המפגש בין טום לבין סטוקינג וולף היה סופו של המסע בשביל...
עוד ספר אחד מהסדרה האינסופית של הספרים שכתב טום בראון, והפעם אנחנו בענייני ייעוד ורוח.
טום בראון היה ילד כשהסייר-שמאן האינדיאני הזקן סטוקינג וולף פגש אותו לראשונה. טום אולי הרגיש שזאת פגישה גורלית שתעצב את חייו, סטוקינג וולף ידע. מאותו רגע סטוקינג וולף התחיל לאמן את טום וריק (נכדו של...
זהו ספר היסטוריה לא על השואה אלה, כפי שמתואר בפתיחה, "גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין".כמעט אין דבר פרט לפרטים הנוגעים ישירות לשרותם הפעיל של אנשים לא צעירים, אשר...
הספר קליל, שוטף, רהוט ואינו מכביד על הקורא, אך יחד עם זאת מעורר מחשבה ובעל סוף מפתיע.
סיפור פנטסיה בעולם פרי דמיונו של המחבר המתרחש בארץ השייכת ליצורים דמויי אנוש בשם דרגאירנים (אני-לא-זוכרת-מי טען שהם אלפים, אבל אני מסרבת להדביק תוויות). אותם דרגאירנים מחולקים ל"בתים" כשלכל...
"שוקן"143 עמודים"שמי שרלן בוהר ואני בת תשע עשרה. כבר כמעט שנתיים אני נרקבת כאן, בהמתנה שאותו יום עצמו יחלוף וייגמר. בקושי יצאתי מן הילדות וכבר עשיתי מעשה שאין לו תקנה."שרלן מספרת...
שלב אחרי שלב ברבאשי פורש בפנינו את הטופולוגיה המעניינת של הרשתות המרכיבות את עולמנו - החל מרשת האינטרנט דרך החלבונים בתא ועד רשתות עסקיות ורשתות חברתיות.
היכולת של ברברי לכתוב מצד אחד פילוסופיה ומצד שני, לגחך עליה, מרעננת, השילוב של פומפוזיות אינטלקטואלית מחד, והומור סאטירי מאידך, כובשת בעיני. זו כתיבה מעודנת, נינוחה, שיוצרת ספר קרי
זה ספר על אוכל על תחושות וטעמים, והרעיון של אוכל כמוטיב מרכזי בספר הוא באמת מקסים, בעיקר אם אתה חובב אוכל, בישול וספרים. ספר נחמד, אם כי בוסרי.
סה"כ באמת חביב ביותר, וסופר-מתאים למי שיש לו איזה מחסום קריאה או שסתם לא בא לו על כלום ומחפש משהו קליל ונחמד, או כספר מעבר בין שניים כבדים יותר.
מוי קומפליקדו, מוי מאל. נדמה לי שראיתי את הספר הזה בכל ספריה ביתית של חברים, ובכל זאת נפקד מקומו כשמדברים על ספרות ישראלית. והספר הזה, ישראלי מאין כמוהו. לא רק בדמויות, לא רק בעלילות, אלא, בעיקר,...
למרות שהעלילה צפויה למדי, הספר מהנה מאוד - יש בו תיאורים מלאי דימיון של העמים שברג יצרה ושל הארצות שהם מאכלסים, הדיאלוגים זורמים, האינטראקציה בין הדמויות אמינה ויש הומור טוב
אחת הסדרות המוצלחות ביותר שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות
אז לומר את האמת? לא נהנתי לקרוא את הספר, ולומר עוד יותר את האמת? איך אפשר בכלל לקראו לדבר הזה ספר? הייתי נותן לספר הזה ציון 2 מ-10, ולו רק בשביל העובדה שהצליח למלא 300 עמודים .
ערן בר-גיל יודע לספר סיפור. השפה שלו עשירה וקולחת והספר מרתק מתחילתו ועד סופו.
יש קטעים כיפיים ויפים, יש קטעים מייגעים. הספר באופן כללי (ולולא אותן שגיאות כתיב מרגיזות) הוא בסדר ולא יותר מזה, לא חובה אך גם לא אסור בתכלית האיסור.
הסיפור קולח העלילה מקסימה. הערות הכותב מידי פעם מזכירות שלא מדובר פה בבדייה וכל הדמויות הן פרי המציאות. המעורבות של הסופר והידיעה שבעצם זהו בן שממציא את סיפור האהבה הגדול של הוריו
למרות שהספר גדוש בתיאורים צבאיים, בסוף מבינים שזה לא העיקר. בסופו של יום, מה שחשוב זה לא באיזה מסלול הלכת או באיזה בית ישנת, מה שחשוב זה המציאות בה אנו חיים.
האמת? לקחתי את הספר משתי סיבות. הראשונה - השם נורא מצא חן בעיני. השניה - ההוצאה ("הספרייה החדשה". יש לי אמון רב במנחם פרי, למרות הכל ) לגיבורת הספר חסרת השם (טרנד? או שסתם נפלתי על שניים...
למי שלא מתעניין בתאילנד - לדעתי חבל לבזבז זמן על הספר. אין בספר מתח. וגם לא קורה שם משהו מסעיר.
ברדיצבסקי מצליח לאחוז ברוח הזמן ולאחוז בשינויים המתחוללים בהוויה החיצונית והפנימית של היהודים. הרומאן נע בין תנועה לקיפאון, בין תזזית לשלווה.
האם פרוט הוא פסיכי לחלוטין המנותק מהמציאות, או אולי יש כאן משהו מעבר למה שמוכר למדע? ודרך המבוכה שמעורר פרוט במערכת הפסיכיאטרית נוכל אולי להסתכל קצת אחרת על חולי נפש אחרים
הספר כתוב דיי טוב, לפעמים הסיפור קצת מסתבך יותר מידי, קצת טלנובלי, אבל אני אוהבת סיפורים כאלה ככה שנהנתי.
"הרוחניקים" שבכם בוודאי ימצאו בסיפור מסרים נסתרים על אופיו של האדם. אני קראתי אותו כפשוטו ונהניתי ממנו מאוד. הוא כתוב בצורה קולחת, צעירה וקלילה.
זהו ספר על דוד אבידן; על מקסים גילן; על רוברט מקסוול; לא. זהו ספר על אדם ברוך. על האופן בו הוא רואה-חווה את התרבות/ציבוריות הישראלית מזה עשרות שנים. אדם ברוך אינו מסתיר זאת. הוא אומר זאת. מפורשות....
הספר לא מעיק. הוא זורם, לעיתים קליל, לעיתים עמוק. שלל דמויות, חלקן אקסצנטריות וחלקן דהויות ממלא את הרומן. יש גם אהבות, חלקן עקרות, וחלקן פוריות
בסופו של דבר, חלקו הראשון של הספר מתבטל לחלוטין בפני חלקו השני, שנבנה לשיא אפל ומעורר צמרמורת, שמזכיר יותר סיפורי רוחות מאשר רומן טראגי ורציני.
הוצאת הספריה החדשה ,167 עמ´ סיפורן של שתי נשים רייצ´ל והת´ר - האחת מהמעמד העובד והשניה ממעמד העשיר ובעצם זה סיפורה של רייצ´ל יותר מאשר של הת´ר. בבעלותה של רייצ´ל...
הסופרת מטיבה לתאר באופן דק לפרטי פרטים את הצדדים האפלים של הנפש האנושית. היא מטיבה לחדור ללב המאפליה ולהוציא את הרוע לאור
הסופרת הטיבה להשתמש במינון הנכון של עובדות היסטוריות לעלילה הדימיונית דבר שתרם לספר להיות זורם ומסתורי, נהנתי מהספר, מומלץ
הוצאת עם עובד, 1997, 433 עמ´האמת המרה לא שרדתי את הספר. בהתחלה הוא נראה מבטיח ביותר, סטיל הארי פוטר - נסט פרימארק היא מכשפה בעלת כוחות חזקים והיא נלחמת בכוחות האופל.היא חייה אצל סבה וסבתה לאחר שאביה...
מה שעושה את הספר הזה לכל כך טוב ומעניין הוא לאו דווקא הזומבים, עיקר העניין בספר הוא התיאור של ההתמודדות האנושית מול הזומבים והביקורת החברתית והפוליטית
הספר הוא ביסודו ספר עיון דוקומנטרי, אך כל אחד מן הפרקים כתוב בפרוזה סיפורית שוטפת, כך שהספר כולו נקרא כשרשרת של סיפורי מתח מסופרים היטב.
נפעמתי מהספר הזה. ישנו ההיבט הרפואי, הגופני, הנפשי, התפקודי, המשפחתי, הסביבתי ועוד. הספר מיועד גם לרופאים ואנשי מקצוע , גם לחולי הסוכרת ובני משפחותיהם ולמעשה לכל אחד אחר
"יהודי קטן" מכיל ארבעה סיפורים, ששלושה מהם מושלמים בעיני (וגם זה שפחות ממושלם בהחלט טוב).
ברטוב בשפה עשירה, עדינה ולירית מוביל אותנו בתוך האירועים - סיפורו של ילד מינקות עד נערות, סיפורה של מושבה (פ"ת), סיפורה של מדינה שבדרך וסיפורו של הסיפור
כמו רבים מהספרים הטובים באמת מדובר בסיפור פשוט ומוכר אך אופן הסיפור ומה שכתוב בין השורות הופך אותו ליצירה גדולה באמת.
סקאט למד שיווק ויום אחד עולה לו רעיון ששוויו מיליון דולר: פחית קולה שחורה שקוראים לה פאק, אבל מה לעשות ששותפו לדירה גונב לו את הרעיון וזוכה הוא בשלושה מיליון דולר ובמסלול המהיר לחיים הטובים.מכאן סקאט...
סטיב ברי רקח כאן סלט שלם עם רכיבים שנוגעים בכל תחומי החיים - קצת ארכיאולוגיה, קצת היסטוריה של ימי הביניים, קצת מדע לא הגיוני, נאצים ויורשיהם, רצח (או יותר), גניבה, שוד, תעלומה עתיקת יומין - אלא שהעליל
זהו יופי של ספר מתח. נכון שבזמן האחרון יש הרבה ספרי מתח שמתבססים הן על הדת הנוצרים והן על קונספירציות למיניהן, בעבר ובהווה, אבל זה באמת ספר מתח טוב.
בכתב קטן וצפוף, בלשון פשוטה ונעימה. יהושע בר יוסף הוביל אותי בין סמטאות שכונת מאה שערים בירושלים. הספר ריתק אותי עד למשפט האחרון
ספר טוב להעביר את הזמן. כתוב טוב וסוחף. מתעסק הרבה בהתלבטויות של האדם ההגיוני, הדתי החרדי, בענייני הדת.
הספר הזה הוא מלאכת מחשבת של כתיבה. הספר ריגש אותי. נגע עמוק בלבי.
רחל, אמו של שייע נשואה טריה. בעלה, בן למשפחת חסידים ירושלמית ידועה הוא שידוך מהטוב שבטובים, רחל לא מאמינה שכך נפל בחלקה, בת בני ברק חסר הייחוס. שנה לאחר הנשואין, והיא נושאת ברחמה את בנם הבכור נכנסת...
עיקר כוחו של הספר בהיותו אישי ונשי, חולשתו הגדולה בהתעלמות מוחלטת מנושא עושר ועוני בשני השלישים הראשונים של הסיפור ועיסוק פוליטי בנושא בשליש הנותר
עיקר כוחו של הספר בהיותו אישי ונשי, חולשתו הגדולה בהתעלמות מוחלטת מנושא עושר ועוני בשני השלישים הראשונים של הסיפור ועיסוק פוליטי בנושא בשליש הנותר.
קובץ הסיפורים הזה מתחיל באופן לא מבטיח אבל משתפר בהמשך, כאשר מצאתי את הנובלה כיצירה הטובה ביותר בספר. בהחלט ספר נחמד וזורם שאפשר להתכרבל איתו בפוך בחורף.
ברייסון שומר לאורך כל הספר על מידת הרצינות, הציניות והאירוניה הראויה. לאורך הספר הוא מעמת את הנתונים והידע הקיים למול ההשערות, מה שיוצר פאזל מרתק ומשעשע כאחד
ביל ברייסון הוא סופר. מתעסק באנשים, דרמות, סיפורים מסביב לעולם. מה לו ולמדע? יום אחד הוא החליט שהגיע הזמן להבין על מה מדברים האנשים בחלוקים הלבנים. הוא הקדיש שלוש שנים מחייו לקריאת פרסומים מדעיים,...
[לא בדיוק ביקורת, מאחר ולא קראתי את כל הספר, אבל אם הצלחתי להתאכזב עד כדי כך, הרגשתי צורך לחלוק] הרעיון העומד בבסיסו של ספר המד"ב הזה, הוא טכנולוגיה של יצירת העתקי-חימר חד-פעמיים של אנשים לשימוש...
ספר רגיש, הנוגע בעמוקים שבנימי הנשמה, וגורם לקורא להתאהב מחדש. ברינק מפליא לתאר ביד אמונה שכזאת את התהליכים הפסיכולוגיים העוברים על שני גיבורי ספרו.
הוצאת מעריב, 396 עמ´, תרגמה מאנגלית : צילה אלעזר אנדרה ברינק נולד בדרום אפריקה בשנת 1935, כבן למשפחה של אפריקנרים (אבות-אבותיהם היו ממוצא אירופאי , ע"פ רוב הולנדי) . החל משנת 1961,...
הוא רומן מלחמה שנכתב על ידי כותבת לבנונית פמינסטית. הרומן מעמיד במרכז גיבור או ליתר אנטי-גיבור בשם ח´ליל, ח´ליל לאורך הרומן נע בין נשיות לגבריות בין כוח לחולשה במטרה לשבור אצלנו את מחסום הגבריות...
איזו חובה מוטלת על המדענים? האם להיות כלים לאנשים אחרים, בעלי אינטרסים? האם יש דבר כזה אג'נדה מדעית?
עם עובד, תרגמה: אילנה המרמן, 189 עמ. התשובה האירופאית-מרקסיסית לפתגמים-סינים-עתיקים. חמישים ומשהו מעשיות ואפוריזמים (רבים של אפוריזם - משל חכמה קצר) על מר קוֹינֶר, האיש החושב. את חלקם כבר הכרתי...
אז מה היה לנו? הקיפוד והשועל של ישיעהו ברלין. ככה באמצע הלילה, בזמן שיושבים על תרגום מאוחר של דו"ח פעילות, ונמאס לחפש חלקי-אופנועים, אולי אפשר ככה לשאול למה לא יכולים למצוא עוד ספרים כאלו?...
ספר מקסים. קולח, רהוט, מצחיק, עצוב. הוא לא גולש לשבלונות הרגילות של שחורים נגד לבנים או סיפור מתח שגרתי. וכמובן, שלא מזיק לדעת שהסיפור, על שלל דמויותיו, אמיתי
האהבה לונציה זועקת מכל שורה. הוא אוהב את העיר הזו, התושבים אוהבים את העיר הזו, ובאמת קשה שלא להתאהב בה בעקבות הקריאה בספר. ספר שדורש ריכוז גבוה במיוחד, אך צופן בחובו פנינים רבות.
לא זוכרת את שם הסופרת ואין לי כוח לחפש. מה שיש לי להגיד עליה זה שעם כל כמה שהספר מקסים, "הנסיכה הקטנה" של אותה הסופרת יותר שווה. ועכשיו קצת פירוט. מדובר בספר שהיה אחד האהובים עלי בילדותי, מצאתי אותו...
בחלק הראשון של הספר, הזדהתי עם הדמויות המוכרות לי מקדמת דנא. אך ברנדס כשלה כשלון חרוץ במחציתו השניה של הספר, כאשר היא נכנסה למלחמה.
הוצאת ידיעות אחרונות, 295 עמ'. ביקורת של siv30: מצפונית הפריע לי להפסיק והייתי חייבת לסיים. הסיפור מתנהל במקביל : סיפור חייה של אוסנת רביב, הצומחת ממחוזות העוני אל מעמדה הנוכחי כאשת החברה האמידה...
אם אתם לא יכולים לסבול שמעוותים לכם את ההסטוריה, אל תגעו בספר הזה, אבל אם יש לכם דמיון פתוח ומתאים לכם לקרוא לפעמים רומן קליל אפילו די טלנובלי, דעו לכם שאני די נהניתי ממנו.
כשביאליק בא לבקר בקישינוב אחרי הפרעות, הוא מצא תינוקת יתומה וקרא לה ציונה. הוא התכוון לאמץ אותה, אך הדבר לא עלה בידו, שכן דודתה של ציונה לא ויתרה על שארית בשרה של אחותה.
על הכתיבה, על המוזיקה, על האמנות, על האנושיות, על היאוש, בעיקר על חוסר היכולת. חוסר היכולת האנושית: ליצור קשר אנושי תמים, להיות שלם, מאושר, פשוט. לאהוב עד תום, להאמין עד תום.
האם ילדים קטנים - אליהם הספר מכוון ונתון - מסוגלים להתמודד, באורך רוח ובמחשבה קיומית ילדית-ילדותית עם שאלות מהותיות כ"כ הנזרקות לעבר הקורא בזו אחר זו. ספר יוצא דופן, מומלץ למסוימים מאוד
הספר קריא מאוד, קולח ולמרות הנושאים הטעונים שבו, מבטיח הנאה מהקריאה. הגיבורה נוגעת ללב ומעוררת הזדהות כבר מהרגעים הראשונים. ספר ביכורים נהדר
יצירה פגומה, שלמדתי כבר לזהות עם כמה סופרים שמתמחים בסיפורים קצרים, אבל לא יודעים איך להחזיק ספר באורך מלא. לא רע, למרות הכל, אבל לא מרשים.
התחושה שלי היא שהספר רקוח מחמרים מעולים - נושא מעניין, כתיבה זורמת, עומק מספיק, דמויות אמינות, אבל המכלול פחות טוב מחלקיו. משהו לא מתחבר.
לא נראה שברעם מבין משהו בצמצום, ואולי כדאי שמישהו חיצוני לו יתחיל לערוך אותו בקפידה. כי למרות כל הפגמים יש בספר גם קטעים טובים, והרעיון, בסופו של דבר, מוצלח למדי.
בעמודים הראשונים רציתי לחדול. שני דברים קרו: ראשית לא היה שם משהו מושך במיוחד, שנית הבחנתי שלא מדובר ביצירה מופתית. משום מה התרחשו הדברים כך שהמשכתי ואז לא הצלחתי להפסיק. נזכרתי שכבר כמה פעמים שכבר...
דויד הוהל, שוייצרי שהתנדב באחד מארגוני הסיוע שפעלו באפריקה, מפתח אהבה משונה אל אגת, בת המקום. כשהאירופאים מתפנים מרואנדה עם פרוץ הקרבות השבטיים, הוא מחליט בגחמה של רגע להשאר שם
זהו ספרו הראשון של עדי ברק וזה לא מורגש בכלל. הכתיבה מרגשת, בלי יותר מידי התחכמויות וציחצוחי לשון – ככה, מהמקום הכי נקי שיש. זה לא ספר קל מבחינת התכנים, ועדיין - ממליצה עליו בחום
ספר חמוד ועדין המיועד לכאורה לבני נוער, אך גם מבוגרים ימצאו בו עניין. הספר עוסק בהתבגרות, עשיית הבחירות הנכונות והתמודדות עם השכול.
מדובר בנושא מצוין עם עלילה סבירה וכתיבה בינונית. סך הכול מדובר בספר חביב פלוס. יכול היה להיות טוב בהרבה אבל מסתפק בלהיות ספר ביניים לימים שבין הספרים החשובים באמת
למי שאוהב את הצד הפסיכולוגי של הדמויות מצופה אכזבה, למי שאוהב לקרוא על רגעים קטנים בחיים - מבטים שמביט הפסיכולוג על חייו מדי פעם, יספקו את החלק הזה.
למרבה צערי, כמה שהספר מעניין ואולי גם חשוב, הכתיבה שלו לוקה מאוד. וגם לגבי נושאי הספר - לא מורגשת חדות מספיקה, כאילו הסופר אמנם מעלה ביקורת חברתית, אך לא ממש נוקבת
כרגיל אצל בשביס-זינגר הכתיבה קולחת, מרתקת ומענגת מאוד. אין ספק, שמי שיודע לקרוא יידיש, ייהנה בצורה יוצאת דופן.
יפורם של דמויות השוליים בחברה היהודית בפולין בתחילת המאה העשרים. עוד ספר מצויין של יצחק בשביס-זינגר.
סוער, קדחתני ומייצג היטב את כתיבתו הקודחת של בשביס-זינגר.
כל ספר שלו מכיל בתוכו גם ספר הגות קטן - התלבטויות אמוניות, מוסריות ופילוסופיות הן תמיד חלק חשוב מהסיפור, דבר שכמעט לא נפגשים איתו בספרות של ימינו
ספר שממלא את תפקידו כספר גורם לך לחשוב ולהרהר, דוחה ומושך בו זמנית. לא נותן לך לברוח אפילו לשנייה.
אין לכם כבשביס זינגר אומן המצליח להחיות חווי השייך לזמן עבר, שלעיתים אף נדמה שהוא נקבר תחת הריסותיה של ההיסטוריה. מלאכת כתיבתו משופעת בהומור, אירוניה, פיכחון, לבטים בין דת לחול
קודם כל אני חייבת לציין שהספר לא לידי ואני גרועה בלזכור שמות, אבל הוא כל כך מקסים שהחלטתי לכתוב עליו בכל זאת.עלילת הספר מתרחשת בסביבות שנת 45-46 מיד אחרי מלחמת העולם השנייה, בניו יורק.בוריס מקובר הוא...
הבשורה טובה היא שזה לא פורנוגרפיה על חרדים כמו ספרי נעמי רגן. אבל הספר לוקה מבחינות אחרות - בכתיבה טרחנית ובעלילה מרגיזה שמסתיימת בקול ענות חלושה
רומן ראשון לסופרת, בהוצאת "הספרייה החדשה". הספר מגולל את קורותיה של נערה דתייה, בתו של הרב, שמנהלת רומן קצר עם אחד מתלמידיו האהובים. כתוצאה, היא נשלחת לישראל, ע"מ לטשטש את הפרשייה. ...
הספר מעניין ונוגע ללב כי הוא כתוב על ידי מי שהיתה שם. זו הזדמנות לראות את הארועים ההיסטוריים במקודת מבט מאוד אישית. מומלץ ביותר!
הנאה היא לא חזות הכל בקריאת ספר. אתגר אינטלקטואלי חשוב לא פחות. מאידך, אנו מצפים מספר, שיטלטל משהו גם את העולם הרגשי, ולא ידבר רק אל האינטלקט שלנו. ספר טוב יצליח בשתי המשימות. יוליסס, לעומת זאת, מצליח
קלאסיקה של ג'ויס על נפשו של האומן, מגולם ע"י סטיפן, נער אירי שמתחנך כל חייו על ברכי הקתוליות, הירהוריו התיאולוגיים והלאומיים [הד להלכי-הרח באירלנד באותה תקופה], ומסעו על עבר האומנות. ביד אומן...
המחבר מדגים את המתח שבין החופש כמושג של אנשים שגם בפועל חופשיים לחופש של אנשים שגדלו בתוך מערכת של עבדות.
הספר הזה לקח אותי למקום אחר לגמרי. אני חושבת שרק אוהבי הקריאה יוכלו להזדהות איתו באמת- רק מי שמבין איך אפשר להתיידד עם דמות מתוך ספר, או לפגוש אותה בראש שלך, יבינו.
פרופסור סטיב ג'ונס הוא חוקר בתחום הגנטיקה והוא לקח את מוצא המינים של דרווין וכתב עבור כל פרק ופרק בספר עדכון מדעי מתוך מטרה להביא את הספר של דרווין אל המאה ה-21.
נראה שאנו כבר מכירים סיפורים כאלו, כאשר העלילה נפרשת על ידי מספר שיש לו סיבה להעלים מאיתנו מידע. עם זאת, הספר הזה עדיין מכיל מקוריות רבה מספיק כדי להבדיל ממנו לשאר ספרי המתח הדומים
(או בתרגום חופשי לעיברית "גוף השקר"- ממש תרגום מוצלח לא?!) הוצאת שלגי,2002, 319 עמ´ פשוט מעולה מה אומר, מותחן שלמרות היותו זבלון מהסוג הסטריאוטיפי ביותר, הצליח לרתק אותי ולאפשר לי לסיים אותו תוך...
ספר פילוסופי חכם, קליל ומשעשע. מאוד ממליץ לקרוא.
ידיעות אחרונות-ספרי חמד . 286 עמוד.תרגום ברוך גפן.כתוב מאחורי הספר.לפני שימלאו לי -67 במרץ הבא- אני רוצה לעשות הרבה סקסעם גבר כלבבי. אם אתה רוצה קודם לדבר, טרולופ הוא הסופרהאהוב עלי ".זוהי לשון...
כחום הלילהמספרדית: מריו ויינשטיין, הוצאת ליברוס, 119 עמ´ , 2004אחרי שנחרדתי מן הזוועות שחוללה הביוטכנולוגיה בשילוב עם אחותה - ההנדסה הגנטית , כפי שבאו לידי ביטוי בספרה של אטווד "Oryx And...
זהו קובץ מסות, 32 ליתר דיוק שכתב הזואולוג וחוקר האבולוציה מדי חודש ולאורך שנים ופורסמו גם בספרים קודמים כגון הר הצדפות של ליאונרדו, בוהן הפנדה, הידד לברוזונטאורוס ורבים אחרים.
הספר מספר בלשון פשוטה מאד, על החיים בקומבודיה, בשנות 60 המוקדמות. דרך עיניים של ילדה בת כ-5. חיים של משרתים, חיים של עניים, של כפריים , של מתעשרים.
הנרי ג'יימס כתב במאה ה19, האמצע שלה פחות או יותר, וגם הספר הזה הוא "רומן חניכה נשי", כלומר רומן שבו הגיבורה מתחילה כשהיא צעירה, עצמאית בדעותיה ומלאת דמיון ואופטימיות ובגלל שהיא נענית לערכיה היא...
הוצאת "עם עובד" – ספרייה לעם 176 עמודים הברונית יוג´יניה פון מינסטר ואחיה הצעיר פליקס, זוג צעירים אירופאיים, מחליטים לערוך ביקור משפחתי אצל קרוביהם בארה"ב, בבוסטון, מתוך תקווה להשתקע שם ולמצוא את...
הספר הזה, או למעשה נובלה, הוא שונה משאר הספרים שלו שאני מכירה, כי הוא חורג מחוקי הריאליזם שג´יימס כל כך צמוד אליהם בדרך כלל. זהו למעשה סיפור רוחות, וכמיטב המסורת הוא מתחיל בארוחת חג המולד, בשעה...
ביקורת של מול פלנדרס:וגם קצת על הסרט "מיסטיק ריבר"הז´אנר ספרי בלשים נחלק למספר תתי ז´אנר. מן הצד האחד ישנם ספרי הבלשיים הקלאסיים כמו ספרי שרלוק הולמס ואגאטה כריסטי, שבהם השאלה המרכזית או...
מזמן לא יצא לי לקרוא ספר מתח, ובטח שלא מתח טוב, כך שהיה מאוד כיף לחזור לתחושה הזאת, שאני פשוט חייבת להמשיך עוד עמוד, ועוד עמוד...עד שהספר נגמר. בשורה התחתונה, זה מתח טוב, מתח קלאסי, מצליח להאיר את...
ממליצה לכל מי שהוא אנתרופולוג חובב בנשמתו, ולא קשה לו עם סוף מאכזב
זהו ספר קריא וקולח, הכתוב במיטב המסורת של ההומור הבריטי הטיפוסי, גדוש במשפטים שנונים וביטויים בעלי משמעויות מצחיקות. ללא ספק, הוא מהווה חלק מנכסי צאן הברזל של הקלאסיקה האוניברסלית
חלק נכבד מזכרונות הילדות שלי מורכב מכל הספרים שקראתי. למעשה, בעקבות העובדה המלבבת שספרים אפשר לקרוא שוב וזיכרונות הן לעיתים תלויי זמן וסניליות, הרי שבד"כ אני זוכרת את הספרים יותר טוב.אחד...
176 עמ´, הוצאת גמיר. לאחר שקראתי את "שלושה בסירה אחת" (להלן שב"א), החלטתי לקרוא ברצף את "שלושה בבומל", שזה ספר ההמשך שלו (כמובן שבהמלצת מי מחברי הפורום). לדעתי זהו ספר פחות משעשע מהראשון. אמנם קרה...
אלמוג מנהלת את חייה הקטנים וחסרי התכלית – עד שמגיעה החבילה עם הצלופח המיובש, שנשלחת אליה מכפר הולדתה הנידח, השוכן על חוף-ים מוכה-טייפונים, כמעט אלפיים קילומטרים מבייג'ינג
בספר ישנה ראייה פסיכולוגית עמוקה ונדירה ברגישותה למגוון התכונות של בני אנוש וסיפור אהבה אנושי נוגע ללב
ספריית פועלים, 230 עמ'. אני אוהבת את פול גאליקו. יש בו אופטימיות ואהבת אדם. מסופר על ילד חמוד, בן יחיד להוריו, העסוקים למדי בענינייהם. אין להם יותר מידי זמן וסבלנות לבלות איתו. את רוב זמנו...
אל הספר הזה לא היתי מגיעה אלמלא היו מדברים עליו כאן, אבל סיכום עוד אין עליו, אז הנה...גברת האריס, עוזרת בית לונדונית, מחליטה לנסוע לפאריז כדי לרכוש שמלה של דיור. עד כאן העלילה.זה ספר מאוד חמוד ומאוד...
מה יכול להיות ניגוד חזק יותר מפרבר פריזאי עני, שורץ מהגרים צפון אפריקאים עניים, באחת הערים הנוצצות בעולם? קיבלנו ספר חכם ומשעשע, מין גרסה מודרנית, למרות ההבדלים, של "כל החיים לפניו".
מהתקציר ניתן להסיק שתפקידה של פלורט בספר זה התחיל והסתיים בטיול במהלכו נעלמה, וזה לא נכון. חמישים העמודים הראשונים הספיקו לי כדי להתאהב בה, למרות שהיא נשואה
הספר מעניין, ולא רק כספר גיאוגרפיה או היסטוריה גרידא - זהו סיפורו של חבל ארץ מרתק שנכתב דרך עיניו של המושל, אשר לא לא ישב במגדל השן אלא התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה.
למרות שלא היה קל לי איתו, והקריאה התמשכה לאורך זמן, אני בהחלט ממליץ עליו. ניתן לחוש בעת הקריאה בכישרון הגדול שהוכר אח"כ בכל העולם כסופר גדול.
החומרים מהם מורכבת היצירה יכולים להיות רציניים, אבל בנובלה הזו הם בעיקר משעשעים, לרוב סתמיים, לא מאוד מעניינים ורב הגלוי על הנסתר.
זהו ספור חייו של רומיין גארי, החל מילדותו שבוולינה ועד לכניסתו לשורותיו של השרות הדיפלומאטי הצרפתי. זהו ספר המוקדש לאישה אחת ולנתח המכריע שמילתה בחייו של הסופר: אמו, נינה.
העפיפונים בספר הם הדבר היציב ביותר. בתקופה בה הכל קורס, העולם משתנה והשנאה גואה – העפיפונים ממשיכים לעופף
ביקורת של הוביט מציירת דרקון: ג'ינגיס כהן הוא דיבוק השוכן במוחו של הקצין הנאצי לשעבר(?) שץ, שכיום הוא קצין משטרה. שץ נקרא לחקור שרשרת רציחות סדרתיות ומגיע בעקבותיהן ליער גיסט, אותו היער עצמו בו לפני...
את באטקה אסף גארי מרחוב בלוס אנג´לס, הוא ואשתו ג´ין סיברג שמחו לאמץ אותו. אלא שבאטקה הוא "כלב לבן". הוא אולף, על ידי לבנים גזענים לתקוף שחורים ולהורגם. לצד אוטוביוגרפיה על חייו המאוחרים של רומן גארי...
הוצאת מודן.ניסיון חביב ואף משעשע של המחבר לכתוב חלק מאגדות העם בשפה פוליטיקלי קורקט שמנסה לעשות צדק עם כל מיני אוכלוסיות מקופחות ולא מקופחות.הספר הראשון נועד בעיקר לעשות צדק עם הנשים והסיפורים...
לא סיפור גדול מהחיים, לא כתיבה גדולה מהחיים. סיפור קטן ופשוט על בדידות וזיקנה, על הצורך שלנו בבני אדם מסביבנו. צורך? אולי תלות.
כתוב שנון, מרגש, מיוחד, מבטיח ולא יורד מסף הכתיבה עד הסוף
הספר סוחף וקריא מאוד, למרות גודלו, הדמויות מתוארות היטב ואינן חד מימדיות. יש בספר הרבה הומור וציניות, והתרגום קולח ועכשווי. זהו יותר ספר למבקשים (יותר נכון, למבקשות) רומן רומנטי
זה ספר עכשיו מאד במציאות המתוארת, הוא מפליא לתאר גם את הלכי הרוח היהודים ישראלים וגם את הפלסטינים בצורה אמיתית ונוגעת.
"מינ בבית העלמינ" - אספ גברונ (כך בכריכת הספר - אני לא שייך חס וחלילה לקבוצת הקוקואים שמחרימים אותיות סופיות)הוצאת זמורה ביתן, כ-180 עמודים.אז קודם כל תודה למי שהמליץ על יריד הספרים...
הספר משתמש בטריק הידוע של עלילה בתוך עלילה - הוא מעביר את תולדות המתמטיקה תחת המסווה של העלילה הגדולה יותר; ההוכחות והרצח של גרורובר.
סיפורו של ילד בן 10, בן למיעוט האזרי באפגניסטן. פאביו ג'דה מביא את סיפורו של אינאיאטולה מפיו, בסגנון שאינו רגשני, אפילו שזור הומור.
אני די בהתחלה, כך שאני מאוד מקווה שההמשך לא יהרוס לי את הטעם הטוב שאני מתענגת עליו בימים האחרונים.אני לא ארחיב יותר מידי... מכוון שאני אשאיר את זה להמלצה המורחבת שתבוא בסוף הקריאה (500 עמ´), אבל כבר...
מצאתי את הספר בפינת המוזלים של מיתוס, ופשוט לא יכולתי להשאירו שם. תיאורו כתערובת של ספר מתח היסטורי ומדע בדיוני לא הותירו לי הרבה ברירה. התברר שהחלטת הקנייה הייתה מן המוצלחות יותר.
מדובר בספר הביכורים של גוגול שהוא קובץ סיפורים המבוססים על אגדות וסיפורי עם אוקראיניים, הסיפורים נמסרים בהומור נפלא ובחן עממי, אבל מתחת למעטה ההומור נחשפים הסיוטים והחרדות הקטנים
כפי שניתן להבין מהסקירה, סיפורים גדולים אין כאן. לא נורא, הרי כתיבה גדולה משתמשת בעלילה רק כחומר לרכב עליו. אז איך הכתיבה? אין כתיבה. ובכל זאת? אין בכל זאת, כי אין שום כלום
מקבץ של חמישה סיפורים קצרים, המציגים מבט סאטירי לגלגני על חיי הפקידים וקצינים זוטרים ברוסיה הצארית, על הביורוקרטיה, חיי האהבה והמוסר הכפול, דעות קדומות, ייסורים וטירוף דעת.
איזו עין, כיצד מיטיב הוא לראות את הפרטים. הגיעו בנפשכם: נוצתו של גוגול זה תפיח חיים אפילו באחרונת האבנים לרגלי איזה צריף נטוש בקצה העיירה. כפתור ופרח.
קראתי את הדפים האחרונים של היומן בזהירות מתוך רצון אמיתי לתת הזדמנות לעלוב הנפש לתקן דרכו, אבל הוא לא מקבל את המחילה
ספר נעים, קריא אם כי לא ספר מופת.
האמת היא שאם לא הייתי בא עם ציפיות אולי הייתי נהנה ממנו, אבל די התאכזבתי. יש ספרים טובים יותר שכדאי לקחת ליד. לקרוא רק אם ממש רוצים.
השפה והגישה של הסופרת הן כל כך צנועות, כל כך לא יומרניות - אין פיתולים לשוניים, אין עלילות מופרכות, אין ניסיון להרשים וליצור מציאות שתמצא חן בעיני הקורא
זה אחד מן הספרים שקניתי בשבוע הספר באופן בלתי מתוכנן, סתם כי ראיתי אותו בדוכן של "חרגול" (הוצאה מצוינת לטעמי) ובא לי עליו. או-אז רכשתיהו, וכעבור שבועיים - לאחר שגמאתי אותו בצמא ובמהירות -...
הספר מעלה את דפיקות הלב החל מהשורות הראשונות. הסופרת בכתיבתה המדהימה, מצליחה לרגש עוד לפני תום העמוד הראשון.
כמה אני שמחה שנפתח שרשור ילדים, ואני יכולה סוף סוף לשפוך את לבי ולספר לכם על הספר שאני הכי אוהבת. רק השם שלו - "ספור שתחילתו חמור וסופו ארי שואג" כבר מעורר חשק לקרוא אותו! (אגב, הספר לא...
גילוי נאות: אני מעריצה את נחום גוטמן מאז ילדותי. את "חמור שכולו תכלת", אחד הספרים הפחות ידועים של גוטמן, קראתי פעם אחת ויחידה, איי שם בילדותי. הזיכרון היחיד שנצרב היה הכניסה אל העיר הכחולה,...
אחרי שקראתי ככה סתם כבדרך אגב, בפעם האלף, את "בין חולות וכחול שמיים" היה בא לי לחזור שוב ל"שביל קליפות התפוזים" ולרענן את זכרוני, אחרי ככלות הכל, פעם אחרונה קראתי אותו כבר לפני איזה שנתיים, ולא ייתכן...
הספר מומלץ גם בגלל ההנאה שבקריאה וגם בגלל העושר של התמודדות עם הרבה אספקטים וקונפליקטים בחיי היום יום של אז, שנוגעים גם לנו היום.
הספר כתוב נהדר, כמו אגרוף בבטן, תיאורי מאוד, מזעזע לעיתים. מעבר לאינפורמטיביות שלו (והוא מאוד מאוד אינפורמטיבי) הספר גם נוגע בהמון שאלות קשות.
הוצאת "זמורה ביתן"271 עמודיםהביקורת של Rivendell:ההתחלה לא היתה קלה. הסיפור הראשון, "היסטוריה", היה אמנם חביב, אבל לא תפס אותי בעוצמה הרצויה. את "אוכל" שבא אחריו בכלל לא...
ביקורת של בול העץ של הקפיטן:יש כאן כמה סיפורים שקוראים וקורים במקביל בסגנון סרטי רוברט אלטמןומתארים ראי תקופה של ראשית הציונות וההמשך שלה.כולם סובבים סביב האחוזה של אברמוביץ'-ספק גביר של א"י ספק...
הספר הזה הוא רומן בכל הוויתו. הסיפור הוא מקומי וקטן, ויחד עם זאת - רחב יריעה וקוסמופוליטי. נשאבתי אל תוך העלילה. הדמויות כל כך אנושיות. הספר נוגע במגוון תחומים: אהבה, קנאה, רכושנות, גזענות, דעה קדומה,
הכתיבה של גולד זורמת, משעשעת ומהנה ביותר. הוא מקים לתחיה את מופעי הוודביל הנודדים של תחילת המאה ולתת תחושה של "מאחורי הקלעים" של עסקי הקסמים אבל מבלי לגלות ממש את הסודות
לאורך הספר התובעני הזה גולד עומד בכבוד במטרות שהוא הציב לפניו. למרות זאת, אני סבורה שקורא החסר ידע בסיסי בביולוגיה ילך לפעמים לאיבוד. הספר מאתגר, לא קל לקריאה, אבל מרתק מאד.
הספר מכמיר לב. כ"כ כאבתי עם הגיבורה, כמהתי איתה לאהבה, נעלבתי בשבילה, נפגעתי ונחרדתי איתה. ספר מפתיע לטובה – קולח, חזק, רגיש ומכמיר לב
הספר מסופר באופן רהוט וברור, מתאים בהחלט לילדים בגילאי ארבע-חמש-שש ויכול לגרור אחריו דיון מרתק בין האם לילד.
בפשטות ובישירות ובחושפנות האינטימית והמרגשת שלה, לאה גולדברג נגעה ללבי וחדרה לתוכו. בכיתי איתה על בדידותה, שמחתי ברגעים האופטימיים שגם אותם היא מתארת, והתלהבתי מכל שורה ומילה אצלה.
הספר הזה כתוב בטמפרטורה גבוהה. זהו ספר פרוזה של משוררת, בזה קסמו ובזו חולשתו.
ביקורת של passiflora: אני מצאתי אותו בחפירות הארכאולוגיות שאני עורכת מידי פעם בספריה ההולכת ונכחדת בקיבוץ של החצי, מקור לא אכזב לאוצרות רבים. הנסיעה המדומה של גיבורת הסיפור, היא סיפור מסעה אל...
בספרו ממקם גולדינג חבורת ילדים צעירים שגיל הבוגר שבהם לא עולה על 13 על אי בודד, ובכך הוא מעלה שאלות פילוסופיות קשות, לנוכח אימת השואה ומלחמת העולם השנייה.
אז חוץ מזה שזה ספר מצחיק (בטירוף) ורומנטי-לא-עד-בחילה-וגם-לא-בצורה-מיוסרת-מדי, אין בו רגע משעמם אחד. באמת מתאים לכל מי שאי פעם אהב אגדות. גם לציניקנים שבכם.
הזרימה של הספר, תיאורים והתפתחויות כמעט ולא מאפשרים להניחו מהיד. אפשר ממש להרגיש את האווירה, לראות את הצבעים העזים של הקימונו, לשמוע את צלילי השמיסון ובעיקר להזדהות עם הגיבורה
ריטה מרגישה מרוקנת. בגיל 40 ומשהו היא מחליטה לחזור לאוניברסיטה ללמוד אנתרופולוגיה, והצמא שהיא חשה רק מתגבר.
זהו סיפורה, המובא בגוף ראשון, של אשה צעירה וחברתית, סטודנטית נמרצת שכל עתידה לפניה, הנופלת קרבן למחלה כרונית קשה. הספר הזה הוא באמת ספר מסע בדרך חתחתים.
Harper Collins, 330 עמ' נתחיל מהסוף, צלחתי שליש מהספר לפני שנשברתי והחלטתי לנטוש, כך שיתכן שפספסתי כאן ספר אדיר, אבל לא נראה לי. בהמשך ישנם ספויילרים, אבל בגלל שהספר ממילא לא כזה הפסד גדול...
הספר קצר מאוד וכתוב בצורה קריאה ומעניינת, אבל הרגשתי שעל אף הנושא המצוין לכאורה והכתיבה הטובה לכאורה, הספר לא באמת נגע בי
בסך הכול הספר קריא מאוד, יכול להוות אתנחתא בין ספרים אחרים, אבל לא הרבה יותר מזה
מי שיכול לקחת על עצמו מעורבות רגשית בספר לא פשוט שעוסק גם בשואה, וחיי היום יום של האדם הפשוט, זה שאין בו שום ייחוד, מעניינים אותו, ימצא בספר הזה שיקוף של אנושיות.
סיפור מסקרן, מרגש ומלא הפתעות - אבל לא גימיקים זולים וטוויסטים צפויים או מטורפים ולא אמינים, אלא התפתחות אמיתית של רגשות, של מחשבות ושל תהליכים פנימיים אצל הדמויות, שנעים לקרוא
ספר זה דן בעיקרו על מקורותיה ותולדותיה של ההגדה במשך בדורות (וזו גם כותרת המשנה של הספר). בידי מהדורה משנת 1960 בהוצאת מוסד ביאליק. הפרק הראשון בספר הוא "תולדות נוסח ההגדה". בפרק זה דן גולדשמיט בכל...
גונן אסף במהלך החיים שלו, או במהלך לימודיו, אוסף אקלקטי של אמירות, פתגמים, אסכולות ותובנות על מהות המרדף הבלתי פוסק אחרי הזמן, ואחרי ניצול הזמן, ואחרי האבסורד שבמרדף הזה.
המון עצות חכמות ופשוטות, הספר מאוד נוח לקריאה, לא עמוס, המחבר מעביר את המסר בצורה נעימה וקליטה, יש המון עצות שתוכלו ליישם בחיי היום יום שלכם.
ספר מעניין ומרתק וכתוב בשפה שאפילו אחת כמוני הצליחה לקרוא. הוא בהחלט מצריך מידה של ריכוז ותשומת לב אבל הטקסט לא קשה כמו שחשבתי שיהיה. מומלץ לכל מי שהנושא מעניין אותו או שחי עם ילדים קטנים בבית ומנסה ל
כמה עשרות מאמרים ומסות מתוך אלפים שכתבה בתיה גור ז"ל, שהתפרסמו ב"הארץ" לאורך 15 שנים. הספר הזה מעשיר אותי. הוא ילווה אותי בנאמנות שנים רבות
חלק נכבד מהספרים מוקדש לאיפיון החברה הסגורה, אבל גדולתם נובעת מההנגדה בין החוק הידוע והאבסולוטי, המיוצג על ידי הבלש ובין מערכת החוקים הפנימית, הסודית לעיתים, שבה פעלו הרוצח והנרצח
הוצאת כתר – 279 עמ' ביקורת של be_2: בד"כ הספרים של בתיה גור הינם רומנים בלשיים, הספר הזה קצת שונה. אומנם אפשר לראות גם בו סוג של רומן בלשי אך לא במשמעות הרגילה אלא במשמעות פשטנית יותר, החידה הבלשית...
בתיה גור כותבת ספרי מתח, בנוף הספרות הישראלית, המושפעת מחד מהשואה ואירועיה ומאידך מהמשכיות של הסכסוך הישראלי ערבי ציפיתי לספרות מתח מרעננת במקום, קיבלתי ספר טרחני להפליא, שלעיתים שאלתי עצמי היכן...
ספר כואב ומכעיס לפרקים, מעלה תובנות רבות על החברה שבה אנו חיים. ספר חובה לכל אישה וגבר שאכפת להם.
אני בהחלט חוויתי אימון מוחי ואינטלקטואלי בקריאת ספר זה. הספר הזה גרם לי להרהר ולערער לגבי מוטיבים שונים הקשורים בחיי, אך בשימוש של גלגלי הרציונליות ולא בכיוון ה'ניו אייג'
זהו סיפורו של נער לונדוני בימי הביניים (המאה ה 11) אשר התייתם מהוריו בגיל צעיר. הסיפור מגולל את התבגרותו, מסעותיו, תלאותיו וחוויותיו בדרך להגשמת ייעודו.
היה לי קשה להתנתק מהספר. נשאבתי לתוך התקופה הזאת. ליויתי את רוב במסעו המפרך מלונדון לאיספהאן. הדמויות קרמו עור וגידים בדמיוני. אנו חיים בתקופה כל כך שונה.
הבעיה שלי עם הספר היא שלא מצאתי בו שום דבר חדש. ספר חמוד, כתוב טוב ומסקרן לפרקים, אבל לא קריאת חובה. לצערי.
נהניתי מהספר עם הסתייגות. הספר מלא חן, חוש הומור, כתיבה יפה וגם...מלא במספרים. מספרים הקשורים להפרעה, המתארים ומפרטים את מה שהגבורה סופרת.
בסופו של ספר, ג'ורדאנו גורם לנו לזכור שכל אחד, בסופו של דבר, ראוי לאהבה, ולכל סיר יש את המכסה שלו. מצד שני, לא כל אחד צריך מכסה ואנשים יכולים לחיות את חייהם לבד ולהיות מאושרים.
תרגום מנורבגית רוג'ר הרץ,הוצאת כנרת זמורה ביתן, 144 עמודים. יוסטין גורדר הוא גם מחבר הספר עולמה של סופי."אבא שלי מת לפני אחת עשרה שנים.הייתי אז רק בן ארבע.לא חשבתי שאשמע ממנו עוד,אבל עכשיו אנו...
קראתי את הגרסא האנגלית. במקור הספר נכתב בנורבגית ע"י Jostein Gaarder ופורסם לראשונה מתישהו בשנות התשעים. זה הספר השלישי של הסופר והוא הראשון שלו שפורסם לשפות זרות אחרי שהיה ברשימת רבי המכר...
תל אביב של פעם, גם המחתרות והבריטים ברקע, אבל העיקר הוא האנשים – הסיפורים הקטנים, המרגשים והמשונים שלו, של חבריו, של התקופה
חליפת אגרות דמיונית בין שני ענקי רוח שחיו באותו זמן [המאה ה-12], אך לא נפגשו מעולם. אני נהניתי מאד מספר, וממליצה עליו בחום.
אילי גורליצקי מספר לנו סיפור בדיוני, המבוסס על ההסטוריה הקיימת, על דמויותיה האמיתיות, והלכי הרוח שריחפו בתקופה ההיא
הראשון מבין ארבעה שכתב יצחק גורמזאנו גורן על דוניה גרסיה נשיא. בסך הכל, הוא מעורר תחושת אמינות בגלל שהוא בונה תמונה שלמה של המתרחש, ולא מציג רק עובדות יבשות.
ידיעות אחרונות , 414 עמ´, 2002 בכריכה האחרוית של הספר מציין העורך כידן גורן הוא שם העט של עובד בכיר בשרות המדינה שנמצא בשליחות במדינה אירופאית....SPOOKY בחיי אבל למרות הטלנובליות של הספר, הוא...
בהרבה מקומות הוא כואב מאוד ואמיתי מאוד, ובכמה מקומות (בעיקר לקראת הסוף) הוא מתחיל לנזול ליותר מדי כיוונים.
יש בכתיבה של גידלי הברקות, מילים שנקשרות למשפטים משמעותיים, אבל לא הרגשתי שאני מצליחה להתחבר אליה ברמה הראשונית והבסיסית ביותר: ברמת הרגש.
הסיפור הוא סיפור אמיתי שמשלב בתוכו מינון נכון של רקע היסטורי לתיאור האוירה לבין הסיפור עצמו, כתיבה קולחת שמעבירה את הסיפור האישי עם הסיפור הכללי של יוון באותה תקופה בצורה מרשימה.
תראו כמה אפשר לעשות בשלושה ימים. כל הרומן הזה, על 336 עמודיו, מתפרש על תקופה של שלושה ימים בדיוק. סו, שבוע אחד בדירה קטנה של מורה בחטיבת ביניים לונדונית. עכשיו, אל תתנו לתואר של "המורה"...
קומיקס נתפס הרבה פעמים כמדיום מטופש. כאילו אי אפשר להעביר בו סיפור רציני, רק סיפורים קצרים, סיפורי פואנטה. טוב, אמנם הוא לא הראשון שעושה את זה, אבל ניל גיימן בהחלט מוכיח אחרת.
"זה התחיל, כפי שמתחילים רוב הדברים, בשיר" (עמ' 1)
הוצאת אופוס, 374 עמ', תירגום: בועז וויס ביקורת של התפוז של ולנסיה: בשורות טובות, סוף העולם עומד להגיע. כולנו ידענו שהוא יבוא, אין טעם להראות מופתעים פתאום. שני הצבאות עומדים מוכנים למלחמת...
הכפר חומה שוכן על הגבול בין עולם המציאות ועולם הפנטזיה, וחומה עבה בצד הכפר מפרידה בין שני העולמות. בחומה שער הנשמר בקביעות ע"י שני שומרים תורנים מאנשי הכפר, המונעים מאנשים (ובמיוחד מילדים!)...
ביקורת של א ר נ ה:את הספר, קראתי אותו במשך כל השבוע האחרון וסיימתי היום. מה אני להגיד לכם? במאמצים רבים ותוך גילוי גבורה עילאית הצלחתי להחזיק מעמד עד הסוף.אמנם הרעיון מענין ומבטיח - מותן של המסורות...
הספר הזה נחמד, קריא, קולח, ולפעמים אפילו שנון מעט. נהניתי, אבל לא חושבת שהוא אחד הטובים בתחומו. אבל אני כן יכולה להבין למה גיימן נחשב אומן בתחומו. ‏הוא כותב מקסים
אחרי "קורליין" מעורר התיאבון, שמחתי למצוא ספר חדש של גיימן על מדף המוחזרים בספרייה. "עשן ומראות" הוא קובץ סיפורים קצרים, שנכתבו בתקופות שונות.שתי בעיות היו לי עם הספר הזה.הראשונה,...
ביקורת של ריוונדל:הוצאת "אופוס"132 עמודים.חברה שלי קיבלה את הספר ולא רצתה אותו או ספר אחר במקומו, אז הוא עבר אלי (אני כמו מיכל אשפה לספרים) - יחד עם פתק החלפה של החנות, לכל מקרה. זכרתי גם...
אקדים ואומר שזהו ספר מצוין. ספר שלא יכולתי לעזוב, ספר סוחף שקראתי בלב הולם מתוך הזדהות עם גיבורת הספר. יש בספר טוויסטים שמאירים את העלילה באור שונה ואף מצמרר.
יש משהו בספר שאני לא יודעת בדיוק מהו שנותן "כוח" להמשיך לקרוא עוד, לא ברור לי איך עשיתי זאת, מכיוון שהעלילה לא ממש מתרחשת, אין נקודת שיא או שפל, ואת הפואנטה אפשר לדעת די מהתחלה.
עיקר הספר הינו סוג של עיתונאות חוקרת, אולם כספר הוא כמובן לא מחוייב לאמת. הקריאה קולחת, אולם דברים מסויימים חוזרים על עצמם.
לא מצאתי עם הספר אפילו לא נקודת השקה אחת. כלום משותף. ובאמת בעיני הספר היה סתמי ביותר.
מי שאוהב ספרי גילוי עצמי, עבודה עצמית, יוגה ניו-אייג' חיפוש דרך ומסע פנימי- יגעת ומצאת תאמין. זה אינו הגרוע שבהם. רעים ממנו פיארו את רשימות רבי המכר.
המענין בספר הוא הבחינה של המציאות ההיסטורית, וכיצד התייצבו היהודים לצד בריטניה בכל אחת ממלחמות העולם. למרות חסרונותיו, ספר מרתק.
הספר עצמו בדוי מבחינת הגיבורים והעלילה הקשורה אליהם. הרקע הוא אמת היסטורית. הסופר מצליח להעמיק חדור לנפש של אישה, התלבטויותיה, הגיגיה ומחשבותיה ברגישות ובצורה אמינה
אמש סיימתי עם "העיר והבית" של נטליה גינצבורג, הוצאת הספרייה החדשה. עוד מ"ולנטינו שלי" התאהבתי בה וביכולת המופלאה שלה להכנס לנבכי נפשו של האדם, אין ספק שהיא פשוט וירטואוזית הנפש. ...
ספר המרכז ארבע נובלות פרי עטה של המחברת. הנובלות נכתבו בין השנים 1951 – 1977 ומרכזן בחיי המשפחה ובמערכות היחסים של בני המשפחה מזוויות שונות.
הספריה הקטנה, 91 עמודים, הודפס ב 2005. נכתב ב 1947. ביקורת של דיאנה1: ברומן הקצר הזה משחזרת הגיבורה (אני לא זוכרת את שמה, וגם לא האם שמה מוזכר ברומן) את הארועים שהובילו בסופו של דבר לכך שלקחה אקדח...
ספר מומלץ. בין בגלל המילים, בין בגלל ההסטוריה, בין בגלל השילוב של השניים. הוא מתחיל משעשע, נמשך טיפה קודר בהתאם לתקופה ונגמר עם טעם טוב בפה.
בהוצאת הספריה החדשה, 224 עמודים.ביקורת של מול:לפעמים ספרים זה עניין שלעיתוי. את "כל אתמולינו" קראתי ברצף אחרי "דברי ימי מנזר" המופתי. בשני הספרים הסובר הוא בגוף שלישי, ואין...
הספריה החדשה183 עמודיםמכתבים, למיקלה וממיקלה. שנות השבעים. מיקלה היקר,קראתי את המכתבים ששלחו לך אחרי שעזבת את איטליה ונסעת לאנגליה. אני יודעת שזה קצת חצוף, לקרוא דואר שנשלח למישהו אחר, אבל לא יכולתי...
הספר מטפל באובססיה הנשית לנעלים תוך תיאור מקורותיו, את ההיסטוריה של סוגי הנעלים השונים המוכרים ואף העקבים! ספר חובה לחובבות הנעלה
סגנון הכתיבה כל-כך מושך, ומספר על השתלשלות העניינים באופן חם ואנושי, שמצליח להביא את רגשות הילדים ישר ללב.
הוצאת הספרייה החדשה. 1994. תירגם מיידיש והוסיף אחרית דבר : דן מירון. (חיפשתי ברשת בכל אמצעי חיפוש ואין כלום על הספר הזה – חוץ מהודעה של איזה הרכב רוק המנגן "עלפי הספר" – ללא ספק דוגמה...
הספר הזה נראה כמו משהו שיכול היה להיות תרגיל חביב בכתיבה יוצרת, אבל מישהו מאוד רצה לעשות ממנו ספר, ולא השכיל לעשות את המעבר בין יצירה התחלתית, לספר שלם.
אין מדובר כאן ביצירת מופת שתשאיר אתכם נפעמים, אבל דווקא זו לא הבעיה והחסרון שלה. למרות הכל היא השאירה אותי עם מחשבות, תהיות ושברי רעיונות
יש הרגשה כמעט "יומנית", כאילו לא היה מספיק זמן לעבד את הכאב מעבר לתחושות המיידיות, ולהפוך אותו לספרות. ודווקא משום שהיא מאד מוכשרת בעיני הפספוס גדול
הסגנון זורם ומותח הוא אינטליגנטי ויש בו הסבר לתופעות הרפואיות המופיעות בו. אהבתי זאת מכיוון שאפשר ללמוד רבות מספר המתח הזה.
הסגנון זורם ומותח הוא אינטליגנטי ויש בו הסבר לתופעות הרפואיות המופיעות בו. אהבתי זאת מכיוון שאפשר ללמוד רבות מספר המתח הזה.
הספר דנן הוא יצירה מרעישה של צללים אפלים שאנו מודעים להם רק כשאלה חובטים באפנו וגם אז לא תמיד. הספר מרתק לכל אורכו ומהווה מסמך ההופך על פיו את העולם שהכרתם
סוזן גלספל היתה פמיניסטית אמריקאית. היא כתבה את המחזה ב-1900. זאת תקופה שבה הפמיניזם באמריקה הגיע לבשלות מסוימת.
הספר מומלץ לכל מי שאוהב לקרוא ספרים, ולמי שחולם להגיע למקומות שבהם התרחשו הספרים שהוא אוהב. הנה מישהו עשה את העבודה בשבילנו.
הספר מרתק והמתח ללא הפסקה וכמו במכונית ללא מעצורים, אנו נוסעים לאורךה עלילה המתפתלת ללא אפשרות לעצור.
אנדהי היה איש רב אשכולות, כיאה למורה הדרך שרבים ראו בו; הוא היה עורך דין, כותב מאמרים, עורך של מספר עיתונים, פוליטיקאי, פילוסוף. אולם למרות ההשקפה המעניינת שלו על החיים, הספר כתוב בצורה שאינה חושפת את
ההתמודדות עם הקשיים, הניסיונות לדחות את הגזרה, דרכי ההתמודדות של החברה ושל המשפחה. מעבר לכך שהספר כתוב פשוט טוב הוא חשוב.
לסיכום? אותי הספר שיעמם. אולי זו לא אשמתו, אולי אנחנו פשוט לא מתאימים. אני לא רוחשת לו רגשי טינה, אנחנו ניפרד כידידים.
מילא שאין שום דבר מותח בסיפור – אפילו אם הנושא טוב/מעניין, הסגנון, הכתיבה וההגשה כל כך גרועים שפשוט יצא מאולץ ומזויף. מציעה בחום – לוותר!
אז רק אם אתם מוכרחים מן קלילון במשקל נוצה, שהעלילה לא ממש חשובה והומור הקליל זה מה שאתם זקוקים לו, אז בבקשה.
אלרגיה? חררה זה מה שקיבלתי מקריאת הספר הזה. האם אני צריכה לראות בספר פרסומת סמויה שמנסה לשתול לדור הצעיר ארכיטיפ של מבנה יחסים "תקין" בין המיגדרים?
זה הוא ספר כן ואמיתי, חושפני ופולשני
הספר יחסית קצר וכל כך זורם, שלא מרגישים שהוא נסחב, ובסופו של דבר, הטעם שנשאר בפה הוא טוב, למרות העלילה המפגרת למדי.
148 עמודים , הוצאת מסדה. ובזאת סיימתי לקרוא את טרילוגיית דאנציג. חתול ועכבר הוא החלק השני של הטרילוגיה (כן, קראתי את השלישי לפני השני), ובמקור היה אמור להוות חלק מ"שנות כלב", חלקה השלישי של...
הוצאת מסדה, 448 עמודים. מסוג הספרים שכבר לא תמצאו בחנויות הספרים אלא רק בספריות\חנויות יד שניה. חיפוש קצר אחרי תמונת הכריכה בכל אתרי הספרים בארץ הביא אותי למסקנה העגומה שהוא לא נמצא בקטלוג של אף אחת...
התלבטתי רבות לפני שהתישבתי לכתוב סקירה על הספר בעיקר מאחר ולא הצלחתי להבין מה הסופר מנסה לומר לי ואני מאחד מחובביו. קל הרבה יותר לתאר את הספר.
הספר אינו ספר קל לקריאה. חוט העלילה מאוד קופצני. האווירה לאורך חלקים נכבדים מהספר היא קודרת, הזויה , סוריאליסטית . מעין לעג מתמשך לבני האדם ולמין האנושי.
לא זכור לי שקראתי ספר שמתאר את הזהות הערבית עם הומור ובכזו קלילות. היו מקומות שזה הפריע לי, ההתייחסות הקלילה הזו למצבים בלתי אפשריים.
ניתן בהחלט לקרוא את הספר גם אם לא מתכננים שום נסיעה לפריז וגם אם אך חזרנו ממנה. הספר עומד בפני עצמו בהומור הנפלא שלו, באהבה הגדולה לעיר ובעיקר אהבה גדולה לחיים.
לא אגיד שהספר הזה מחריד לחלוטין - סה"כ הקריאה שלו קלילה ולא ממש מזיקה. הוא פשוט מסוג הספרים שלא דורשים מהקורא להפעיל שום נוירון מיותר במוח, סתם להזיז את העיניים משורה לשורה.
מומלץ לרגעי שעמום קשים או לאוהבי רומנים היסטוריים.
הספר מרתק במידה מספקת, ולמי שמתעניין בהיסטוריה הוא נותן הצצה שנשמעת כמעט אותנטית לחצר מלכות מהמאה ה-16.
אמנם הוא מתואר כ"יומנו של אסיר", אך למעשה הוא גם יומן המתאר אירועים אך בעיקר ספר פרוזה שכתוב באופן ספרותי, שלא לומר שירי, מאוד. הוא מתאר בפיוטיות רגשות וסיטואציות. אמנם הוא מתואר כ"יומנ
מה קורה לפונדמנטליזם היוצא לממש את עצמו? מה קורה כאשר אמונה עיוורת הופכת לקנאות דתית של ממש?
קראתי את הספר באנגלית. Kenneth Grahame: The Wind in the Willows הוצאת Alladin Classics 305 עמ'. הסקירה מכילה ספויילרים, אך כיוון שנראה לי שאני היחידה שלא הכרתי את הסיפור - לא נורא. זה גם לא ספר...
מעניין לעקוב אחרי דרך התמודדותו של יעקב יעקובינסקי עם קשיים - בצעירותו ובבגרותו. למרות שלפעמים כשהוא מביט בראי הוא נבעת ומרגיש שהוא לא "האני" שהוא מכיר מבחרותו - יש קו מקשר ברור.
יש בספר כמה נקודות מבריקות בתאורים משעשעים במיוחד. יש גם כמה נקודות מרגשות בסיפורו של הזוג. אבל יש גם לטעמי יותר מדי קטעים מייגעים, תאורים שמתמשכים יותר מדי.
בסך הכל זה ספר בסדר. אפילו בסדר גמור. אבל יחד עם זאת, זה לא המריא הרבה מעבר לזה. ספר שבהחלט מתאים לקריאה בין ספרים "כבדים" או בחופשה.
הסופר מצליח לייצר תמונות קטנות בכשרון לא מבוטל. חובבי אמירות ציניות ימצאו בספר כמה משפטים נאים לציטוט. הבעיה היא שאין בכך די כדי לייצר ספר.
המחזה משלב תהייה פילוסופית - האם הבגד עושה את האדם, או להיפך. כמו כן, הוא מקנה נקודת מבט רעננה על החיים בזמנו של שלמה המלך, כל זה בחן ובהומור.
מדובר בספר מתח טוב, כזה שמשאיר את הקורא ערני עד לרגע האחרון בעודו מנסה לחבר את הקצוות ולאסוף יחד את כל הרמזים החבויים בין העמודים. הספר קריא וזורם ובהחלט מומלץ לחובבי ספרי מתח
הסופרת נולדה באוקראינה בשנת 67 ועלתה לארץ בגיל 5.זהו ספרה הראשון, והיחיד ככל הידוע לי, שהסתבר ליהיום בבדיקה שזכה עם 4 נוספים בפרס ספיר 2002.כשנטלתי את הספר לידי לא ממש היה ברור לי על מה ולמההתגלגל...
ה מסוג הספרים שיש להם מוסר השכל מאוד מרגש ונכון ואמיתי ואנושי ואפשר לתת אותם כמתנה לילדים בוגרים וגם למבוגרים. יש משהו מאוד מאוד מיוחד בספר הזה. בכולו. גם בתוכן וגם בעיצוב
כשסיימתי לקרוא נשארתי דקות ארוכות באותה תנוחה במיטה, מחזיק את הספר בידי ובוהה, ניסיתי להבין איך קוראים לרגשות שהספר הזה עורר בי ולא הצלחתי, אבל זה היה נכון.
נשמע בנאלי וחסר צבע - תיאורי משפחה קטנה ומלוכדת - אבל יש שם משהו גרוסמני שהופך את הכל לספר נפלא. שווה קניה ושווה קריאה, ולא רק אחת.
אחרי ככלות הכל אני ממליצה, למרות רגעים קשים בהתחלה
זוהי מסה כתובה היטב. דוד גרוסמן עושה כאן השוואות נחמדות ומביא סימוכין ממספר רב של מקורות אחרים.
הוא נותן סיפור, סיפור כה מרגש וכה מעניין, הכתוב בשפה כה עשירה ומדהימה, שאנו לא יכולים שלא להיסחף אחריו. רק העובדה שאנו חלק מהסיפור, מקלקלת את העוצמה של הסיפור.
גרוסמן מיטיב לתאר את הלכי הנפש של הילד, כותב בעברית מקסימה, ממציא המצאות לשוניות מבריקות ומעניק לקורא העברי אוצר שלא יסולא בפז. קסם בלתי נלאה.
עולמו של הילד שנאלץ להתמודד עם הורים פגועים נפשית, מתואר כאן ברגישות ובאותנטיות אופיינית לסופר
ספר של גרוסמן בעיני הוא לא ציור בצבעי מים, אלא שטיח שאני ממש יכולה לחוש את המרקמים שלו ולהריח את החוטים ולשוט בתוך העלילה בכל מיני צדדים ואפשרויות.
אלו נושאים שלפעמים נראה שקל לנו להדחיק, אבל ב"נוכחים נפקדים" גרוסמן מוסר לנו דיעות רבות ומגוונות של אנשים שונים ומעמיד את הקורא בפני שאלות.
הספר מלווה את גיבורו אהרון, אריק קליינפלד, במשך ארבע שנים של התבגרות מעוכבת, מגיל אחת עשרה וחצי ועד אחרי גיל חמש עשרה.
ביקורת של גרומיט: בפעם הראשונה שקראתי את "עיין ערך אהבה" של דוד גרוסמן, אי אז בסוף כיתה י"ב, חשבתי שזה הספר הטוב ביותר שקראתי בחיי. מאז עברו לא מעט שנים, והבנתי שזה לא הוגן להשוות ללא...
גבר ואישה לומדים זה את זו דרך מילים. קדימותו של הגבר בבינאריות הזו לא נועדה לקומם את כל הפמיניסטיות (בהיותי אחת מהן), אלא לדייק במהלך הדברים. גבר אחד, יאיר, פוגש אישה אחת, מרים, בערב שהוא זר ומנוכר...
גרוף כותבת בציניות קלילה והומור נהדר. מספרת בעניין על שחיתויות, בגידות, שבירות אמון, אלימויות שמתפרצות ועוד. את הסיפור כולו היא מקשטת באלמנטים של פנטזיה.
הספר מעלה המון המון שאלות אתיות ומוסריות. לא תמיד הוא נותן להן תשובות, אבל הוא מעלה אותן בלי לפחד. באמת אני חושבת שזהו ספר חובה. לא להיפוכנדרים או לרופאים בלבד.
מי שלא ראה ניצולים, לא יכול להאמין שזוועות כאלה התרחשו. אילולא המלחמה שהוכיחה שהכול אפשרי, אף אחד לא היה מעז לכתוב כאלה דברים "מופרכים".
ספר גאוני, יצירת מופת מעוררת מחשבה אבל קודם כל מהנה וכיפית לקריאה, עם אחת מהדמויות הנשיות הבאמת אדירות ומופלאות שאי פעם נתקלתי בהן, בספר כלשהו.
במקביל לחייו של ישו נפרשת בספר בכל מורכבותה החברה היהודית בישראל של סוף בית שני ותחילת התקופה הרומית.
הכתיבה קולחת, מעלה דמעות יחד עם חיוך של צחוק לעתים אף בו זמנית. ההתמודדות של הדמויות עם מוות, עם הסרטן ועם בעיות של לב שבור היא צינית ורגישה בו זמנית. ומאוד אותנטית.
הרקע: אטרף של חיפושי דירה.המטרה: להסיח את הדעת.האמצעי: ספר אהוב ומוכר שקראתי אלף פעמים, אבל פעם אחרונה היתה לפני איזה 10 שנים.התוצאה: המטרה הושגה.גראהם גרין הוא סופר שאני כל כך אוהבת, שאין לי...
ספר מאוד מומלץ למי שרוצה ללמוד על קוסמולוגיה, היווצרות היקום, תיאוריות עכשיוויות ועוד
מאוד שנון, אינטילגנטי, זורם, לא ספר מתח גרידא
הספר קשה, ולא רק בגלל תיאורי המחלה וההתמודדות איתה. הביקורת החברתית נוטפת מכל שורה. למי שמתעניין במחלות נפש, באנשים שמתמודדים איתן, בהתמודדות מול העולם, זה הספר בשבילו.
הסיפורים נחמדים ויש בהם תובנות מעוררות הזדהות בעניין גידול ילדים ויחסים בין אחים, אבל המסרים העולים מהם הם מובנים מאליהם, שמתקבלת הרגשה של צפיה בסיטקום אמריקאי דביק
ביום שישי סיירתי בחנות הספרים הסמוכה לביתי, ולפתע פגשתי מכר ותיק, אם כי בלבוש חדש. מדובר בספר "צוואה" מאת חיים גרינבוים (הוצאת יפה נוף, 605 עמ') המוכר לי היטב מהצד הדתי שלי. הספר יצא לאור...
זהו הספר המקיף ביותר (וכמובן העדכני) על שייקספיר שקיים בעברית. הוא הקדמה הכרחית לכל מי שרוצה להכיר את המחזות ומדריך חיוני למי שלומד את המחזות כחובב או כסטודנט
אהבתי מאד את הספר. קראתי אותו כמעט בלי הפסקות. זה ספר מתח כמו שצריך להיות, עם קצב שמתגבר ועם תפניות ברגעים הנכונים.
איך זה מרגיש "לנטוש" ילדה במחלקה פסיכיאטרית? איך זה מרגיש "לכלוא" אותה במחלקה סגורה? מתאים למי שמתעניין בצד הזה של החיים, במחלות נפש ובהתמודדות איתן
סיפור גבורה יחיד ומיוחד, גם במונחים צבאיים בעולם, בו לוחם צביקה, פעם עם טנק ופעם עם יותר, מול כוחות סוריים בסדרי גודל של חטיבה משוריינת, הנתמכת בארטילריה וחי"ר ממונע.
הספר מיועד לאוהבי האובייקט ששמו ספר, לחובבי אמנות הספר והאיור האמנותי. הוא יכול לשמש בנקל מדריך לאספן האמנות, לאספן הספרים, לביבליוגרף ולחוקר.
ספר מהורהר, עם עלילה מפתיעה בהחלט, המון משפטים ראויים לציטוט ותובנות בנוגע לאהבה. מומלץ בחום.
ג'ון גרישם מופיע עם עוד ספר ברקע המשפטים בארה"ב. הפעם על שלושה שופטים-נוכלים שמרמים מתוך כותלי הכלא.
"המושבע האחרון" הוא עשור בחייה של עיירה דרומית שמתואר מפיו של עורך עיתון צעיר וליברלי.
כמו רבים מספריו העלילה מדהימה, אבל ההסתה נשפכת כמים (בספר זה הוא גם מודה שהוא מבקר את השמרנים!), וסוף סוף הסיפור הסתיים כמו שרציתי...
זהו ספר קליל, שמתאר בחיוך את הבלגן והטירוף שהפך לחלק בלתי נפרד מחיינו
ג'ון גרישם לקח 3 מדריכים. מדריך אוכל איטלקי, מדריך פוטבול אמריקאי, מדריך טיולים למקומות יפים באיטליה ביחוד לפרמה.ערבב את הכל ביחד, העתיק קטעים מכאן ומכאן ו....הופלה...יש לנו ספר.
דיי נהנתי מהספר. גרישם קצת "התבגר" מהספר הראשון שלו "פירמה". ממליצה כספר מתח , ואולי כספר מתח +.
גרישם הוא אמן בלתי מעורער בסוג זה של ספרי מתח משפטיים. הוא חופר עמוק לתוך עולם המשפט וחברות הביטוח ודולה מלוא חופניים זוהמה, רמאות, תרגילים מלוכלכים ותאוות בצע שלא יודעת גבולות.
הביקורת של מול פלנדרס:הוצאת פרוזה, כ-500 עמודיםבמפרץ תאילנד (שאגב, למיטב ידיעתי לא נפגע באסון הצונאמי, כי הוא מעבר לצד השני של תאילנד) ישנם איים טרופיים המתאימים לפנטזיית האי האקזוטי של מטיילי המערב:...
"הזכרון מכאיב. כמו הבכי. אבל הוא שקט והעמוק. כשהזכרון עולה אל העור אני לא סובל שנוגעים בי. אני כואב כל כולי... אל תכריחו אותי לזכור. אני שוכח בכל כוחי"
לטעמי, למרות מספר רמזים סוציאליסטים, גם אין הספר מתגבש לכדי אמירה חברתית קוהרנטית. ייתכן והוא היה נכון לזמנו ולצרפת של אז.
ספר חובה למי שמתעניין בעבדות בארה"ב, ולמי שמתעניין בהיסטוריה של ארה"ב בכלל. גם זה היה פרק בהיסטוריה שלה, פרק עקוב מדם.
אני חושבת שלספר יש ערך חינוכי גדול. סביר להניח שהוא יזכה להמון קיתונות בוז מצד "המגזר", על כך שהוא מכבס את הכביסה בחוץ, אבל אני חושבת שיש לספר הזה פוטנציאל לעורר דיון ציבורי של ממש
The Last Concubine - Lesley Downer הוצאת מודן, תרגמה מאנגלית: דורית בריל-פולק, עיצוב עטיפה: עדה ורדי, 490 עמודים. בשנת 1600 הסתיים אחד הקרבות הגדולים בתולדות יפן. קרב סקיגאהרה הוכרע...
כמו תמיד אצל דאל, הספר משעשע מאוד, אין רגע ד(א)ל, המתח נשמר ורואים שכתב אותו אדם שלא היה מתקבל לשום מערכת חינוך, אבל הוא חכם, משעשע, כתוב היטב ושווה קריאה.
מרגנית (זמורה ביתן), 255 עמ´ ביקורת של siv30: מטילדה ילדה גאונית שלימדה את עצמה מתמטיקה, קריאה וכתיבה כבר מגיל 4. כך בגיל 5 וחצי כאשר היא עולה לכיתה הנמוכה באחוזת רסקותם, היא צריכה להסביר למורה...
זמורה ביתן, מרגנית, 144 עמ'גילוי נאות, אני מאוד אוהבת את הספרים של רואלד דאל ומלכתחילה כשאני ניגשת לספר שלו, דעתי משוחדת. יום אחד, אחרי שנים של התבודדות והסתגרות מהעולם, מחליט וילי וונקה להזמין...
הספר מתחיל כספר מתח אבל מהר מאוד הופך לספר זיכרונות ויומן לא מותחים במיוחד, אבל הסיפור מעניין, כתוב בשפה רהוטה ומאוד קריא.
סיימתי היום את העיבוד לעברית של האפוס הגרמני\נורדי העתיק. כיאות למה שביקשתי אחרי יוליסס, הספרון הוא די קולח וקל לקריאה, וניתן לסיימו במהירות. האפוס עובד ע"י שלמה טנאי, שבתור בונוס תרגם שני סיפורים...
הוצאת יבנה/280 עמ´/עברית: דפנה לוי.רומן היסטורי המספר על אנשים בתוך לנינגרד הנצורה, בשנה הראשונה למצור.גם מי שלא שמע על הזוועות שעברו על תושבי לנינגרד בשלוש שנות המצור 1941 - 1944, יודע מיד עם ראשית...
סיפורם של שלושה אחים, שהצליחו להציל כ 1200 יהודים בתקופת מלחמת העולם השניה מציפורני הנאצים.
המאמר האלף של פורום ספרים וספרות! ביקורת של אום נטע:אזהרת משרד הספרות: נמצא קשר בין קריאת ספר זה לאירועים של צחוק עד כדי עשייה במכנסיים, לפיכך מומלץ לקראו בשירותים. הזכרתי את הספר הזה בהודעת...
ראשית, למי שלא יודע או מכיר את המחברת: בנה של המחברת, יוני, נפל בלבנון, דבר שהפך את אימו לפעילה בארגון ארבע אימהות , וגם דירבן אותה לכתיבה.הספר נפתח ב"הקדמה קצרה ומיוסרת" שהיא קטע מדהים....
"חתונת הזהב של פיגרו" הוא אוסף סיפורים סביב נושא אחד: מה קורה אחרי שספר מסתיים. איפה נמצא הסוף באמת? הרי תמיד יש אחר-כך נוסף.
זה ספר מסוג הספרים שמקפלים אתכם פנימה למקום הכי פנימי והכי סודי שלכם ומלטפים אותו ברכות, ספר שקשה לי להיפרד ממנו במובן הכי פשוט
לא ארבה במילים על ספר שכולו מדוד במילותיו, ואין אפילו מילה מיותרת אחת.
קוראים קוראים קוראים (קשה לעזוב מהיד) ואז כשהוא נגמר זה היה קצר מדי ורק אז מתפנים לחשוב. ובהחלט יש על מה לחשוב, גם מהבחינה הספרותית וגם מהבחינה הפסיכולוגית וההסטורית.
אוסף סיפורים קצרים של הסופר שהולך ונהיה החביב עלי ביותר .לא מדובר בקצרצרים אלא בסיפורים קצרים "קלאסיים" שכל אחד מהם נמשך 4 עמ' בערך, לפעמים יותר. אלו לא סיפורי פואנטה אלא סיפורי מעשה....
הספר כתוב נחמד, אבל הייתה תחושה קצת מבולגנת ומפוזרת למרות הניסוח היפה. העלילה עצמה יבשה ומשעממת, קצת חסרת פואנטה ולא סוחפת.
איזה ספר חמוד, קליל ומצחיק. ספר ציני ומשעשע, על בחור מאוהב קשות, שלא מפסיק לשאול את עצמו שאלות נוסח "האם אני באמת מאוהב? האם אני קיים? אם אני מאוהב זה אומר שאני קיים?"
שווה לקרוא שוב את הספר הזה רק כדי להבין שוב או מחדש את הערכים ה"ירחמיאלים" שעליהם גידלו אותנו: הגינות, אדיבות, שאיפה להיות טוב יותר, משכיל יותר, מכבד את הזולת על פי ערכו ולא על פי כיסו
קראתי אותו לאט, והתענגתי על כל משפט, ולפעמים גם חזרתי אחורה וקראתי שוב. הוא מלא בקריצות והערות אירוניות, ומתאר בעדינות ובהומור התרחשויות שבעיניי יש בהן הרבה עצב וחוסר אונים.
לא אמליץ לקרוא את הספר. הוא לא סנסציוני, לא משנה המון, לא מהווה השפעה מיוחדת או השקפה מבוססת ולא מקנה נקודות מבט ותפישות ייחודיות. הוא סיפורה האישי המר של בריה מבולבלת לצד אם גוססת
ספרים טובים נבנים מניגודים גדולים. ספר זה מכיל ניגודים כאלה, כתוב היטב, נטול להגת ופטפטת ולכן הוא ספר גדול בקפסולה צנומה.
בלזק מפליא לתאר את שלל הדמויות, שהן תמיד צבעוניות וססגוניות וגם את החברה הבורגנית שבעיר. הספר די ארוך וזו אולי המגרעה היחידה שלו, אבל זה נובע מהתיאורים הכל כך מפורטים לכל דמות
ספר נהדר! מציאותי וגרוטסקי כאחד. הספר מספר את סיפורה של דרום אמריקה אכולת השחיתות, המעמדות, הצבא, האיכרים, מלמחמות הגורילה, הפוליטיקות... זה כמעט ונשמע מאיים, אבל הספר כתוב בצורה מאד קלילה. מספר רב...
ספר באמת טוב, משעשע אבל בעיקר עצוב, כשהוא ממחיש את הטפשות והאכזריות שבמלחמה
טוב, אני יודעת. אני קצת מיושנת ומפגרת אחרי אופנות רבי המכר. רק עכשיו הגעתי לקרוא את הלהיט של לפני כמה שנים - המנדולינה של קפטן קורלי.חיכיתי לזבלון אמיתי האמת, והתחלתי לקרוא רק כדי לרצות את חברתי...
הן כמסע פרטי בעקבות אוסף יפני, הן כספר על אמנות בכלל, והן כספר היסטוריה כללית ופרטית, הוא מרתק.ממליצה לא להחמיץ אותו.
הספר בכללותו טוב. הדמויות אמינות. הרקע אמין. ההתרחשויות אמינות. וכל זה מתואר בדרך קריאה מאוד. אז למה אני מסתייגת? סוף הספר מופרך.
הספר הנפלא הזה הומלץ פה בפורום לפני המון זמן ורק בזכות זה שאני לא מסודרת נשאר כל הזמן הזה על השולחן שלי, וכך כשראיתי אותו אתמול בפינת המשומשים בשבוע הספר, מיהרתי לרכשו.כל נסיון להעביר את כל מה שיש...
הוצאת "כנרת" 368 עמודים ב 1916 נולדו בקלן, גרמניה, תאומות: אנה ולוטה. לאנה יש זכרון מדהים והיא שובבה, ללוטה יש קול נפלא והיא ממושמעת וצייתנית. יש להן אם שאוהבת אותן ואב שהן מעריצות. כשהן...
הכישרון של דה לוקה הוא ביכולתו לספר סיפור עם קווי עלילה פשוטים לכאורה, ולהוסיף לו עומק רגשי רב וציוריות קסומה הסוחפת את הקורא אל תוך העלילה
הקריאה הייתה קלילה, אבל למען האמת- ריקה. עם התחלה מבטיחה יותר וסוף די מאכזב, אני נורא התאכזבתי מהסיפור.
סיפורו של ילד בן 13 החי בנאפולי שבאיטליה במקום המכונה מונטדידיו או בתרגום לעיברית "הר אדוני". הספר מתאר את חיו, מערכות היחסים שלו עם המבוגרים הסובבים אותו ומערכת האהבה הבוסרית של
בשברי הזכרונות והמילים התועות המתחברות למשפטים, דה לוקה עושה כאן עבודה נפלאה בחקר נפש האדם ובשימת הרגשות האנושיים בתוך אותיות ומילים.
האם אני ממליצה על הספר? שאלה קשה. כן מאד, אבל לא לכל אחד. אולי רק לכאלה, שיודעים לקרוא עם הלב.
"אתה, שלי" מספר על קיץ בחייו של נער איטלקי בן 16 מנאפולי, שמגיע לאי בים הטירני לבלות שם את חופשתו.
מאיטלקית: מרים שוסטרמן-פדובאנו, הספרייה החדשה, 119 עמ´, 2004 אקדים ואומר: כמי שהתפעלה מאוד משתי הנובלות "אתה, שלי" ו"הר אדוני", אף הן פרי עטו של דה-לוקה, אני יכולה להכריז...
ספר טיסה מושלם. הקורא פשוט טס בין הדפים, שלא מעכבים לרגע מבעד לעלילה הדוהרת והסוערת בפריז של המאה ה-19
כנראה שלמופאסן יש יתרון אחד חד-משמעי; מדובר ב"תיעוד" יומניהם של ה"משוגעים". אלו שנטרפה עליהם דעתם לעומת החברה- ומאוששים מאורעותיהם דרך הכתיבה הרפלקטיבית; עושים למופאסן רק טוב.
Voyage autour de ma Chambre Xavier de Masitre הוצאת נהר 2007, 138 עמודים תרגום מצרפתית והערות - ראובן מירן עם אחרית דבר מרתקת של משה רון ביקורת של הר הקסמים: זו הפעם הראשונה...
אחד הספרים המרתקים, המיוחדים, המתוחכמים והפילוסופים יותר שהזדמן לי לקרוא
ספר מוזר. כתוב בריחוק, והקורא, אני, כאילו מסתכל בדמויות בתיאטרון מרינטות, או דמויות שטוחות רחוקות מאחורי מסך זכוכית. לא מעורב רגשית וצופה קצת בענין וקצת באדישות במתרחש. ספר משונה. רב קסם בדרכו שלו
חדש נוסף בעברית של מחבר 'דון קיחוטה'. משמח ש'כרמל' מוציאים קלאסיקות כאלה, ובעיקר מתורגמות באופן קריא.
האביר בן דמות היגון שבה את ליבי בהתמסרות הטוטלית שלו להגשמת חלומותיו, בהגיון הצרוף שבתוך מסגרת שגעונו, ובכח ההתמדה שלו. לא סתם הספר הזה נחשב לספרות מופת
ספר פתח לי צוהר לפן אחר של ברזיל, לפוליטיקה, להבדלי מעמדות, לאזורים הנידחים, לצמחייה המיוחדת, ובעיקר לכך שסיפורי רובין הוד היו קיימים גם בצד השני של הגלובוס.
הספר כתוב בצורה קלילה וזורמת, נעימה מאוד ולא מתנשאת. אין פה את סגנון הכתיבה של ספרי העזרה העצמית המקובלים בשוק
סיפור מקסים ומעורר השראה של ילד כפרי שהצליח כנגד כל הסיכויים להשלים את לימודיו במכון לשפות בביג'ין בשנות השבעים
אני תמיד מתענינת באחר ובשונה, והספר "טיל אולנשפיגל", או בשמו המלא: "מעשה טיל אולנשפיגל ולמה גודזק, לספר כל עלילותיהם רבות השעשועים העוז והתהילה אשר עוללו בארץ פלאנדרן ובשאר מקומות" הוא בהחלט שונה...
הסופרת כשלה הן כמבקרת בכתיבה שטחית, והן כסופרת פריזאית ש"הצליחה" להוציא תחת ידיה ספר "אמריקאי" במובן הכי רע של המלה.
זה סיפור על זוגיות, ועל הורות ועל יחסים, ומה קורה כשהם מתעוותים, וכשיש מסכות. זאת מלאכת מחשבת נפלאה, למרות הפשטות שבה היא כתובה.
ספר קטן אבל גדול ומרתק. היה לי קשה להתנתק ממנו גם אחרי שסיימתי לקרוא.
אני לא יכולתי לעזוב את הרומן לרגע, כל כך מותח, כתוב בצורה יוצאת מהכלל, כל כך יפה, כל כך משובח. אחד מהרומנים היפים והמרתקים שקראתי אי פעם, מרגש ומסעיר.
תחושת ה"מציאות בתוך מציאות" שברא כאן הסופר אמינה במיוחד, והיא מצליחה לגרום לקרוא להרגיש מסוקרן במידה כזאת שתגרום לו להמשיך לקרוא, ומבולבל במידה כזאת שתותיר אותו המום בסוף הקריאה.
הספר מעלה שאלות קיומיות חשובות ורלוונטיות גם לנו, האם בני האדם הורסים את כל מה שהטבע נתן להם בעיקר בגלל בצע כסף וללא חשיבה בסיסית על העתיד.
מעבר לתוכן, ישנו התענוג הצרוף שבקריאת המילים. השימוש שלה במצלול ובמטאפורות הוא מתוחכם ולעיתים מפתיע, והיא מנצלת עד תום את החירות האמנותית שמעניקה סוגת השירה המודרנית לכותב
זה ספר שלא עובר את מבחן הזמן מבחינת בניית המתח שבו. אבל גם אין בו כלום שיצדיק קטילה גורפת. ספר חביב ולאוהבי הז'אנר הוא יכול להיות ממש קריאה של כיף.
הספר מקסים בעיני. הוא מתאר את התשוקה של המתמטיקאים למצוא חוקיות וסדר במספרים הראשוניים, שכידוע, לא יוצרים סדרה שניתן לנבא את האיבר הבא שלה.
אני ברגשות מעורבים לגבי הספר הזה, אין ספק שהכתיבה טובה, יש הרבה הומור וציניות והרבה "קפיצה בין נושאים". כנראה שבמקרה הזה תצטרכו לקרוא בעצמכם
אך זה אינו ספר מדכא, להיפך. האנקדוטות משעשעות מאוד ומדגישות את כשרונו של הסופר לקלוט אירוניה ולהעביר אותה לקורא.
תעלומה מסקרנת – לא קיבלנו. הדמויות בספר פשוט לא מעניינות מספיק. הרומן הנרקם בסופו של הספר אינו מובן ואינו משכנע ובעיקר יוצר את התחושה שסופר נטול כל מנעד רגשי.
הסיפורים מתרחשים כאן במקום כל כך קרוב ומוכר, ובכל זאת במקום זר ומנוכר, שם. מקום שאתה יכול להושיט יד ולגעת, וברגע שאתה חושב שהנה נוגע, זה מתרחק. הכל כאן והכל בשום מקום.
ספרו של "מהפכן", חבר יקר בפורום שלנו. יש כל כך הרבה פוטנציאל בסיפור הזה, אך הוא כתוב כמו חיבור שמוגש למורה בבית הספר בסגנון: ספר על עצמך, איפה נולדת ומה עשית מאז.
ד"ר דיוויד דוזה הוא רופא במחלקה לשיקום וסיעוד קשישים, והוא זה שמספר לנו, דרך סיפורו של אוסקר החתול, את סיפורם של החולים ובני משפחותיהם.
מצאתי סיפורים יפים, רגישים, וכמה חזקים במיוחד שלא ניתן להישאר אדישים לגורל גיבוריהם. בשורה התחתונה- יפה, רגיש, מומלץ.
שבתה אותי דמותה כמחנכת, כאישה משכילה ובעיקר חופשיה, כאחת שהקדימה את זמנה. נחמה היתה אישה עצמאית לחלוטין עד ימיה האחרונים. אישה גאה ועצמאית שראוייה להערצה ולהיות מודל לחיקוי.
אז מה היה לנו כאן? אוצר מסתורי, גופות מעוותות, חיילים אנגלים, הודים, סיקים, ילידים, חיצים מורעלים, נכים, ג'ינגי'ם ומרי מורטסון אחת. החסרון היחיד שלו - כך כך קצר שבא לבכות
כאן הכל התחיל. ווטסון פגש את הולמס ומשם הכל היסטוריה.
אחרי שסיימתי לקרוא הרגשתי שזה לא מספיק, והלוואי והיה לי עוד ועוד מספריו. הולמס בריטי למהדרין, בעל העוקצנות והשחצנות הראויות לאיש חכם עד כדי כך ויודע בערך הכל על כל דבר
מר הולמס היקר הוא פשוט ללכת על בטוח מבחינתי. זה כמו המנה החריפה בג'ירף או שניצל בקפה נואר – אין מצב שזה יתפספס איכשהו, בטוח שיהיה טעים...
הסיפורים, כמו בכרך הראשון אינם ארוכים אבל עדיין מלאי פרטים. רמזים שמביאים אותנו למעין קתרזיס בסוף, כשהתעלומה נפתרת. אני אוהבת את התיאורים התקופתיים של העיר, של הכפרים ושל הלבוש. אנ
מאוד אהבתי את הספר, אני לא חושבת שגילו עושה לו עוול והוא לא הרגיש לי "מיושן". התרגום מקסים וההתנסחות יפייפיה. התקופה יוצאת החוצה מכל שורה
ביקורת של טאסנים:ריצ'רד ושרה אורטון, זוג אמריקאים בני ארבעים פלוס , מחליטים לעזוב את החיים הנוחים והמוכרים בארה"ב ולעבור לאיברה, כפר קטן במקסיקו, סבו של ריצ'רד הפעיל שם בזמנו מכרה נחושת, וריצ'רד...
בהחלט נהניתי. הוא זרם, שיעשע, וראוי לקריאה. לא נטול פגמים, במיוחד בחלוף השנים, אבל עדיין מומלץ.
הספר הוא לא רק על הזיוף וההונאה אלא בעיקר על עולם שלם שמוליך עצמו שולל, מומחים וחובבי אומנות באותה מידה. הספר הוא בעיקר על ה"פלצנות" של עולם האומנות ועל הסובייקטיביות המוחלטת שלו
דומינגס שם את האצבע על המהות שבחיי הביבליופילים המכורים. בניגוד למה שאפשר לחשוב, העיסוק בספרים, בקריאה ובכל מה שמסביב, מייצר קשת ריגושים מפתיעה, הנעה בין סערה ואסקטזה, עד כדי חושניות
לכל אחד יש הבעיות שלו, אבל החיים שלהם משתלבים בסופו של דבר אחד בשני ויוצרות מארג ספרותי שמהמם את הקורא. ספר עמוק ומעורר מחשבה
לולא שני העמודים האחרונים של הספר, שנראה כי נתפרו במהירות על מנת לסגור קצוות בעלילה, הספר הוא בהחלט ספר מתח קליל שעומד בכבוד בתחרות עם ספרי הז'אנר מרחבי העולם
זה ספר מתח טוב, והוא שומר על המתח ועל אלמנט ההפתעה ממש עד לשנייה האחרונה. אם למוסד היה ברושור "בוא לגדול איתנו", ככה בדיוק היו מתוארים בו לוחמיו.
בעיניי מדובר בספר המתח הישראלי הטוב ביותר שקראתי. יש בו קטעים קשים ופלסטיים מידי, יש בו עומס של דמויות ושל התרחשויות - ובכל זאת, נהניתי מכל רגע...
סיפור אינדיבידואלי מקסים יוצא דופן מקונגו, המתואר בלשון ציורית, מנקודת מבטו של ילד מקונגו, על החיים בארצו.
הספר נקרא בנשימה עצורה. לא פעם ולא פעמיים רציתי לשים אותו בצד וללכת סוף סוף לישון, אך זה התגלה כמשימה בלתי אפשרית. הספר מזעזע בכל קנה מידה אפשרי.
המיוחד בספר זה הוא, שזהו ספר מתח בלי מתח. בעיצומה של הקריאה נאלצתי להזכיר לעצמי מספר פעמים שהאדם החביב, אוהב החי, רודף הצדק ומבולבל בנפשו - הרי שזהו בעצם רוצח סדרתי בדם קר!
על פניו ספר מוצלח עם עלילה מרתקת. בהחלט ניתן להמליץ על הסיפור, שכן, למרות הנפילה האמצעית, הרי שדוננט בהחלט מפיקה את המיטב ומצליחה לסחרר את הקורא.
אלכסנדרה מוכנה לעשות הרבה כדי להשאר נאורה וכדי לזכות בחירותה.
יש בתיאור הלא מתייפיף של עולמו של המתבגר, גיבור הספר, חירות , שנדמית מודרנית למדי בכתיבה, המתירה על הכתב את כל אותן מחשבות שחולפות במוח של אדם, בשלב זה או אחר של חייו.
סיפורים קצרים שאולי אינם מעמיקים ונוקבים כיצירותיו המאוחרות של דוסטויבסקי, אבל מלאי חן ונעימים לקריאה.
לא אגזים אם אומר שזה אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו איי פעם, לבטח אחד הטובים ביותר שאני קראתי.
במלאכת מחשבת אצורה זו מתמצת דוסטויבסקי את עיקרי הטלטלה האפשריים נוכח המקרה; בתיאור פורה ביותר, משעשע כ"כ לפרקים, נוגה ונוגע לקטעים, מרגש לרגעים.
השפה המוכרת והעשירה של דוסטייבסקי משמשת לתיאור של בחור חריף ופיקח שמתמכר להימורים והורס את חייו
הוצאת כרמל. תרגום:גרשון חזנוב. הערות ואחרית דבר:דימיטרי סגל. 224 עמוד כולל האחרית.יש שאינם יודעים כי דוסטוייבסקי כתב גם ספרים משעשעיםמאחר וננעלו בשלב החטא ועונשו. זה אחד המשעשעים שבהםואני מצאתי בו...
עוד ספר שמסביר למה דוסטוייבסקי נחשב לאחד מגאוני הספרות בכל הזמנים.הסיפור הוא על פקיד, איוואן מאטוייץ´, שיחד עם אשתו וחבר המשפחה (המספר), ניגשים לראות תנין שמוצג לראווה בפסאז´. אולם הביקור נגמר ברע...
הספר (עוד אחד מהקצרים של דוסטוייבסקי) מתאר שני חברים, פקידים, שחיים יחד בדירת חדר. הסיפור מתחיל כשאחד מהם, רך הלב, מודיע לחברו, ערב החג, כי הוא עומד להתחתן.כאן מתחיל תיאור מרתק של עלילות השניים לאורך...
דוסטוייבסקי כתב אותו כשהיה בן עשרים וארבע, כל הנושאים העמוקים שיעסיקו אותו ברומנים המאוחרים עדיין אינם מופיעים ברומן הזה. ומתוך מרד הזוטא הזה, נולד כנראה גאון ספרותי חדש.
הסיפור מביא מין שצף של נסיונות כתיבה, תיאורי דמויות וזרמים תוך-עלילתיים, נסיונו המעניין של דוסטוייבסקי הצעיר בסגנונות כתיבה ושפה שונים. זהו סיפורה המתוק-מריר של ברייה עדינה.
זה ספר שחודר לחיים ולדם ונשאר בנשמה ומעורר הרבה שאלות ומחשבות. זה ספר שקשה להניח מהיד. ספר נפלא ומומלץ וראוי לקריאה, לא קשה לקריאה, ממש לא.
סיפור משל הממחיש באופן יוצא מן הכלל את תוצאותיו של ניצול היתר של משאבי הטבע בידי התעשיות ההרסניות ותרבות הצריכה מחד והחד פעמי מאידך
הסיפורים מקוריים והקריאה זורמת ברובה, אבל הספר לא משאיר שום חותם, מה שעושה אותו בעיני לאפשרי, רק אם אין שום דבר טוב יותר לקרוא/לעשות. מעניין לפרקים ועם מעט קריצה, אבל לא חובה בכלל
הספר כתוב טוב וסוחף אבל מעט טכני מדי. לא הייתי ממליץ לטכנופובים למיניהם לנסות לקרוא אותו. זה ספר מותח, מעניין ואפילו משעשע פה ושם
הרבה רעיונות מעניינים יש בספר, הרבה נושאים שצריך לגעת בהם והם לחלוטין פתוחים לדיון. אבל דוקינס מנסה להסביר את דעותיו בגובה העיניים, אך נדמה שלפעמים הוא שוכח שלא כולם נמצאים בגובהו
הסיפור מתגלגל בצורה חיננית ביותר. הרבה יותר משעשע המשפט האחרון של פרמה, הרבה פחות מדעי אבל מצליח בכל זאת לתאר סיטואציות אמיתיות בצורה קיצונית עד אבסורד
זהו סיפור אנושי פשוט. הלן, מר בלומנפלד ושלמה הם גיבורי הסיפור הזה. כמעט האין-סיפור הזה. הם התגלגלו לחיות יחד בנסיבות מקרה מקריות ביותר, והם נקשרים אחד לשני מעצם העובדה שהם חיים יחד
זה לא ספר מתח. אין פה רציחות, פרשיות ריגול או תעלומות מן העבר. יש פה סיפור המתרחש בהווה הישראלי שלנו. העלילה קולחת והשפה פשוט מצוינת לטעמי.
הסיפורים מחזירים את רוח, ריח ומראות התקופות שעברו, את המציאות הנוכחית בארץ (שלפעמים מיופה קצת, חומלת ומתארת בסוג של עידון) של העובדים הזרים, הטיפול בהורים מזדקנים ובדור ההמשך
הקטעים שמסופרים בהווה מלאים בהומור שחור, בעיקר על החיים והמוות, שאותי אישית הצליח להצחיק. ספר מרגש על העבר והווה, סוחף ורווי בהומור שחור. מומלץ, למרות אורכו הקצר מדי.
זהו ספר קטן ונוגע ללב, בזכות הגיבורה התמימה, שמוסרת את המתרחש מבעד לעיניה, ללא שמץ ציניות ומרמור, אלא עם הרבה אהבה ותקווה, למרות כל מה שעבר עליה.
הספר לכאורה נייטרלי רגשית, אבל הכאב עובר היטב בסיפורים השונים. ספר עוכר שלווה באופן מינורי ומכמיר לב. ליבי יצא אל האם הגאה והכואבת בשקט, ואל ביתה שמשלמת מחיר לא קטן בהיותה דור שני.
אני לא יודעת מה עוד לעשות בשביל שמישהו מכם כבר יניח את ידיו על הספרים, אבל יכולה רק להמשיך ולהפציר. שווה קריאה ואף יותר.
החסידים של פרויד היו מתמוגגים מהספר הזה. ההורים עברו חוויה טראומטית, והילדים סובלים. בתוך הסבל הזה נכנס המון הומור עצמי, המון רגש, והמון הבנה.
נינה חושבת, שאם תתן לבעלה "אשה אחרת" זה ירענן את הנשואים שלה, אבל....
לוקין/לוקה הוא מלאך לשעבר שבעקבות "חטא" בעברו נשלח חזרה לארץ כדי לכפר על כך. הוא "לובש" דמות של "דומבוי" (רוח טובה בפולקלור הרוסי) ןמשתכן בביתה של בולשביקית זקנה. אחרי...
הוצאת עם עובד, 214 עמ´, תרגמה מאיטלקית: פנינה בת-שלה הביקורת של Ayelet S: עם תום קריאת "הברדלס" הולכת ומתחוורת בפניי העובדה שג´וזפה תומאזי, דוכס פאלמה ונסיך למפדוזה כתב אפוס של זמן ומקום. הזמן:...
אני בטוחה שיש שיראו בספר הזה קיטש במיטבו, אבל קריאה נטולת פניות מבטיחה הצצה לעולם שאולי היה, ואולי לא, אבל נברא תחת עטה של דיאמנט בצבעוניות מרשימה בכישרון וברגש.
הספר כתוב בצורה קולחת. לא מטיף, לא מתגונן, לא מחפש רחמים. הוא מתאר מציאות אמיתית שהייתה קיימת במקום ההוא בשנים ההם ובתוך זה הוא מכניס עבר-הווה, קרוב- רחוק, מיקרו ומאקרו.
זהו ספר מתח מצוין ואני ממליצה עליו לכל חובבי המתח, ומאוד ייתכן כי הדברים שהפריעו לי הם סובייקטיביים לי בלבד.
הסיפור חמוד ומתאר מציאות אמיתית ומוכרת לכל אמא ששולחת את הילד שלה בפעם הראשונה לגן. אין כמו חיות כדי לשבות את הלבבות הקטנטנים ולהעביר על הדרך מסר חינוכי
עשיר בצבעים, ריחות, טיפוסים, אתניות, אמריקאיות (והנסיון לשלב ביניהן), סיפורים קטנים ועצובים של אנשים רגילים.
קובץ סיפורים שכתבה הסופרת ההודית שכתבה גם את "אדונית התבלינים". במקור נקרא הספר "ARRANGED MARRIAGE", ואכן, כל הסיפורים עוסקים בחייה של האשה ההודית, אשר בהתאם למסורת נישואיה הוסדרו ע"י הוריה באמצעות ...
הסופרת היא בוחרת להציג את היסודות המיתיים של תרבותה בצורה שונה מזו שהתקבלה לאורך ההיסטוריה ההודית. הספר בהחלט מאפשר הצצה למיתולוגיה של תרבות נוספת.
הספר כולל תיאורים קשים וציניים של שיקום אדם שנשרף ושרד, תיאור של חברות יוצאת דופן ומוזרה בהחלט ואגדות עם יפיפיות שבסופו של דבר מצטרפים לפאזל אחד.
הספר מנסה לתאר גם את החיים ההפכפכים של מכור לסמים וגם סיפור אהבה בלתי אפשרי, אבל משהו מתפספס.
יש משהו מאוד רומנטי בקדחת הצבעונים בהולנד של המאה ה-17. הספר מכניס אותנו בצורה משכנעת לתקופה הכל- כך קסומה ומושכת הזאת בהאג של המאה ה-17.
הסיפור משכנע, מתאר רגשות אותנטיים אבל לא נשפכים מדי, ואין בסיפור הזה טובים ורעים. הבחור מציג את האמת של עצמו בלי לקשט את עצמו יותר מדי ובלי לוותר לעצמו יותר מדי והקורא יכול לשפוט בעצמו מה דעתו.
דיאמונד שואל מדוע ציבילזציות נופלות, דועכות, מתרסקות, נעלמות, הופכות לאבק, מתפוגגות ומדוע אחרות לא. ובעצם הוא מכוון לשאלה אחרת – מה עלינו לעשות היום, כלקח מהעבר, על מנת שהעולם שלנו
בספר מובאים פרקים מרתקים הדנים באבולוציה של שלושת הקופים החל בניאודרנטליים ועד ההומו ארקטוס והומו ספייאנס
איך קרה שהאירופאים כבשו ויישבו את אמריקה ואת אוסטרליה, ולא האימפריה האצטקית שלחה את מתיישביה להשתלט על היבשת האירופית המפגרת או מלכי הזולו השתלטו על סין?
שלום לכולם,בדרך-כלל אני כותבת בפורום "ספרות לילדים ונוער" של "תפוז", אבל הפעם החלטתי לכתוב בפורום הראשי של הספרים, כי אני חושבת שהספר מתאים גם למבוגרים ולא רק לילדים...
לא יצירת מופת מושלמת אבל בהחלט ספר מאוד ראוי לקריאה במיוחד בהתחשב בכך שהיה ספרה הראשון.
דילן מצליח לתאר בצורה מעניינת ומעוררת אמפתיה את מצבו העגום. הוא מצליח לחשוף פן חדש בדילן שכולם חשבו שהם מכירים. אבל התאכזבתי ובחלק האחרון גם התעצבתי שגיבור הנעורים שלי הפך לסמרטוט.
דברה דין, שזהו ספרה הראשון, מתארת בעדינות וברמיזה את הסבל הנורא שעבר על אזרחי לנינגרד בזמן המלחמה
הספר אמיתי, אמיתי, אמיתי. יש בו התבוננות עצמית ומודעות חדה ואמיצה. הכח של הספר הוא בכנות שלו, המוחלטת. היו רגעים שסגרתי את הספר בדמעות, היו גם שעות שלא יכולתי לעזוב את הספר
בכל גילגולי העלילה של הרומאן רוקסאנה מתגלה כאישה נחושה, כנה לחלוטין, השורדת בעולם שבו הברירה היחידה לאישה לא נשואה היא הזנות. ורוקסאנה הופכת את הזנות לאומנות.
מה זו אינטיליגנציה מלאכותית, מה זו אנושיות? למי יש את הזכות להחליט? מתי מכונה נהיית מספיק "חכמה" בשביל שהיא תוגדר כאינטיליגנטית, והאם זו שאלה רלבנטית בכלל?
זוכרים את השיר ההוא מהילדות, "דוגית"? גם כשעוד הייתי קטנה מכדי לשים את האצבע על ההגדרה המדויקת, חשתי כי לשיר איכות מטרידה ביותר. היום אני יודעת לקרוא לזה בשם: אימה. המלחים ישנים והדוגית לא תגיע לחוף....
דיק סורק אל תוך נפשו של האדם, מקווה לראות בבהירות ולא באפלה, ומוצא ש"כל אדם נתון רואה רק חלק זעיר מסך האמת הכללית"
אללי! מזמן לא נהניתי ככה מספר! אז נכון ש"שלוש הסטיגמטות של פאלמר אלדריץ´" לא יזכה את מחברו, פיליפ ק. דיק, בפרס טימותי לירי לספר הטוב ביותר לשנת 1964, אבל ממתי יש קשר בין פרסים ובין איכות של ספר? כי...
תחשבו על טירוף: תחשבו שלפעמים אבדן השפיות הינו תגובה הולמת למציאות. המטורף חווה משהו, אבל לא יודע מה זה או מאיפה זה הגיע. אנשים שסובלים מהתמוטטות עצבים עושים בד"כ הרבה מחקרים, כדי לגלות הסברים...
את הספר כתב עיתונאי\תחקירן שיצא בעקבות סדרת טלוויזיה עולמית על ילדי פלא, לחקור משפחה ששמע על ילדם המוכשר להפליא.
אצלי כבר יומיים המצב הוא שנשארו לי עוד 13 עמודים לסיים את הספר.ולא, זה לא שאני לא ממשיכה כי אני לא רוצה שהספר ייגמר. פשוט לא מעניין אותי להמשיך...עד שהגעתי לנקודה הזאת, אחרי 731 עמודים, נשארתי עם...
בעזרת סיפורו של אוליבר טוויסט הבדיוני, דיקנס מביא סיפור מרתק על אי- צדק חברתי ואכזריות כלפי ילדים. העלילה הפתלתלה עדיין אקטואלית לעולמנו, גם שנים רבות לאחר שהרומן נכתב
הסיפור הפרטי, הנשזר בסיפור הגועש של אירופה בפרט והעולם בכלל, המהפכה הצרפתית, מביא את דיקנס לרקוח סיפור בו הוא מביע את דעתו בכשרון לא מבוטל על האנשים הנמצאים בזמנים גורליים ועושים מעשים גורליים
היה פה שרשור על ספרי מלחמת העולם השניה כמדומני וציינתי ספר של מרגרט דיראס ולא זכרתי את שמו מהעבודה אז לספר קוראים The War A Memoir זה יתרגם לעברית כזכרונות ממלחמה מרגרט דיראס מתחילה את הספר כך I...
עם ספר כה זעיר נאבקתי כמעט שלושה שבועות בהם גם קראתי ספרים אחרים ולבסוף יכולתי לו ואני שמח בכך. צורת הכתיבה מזכירה תסריט וקשה לקורא למקם את עצמו בסיפור, מה גם שהסיפור לא פשוט להבנה
הסיפור כתוב במעין זרם תודעה, עם קפיצות קדימה ואחורה בזמן. אבל לא להיבהל, לא מדובר כאן על זרם תודעה תובעני בסגנון של וירג'יניה וולף או ג'יימס ג'ויס, כי הספר מאוד קריא.
התשוקה לשקר, או ליופי שמועלה קרבן לשקר, או ממוסגר בשקר, או הוא הוא השקר, משחק צללים. פאקינג ספרות. אבל איזה יופי.
ספר מדהים, יוצא דופן , מזעזע, מרגש ביותר, נוגע ואנושי. ספר שקשה לשכוח. ספר שגרם לי לדמוע, לא אחת. ספר על אומץ ונחישות אדירה, תעוזה וכושר הישרדות.
דירנמאט לא משאיר בספר רגע אחד של שקט והעלילה מתפתחת בצורה לא צפוייה ומיוחדת שמשאירה את הקורא מרותק עד לסיומה.
הסיפור הזה די הזוי ועוכר שלוה. כתוב היטב, בשפה מליצית, אך מתאימה לאוירה. הסוף הפתיע אותי לגמרי.
את הספר הזה ראיתי לראשונה באוניברסיטת קולומביה הבריטית. הוא נראה כל כך מקסים שהייתי חייבת לקנות אותו, אבל לא רציתי להיסחב איתו כל היום בטיול. כשחזרתי לחנות בסוף היום החנות כבר היתה סגורה. אז...
דלילו יצר כאן ספר דחוס, אבל מאוד קריא, ומעניין. הדמויות מעניינות ומורכבות, אין בספר הרבה תשובות אבל יש בו המון שאלות, דבר שאופייני מאוד לספריו של דון דלילו.
סיימתי עכשיו לקרוא את הספר. הוא מסופר בגוף ראשון מפי ג'ק גלדני - פרופסור למדעי היטלר בקולג'. (העלילה מתרחשת בעיירה קטנה בצפון ארה"ב). הוא מספר על חייו, התא המשפחתי שלו כולל גם את אשתו (כמדומני...
לפי דן אין הספר דן במאורעות הקורים אלא בפרשנויות שלהם מפי אנשים הדנים על הספרים בלשון הספרים. אבל כדי לקבל פרשנות זו, יש להתעלם מחלק ניכר מאד של הספר.
הספר נקרא באיטיות ובנחמדות, האותיות גדולות ומנוקדות והציורים מקסימים. כעוסק באחת הסוגיות הקשות והמרגיזות ביותר- ההירדמות בלילה, הוא עושה עבודה לא רעה בכלל.
אני חושב שהכריכה של הספר הזה משקפת את כולו בצורה מדוייקת. יש עליו ציור של מונק. אבל זה לא "הצעקה". מין ציור שגורם לתחושה לא נוחה. אתה מסתכל על העטיפה ויודע שזה ציור טוב. אתה רואה שיש בו...
"אינפרנו" הוא החלק הראשון מבין שלושת החלקים של "הקומדיה האלוהית", אשר בה מתאר דנטה את מסעו בשלושת העולמות שאחרי החיים - הגהנום (היכן שנענשים החוטאים), פורגטורי (היכן שעוברות נשמות הטהרות לפני כניסתן...
ספר אכזרי, ללא רחמים אבל כתוב בשנינה, מעורר צחוק ואימה ביחד. נסו לתאר לעצמכם את וודי אלן מתוודה על תאוותו לרצח
נראה שהספר לא יודע מה הוא רוצה להיות: רומן חניכה (וככזה הוא מצויין - ברור מאוד למה הילד שגדל לאיש, עוסק דווקא במקצוע שבחר לו), ספר מתח או "איפה היינו ומה עשינו" עם עלילה.
בסך הכל ספר כיפי ומעלה חיוך אם לא מצפים ליותר מדי
ספר שטחי שכמותו כבר הרבה זמן לא יצא לי לקרוא. כמה ניסיונות ליצור הומור דוחק, רובו נכשל עוד לפני שפרץ, בלי לפתח מערכות יחסים, בלי ליצור עלילה, בלי דמויות מעניינות.
זה ספר מטלטל כי הסופר מצליח לכתוב מנקודת מבטו של הילד, את מחשבותיו, את ההבנה וחוסר ההבנה של המציאות. זה ספר מטלטל כי הדמויות שבו חיות ונושמות ומשכנעות
זהו אוסף בן שלושה כרכים ובו 3170 בדיחות וחידודי לשון, שנאספו מפי היהודים באותה תקופה. יצא לאור ב1933 , אך ישנה מהדורה חדשה ומהודרת. ההומור הוא מאד "ישיבתי" ומי שאינו מכיר את עולם הלשון...
ביוגרפיה פוליטית מרתקת, ניתוח יוצא מן הכלל של אישיותו של ברק, חשיפת מסמכים ושיחות בין ברק, שרשרת יועציו, הצמרת והפוליטית באותם ימים ובעיקר נותן לנו סוג של "מבט מאחורי הקלעים"
שוו לעצמכם עולם בו גיליתם במקרה אוצר בלום של מכתבים המתעד את הדרך שהובילה את סבתכם למשרפות אושוויץ כתשעה חודשים לפני תום המלחמה. מה אתם הייתם עושים?
מאוד אהבתי את הספר, אך הדבר היחיד שפגם בהנאתי היה התרגום העתיק של א. כרמלי משנת 1954. בפעם הראשונה בחיי, ישבתי עם מילון עברי-עברי בזמן הקריאה.
לדעתי כל אחד יצליח להנות מהספר הזה אשר מכריח את הקורא להתבונן בצדדים אפלים יותר של אופי האדם שצצים בזמן משבר ולחשוב מה הם היו עושים אם היו עומדים מול התגשמות חלומם או הרסו המוחלט
מדי פעם השתעממתי, מדי פעם פרצתי בצחוק, אבל ברוב הספר חייכתי קשות. הדמויות פשוט חמודות. ספר משעשע וקליל, מבלי לפגוע באיכות הכתיבה. פשוט חמוד.
בסך הכל, הספר קריא ומרתק, והתרגום עשוי היטב ומתאים למשלבים השונים של השפה, אך קשה להזדהות עם כל כך הרבה נקודות מבט ולעקוב אחר עלילה שמתפצלת לכל כך הרבה עלילות משנה.
הספר מאד מינורי ואירוני, מאד עצוב ומתאר יפה חברה מהפכנית מצד אחד, מסורתית להחריד מצד שני ומכל הצדדים, חברה שבה לפרט אין חשיבות ואין מוצא
לעניות דעתי לא שווה לעבור 450 עמודים של שיעמומון חסר משמעות כדי להגיע למספר בדיחות ברמה של קומדיית-המצבים הנמוכה ביותר
Mark Haddon / The Curious Incident of the Dog in the Night-time הוצאת מחברות לספרות, 248 עמודים. מאנגלית: אהוד תגרי הביקורת של אשה כחמה: אינני יודעת איך כותבים המלצה או ביקורת על ספר אז אכתוב...
הפלוס העיקרי בספר הוא כישרון הכתיבה האדיר של הסופרת. הכתיבה זורמת, מתנגנת ממש, תענוג לקרוא. העלילה מעניינת, ללא ספק, אבל דלה מדי לטעמי. ספר חביב לקריאה מהזוית הסיפורית
השפה טובה, העלילה הדוקה, והדמויות מעניינות ובעלות עומק. יש שם כמה פרטים שלא כל כך מסתדרים עם הידע שלי בפיזיקה, אבל ניחא. בכל זאת מד"ב. בסך הכל נהניתי מאוד לקרוא את הספר הזה.
בעיני זהו ספר חשוב, פחות בגלל הערך הספרותי שלו, אלא יותר בזכות הערך האנושי שבו והבמה שהאופטמן נתן לחיים.
הייתי שמחה לקבל ספר על שאלת שאלות של אמונה ממש, אבל גם ספר על מחול השדים המתחולל סביב מי שנחשד/נחשב כמחולל ניסים, וגלי האהבה/שנאה המופנים כלפיו היה מספק אותי, אם לא היה כה שיטחי.
התכתבות שנמשכת למעלה מעשרים שנה בין האנף לבין פרנק דואל. המכתבים, שכתובים בחן ובהומור, מעבירים את התחושה של הזמן החולף ומלבד ערכם הרגשי גם נותנים לקורא טיפת רקע היסטורי
אינני מטילה ספק ביכולותיה המקצועיות של המחברת, אך לצערי, יש פער בין היכולת שלה לחוש את העומד מולה ולהסביר את הדברים עבורו, ובין היכולת שלה לכתוב ספר לציבור הרחב.
העלילה קצת נשכחה מאחור והעיקר היה הרעיונות האלו של האקסלי, שאני מניחה שנחשבו מהפכנים כשהספר יצא לראשונה ב-1962, היום זה סתם נראה נאיבי
לא מדובר בסיפור גדול מהחיים, לא מדובר בסיפור מופרך. מדובר בסיפור אהבה, כזה שעדיין רלוונטי, גם כ"כ הרבה שנים אחר-כך.
ספר נחמד. ותו לא. הכתיבה אומנם מושכת, השפה מרהיבה,העלילה כל כך ארכאית ומיושנת.
ג´וד פולי, יתום בן אחת עשרה נפרד מהמורה שלו, שנוסע לכרייסטמינסטר בתקווה להרחיב את השכלתו. מאותו רגע, הילד נחוש בדעתו להגיע גם הוא יום אחד לעיר האוניברסיטאות והמכללות ולרכוש השכלה. הוא מתחיל ללמוד...
המספרת עוברת בין עבר להווה, מקשרת בין אירועים ודמויות תוך כדי גילוי עצמי שלה ושל אמה המתה. הגילוי נעשה תוך קריאה ביומן/ספר המתכונים שירשה מאמה.
אין לה כתיבה משוכללת או מתריסה. אין לה סגנונות מיוחדים או עוצרי נשימה. היא לא זקוקה לכאלו. יש לה זרימה טבעית ומסקרנת. יש לה דקדוק בפרטים הקטנים שבונים את הסיפור. יש לה הרבה מכל טוב
ג'יין האריס רקחה ויקטוריאנה, גותיקה, מתח והומור לכדי סיפור מרתק שבלעתי ביומיים.
ספרו של מרווין האריס - בני מיננו, הוא אחד מהטובים שבספרי המדע הפופולארי שקראתי. הספר מתחיל בתיאור התפתחות האדם דרך התיאור של קופי האדם (שימפנזים וכד´). בהמשך, ודי מהר הוא עובר לתיאור האדם: התפתחותו...
ספר חובה לכל מי שמעוניין להבין לעומק חלופות לתפיסות העולם המוכרות לנו ולקבל הבנה מעמיקה יותר מאחורי תפיסות דתיות המשפיעות על חיינו כמעט בכל מובן.
"אימפריום" הוא ספר עם המון פוטנציאל, אך למרבה הצער אפילו הערך בויקיפדיה יותר מעניין מהספר. כתיבתו של האריס מייבשת את הכל.
רוברט האריס מצליח לתאר את הווי החיים ברומא העתיקה, את אורח החיים הראוותני של מחזיקי השלטון ברומא, את יחסי הכוחות, התככים והקנוניות של שתי הסיעות הגדולות, את המון העם הפשוט והנדכא
מבחינת מתח "סופר צללים" הוא מתון ביותר, ואולי בתחום הקונספירציה והביקורת על הממשל הבריטי ערכו רב יותר. עם זאת, הוא כתוב, כאמור, בצורה רהוטה ושוטפת מאוד, והחלקים העוסקים בכתיבת הצללים היו מענ
מה היה קורה אילו גרמניה הנאצית היתה מנצחת במלחמת העולם השנייה?
מי שמחפש הגות, רעיונות מקוריים, עלילה מורכבת דמויות עם עומק- לא ימצא אותם כאן
אולי זה לא מפתיע, ששתי ממלחמות העולם, הוציאו שני ספרים כל כך דומים. שני המחברים נלחמו כל אחד את מלחמתו, ולאחריה פנו לכתיבת הספר. האשק מעולם לא סיים להלר זה לקח בערך 7 שנים.
ביקורת של מלקט ארת: כמעט כל מי שהיה בצבא מכיר את שוויק, ואם לא את שוויק אז את הטיפוסים שמלווים אותו בכל מסעותיו. יוזף שוויק, חייל בצבא הקיר"ה, סוחר כלבים במקצועו האזרחי, אדיוט כמעט מושלם (אף אחד לא...
ספר עם תכנים לא קלים, במיוחד להורים. הוא הכניס אותי להרבה סרטים ומחשבות. הדיה נוגעת בהרבה דברים שהם טאבו. מומלץ להורים שלא מפחדים להתעמת עם הרגשות שלהם
הסיפורים עוסקים ביחסים שבינו לבינה, יחסים מסובכים, לא בריאים, מלאים במרירות, תלות ואפילו בדידות. או שאוהבים את יעל הדיה או שלא. אני אוהבת.
יעל הדיה יודעת לספר סיפורים. היא מצליחה לרקוח עלילות הגיוניות לחלוטין, גם כשהיא נופלת למלכודת הסנסציה והתפניות הלא מאוד הגיוניות - היא עדיין עושה את זה בחן.
ביקורת של be_2:טוב, נתחיל בוידוי, כשלקחתי אותו מהסיפריה לא זכרתי אם קראתי עליו ביקורות או לא אבל כיוון שיש לי חוסר סימפטיה מסוים לסופרות ישראליות (עיינו ערך 4 גברים ואשה- שולמית לפיד ) הייתי די...
בנג´י פיש של עמוס ע´ הדני זכה בפרס לספר ביכורים השנה. אתם יודעים שבדרך כלל אני לא קוראת ספרות מקור, מה שנקרא, אבל את הספר הזה קיבלתי במתנה ובדיוק היתי חולה ובקיצור היה לי זמן לקרוא ושום ספר אחר...
כתיבה שלא מרפה, שמציגה את הברור מאליו- אך הכ"כ לא פשוט למראה, ובשפה בה שזורה אותנטיות משולחת-רסן, רגישות יצאת דופן ועין-בחנת, ומצחיקה
ביקורת של מירטל:סדרת פנטזיה שנכתבה לפני כמה שנים ע"י רובין הוב ( לא הוד, ומסתבר שזאת סופרת, לא סופר), הסדרה מונה שלושה ספרים - שולית הרוצח, רוצח מלכותי ושליחותו של רוצח, שלושתם תורגמו לעברית...
מי שצולח את החלק הראשון, עשוי להנות מחווית קריאה מעט שונה מזו שמעניקים ספרי המתח שמציפים את השוק, ומי שאוהב את האמריקאיות בספרים שלו, יהנה מסיומו.
הספר מוגדר כספר הדן ביחס האנושות לחיות. אבל לפני שהוא דן ביחס החברה האנושית לחיות, הוא מתחיל מתיאור הריקנות בחברה האנושית העמידה, זו שכסף אינו חסר לה
כמו שכתבתי לכאן לפני כמה ימים, כשהתחלתי לקרוא את הספר, נגלה לפני עולם חדש, עולמם של הגרילנדים. סמילה נולדה במקום המיושב הצפוני ביותר, לא סתם בגרינלנד, אלא בצפון גרינלנד. המקום נקרא קנק, ועכשיו...
פטר קתרינה ואוגוסט הם תלמידים בבית הספר הפרטי של ביהל. מה שעבור כל אחד אחר הוא תקופה של ילדות והתבגרות מהווה עבורם חלק מתוכנית גדולה, סודית. העונשים, האיסורים, הדרישה להצטיין, להם נדמה כאילו תחת...
העלילה מרתקת, וגם היה מאד מעניין לחוות את התקופה הסוערת בצרפת של ראשית המאה ה-19 בראי הספר.
ספר מדע בדיוני חביב, זורם, משעשע לעתים, המציג מספר רעיונות מד"בים נחמדים ומעביר בכיף כמה שעות של קריאה
זהו ספר שירים יחודי ואיכותי שגם מי שלא חובב שירה מובהק יתענג עליו. שפת הספר גבוהה ויפיפיה ומהווה שינוי מרענן מהסלנג הנפוץ בספרים לא מעטים.
מצאתי את שירתה של המשוררת עדינה ומרעננת כמשב רוח ביום קיץ חם. השירים בספר מענגים ונכנסים ישירות ללב קוראם.
הספר הזה הזוי, פנטסטי ומטורף לחלוטין. סטיבן הול מספר לנו על עולמות שבנויים מספרים, נייר, מילים ורעיונות. אם התחברתם, מובטחת לכם הנאה. בעיני הספר ממש מיוחד.
אנחנו מקדשים את התשובה הנכונה עד שאנחנו לא רואים שהילדים לא מבינים אלא משננים. אנחנו כל כך אוהבים את התשובה הנכונה עד שהם מאוד פוחדים לטעות
את הספר הזה, שמוגדר כ"ספר נוער", קראתי באמת אי שם בתיכון, אבל אתמול נתקלתי בו ונורא רציתי להיזכר.זכרתי משהו מעורפל על ילד שבורח ולא יודע מי הוא ותמיד מאוד מעניין להשוות זיכרון קריאה ישן...
לטעמי הספר מעט יותר מדי מבולבל, יחד עם זה הוא מרגש ומרתק, כואב מהחיים, עם אנשים אמיתיים. כאלה שמפשלים, שמנצלים, שלא אומרים את האמת.
זהירות, ספוילרים ,Awake ye muses nine,sing me a strain divine! Unwind the solemn twine,and tie my Valentine כך פותחת אמילי דיקינסון את שירה הראשון אי פעם.בקריאה למוזות ,בנותיו של זאוס. אמילי תכתוב...
בחיים הספרותיים כמו בחיים, ילד אחד מת, אשה אחת נוטשת, העולם מתרחש סביב והים איננו מלא.
הוצאת ספריה חדשה, 175 עמ' יתכנו ספויילרים בהמשך, אבל לא כאלה שלא ניתן לחיות איתם (ובכל מקרה העטיפה האחורית של מנחם פרי היא הספויילר הכי הרסני לספר הזה). לספר הגעתי לאחר שביקשתי לרכוש ספר אחר של...
ספר נפלא שמומלץ לפי דעתי לכל מי שחווה אי פעם משבר זהות או לפחות העביר שנה בארץ שבה איש אינו מבין אותו ואת רקעו.
למרות שהסופרת אינה ישראלית - היא תיארה באופן מדוייק את ההסטוריה המתועדת, מבלי לשנות את העובדות שידועות כיום, ופשוט "תפרה" סיפור חיים שישתלב בתוך הסיפור ההיסטורי
קראתי את הספר לאט, כל פעם מעט פרקים. אני נהניתי ממנו, אבל אינני יודעת כמה אנשים יתחברו לספר הזה. יש קטעים הזויים ביותר. לפעמים הם מצחיקים, לפעמים סתם מוזרים, לפעמים הם חידתיים.
אבל שלא תטעו, הספר הזה הוא לא משחק. הוא אמנם קריא מאוד וקצר מאוד, אבל עשה לי קווצ בבטן כמו ששום ספר לא עשה מעולם.
The man who loved only numbers, Paul Hoffman. אנגלית, 284 עמודים.
אי אפשר להגיד שזו ספרות גדולה מידי, אבל הספר ממש מצחיק (לפחות אותי), ומה שיותר חשוב - גורם לך לרצות לארוז את התיק ולנסוע לטייל באירלנד!
לננסי הוראן היו את כל החומרים האפשריים לספר מצליח. הסיפור בהחלט כתוב היטב, אם כי שטחי ויבש מדי לטעמי. מי שמתעניין בדמותו של פרנק לויד רייט עלול להתאכזב.
יופי של ספר מתח, נעים, חכם וכייפי. מאד נהנתי ממנו. הספר מעט שונה מספרי המתח הרגילים. הוא יותר חכם משהו, נותן לך לחשוב, לחשוד, לפענח. הדמויות לא פלסטיות.
הוצאת אריה ניר, כ-400 עמודיםאפתח בכך שהספר נפלא. הספר יצא לפני שנה-שנתיים, ולא ממש זכור לי שדובר בפורום, אז חשבתי שכדאי מאוד לדבר עליו, לפני שחלילה יישכח. הספר הוא תאור מסע בעקבות קפטן קוק. יש...
באופן אישי חשבתי שהספר מקסים, קריא ומרתק. יש בו שילוב נהדר של פנטזיה עם אנושיות. הלכתי שבי אחרי הדמויות כולן, רציתי לדעת לאן הן יגיעו ולמה. אג'נדה דתית ברורה לא מפריעה ל"יער דנקטון" מלהי
מאבקי הכוחות בין בני הזוג, מוכרעים כמו בקרב טקטי, פעם לצד זה ופעם לאחר והורלימן מלהטט בין בני הזוג ופורט את מערכת היחסים החולנית בתוך המשפחה. דרמה פסיכולוגית חזקה
השאלה המרכזית בספר היא עד כמה אותה מערכה, השלמה, המפוארת, והמהוללת ביותר של נפוליאון בעצם היתה יותר מדי שלמה.
הורן מנסה בספרה לתקוף בעיקר את נושא המשמעות - איזה משמעות יש לנו, לדברים שאנו עושים, לחיינו. אישית, אינני בטוחה שהצלחתי לרדת לסוף דעתה.
היו חסרים לי בספר תאורים אמיתיים של בני אדם ולא סתם אנקדוטות, סיפורים נקודתיים ומרעננים יותר על החיים בניו זילנד, שלא לדבר על מחקר מעמיק על אופי המקום.
זהו אפוס נשי, על נשים רגילות שלאו דווקא היו חלוצות אלא פשוט שרדו, חיו את חייהן, אהבו, התאכזבו, והמשיכו הלאה. וככזה - האפוס הנשי הזה שווה קריאה.
ביקורת של be_2:הוצאת עם עובד315 עמודיםבביקורי השבועי בסיפריה ביום שישי בבוקר מצאתי את הספר על עגלת הספרים המוחזרים, הספר היה נראה כמו ספר חדש והריח כמו ספר חדש ולכן באופן אוטומטי קיבל כמה נקודות זכות...
אני מודה שבהתחלה הייתי מאוד סקפטית לגביי החיבור שלי לספר מעין זה.חששתי שאגיע למצב שרק כוח הרצון הגדול שלי ויכולת השכנוע העצמי יהיו שיובילו אותי <במקרה הטוב> לסיומו של הספר.טעיתי.קראתי את הספר...
הספר מפליא לתאר את החוויה הקשה והטראומתית שבאובדן אדם קרוב הבוחר לשלוח ידו בנפשו. מאריה מפליאה ביכולתה לתאר את הכאב עד הנימים הדקים ביותר שלו
אוטוביוגראפיה רגישה ואינטיליגנטית שלא מתייחסת אל קהל הקוראים בניכור או זלזול
האם זה נכון להקריב את החיים שלך עצמך, כדי שלזרים יהיה יותר טוב? האם זהו מחיר ששווה לשלם? האם זהו מחיר שאנחנו מוכנים לשלם?
הורנבי כותב הפעם על מוזיקה ועל המרחב הרגשי אותו היא תופסת. הוא בוחן אמיתות ומעביר לנו את התפיסות והראייה הלא שגרתית שלו.
מאוד נהנתי מהספר הזה. אני חושבת שזה קצת מוזר, כי מצאתי בו הרבה פגמים עלילתיים, ובכל זאת, הספר הזה פשוט מהנה לקריאה. ספר קליל שעוסק בנושא כבד.
זה לא ספר רע, אך גם לא בזבוז זמן מוחלט. חובבי הורנבי יהנו מהכתיבה. כל השאר אולי יעדיפו לוותר.
אתמול בלילה נטשתי את קץ הזמן של אפדייק שעשה לי חום והרמתי לי ליד את איך להיות טובים של הורנבי. היתה לי קצת הסתייגות למרות שנהנתי מאד מן הסרטים שעשו על פי ספריו, נאמנות גבוהה, רווק עם ילד וגם אהבה...
הספר מוגדר כספר נוער, אבל הוא בנוי כספר מתח והרפתקאות אינטיליגנטי לכל דבר.
מותח, מצחיק, סקסי, מכיל דמויות משונות ומצחיקות
ספר חורג מספר מתח רגיל. הוא בהחלט הרבה מעבר. קשת של רגשות יש בספר – חברות ואהבה יוצאת דופן, נאמנות, הקרבה וכו' ולמרות שהוא מסופר בצורה מאופקת הוא מצליח לרגש.
הסופרת חייתה במאה ה- 20. העלילה מתרחשת בתחילת המאה ה-19. היא משבצת ביטויים המתאימים לרוח התקופה. בדומה לג'יין אוסטין, הרומן בנוי על דיאלוגים, ניתוח הרגשות של הדמויות ברומן. כמעט שאין תיאורי נוף. ה
זהו ספר קריא מאוד ומעניין, אם כי חלק מהסיפורים מוכרים. הוא אינו סוקר מותגים אינטרנטיים רבים, ששינו את עולם המסחר, כמו אי-ביי, ואת המהפכה של אפל עם אייפון ואייפד
אין בספר הזה שום דבר יוצא דופן, אין סיפורים גדולים מהחיים. יש סיפור אחד, על משפחה אחת, שמתמודדת עם בעיות שקיימות אצל כל המשפחות. ולכן קצת קשה לעכל את הטרגדיות שהוא מתעד
בשפה פשוטה ונעימה לקורא, בהומור שנון בגסויות וחוצפה ישראלית, אילן הייטנר מתאר גם את האהבה, השמחה, העצב והבדידות, הרבה משפטי נונסנס, אך גם של הגות.
הספר כמו קודמיו של הייטנר מאוד קריא, זורם, מתובל בשפת "רחוב", קללות וכל מיני דברים קטנים שכולנו לפעמים חושבים אבל אף אחד לא אומר בקול, מצד שני הוא הלך חזק על הקטע הרוחני שהפך לטרנ
משהו מאוד מיוחד בספר הזה, בנושא הזה אבל בכל זאת משהו הפריע לי, אולי היה זה סגנון הכתיבה הלוקה בחסר. הקריאה הייתה מאוד אנמית, בניגוד גמור לנושא הקשה שעליו בחרה הסופרת לכתוב.
by Scott HeimMysterious Skin הוצאת Harper Perennial.292 עמ'. כריכה רכה.הספר יצא לראשונה ב1995, ועכשיו, בעקבות סרט שנעשה על פיו, הודפס שוב ב2005..לא ניתן להשיג את הספר בארץ, וכמו שזה נראה גם הסרט לא...
היים בועט בהרבה פרות הקדושות קדושות בספר הזה: בדת הממוסדת בכלל והנצרות הלותרנית בפרט, במשטר שצמח לאחר המהפיכה הקומוניסטית, וגם באלהים עצמו
קחו מהספר את מה שמתאים לכם, את התוכנית המלאה או חלקים ממנה. הספר בידיכם, בריאותכם בידיכם, חייכם ואיכותם, בידיכם. ספר הדרכה מומלץ, שלדעתי טוב שיהיה בכל בית.
מד"ב קלאסי יפה, סיפור פשוט על אהבה בגידה ונקמה, רק שמלווה אותו חתול (כך שהנקמה כמובן מוצלחת הרבה יותר)
מסדה, 187 עמ'"לנחיתה אחרונה אתפלל,לאל שיעמוד לי בפרץוייתן לי לראו, רק עוד פעם אחתאת הגבעות הירוקות של הארץ.רוברט היינלין כתב הרבה ספרי מד"ב ונחשב לרב אמון של סוג הסיפורת הזו. הספר...
על חופי אי הפסחא ניצבים פסלי אבן ענקיים, שמוצאם במחצבת ענק בלוע הר הגעש הרדום שבלב האי. במשך שנים רבות היה הנושא לספקולציות רבות, חלקן הזויות עד כדי הטלת האחריות על חייזרים.
סיפור מסע מרתק ואמיתי לחלוטין
הכתיבה עצמה מרתקת לרגעים, אבל אקדמית מאד. בסופו של דבר, זה ספר למיטיבי לכת. מי שמתעניין בשואה ורוצה לקרוא את אחד מהספרים הכי חשובים שנכתבו בנושא - הוא חייב, פשוט חייב, לקרוא את ספרו של הילברג.
בתום קריאת הספר חשבתי לעצמי: תודה רבה לך פאבל הילה. בזכותך חוויתי חוויה נפלאה. גם זכיתי לקרוא את ספרך וגם התוודעתי לבוהומיל הראבאל
הספר מדהים, מכיוון שאפשר להאמין בקלות למתואר בו. הספר מדהים, מכיוון שאי אפשר להאמין למילה. הספר מדהים.
הספר אינו יצירה ספרותית מדהימה, אם כי הוא מעניין. למרות שהעלילה דמיונית - הוא משרה קסם רב על אנשים הקוראים אותו.
השפה היא "בגובה העיניים", הפרקים, כאמור, קצרצרים ואפשר לשבת שעה קלה ולסיים את הספר או לקרוא להנאתך כל יום פרק אחד כדי שייגמר לאט. מתנה מצוינת לתת לחברה בהריון ראשון.
בספרה מציגה קטרין הימלר את תולדותיה הבלתי-מצונזרות של משפחתה: לאומנים בכל רמ"ח איבריהם, אנטישמיים, הדוגלים בחינוכם של הבנים להיות "גברים גרמניים טובים" – וגם מצליחים בכך, לדעתם.
הספר מעניין ובחלקו גם מרגש. אך אותה הרגשת זיוף לא נותנת מנוח. לא ספרות אמיתית היא שבוקעת מבין השורות, אלא פורקן של נערה נסערת
לא רק שהעלילה לא סוחבת בתוכנה, ולא רק אותם קרעי אמינות ענקיים בבניית העלילה, הכתיבה גם היא לא מצטיינת באיכותה. מחוללי העלילה המרכזיים לא מצליחים לעשות את העבודה
ספר מרתק וסוחף. הגעתי לאמצע הספר ביום אחד. פשוט אי אפשר להניח אותו מהידיים.
אולי זה לא מפתיע, ששתי ממלחמות העולם, הוציאו שני ספרים כל כך דומים. שני המחברים נלחמו כל אחד את מלחמתו, ולאחריה פנו לכתיבת הספר. האשק מעולם לא סיים להלר זה לקח בערך 7 שנים.
יש קטעים בספר שגרמו לי לשים סימנייה באותו הדף ולרוץ לחברות להקריא להם עוד קטע מצחיק עד דמעות שזה עתה קראתי אני.
אז מה יש לנו כאן? סופר עבר מפורסם, שתהילתו על ספרו הראשון, שכתב כבר ספר על גיבור תנכי בצורה מודרנית. כן, מוכר משהו. אבל זו בדרך כלל שיטתו של הלר
איך אפשר להגדיר את הספר? סאטירה שחורה על האבסורד שבמלחמה. הומור שחור וציניות חריפה, הגזמה והקצנה של מצבים ודמויות מטורפים.
זמורה ביתן, 373 עמ את הלר פגשתי לפני כ- 10 שנים כשקראתי את ספרו "רק אלוהים יודע" והתאהבתי, בשנינות, חדות העין, היכולת לתאר מצבים ובכלל. כשמצאתי את "גולד שווה זהב" ב- 20 ₪ אפילו לא היססתי (וכי מה יש...
זה לא ספר רע, הוא כתוב בצורה רהוטה ועושה רושם שהתרגום טוב. ספר נחמד וקריא. לפעמים זה מספיק.
מצד אחד, הסיפור הוא ללא ספק מעניין, ארוג במלאכת מחשבת, כתוב היטב. לעיתים יש בו אף הבזקי ניצוצות של ספרות איכותית טובה, מעוררת מחשבה. מצד שני, יש בו משהו שהתפספס, שהשתטח
כספר קריאה הספר קריא מאד. התרגום בסדר. הספר כיפי וקולח ומהיר ומומלץ כספר לטיסה או נסיעות לחובבי הפנטזיה שבינינו.
הספר הזה הוא בעיקר דברי ימי הספרות - גירסאת הביזאר
כמו הרומנים, גם הסיפורים עוסקים בגבריות על שלל היבטיה, אובדן הגבריות, סיבולת, פחד ואומץ, ייאוש, השלמה, אובדן ומוות.
קריא מאוד ומעניין מאוד, ואולי צריך להוות הקדמה לכל ספריו. הוא מהווה את האמת המקצועית שלו.
מתנדב אמריקאי ממונטנה, איש אקדמיה, מתנדב לעזור למאבק והתגוננות הכוחות הרפובליקנים (שלחמו ביחד עם הקומוניסטים והאנארכיסטים) בזמן מלחמת האזרחים בספרד כנגד הכוחות הפאשיסטים והלאומניים
295 עמ´. הוצאת ארו (ARROW). הסיפור מנקודת ראותו של המספר, הוא של בחור צעיר ואמריקני שחי באיטליה והחליט להתגייס למלחמת העולם הראשונה. זה ספר שמספר על המלחמה, האחווה, הגבורה לצד כל המוות, הקשיים והמצב...
ביקורת של תלתלית:אתמול קראתי את "הזקן והים", רותקתי לעולמו של הזקן, למחשבותיו, חייכתי כשחשב בקול רם, כשדיבר אל הדגים והציפורים. והכריש. והשיחות הקצרות שלו עם הנער, שהכילו יותר ממה
אווירה של ציידים וניצודים, נשים מטורפות וגברים שעבדים לרצונות הנשים הם תוספת מאתגרת מוסרית ומעניינת סוציולוגית כשעולה וצף השיעמום של חיי העשירים, ומתפרצת הקינאה
המינגווי בחר את הכתובים הכי אתאיסטים, אם אפשר לקרוא להם ככה ואכן ההרגשה שעולה מהספר הזה הוא שאין אלוהים.
עיקר הספר נוסב על קשיי החיים בתקופת השפל הגדול. מומלץ רק לאוהדים שרופים של המינגוויי.
הגיבור הוא עיתונאי מאוד עני שסובל מרעב מרוב שאין לו כסף לכלום.
המתחים העדתיים מתוארים בספר באמפתיה, ברגישות ובעדינות רבה. יש הרבה מן האינדיבידואליות בגיבורים והם פועלים מתוך כוחות הנפש אשר להם. אהבתי מאוד את הספר.
זהו שיר הלל לצייר, למנייארות הקטנות שלו, לאורח חיו, מנהגיו, לחיי הרוח והתרבות שלו.
הוצאת "הספרייה החדשה", 142 עמודים.אלחנן הוא השכן של יואל ויעל.יואל הוא החבר הכי טוב שלו. יעל היא אשתו. אלחנן מאוהב ביעלי מהיום הראשון שבו הוא ראה אותה. במשך כמה שנים הוא עקב אחרי יעל...
למה שנתאהב דוקא באנשים אם אותן תכונות אופי שגרמו לנו כאב, או אי נוחות בילדותינו? איך אנחנו לא 'רואים' זאת בזמן ההתאהבות? אני ממליצה לקרוא, ולו בגלל הזווית הרעננה על האהבה
הספר מעורר הרבה מאוד מחשבה, ואני מניח שמרבית הקוראים שהרימו את הספר הזה לידיהם הזדהו בשלב מסוים עם הארי, אותו אדם שלא מבין כיצד יכולים אנשי העולם לחיות בתרבותם החלולה וחסרת המשמעות
היו ימים, טרם המצאת הניו-אייג', אפילו לפני שפאולו קואלו נולד, בהם בני נוער תוהים ומחפשי דרך נאלצו להתמודד עם חומר משובח קצת יותר. מזל שהרמן הסה היה בסביבה לספק את הסחורה.
סידהרטא מגולל את מסעו הרוחני של הגיבור העונה לשם זה במעמקי הודו.מסע שמתחיל בעזיבת המשפחה והכפר לטובת חיים של נוודות וחיפוש עצמי. בין אם זה בשביל להצטרף לקבוצת אנשים שמאמינים בלהטביע את האני המודע בעל...
מומלץ לכל האנשים שאוהבים לקרוא סיפורת וז'אנר ריאליסטי ולאנשים שאוהבים להתרגש מספרים
לסיכום הייתי מציעה שמי שרוצה להתוודע לכתביו של היינה יפנה ישירות אליהם, ומי שכבר קרא אך רוצה להעמיק את הידע על הקונטקסט בו נכתבו, או לקבל הצעה לפרשנות שלהם - יוכל לפנות לספר זה.
הספר מספר את סיפורה של משפחת הגורני והתמודדותה עם מות האב טוביה
הספריה החדשה, 174 עמ´ הביקורת של Noya111 כבר מעצם שמו של הספר, ניתן להסיק שהמדובר כאן הוא בסיפור אהבה. אלואז ואבלאר הם אחד מזוגות האוהבים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של ימי הביניים ...
זהו ספר עתידני דיסאוטופי שמתאר את העולם כפי שהוא היה נראה אם לימודיו של פרויד היו הופכים לערך עליון והאנשים השולטים בנו היו משתמשים בתורתו של פרויד בשביל ליצור חברה בעלת "תועלת".
הראבאל מתאר עצמו ללא כחל ושרק, על השיכרות המתמדת שלו, ועל פחדיו הקיומיים. מהחתונה, אותה הוא יוזם, הוא מפחד פחד מוות
לא ספר פשוט, לעיתים הוא קולח והעלילה זורמת ומהפנטת ואילו לעיתים אחרות יש תחושה שהוא מדשדש במקום, ועם זאת התקשיתי להניח לו. זהו לא ספר אדיר בעלילתו, זהו ספר אדיר באופן כתיבתו.
יש ספרי אהבה. יש ספרי הרפתקאות, יש ספרי היסטוריה. הספר הזה הוא ספר אחר, הוא ספר על היש והאין. מה יש לנו, ומה קורה לנו כשאנחנו מאבדים את הדבר הזה. ה-ספר של התקופה לדעתי.
שורה תחתונה: הוכחה חד משמעית לכך שדברים טובים משביחים עם הזמן.( יין, נשים וספרות טובה למשל...)
בשבוע שעבר קראתי בשקיקה את ספרו של פרופ´ דוד הראל (חתן פרס ישראל לשנת 2004 ודיקן הפקולטה למתמטיקה ולמדעי המחשב במכון וויצמן) שנקרא "המחשב אינו כל יכול". ראשית יש לציין שנדרשת לפחות...
גם בתוך כללי הסוגה של הפנטזיה הנוסחתית אפשר להפתיע לטובה. לשם כך צריך מקוריות ויכולת כתיבה. להראל יש הרבה מהראשון, ופחות מהשני.
הסיפורים כולם אנושיים, נושקים לרקע ההיסטורי אך לא מעבר לכך, ומכולם עולה מסקנה אחת: גם בשיא הקידמה והחופש והרווחה הכלכלית, עדיין האדם כבול אל רצונותיו וקנאותיו, רכושו ותשוקותיו, לטוב ולרע.
היכולות של הרט לכתיבה חשופה ורגישה כמו שקראנו ב"והשמש חיממה לנו את הגב" ניכרות גם כאן. זה ספר חשוב, ולו בשל העובדה שהוא מציג את מכתבי הסב כמו שהם.
"...יש ילדים שגדלים אצל ההורים שלהם? מה הם לא נורמלים?..." הרבה משפטים נגעו בי בספר הזה, אבל זה המשפט, שהשאיר עלי את חותמו.
ומן מכתבים במייל בין אב לבנו, החושף חוסר מחוייבות וקשרים שבריריים של משפחה בעידן המודרני.
אויגן הריגל, פרופ´ גרמני לפילוסופיה בילה כמה שנים ביפן ולמד את אמנות הקליעה בקשת, אחת מהדרכים לתרגל זן בודהיזם.
באופן אישי, אני חושב שהריוט חייב לי הרבה כסף. בגללו אני אהיה חייב להגיע יום אחד לויילס.
עיצוב דמויותיו של הרינגטון הוא שגורם לי להתאהב בספריו כל פעם מחדש. משהו אמיתי, תמים, מוחשי צומח בין דפיו- וממכר לחלוטין.
אני לא חושבת שיש בו ערך ספרותי נעלה, אני לא חושבת שהוא יהיה רב מכר, אני לא חושבת שהוא יישאר לעד וייזכר כקלאסיקה. אבל אני בהחלט בהחלט חושבת שמי שיקרא- ייהנה מאוד מאוד מאוד.
הגעתי למסקנה שאני נורא אוהבת את כתיבתו של הרינגטון. יש בה משהו שקוף וממכר. כל כך עדין ומצחיק, כל כך מושך את הלב.
ביקורת של Noya111:עם עובד, פרוזה אחרת, 200 עמ´, תרגמה מאנגלית: עתליה זילבראתחיל בכך שאציין, שלדעתי, בחירתם של קברניטי עם עובד להוציא את הספר דווקא בסדרה של "פרוזה אחרת" לחלוטין איננה מקרית....
קצת מצער שלפנטזיה כל כך לא שגרתית יש עומק של דף נייר, אבל בסך הכל הספרים סוחפים וקריאים מאוד, ואפשר גם ללמוד קצת על יפן הפיאודלית.
אני לא נוהג לעזוב ספרים באמצע, אבל כאן עשיתי את זה. הספר היה פשוט בלתי נסבל – משעמם, בלתי מובן, ארוך להחריד. החלטתי שאין לי שום רצון וגם שום סיכוי להמשיך לקרוא את הספר.
"בין המפל ובין פסגת ההר איבדתי את שמי, הפכתי לאדם חדש וקשרתי את גורלי בגורלו של האוטורי"
למדתי על קצה המזלג על תורת קבלת ההחלטות, לדוגמא ההבדל בין החלטה נכונה והחלטה טובה. מבחינתי השילוב של פרטים "טכניים" עם היבטים אישיים הוא שילוב מנצח. מעניין ומומלץ.
הספר סתמי לחלוטין. שום דבר חדש לא מתגלה לנו; כספר אנטי־מלחמתי הוא לא ממלא את מטרתו - המוגלות, הצלקות והדם רק ממלאים אותי ביותר קרירות כלפי דברים כאלה.
גדולתו של הספר היא בהחיאת הגטו על שלל פניו יום אחר יום, החל בשמועות על הקמתו הצפויה וכלה בחיסולו.
ידעתי אמנם שהיה ראש אמ"ן ונשיא מדינת ישראל, אך מה שלא ידעתי הוא היותו של חיים הרצוג מספר מעולה. "מלחמת יום הדין", הכתוב בלשון בהירה ומדויקת, מתאר את הרקע למלחמת יום הכיפורים, התהוותה,...
מגרמנית: מרים קראוס. הוצאת בבל, 2002. 228 עמודים. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1902. ( ספוילר חלקי - זהו סיכום של החלק הראשון והפחות חשוב, לדעתי, של הרומן...) ...
הספר עוסק בעניינים רבים ובשלוש מהפכות עיקריות: המהפכה הלשונית, החקלאית והמדעית. חיבור מבריק, כתיבה אלגנטית ודילוג חינני על מכשולים המעניקים עיניים זגוגיות לקוראים חומר מסוג המשלב היסטוריה ועיון
סיפור על קשר-דם הוצאת דביר 208 עמודים סיפרה הראשון של שרון הררי מסופר בגוף ראשון ומגולל את קורותיה וקורות בני משפחתה הקרובה במהלך כ-4 שנים. הסיפור אמיתי (למתעניינים, הופיעה כתבה ב-"7...
סה"כ זה ספר טוב. אבל לדעתי זה עדיין לא הרמה המשובחת של הספרות הלאטינו-אמריקאית המוכרת של סופרים אחרים.
סופר ערבי מוסלמי, מארץ אויב, מתאר את התרשמותו מביקוריו בארץ וההבדלים בין המציאות והתדמית באומץ, ביושר ובעיקר בהגינות ולא בראיה הערבית הכוללת האנטי ישראלית אוטומטית
הספר כתוב טוב, והקריאה בו זורמת. הוא מצליח לצמרר, הוא מצליח להעביר את הנקודה, אך לעיתים מרגישים שיש יותר מדי נקודות שהסופר ניסה להעביר, ובחלקן הוא קצת פספס.
הספר משלב בעלילה את תולדות הונגריה בכלל והיהודים בפרט על כל גלגוליהם המקצועיים וההיסטוריים. סיפורי פרעות, ופוגרומים, השואה, מלחמתם בשורות הצבא ועוד.
וינסנט מעולם לא התכוון להיות סופר, ובכל זאת, יצא לו ספר מרגש. אף סיפור בדיוני לא מתקרב לאיכות של סיפור חיים אמיתי, סיפור חיים טרגדי, סיפור חיים כואב.
תשעה סיפורים קצרים המתרחשים בעולמות רחוקים ושונים. לכל סיפור יש פואנטה שמדגימה את ההבנה העמוקה שנמצאת מעבר לקיום הנוכחי.
וארלי בורא עולם חדש – ישן. הוא מקלף לאט לאט את השכבות מעל האנושות ומנסה למצוא סיבה לחיות.
הספר מציג שאלות על חופש מדעי, שיבוט כן או לא, שאלות מוסריות על חינוך, נאמנות, חברות, רבייה ועוד. שאלות על דטרמניזם וחופש בחירה ועל חופש בחירה במסגרות ידועות מראש.
בסיפורים הקצרים משהו נוקב וספציפי, שבסיפוריו הארוכים קשה יותר למצוא. חלק מסיפוריו לוקח זמן לעכל, ובסיומם של אחד או שניים מהם לא מצאתי את היופי שבסיפור, ולוקח זמן לאחר הקריאה להבין את גדולתו. החוליה הח
ביקורת של אביגיל: ביום רביעי קודר אחד בבית היתומים, ג´רושה (ג´ודי) אבוט, יתומה בת 18, מקבלת בשורות טובות. אחד התורמים העשירים והמסתוריים של בית היתומים קרא חיבור שכתבה, והוא היה רוצה לשלוח אותה...
הספר מתאר למעשה מסע בעקבות דרכו של אלכסנדר מוקדון.
למרות בעיית האמינות, זהו ספר מבדר להפליא ובעיקר חינני ומושך. קראתי אותו במהירות, בין צחקוק אחד למשנהו, ונהניתי ממנו מאוד. בשורה התחתונה, מי צריך יותר מזה? מומלץ בחום.
ספר קליל מאד, הומור בריטי טוב, קצת רומנטיקה. מומלץ, אך לא לפתח ציפיות להתגלגל מצחוק.
באמת זה ספר על שום דבר, אבל זו הגאונות של וודהאוס - לכתוב על שום דבר בצורה כל כך מבדרת ומלאת דמיון, ובשפה עשירה שמערבבת התייפיפות לשונית אריסטוקרטית, סלנג מרוצי סוסים, ושייקספיר.
ידיעות אחרונות, 225 עמ'.הגעתי לספר הזה אחרי זמן רב שהוא ממתין על מדפי, ואני מצטערת שלא הגעתי אליו לפני.גילוי הסליל הכפול היווה את אבן הפינה לביולוגיה כפי שאנו מכירים אותה כיום. הוא סיפק מענה לא רק...
יש משהו מהפנט בכתיבה ומאד אמין, גם לציניקנים כמוני
Since reading "Howel's moving castle" i remained enchanted by her writing. This one i found in Chengdu, capital of Sichuan province. Rupert is a Magid, and as such he is responsible for the Koryfos...
אני ממליץ על הספר בחום בגלל התחושה הנפלאה של שיבה הביתה שהוא מעורר. של הליכה, שוב, לצד חברים ותיקים, למקומות חדשים שעדיין לא הכרת. וזה באמת באמת נהדר.
למרות הרגשנות שהסופר מצליח לעורר לא רע בכלל, התוכן והעלילה פגומים לדעתי. דרך הצגת וסיפור העלילה לא מתוחכמת בעליל, הטוויסטים בעלילה נראים מועשים, מאולצים ולא ברורים.
הסופר מעלה שם שאלות הנוגעות למי אנחנו, איך אנחנו מעצבים את אישיותנו, ולמהות הבחירה החופשית
תירגמה מאנגלית ורד דור, הוצאת ינשוף, 159 עמודיםהסופרת הבריטית ג'נט וינטרסון היא יוצרת שקשה לקטלג או לאבחן, ואולי בשל כך היא מעוררת תגובות חריפות - מעריצות או מתעבות - ממבקריה ומקוראיה. קולה יוצא...
וולבק שקוע בעוצמה באוננות האינטלקטואלית של הביקורת נגד הדקדנס. זו ביקורת מעגלית של התרבות כלפי עצמה, והיא אינה נוגעת כהוא זה למציאות, לא באמת. ולכן היא גם לא מעניינת ושחוקה.
לאורכו של כל הספר הנפלא הזה, טמונות תובנות חדות ומכאיבות על החיים. כתיבתו המדויקת והחדה של וולבק מלאת התובנות השאירה בי חותם גדול.
וולבק לא מסתיר דבר. הכל גלוי אצלו ואפילו את שבטו מהאמריקאים הבוטים הוא לא חוסך, הכל במסווה של סיפור תמים על קבלת ויזת מרצה בארה"ב, לאדם שיש לו הרבה מה לומר על הרבה דברים.
רובנו הרי היינו רוצים להאמין שהאדם ביסודו הוא טוב, אבל נראה שוולבק חולק עלינו, ומתעקש להציב מראה מול הקורא, מראה שמכוונת לחלקים האפלים ביותר של נפש האדם.
גיבור הספר הוא איש, שהיום-יום הביסו. הוא אדיש ומנוכר. לעבודתו כמו גם לחייו הפרטיים. מישל וולבק מציג בספרו "מערכת מיון שניה", של ליברליזם מיני, לצד מערכת המיון הכספית, של ליברליזם כלכלי.
כתיבתו של וולבק כשרונית ואינטליגנטית, מציגה זווית לא מחמיאה של צרפת ושל החיים המערביים, שרה שיר הלל למין ועוד מין בלי עכבות וברברת מיותרת.
הספר המרגש הזה פשוט מכריח אותך להתאהב בו ובכתיבה שלו. יכולתי לכתוב ולצטט עוד הרבה, אבל את השאר פשוט תקראו.
CANDIDE [ou L'OPTIMISME] / Voltaire ידיעות ספרים, 2006, מצרפתית: דורי מנור [כולל הערות], 164 עמודים הפעם אתחיל דווקא במחבר, וולטר. [שם העט של פרנסואה-מארי ארואה – 1694-1778]. למי שלא מכיר את וולטר,...
פשוט סתם ספר שיכול למלא את תפקידו כספר לעת מצוקת קריאה אבל ממש לא חובה , ישנם עוד הרבה ספרים, טובים, שמיועדים לאותה מטרה.
נראה לי שזה מסוג הספרים שכל אחד שמע עליהם, אבל אף אחד לא קרא אותו ממש. וחבל. כי זה לא ספר רע בכלל. הספר מספר על בחור שנקלע לאי בודד, מלווה בדוקטור מטורף, או אולי גאון, או שניהם, עוזרו, ושלל יצורים...
דווח לי בפורום אחר שהספר הזה, שעל תרגומו עמלתי תוך קללות נמרצות די הרבה זמן (למעשה, כבר תרגמתי גם את הכרך השני מתוך ארבעה, וזאת עבודה מחריקת שיניים ומתלישת שערות), כבר הגיע לחנויות, ואני רצה לחלוק...
הספר הוא מסוג הספרים שאתה גומר אותו וחושב : "זה הכל ?" "על זה דיברו כל כך הרבה ?" ואז באמצע הלילה פתאום זה בא לך בבום לראש ש WOW !!!!!!!! פטיש במוח : איזה ספר מדהים !!!!!!
השפה בה וירג'יניה וולף השתמשה בספר, היא שפה יפהיפיה , שפה לירית, פיוטית, חובבי שירה יאהבו את הספר מאוד, מצד שני הספר מאוד קשה לצליחה, כי כאמור אין ממש עלילה, אלא יותר רסיסי זכרונו
גם היום, הטקסט של וולף ממשיך להדהד בעולם הרוח וחשיבותו, כמו גם יופיו וסגנונו הקולח והנהדר - נותרו רלוונטיים כתמיד.
ביוגרפיה תירגם מאנגלית-צבי ארד הוצאת-זמורה ביתן, מודן תיאור ביוגרפי של אורלנדו, אציל צעיר שחיי באנגליה במאה ה-16, בתקופתאליזבת עד אורלנדו, גברת בשנות השלושים המאוחרות לחייה ,שחייה, גם היא באנגליה...
הייתי מאוד רוצה שכל חובב ספרות ייקח לידיו את הספר הקטנטן הזה וישקע לתוכו, לתוך מוחה של הסופרת, סגנון כתיבתה הכל כך אופייני לה
הספר ממש ממש חמוד ומאפשר הצצה לחיים באנגליה ובאיטליה של אותה תקופה. הכתיבה דרך עיניו של פלאש נתנה לוולף את ההזדמנות לבקר את החברה האנגלית, לתאר את לונדון על צדדיה האמידים ועל צדדיה
הפירוש המתבקש והראשוני של הספר הוא לראותו כעוסק בגבריות על צורותיה, בעיקר אמריקאית. כל דמות בספר ממש צועקת "אני מייצגת פן שונה של גבריות!"
בכישרון יוצא דופן, הסופר משלב את הדמויות ההיסטוריות, וחלקים מהביוגרפיה שלהן, בסיפור רומן בידיוני, עד שלא ניתן לעיתים להפריד בין חלום למציאות.
ספריית מעריב,230 עמ´ היתה תקופה, במיוחד אחרי ההצלחה המסחררת של בריג´ט, בה כל ספר שני שיכלת לקחת לידיים, היה על רווקה, בשנות השלושים המוקדמות, שלהי שנות ה-20, המחפשת חתן ועל תסכוליה והצלחותיה במסע...
ספר מרתק, מרחיב דעת, מלא לקחים גם למי שאינו קשור בכל נימיו לתחום הניהול
ארבעה עשורים פרוסים לאורך הספר, המגולל את סיפורם של ארבעה חברים: אנדי, בילי, קארל וטרי, החיים באדינברו שבסקוטלנד.
מדוע בן לעם הגרמני ירצה להפוך ליהודי? להתנתק ממשפחתו ולהתחיל חיים בארץ אחרת? ספר מדהים, כתוב היטב, זורם וקולח. אי אפשר לעזבו אף שיודעים את הסוף.
עליכם להתכונן למהלומות סאטירה ואירוניה ישר במרכז הבטן, לשחרר את הבקרה על המוח והתודעה ולקרוא את "ארוחת בוקר של אלופים".
צחיק, סאטירי ופילוסופי, אבל גם מאוד מדכא (ולא תמיד במובן הטוב של המילה). נראה שוונגוט מנסה להעביר מסר כלשהו בסיפור, אבל המסר הזה לא מלא חכמה, אלא רק ציניות.
מציאות של אדם שקשה לו לדעת מה המקום האמיתי שלו לאחר כל התהפוכות שחווה. כן, דברים כאלו קורים עד כמה שזה נשמע מופרך.
הספר הוא מניפסט פציפיסטי כנגד מלחמות כל עולם - ולכן הוא נכון ועדכני לא רק למלחמת העולם השניה, אלא לעצם מושג המלחמה ורלוונטי לכל מלחמה באשר היא.
מי כאן השפוי: הסנאטור שפסגת הקריירה שלו היא בכך שהוא הצליח להגדיר מה היא זימה (כל דבר שמופיע בו שיער) ולהוציא אותה אל מחוץ לחוק, או הבן שלו שעוזב הכל כדי להקים קו מצוקה לעניים?
הספר נותן מבט לתוך אישיותו ודעותיו של קורט וונגוט, אותו אני מאוד מעריכה כסופר. יש בו עצב אך לא מירמור, אכזבה מהמין האנושי ועם זאת אהבה גדולה לאנשים, לספרות ולשפה.
מדובר אולי בספר הטוב ביותר של אחד מטובי הסופרים האמריקאים של העת המודרנית
המוטיב שחוזר על עצמו לאורך כל הספר, כפי שהשם האירוני רומז, הוא "למה לעזאזל לקחתי את הכסף המקולל הזה?!"
ספר זה הינו יצירה ספרותית משובצת בתוך הרקע ההיסטורי של מלחמת-העולם השניה.
הפילוסופיה של אנדי וורהול.הוצאת בבל, 299 עמ'.אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, התכוונתי לכתוב חצי מניפסט על איך אנדי וורהול שינה את תרבות הפופ, וכיצד הוא החדיר כל כך הרבה מושגים לעולמנו התרבותי, מבלי שאנו.
"קיץ" הוא ספר עצוב. עצב שמחלחל בך הרבה אחרי קריאתו, יחד עם ההבנה שהמציאות היא האויב הגדול ביותר של החלומות שלנו.
זהו סיפור מרגש על אהבה, ועל חיים של החמצה
זהו סיפורה של בת דור ה-X החולה בדיכאון קליני מנקודת מבטה.
ברומן הזה, מרי יוצרת מארג מופלא של גסות רוח ודרך עם יופי טבעי של רגש ואהבה. סיפור מרגש ונוגע ללב, המלכד את הטרגדיה עם הקומדיה, האהבה, השנאה, הנבזיות וכוח הרצון.
זה ספר רע, פשוט רע וגרוע! בזבזתי שעתיים מהחיים שלי
איזה חיים מיותרים, איזה מוות מיותר ואיזה ספר מיותר.....חבל על הזמן, פשוט לא לקרוא!
ספר מקסים זה כנראה לא יזכה בפרסום הראוי בשל העובדה שיצא בהוצאה פרטית קטנטנה ונעדר מהמבצעים בסטימצקי וצומת, אך אני אשמח להמליץ עליו בחום.
יש בספר פילוסופיה, יהדות, וכמובן את אלי ויזל הסופר, העיתונאי המלומד. כל אחד מהאספקטים האלה בספר מעניין בפני עצמו, ומשלים את האחרים.
רומנים בלשיים מתחלקים אצלי לשני סוגים עיקריים. יש את אלו שבמשך כל הספר אפשר לגלות בהם רמזים לזהות של הרוצח. הטובים יותר מביניהם הם כאלו שהרמזים נמצאים שם, אבל אני עדיין לא מצליח לנחש מי הרוצח. ואז,...
קובץ ארבעה סיפורים קצרים מאת אוסקר וויילד.
זהו ללא ספק אחד מספרי הפנטזיה המקסימים יותר שיצא לי לקרוא
ספר ילדים ונוער בהגדרתו, אבל יגרום הנאה לבני כל הגילאים: מצחיק, מרתק ומותח - מאוד מומלץ!
ספר שחובה לדחוף לכל נער סרבן קריאה ליד. גם מבוגרים יבינו שלפעמים לא צריך יותר מעלילה מותחת, בלתי צפויה ומצחיקה, כתובה ביד אמן, כדי להנות מספר.
ויינגרדנר בהחלט הצליח (כמו שנאמר מאחורי הכריכה) להחיות את הדמויות המיתולוגיות ולהקים עלילה מפותלת, מסובכת ומעניינת מאד.
בסך הכל ספר חמוד, טוב לפסק זמן קליל ולפרצי צחוק מדי פעם, לא מעבר לזה.
הספר עונה על הציפיות, אם מצפים לקלילון, ספר קליל, זורם, לא מעמיק, וכזה שיעביר את הזמן במהירות, בלי להותיר משקעים.
הספר מעלה געגועים לאנשים של אותה התקופה. בעלי השכלה, ידיעת שפות רבות, חשופים לתרבות ואומנות, בעלי חזון, כיסופים,ערגה והערכה לתנ"ך, לארץ ישראל ולשפה העברית.
פטר וייס נולד בברלין של מלחמת העולם הראשונה, ובספר הזה הוא מגולל את קורותיו עד אמצע שנות השלושים באירופה המערבית. זוהי מעין אוטוביוגרפיה חלקית של ילדותו ונעוריו במקום משוסע ומבוהל, בתקופה מטורפת...
אין ספק שהשירים של רוחמה וייס הם חדשניים, מלוטשים, מדויייקים. היא יודעת מה היא רוצה להגיד ואומרת זאת בלי כחל וסרק. היא יודעת לבטא את עצמה.
ספר קצר, קריא למחצה. בזכות אורכו המתון מאפשר להתחבר אליו למרות הקושי. החוכמה לזרום עם התודעה מצד אחד ולדעת מתי להוריד ידיים מהמקלדת, מצד שני.
אם אצטרך לסכם? זהו ספר חביב וקליל, מסוג הספרים שלא מצריכים הרבה מחשבה ועומק (או שמא גורם לתהות על טיב הבחירות שאנחנו עושים? נקודה למחשבה...) ונמצא מתאים להילקח לאיזו חופשה קלילה
ביקורת של ש ח ר של יום ח ד ש: "המסע האנכי" מאת אנריקֶה וילה-מאטאס, 204 עמודים, הוצאת "כתר", מספרדית: אורית קרוגלנסקי. זהו סיפורו של פדריקו מאיול, ברסלונאי-קאטאלני אדוק...
הסיפור נוגע ללב. הכתיבה של וליאמס סוחפת. השבחים שהספר הזה קצר בזמן הוצאתו לאור לפני חצי מאה הם רבים וההחלטה להוציאו לאור שוב במהדורה חדשה הינה זכות לאוהבי הקריאה והספרות
העולם האוטיסטי הוא עולם מוגן, ואילו העולם "שלנו" נראה עולם מאיים, מפחיד ביותר. זה סיפור מדהים על התמודדות לגמרי לבד, בסביבה לא תומכת ולא מבינה, סיפור על אומץ ותושיה בתנאים קשים
לדעתי, זהו ספר חובה בכל בית. מעניין ביותר, חשוב, ועובר על מאורעות שמתארים את התפתחות העולם בכל הרבדים, חברתית, תרבותית, דתית, מדעית וכו'.
הספר מורכב משלוש נובלות, שהראשונה היא "ארץ לא נודעת" ועל שמה הספר, השניה " משמרת אש" והשלישית "אפילו מלכה".
מה גורם לאופנות להתחיל? כיצד נוצרים טרנדים? ואיך זה קשור בכלל לכאוס ולכבשים?
חתולה, יצירות אומנות ויקטוריאניות, מסע בזמן, מלחמת עולם השניה ושלושה בסירה אחת (מלבד הכלב). הייתם מאמינים שכולם יכולים להכנס לעלילה אחת?
הספר, למרות הקלילות של הכתיבה שלו, מצליח לגעת בהמון המון סוגיות אוניברסליות, ולהראות שההיסטוריה חוזרת על עצמה, או במילים אחרות - שאולי בעצם לא התקדמנו כל כך הרבה מאז המאה ה 14.
הוצאת אופוס, 788 עמודים. מתרגמת: רונית ליברמנש ביקורת של Rivendell: ג´ואנה לאנדר היא דוקטור לפסיכולוגיה קוגניטיבית שחוקרת את תופעות העסמ – על סף מוות. מטבעה היא אדם ספקן, ויש לה רצון חזק ואמיתי...
וילסון עושה עבודה טובה באיפיון הדמויות שלו, ובתיאור הסביבה המשתנה מסביב. העולם שלו מציאותי ואמין, לא בכדי הייתי חייבת לקרוא אותו עד לסופו.
בניית העולם של וינדהאם נהדרת. הוא בבירור מתבסס על חיי המהגרים לארצות הברית, אך גם על מיתוסים עתיקים, יפה לראות כיצד עולם העתיד שלו "סוגר מעגל" עם המאה השבע-עשרה
הספר כתוב מצוין, הדמויות כולן בנויות היטב ומעוררות הזדהות והספר מושך פנימה וקשה לעזבו, אני סיימתי את כולו ביום אחד.
סימון וינצ'סטר כתב ספר שחוקר את התפרצות קרקטואה בהיבטים שונים, חלקם מפתיעים. הוא לוקה בדקדנות יתר, אבל המכלול שופע ומרתק, והרחבת היתר פה ושם אינה פוגמת בו כלל.
סיפור המסע באמת מרתק, והמשפחה מעוררת הערצה, אך תחושתי תוך כדי קריאה שהסיפור חסר משהו, כאילו מובאת לנו רק המסגרת ללא התוכן
הכתיבה עדינה. אין חספוס גדוש טסטוסטרון. הדמויות משורטטות באמינות. הספר הוא ההיפך מרומן אפי. הוא קטן ואינטימי.
הספר הוא ספר נחמד, הדמויות בו שטוחות משהו ולטעמי הוא לא היה מהודק מספיק. הסוף היה פחות או יותר ידוע מראש ולא מצאתי רגע שיא או קתרזיס.
בעזרת שפה יפה ופשוטה ופרקים קצרצרים הספר מצליח לא להיות טלנובלה, אלא ספר קליל שנקרא בנשימה עצורה. הדמויות מקסימות וכל אחת מהן שובה את הלב בדרכה שלה
כתיבה זורמת ועניינית לעלילה קודרת ועמוסה לעייפה.
זהו ספר על מערכות יחסים מכמה היבטים: מערכת יחסים בין אם לבת, בין אישה לאהובה, בין אזרח למדינתו, ומראה את הניגודים שיש בין הגיבורה לבינם, ואת ההתמודדויות שלה איתם.
מדובר ב"ספר למתקדמים" – הוא דורש הן אורך רוח וכובד ראש מבחינת הכבדות והפואטיקה שבו, והן ידע היסטורי מקדים על האירועים והתקופה (שאין אין בו ביאורים מיותרים). יצירה מרשימה ומעניינת
לאט לאט סודות מתגלים ואכזריות והייסורים של החיים הקודמים מתחילים לפוג עם תקווה לאושר בקצה המנהרה
שאנהת חווה הרפתקאות, מגלה תגליות רפואיות, תוהה על משמעות החיים, טבע האדם וגורלו כמו גם גורלות עמים וחווה טרגדיות אישיות אשר משתלבות בטרגדיות העמים בתקופתו.
כשקראתי את העמוד הראשון חשבתי שהספר דפוק וכתוב רע. איך שזה לא יהיה לא יכולתי להפסיק לקרוא. ולא התאכזבתי, זה לא בזבוז זמן. בהמשך גיליתי שהכתיבה דווקא נחמדה מאוד ויש לו פה ושם הברקות
מדובר בספר חמוד וכייפי. לא ספר "גדול". הכתיבה קלילה, הפרקים קצרים והספר מהנה כספר הרפתקאות. יכול להתאים גם לחברה' היותר צעירים, לנוער למשל. בהחלט חביב.
כתיבה שנונה, עלילה מרתקת, ועומק פילוסופי לצד בדיחות ישראליות הופכים את הספר הזה לספר מומלץ בחום שאסור להחמיץ. הופתעתי לטובה.
המסע של הנער הופך להיות מרתק וצבעוני בדרכו לשנות את החיים בעיירה ולהעיף את אותה משפחה אלימה השולטת בכול חלקה.
לעולם לא תסתכלו על נמלים באותה צורה לאחר שתסיימו ספרים אלו.
יש פה פוטנציאל אדיר לספר טוב ומעניין. אך במקום לפתח אותו, ורגס יוסה לוקח את הסיפור לכיוונים אחרים - לכיוון הפנטזיות המיניות, בעיקר.
לא רק שהרגשתי שבזבזתי את זמני על הספר הזה, אני בעיקר כועסת על ההוצאה שלא ציינה על כריכת הספר את הקשר בין הספר לבין "שבחי האם החורגת"
הספר, בעיקרו של דבר, די עצוב. אבל יוסה כותב כך שהעצב יוצא איכשהו מחויך, אולי חיוך שלאחר יאוש, ובכל זאת.
סיפורן של שלל דמויות צבעוניות ומקוריות מכל גווני החברה ברקע המלחמה. מה אגיד, כל ה-יוסה שקראתי עד עכשיו – שווה ביותר.
הרעיון והדמויות יוצאי הדופן יוצרים ספר מוטרף והזוי, מעין "מלכוד 22" שמקצין את האבסורד של המערכת הצבאית והמוסר הכפול ביחס לפרוייקט של יחידת יצאניות המספקות שירותי מין לחיילים מוצבים נידחים בפ
ספר מקסים, משעשע, חמוד, מעלה חיוך, כתוב עם הרבה כישרון, נקרא עם הרבה הנאה. המחבר לא מפסיק להפתיע את הקורא. בדיוק כשהקורא מצליח להבין מה קורה ומי נגד מי, ורגס יוסה טורף את הקלפים
הוא מצליח להגיד המון במעט מלים. משפט וחצי ששווה ערך לפסקא שלמה. קשה להסביר מה בכתיבה שלו כל כך מושך, אני מניח שתצטרכו לגלות בעצמכם.
היצירה עוסקת בין השאר בשאלות סוציולוגיות-פוליטיות של היחס לאינדיאנים – האם ראוי "לתרבת" אותם? האם יש להניח להם להמשיך לחיות בדרכם?
יופי של פתיחה מבחינתי לשנת הקריאה 2005. ספר חזק ומטלטל. מומלץ מאוד.
מול התיאורים של הרצח וההשמדה מופיע סיפור אהבה נוגע ללב
שני הספרים רווים בהומור ושווים קריאה, ורגס הוא כותב מצוין ולמרות שהוא חטף על הראש בגלל שני הספרים הללו אני לא חושב שכשרונו ויכולתו נבצרים מהם.
לדעתי בן ורד יהיה כוכב עולה
נדמה כי מבנה העלילה מלאכותי מדי, העלילה המבטיחה בהתחלה, הופכת במהירות לשעמום מוחץ. ברשת הדרמות המפוקפקות יש המון חורים המלאים בכלום, מלל ריק מתוכן
הספר כתוב בצורה נפלאה, כל שוחר אמנות, תרבויות, טיולים, מסעות ובעיקר שוחר תרבות סין ואומנות יאהב את הספר
דימיטרי ורהולסט אינו עושה הנחות לאף אחד. כפועל יוצא מכך, הספר הוא על פלנדריה ממש, ללא כל נסיונות להתחבא מאחורי טישטוש כלשהו של מקום.
הדברים שאותי הרשימו הם לא התארים של ורטהימר אלא הדברים שהתרחשו בזכות האיש הזה. הגיע הזמן להיזכר בכמה מהדברים של א.ד. גורדון ולהבין מדוע הם נכונים.
דברים רבים מקיף הסיפור: תולדותיה של התנועה האימפרסיוניסטית ואת קורות חייו של רנואר כמו גם תהליך ההתפתחות של היצירות שלו.
"אופוס" 283 עמודים ביקורת של Mנטה: מה היתם חושבים אם היתם מקבלים ספר שמלא בכותרות מהסוג של "מהסופרת שכתבה את הנערה בצבע כחול יקינטון על חייו של הצייר ורמיר" ??? מוזר קצת, לא ? ...
הספר כתוב היטב ומותח להפליא ותפניות העלילה השמיטו את לסתי לרצפה לא פעם.
ני מאמין שכל ה"בינוניות" היא בגלל נקודת המבט המודרנית שאני קורא בה את הספר, בפער של 111 שנים מאז כתיבתו, ובזמנו הוא היה שווה הרבה יותר.
הספר הוא סקיצה חביבה על עולם משתנה, ואינו מתיימר להתחזות לרומן עב כרס מעמיק, ככזה הוא ממלא תפקידו נאמנה.
ברומן המופלא שלפנינו הוכיח ורפל את יכולתו לכתוב סיפור אנושי קטן בכישרון ענק. אין רגע דל בתאור קורותיה של המשפחה אותה שנה, כשהיא נעה בין תקווה מעטה להמון ייאוש, והכל בשם גאוות אב.
הכתיבה אינה מעניינת באמת, הנובלה קצרה למדי ואין בה פיתוח הולם של הדמויות, הסיפור סתמי, מתחיל ונגמר תוך חצי יממה ומותיר טעם לפגם.
ורפל שומר על דיוק היסטורי מרשים, ועוד יותר מזה, על אמינות חמימה ואנושית בבניית הדמויות שלו, ולכן מצליח להפוך את הפרוטוקולים ההיסטוריים היבשים לרומן מרהיב ומרתק.
יצירת מופת זו קולחת (ובעניין זה צריך לתת קרדיט גם למתרגם, צבי ארד) ומקסימה עד שקשה להניחה מבלי לסיימה.
הספר כתוב בסגנון מיוחד שברגע שמתרגלים אליו נעשה מושך בצורה אפלה כלשהי
הספר אמנם אינו עדות כלשונה והוא יותר ספר המתאר מאורעות כלליים וסיפורים אישיים, אבל אין זו פרוזה במובן הרגיל של המלה.
הוצאת ידיעות אחרונות, 182 עמ'במהלך שנים רבות היו המדענים עסוקים בחקר החיידקים, אולם בשנות ה- 70 המוקדמות עבר המדע הניסויי מהפך, כאשר המדענים החליפו את חיית הניסוי האהודה עליהם, ביונק - אורגניזמים רב...
אמנון ז´קורט וורדה רזיאל ז´קורטהוצאת קשת 268 עמוד.אז ככה.באתר של סטימצקי ישנם 82 (!!!) ביקורות של קוראים על בספר. בהתחלה הרוב קטלו את הספר עד הסוף ונתנו לו כוכבית אחת (מתוך 5). ואז היתה ביקורת ואמרו...
עלילת הסיפור מורכבת מפגישות בין המספר לבין אוסטרליץ, לעיתים פגישות מקריות, שהגורל מפגיש ביניהם, במקומות שונים
כדי להנות מקריאת הספר צריך לאהוב תיאורים ארוכים של טבע ונוף. עבור מי שאינו רגיל בקריאה מסוג זה עלול הספר להיות מייגע וטרחני.
הספר מאוד טורד מנוחה לאורך כל הקריאה. הקורא מקבל הצצה אינטימית, אנושית ואותנטית לחיים ב"מוסד", בקיבוץ. לחוסר הפרטיות, לאכזריות של ילדים ולחוסר הגבולות שלהם.
ביקורת של אלת הירח: אני רוצה להתחיל בלציין שמפאת קוצר זמני על כוכבנו וריבוי הספרים שאני רוצה לקרוא, יוצא, לצערי, שאני כבר כמעט שלא קוראת ספרים יותר מפעם אחת, אפילו אם אהבתי אותם מאד. ההקדמה הזאת...
כמי שקראה את מרבית הספרות המקצועית על הפרעות אכילה שתורגמה לעברית, ולא מעט ספרים על תיעוד אישי – מדובר בפרוזה שובת לב ודי לה ככזו.
בשפה עשירה ורבת יופי מספר נסים זוהר סיפור מעורר הזדהות על אהבה ודחייה, על כעס וחמלה
זולא מתאר היטב את חייהם האומללים של האמנים חסרי ההכרה. הספר מרגש ומרתק.
זולא יודע לכתוב. לפעמים הוא כותב יותר מדי, לא מותיר דבר לדמיון הקוראים ומתאר הכל עד לפרט הקטן ביותר. בכל זאת, תאור העליה והנפילה מדוייק ויפה, עד כמה שיפה יכול להיות תאור של כאב ומוות.
אמיל זולא כתב את הספר הזה כחלק מסדרת רוגון-מאקאר, סדרה שבא לתאר את חיי הצרפתים במאה ה-19. בספר שלפנינו הוא מביא לידי מיצוי תופעה "פריזאית" נפוצה של נשים נתמכות. שקר החן והבל היופי. איזה ספר
זולה כותב בלתי נלאה. הספר דוהר ומתקדם ללא הפוגה. גן-עדן לאישה גדל ותופס נפח עצום אל מול התפתחותה האישית של דניז, בלי ועם קשר.
חביבים עלי סיפורים אישיים על רקע מאורעות היסטוריים. כאן מדובר כבר בסיפור של עושי היסטוריה, אנשים הניצבים בחוד העשייה, במקום בו השפעתם גדולה, שלא לומר, קריטית. לא פחות ממדהים.
כשאחיו מאובחן עם לוקמיה, במקום לקונן על מר גורלו ולבכות את מקומו במשפחה, סטיבן צוחק על זה. צוחק על זה בגדול, מספר את זה עם המון משפטים ציניים שמלווים בסרקזם אבל בהמון חן.
הספר הזה לא מספר על השואה. הספר הזה מספר על רחוב בגרמניה. מי שמחפש סיפור עדין, הכתוב באופן קולח- ימצא הנאה מרובה מהספר הזה
משעשע, ציני, עמוק אבל באופן רדוד (ואולי להיפך?!)
הספר שופך מצחוק. חלק ממנו הוא סאטירה משובחת וחלק ממנו פשוט צחוקיה אחת גדולה על הדבר הזה שנקרא "חיים".
נוח אינו יצירת מופת, הוא פשוט ספר משעשע שעושה טוב על הנשמה לשעתיים של קריאה, הוא רווי הומור נונסנס והוא בהחלט מצחיק
החיים של שירה כל כך רגילים וארץ ישראליים לכאורה, ועדיין היא מתמודדת עם דברים קשים. הספר מעורר הזדהות ואמפטיה. מי שאוהב סיפורים מהחיים, אמיתיים ונוגעים ללב ימצא כאן את מבוקשו.
יותר מסיפור אהבה בין צעיר לצעירה (כפי שהוא "נמכר" לפעמים), מדובר בסיפור רגיש של הערצה לטבע ובכך הוא עושה עבודה מצוינת. יצירה קצרה אך מספקת ביותר.
למרבה הצער, כל מה שהיה חדש, מעניין ומהודק בספר הראשון, יצא מפרופורציה בספר הנוכחי, והוא אינו ממלא את הציפיות שיצר.
זיידמן כותב היטב: דימויים צבעוניים ועשירים, הומור מושחז ומשעשע לרוב, וגם הרבה צביטות קטנות בלב
שלוש נובלות של סופרת, בת לאם גרמניה ולאב אוסטרי, העוסקות בדור השלישי ובילדים הגרמנים בזמן מלחמת העולם השנייה.
באתר של הסופרת ראיתי את הפרק הראשון של הספר. מה אני אגיד לכם? הוקסמתי.
זינגר רקח כאן סיפור אפי רחב יריעה. הוא יודע לעשות זאת והוא אמון על המלאכה. הספר קל לקריאה, מרתק למרות שפה ושם יד עורך נוקשה היתה עושה טוב יותר לספר
שלושה דורות המייצגים את שלבי התפתחותה והתפכחותה של יהדות אירופה של תחילת המאה העשרים.
זהו סיפרון קצר, שאפילו שהוא מתעסק בעיניינים לא נעימים בלשון המעטה, בהחלט אפשר לקרוא לו קליל. הסיפור שזור הומור שחור, ציניות, אירוניה וביקורת כמיטב המסורת.
העלילות הללו, קצרות ככל שתהיינה, מורכבות ועמוקות הרבה מעבר למה שנראה על פניו. הן עוסקות בחיים ובמה שנסתר מאיתנו וטרם למדנו לשאול עליו.
זאן באטיסט גרנוי נולד ללא ריח אנושי אבל עם חוש ריח בלתי רגיל אפילו חייתי. כל חיו הוא מתגלגל בעקבות הריחות, בשאיפה אחת ליצור את הבושם המושלם.
85 עמ´, הוצאת עם עובד יונתן הוא ילד צרפתי-יהודי ששני הוריו נספים בשואה, כאשר הוא עצמו ניצל ומגודל ע"י דודו באזור הכפרי של צרפת. יונתן הוא ילד ממושמע- כל מה שדודו מבקש ממנו לעשות, הוא...
מעין אגדה, לא ממש לילדים אבל גם לא ממש לא לילדים.המעין אגדה מספרת את סיפורו של מר זומר, התמהוני של הכפר, כפי שהוא משתקף בעיניו של ילד המתגורר באותו כפר.כעקרון, אני לא כל כך אוהב ספרי ילדים ובמיוחד לא...
המחזה שנון, קולח, ציני, לפעמים מצחיק עד דמעות, ואבוי – אקטואלי לחיינו בישראל דהיום. התרגום קריא ועכשווי.
יש לומר את האמת: לו נתן זך לא היה נתן זך, הספר הזה היה נגנז. ואף על פי כן, מדובר בנתן זך, ומי לא רוצה להיות בערב "מספרי סיפורים" עם נתן זך.
הספר הזה של נתן זך איננו ספר שירה אלא קובץ סיפורים קצרים של המשורר, שטוען שגם השירה שלו היא פרוזה ואני טוענת שגם הפרוזה שלו היא שירה. יש בספר סיפורונים של חצי עמוד ויש כאלו שמשתרעים על כמה וכמה...
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 200485 עמודיםהשנה, בגיל 74, פרסם המשורר נתן זך ספר שהוא כתב כבר לפני שנתיים בפאריז, מתוך צירוף של "מחלה, הזיות וחלומות בהקיץ, בצוותא עם תחושת בדידות וחרדה". עם ספר זה,...
היסטוריה אינטימית של האנושות – תאודור זלדין-איך רכשו אנשים מסוימים חסינות בפני הבדידות?-איך הומצאו צורות חדשות של אהבה?-מדוע הייתה יותר התקדמות בבישול מאשר במין?-איך הפך הכבוד נחשק יותר מהכוח?-איך...
הוצאת בבל, 118 עמ´ (נראה יותר, הדפים נורא עבים). מרוסית: יולי חרומצ´נקו ופיודור מקארוב.אחרי שביליתי יותר מחודש עם אנה קרנינה הייתי צריכה משהו קל יותר שיעזור לי לעשות את המעבר לספר ה"גדול"...
שפה קלילה וזורמת, עלילה מותחת, מצחיקה ועצובה זו זמנית. הדמויות מקסימות, מעוררות חמלה ואהבה והערצה או בוז מוחלט
כל סיפור נוגע בדרך כזאת או אחרת בחיי הקיבוץ שקרובים למחבר הספר. התקופה היא תקופה של שנות השלושים, בה היו חיים אחרים מאלו המוכרים לנו. אך מטבע הדברים אופי האנשים נשאר כשהיה.
הצצתי ונפגעתי. קודם כל הספר קריא מאד. זורם. מעניין. כתוב בשמץ של חוש הומור. אך לא על זה רציתי לכתוב. רציתי לכתוב על הפן האחר. על יחסי מרות. על התאהבות בקצינים. על המעמדות.
קראתי את הספר בנשימה עצורה. כל "פרק" בספר עוסק בסיפור מקראי שונה, בכל אחד מהסיפורים יש התייחסות למקור חיצוני אחר שגם בו מתואר הסיפור אולם מזווית ראייה אחרת .
אני לא יודע איך להמליץ על נורית זרחי בלי להרגיש שאני מפספס, בלי להרגיש שאין לי את הכלים, את היכולת ואפילו את הרצון, להעביר את העוצמות שבכתיבה שלה במילים שלי. מומלץ בחום ובאחריות
נורית זרחי אף פעם לא שבלונית, והיא לא משחקת לידי המוכר והמנחם. זה הופך חלק מהסיפורים ללא מובנים, אך אלה שכן מובנים הם קסומים ממש
הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד100 עמודיםקובץ של סיפורים קצרים, שיכולים גם להיקרא כרומן. חלקם טובים יותר ("ספן", "הכלה מאתמול") וחלקם פחות ("ברבורים"). הדמויות והעלילה...
מאיפה הוא אמור להתחיל? מאבא שלו הוא לא מכיר (או שאולי הוא כן מכיר? הוא לא יודע), מהסבא הסיריאני שלו שמדבר בשפה שכבר מתה? או אולי מאמא שלו שהדבר היחיד שהיא עשתה לא בסדר - היה לאהוב.
קשה להאמין כמעט כמה הספר הזה מבריק לפני שקוראים אותו. כמה הוא רלוונטי בכל אות ואות שלו לישראלים שתלויים עד כדי כאב בחסדי האמריקאים.
ספר מיוחד במינו שמסופר בצורה חצי תנ"כית, חצי ארץ ישראלית של שנות השישים, תענוג ספרותי שמושך אותך אט אט לתוכו
לרוב אעדיף רומן בו אפשר לשקוע ולהכיר את הדמויות, אבל יש משהו שונה באסופה הזו, ובעיקר, מי שאוהב ומסתקרן מיוון ומשלל דמויותיה - ימצא את מבוקשו בספר הזה.
הסופרת היא אלופת הפרטים הקטנים. בין השורות שזורות, כמו סוכריות, המון חוכמות חדות אבחנה וטוויסטים קטנטנים.
בסקר שנערך ע"י מגזין פרוספקט הבריטי נבחר פרופ' נעם חומסקי לאיש הרוח המוביל בעולם
בצד תיאורי המלחמות השונות והסבל האנושי הרב ישנו סיפור של אהבת ילדות שנקטעה באיבה וסיפור של קשר נפשי אמיץ של שתי נשים בחברה המוסלמית השובוניסטית.
המספר מתאר את עצמו כילד פחדן ומתנשא שעשה המון טעויות ושכל החיים הוא נרדף על ידן. בהתפתלות מרשימה של העלילה, עד סוף הספר הוא גם מצליח לשלם על הטעויות האלו או בעצם לכפר עליהן.
הסיפור מדלג בין ימי הביניים, סיפורם של אבירי מסדר הטמפלרים לבין סיפור הרפתקאות שמתקיים בימינו במטרה לפענח את השוד וגם את החידה שמסתתרת מאחוריו
הספר מעניין ומאוד מקורי. הכתיבה מקצועית, קולחת כמו שיחה מעניינת. אחד ספרים היותר מהנים שקראתי לאחרונה.
טוד חזק-לואי, מגיש לנו קובץ סיפורים חריף ואינטליגנטי, סיפורים שיוצרים לנו מציאות באופן מצחיק ומטורף למדי, שמדהיר אותנו בקצב היסטרי ממקום למקום, מדמות לדמות, מצחוק לבכי, מפרטי לכללי
הדבר הראשון כשראיתי את הספר, פשוט אמרתי "וואוו". אחר כך "זה משגע". אחר כך "הם לא נורמלים" אחר כך "בעצם השד לא נורא כל כך". ואחר כך "בחיי שזה אפשרי".
הספר מתחיל נפלא, לקראת אמצע הספר התחיל לקרות משהו לא טוב לגיבורים. אבל האכזבה שהנחילו לי הדמויות הראשיות היתה, מסתבר, רק הכנה לאכזבה שהנחיל לי סוף הספר.
הוצאת קיבוץ מאוחד,ספרי סימן קריאה 263 עמ´.לכל המדקדקים, זהירות ספויילרים.דפנה לימן היא דור שני להורים שניצלו מהשואה. על רקע זה היא גדלה יחד עם אחיה בחיפה כאשר אמה הולכת ודועכת ואת רוב חייה הבוגרים...
ספר מרגש המגולל את מסכת היחסים המיוחדת בין אם לבנה המחונן. העלילה בנויה ברובה כמונולוג של האם, הכתוב בגוף שני (כפנייה לבן) ומשולבים בו גם חלקים בודדים שנכתבו ע"י הבן. בדומה לגיבורת ספרה הקודם,...
מדינת ההלכה קמה לאחר שמפלגה חרדית מזרחית זכתה במפתיע ברוב קולות. משם הכל התגלגל ככדור שלג. הבעיה היא הביצוע. הספר פשוט לא מספק את הסחורה. דיסטופיית יתר, אם אפשר לכנות ככה רומן דיסטופי.
השפה עשירה ותיאורים יפים, אך הסוף השאיר טעם מר. הספר עשה לי חשק לעבור דרך צ'ירפאן בביקורנו המתקרב לבולגריה, אך לא גרם לי לרצון עז לקרוא את הספר הבא של חיים חיימוף.
האם אני מעדיפה ספרים בהם הדמויות מושלמות נחמדות וחייכניות? לא. אני מעדיפה שהסופר יכניס אותי עוד יותר לעומק נפשו של הגיבור שלו, שיגרום לי להרגיש משהו מהתחושות שלו. את זה לא מצאתי
רשומון יפהפה, והסיפור חזק ומרשים, אבל הסופר כנראה לא מאמין שקהל הקוראים שלו אינטליגנטי מספיק לרדת לסוף דעתו.
כמה רחוק תלכו בשביל קצת אהבה?
הספר לא מכביד על המחשבה ולא מחייב התמסרות עמוקה, אבל בהחלט לא יצאתי עם תחושה של בזבוז זמן.
פנטזיה ישראלית מקורית ומעניינת שמתאימה למבוגרים ובני נוער חובבי הסוגה, אבל גם כאלה שלא כל כך, כמוני למשל
ספר עיון שמביא ומנתח ממצאים של מחקר שנערך במשך ארבע שנים בכלא הנשים היחיד בישראל, "נווה תרצה". מטרת המחקר היתה לתאר את חווית המאסר דרך נקודת מבטן של האסירות, ולתעד את עולמן התרבותי
ספר מהנה מאד, כתוב בשפה רהוטה וקולחת. שנון לפרקים. עומד במקום טוב באמצע בציר שנמתח בין ספרות מופת וספרי מטוס. מומלץ במיוחד לחובבי תיאוריות קונספירציה.
הצרה עם הספר הזה היא, שהוא רוצה להיות כל כך הרבה דברים, ובגלל זה אובד בדרך.
מתן חרמוני ניסה לכתוב סיפור יידישאי בעברית, ולטעמי פספס בגדול. הסך-הכל סובל מגודש יתר. הספר כולו לובש צורה של תרגיל כתיבה שהתארך יתר על המידה.
טאבוקי בהחלט מצליח לשרטט דמות מעוררת אמפתיה אשר קל מאוד להזדהות איתה ולרצות בהצלחתה. הבעיה היא שאותה אמפתיה כמעט ולא עומדת למבחן כלשהו
מצאתי את עצמי קוראת, מזדעזעת (או לפחות מרגישה מאוד לא נוח) ואז – נגמר הסיפור. .... מה עכשיו? מה נהיה? אין פאנץ' בסוף. התחושה שלי הייתה שהסיפור מסתיים שניה לפני שקורה משהו.
שפה רזה, מה זה רזה, אנורקסית לחלוטין, מתאימה כמו כפפת תחרה מחוררת לעלילת הביבים שטאוב רוקם כאן לאורך הרבה יותר מידי עמודים. הכל שטוח להפליא, זו לא ממש עלילה זה פוסטר של עלילה.
טוב, בואו נתחיל עם הצגה קטנה שלי: שמי גורדי ואני בור ועם הארץ. באמת, תחושת הבורות ממלאת אותי בשנים האחרונות, גם עכשיו כשאני לומד באונ´ וקורא כל יום מאות עמודים נפלאים ומעניינים. ממרום מושבי כצעיר...
קצת רקע על המחברת - ברברה טאופר שירתה בשירות הדיפלומטי . בשנת 1987 היא התגיירה. לא ברור אם הגיור הוביל אותה למסע שורשים וחיפוש אחר הזהות היהודית או ההפך, אבל בוודאות היא עשתה עבודת מחקר מעמיקה.זהו...
עד היום מאוד אהבתי את ספריה של אמי טאן, מאה החושים הנעלמים, בתו של אל המטבח ונדמה לי שהיה עוד אחד.אמנם זיבלונים, אבל בהחלט מעבירים יפה את ההוויה של סינים אמריקאיים, לפחות אם חושבים על זה בצורה...
לצד הנרטיב שלה (שמרתק לא פחות מספר פרוזה!) היא מהרהרת על תפקידה כסופרת, על תהליך הכתיבה, על תהליך של הפיכת ספרים לסרטים, על חברויות, על בריאות וכמובן - על יחסי אם ובת.
אמת ומציאות לצד בדיה ופנטזיה חיים בדו-קיום מענג בספר הזה.
הפילוסוף הפסמיסט ביותר מצליח לרפא ולסחוף אחריו יוצרים ואומנים רבים. בשביל להבין את סוד הקסם שלו, כדאי להכיר את התורה ובשביל המטרה הזו קיימים ספרי אינסטנט כמו הספר של טאנר
מתוך הספר משתקפת תמונה של בלבול עמוק של אנשים באשר למצב החדש. המאבק בין המסורת לכינון הדמוקרטיה, בין השנאה למי שהרג רבים כל כך ובין הערצה למודרניזציה ולהתקדמות של המערב.
חרגול הוצאה לאור, כ-320 עמודים. מזמן לא קראתי ספר מתח, אבל מצד שני מזמן כבר לא הייתי צריך להחזיק את עצמי ער עד 7 בבוקר. זהו ספר זורם מאוד עם עלילה מעניינת ודמויות שאתה לומד לחבב במהלך הסיפור....
דווקא היה לספר פוטנציאל. התיאורים עשירים, יש לספר ערך מוסף, הדמויות מעניינות, (אם כי קצת סטראוטיפיות) אבל בסך הכל לטעמי זה ספר גרוע.
הספר הוא כאילו עמוק ורב מסרים. מקום התרחשות העלילה, קולג´ בהמפטון (נדמה לי ששם הוא מתרחש. בספר הוא נקרא "המפדון" משום מה). הנערים שבסיפור לומדים יוונית עתיקה. מה יותר יומרני מזה?
הסיפור מתרחש בתל אביב, עובר דרך הודו, חוזר לעמק הירדן ומגיע אפילו למדבר. כתוב טוב. קריא מאוד. למאמינים באהבה.
יעל טבת- קלגסבלד יודעת לכתוב- שפה עשירה, קצב מהיר, כתיבה זורמת והיא מגלה שליטה מוחלטת בנושא עולם המשפט, אבל - בניגוד לציפיות התוצאה הסופית לא מעניינת.
סיפורם של ארבעה עשר (למעשה חמישה עשר) בחורים מההכשרה שהגשימו חלום נעורים - להקיף ברגל את ים המלח בשלהי קיץ 1934
ספר שמספר על החלטות שנעשות מתוך שיקולים ידועים מראש, אין בו הרבה מקום להפתעות, סיפור תמים לחלוטין וקריא עד מאד.
הכתיבה דחוסה מאוד, הכול מאוד מדויק, אין מילה מיותרת, ואין תיאורים משתפכים. ודווקא בשל הדחיסות הזו הספר כל-כך נגע בי. בזכות האין.
בדרך השנינה, ההלצה וההומור, מארק טווין כותב כאן אגדה מודרנית (בת מאה) נהדרת!
הכתיבה של טוויין התגלתה במקרה הזה כטרחנית יתר על המידה, וההומור העוקצני שלו לא עובד כשהוא מסתכל על דברים שהוא לא באמת מבין (להבדיל, למשל, מהכתיבה שלו על דרום ארצות הברית).
"אין לי יחס מיוחד לשטן, אבל אני יכול, לפחות, לטעון שאין לי דעות קדומות נגדו. ייתכן אפילו שאני מצדד בו מעט, משום שהוא לא זכה לייצוג הוגן."
בזמן האחרון היו המון דיונים על סופרים שהכרנו עוד מהילדות. אז ההיכרות הראשונה שלי עם טוויין היתה בסביבות גיל שלוש או ארבע. יש לנו בבית, עד היום, עותק של "סטיבן ג´יררד המסכן" עם...
הוצאת "כתר".אילו רישומים מתוך יומניהם של אדם וחוה מרגע בריאתם ועד למות חוה. בספר יש שני סיפורים למעשה. נקודת ראותו של אדם התמים, ונקודת מבטה של חוה, האוהבת אותו בכל ליבה, אך השולטת טוב ממנו...
הוצאת כרמל.לא, זו אינה המלצה. למעשה זו לא-המלצה.למארק טווין היה רעיון שהוא יכתוב שלד סיפורי, וסופרי ארה"ב יתחרו בכתיבת עלילה בסגנונם הם, וסיפורים אלו יתפרסמו בעיתון. האם הייתה זו צריכה להיות...
הספר סוחף, מותח, מלא בהמצאות טכנולוגיות, מרדפים וקרבות. העולם המחתרתי של הארלקינו והטבולה, שקיים מתחת לפני השטח של "העולם האמיתי", הופך לממשי יותר מהמציאות המוכרת.
ספר המופת של טולסטוי נפתח באחד המשפטים המצוטטים ביותר שיש (בציטוט חופשי) :"כל המשפחות המאושרות, מאושרות אותו דבר, וכל משפחה אומללה, אומללה בדרכה שלה".
הספר הזה, למרות שעוסק בחייו ומאווייו של איש צעיר (מתוך מה שקלטתי במעט שהספקתי), רק שאלה לא ממש מתאימים לרוח הזמן הזו. אבל לא רק סגנון תרגומו של צבי ארד הרג את הספר מבחינתי.
"מלחמה ושלום" הוא ספר כבד, קשה ומלא. זה חוויה שלמה, ועד כמה שהוא סוחט, התהליך מהנה כל-כך, ששווה להשקיע בו. גמרתי אותו עם כאב ראש קל, אבל הבנתי למה מתכוונים כשקוראים לטולסטוי גאון
אני חושבת שבמקרה הזה אני לא הבנתי את כל מה שקראתי. אבל ממה שהבנתי – לא יכולה להמליץ בלב שלם.
"סיפור חייו של איוואן איליץ', אשר תמו ונשלמו, היה הפשוט והרגיל שבסיפורים וגם הנורא שבהם"
ספר כלבבי, קליל ומשעשע למרות שבבסיסו הסיפור אינו כזה. הכתיבה קולחת, הדמויות אמינות ובאמת מעניינות. העלילה מרתקת, לפעמים קצת יותר מדי.
החזון של האמה טומה הוא להציג לעולם את איימי המשטר הדיקטטורי-סוציאליסטי בנוסח רוסיה הקומוניסטית ששלט באתיופיה והשלכותיו הקשות על העם האתיופי. הספר טוב מאוד, מרתק, חודר ללב ולנשמה
הלם העתיד פורסם במקור בשנת 1970 וזכה להצלחה עצומה כספר סוציולוגי המנסה לחזות כיצד יראו חיינו בעתיד. מעבר לעובדה שחובב עתידנות שכמותי מוצא בו אוצר של ממש בכל הקשור לשיטות לחיזוי העתיד, קל מאוד להתחבר...
קובץ סיפורים ראשון מאת הסופר הפורטוגלי המוערך, מיגל טורגה. בכל סיפור מתמקד הסופר בדמות אחת מרכזית כך שהקובץ השלם מאפשר תמונה פנורמית של חיי הכפר.
היום סיימתי לקרוא את הספר. לא אהבתי אותו באופן יוצא דופן וגם לא לא אהבתי אותו. היה חסר לי קצת פאתוס, אני אוהב להתרגש. הספר מספר על פערי הדורות בין אבות לבנים, בין הגישות השונות לחיים, של באזרוב...
ם מותחן משפטי מהנה וסוחף, וגם דרמה מורכבת יותר, שבמרכזה דמויות אמיתיות, שקל להבין אותן ולהזדהות איתן, ומסרים ורעיונות שמעלים את הספר מעבר לרמה של ספר מתח.
הספר ייגע אותי לעיתים, הדהים אותי לא מעט פעמים. הדמות של טיפוז' היא כל כך מורכבת והזוייה שניתן להבין אותה רק בתור משל.
הספר כתוב בחכמה רבה. אם מישהו מחפש ספר ציטוטים הוא ימצא כאן כאלה בשפע. הקורא ימצא עצמו מרותק מההתחלה ועד לסוף המפתיע, מפתיע בכמה וכמה התפתחויות.
ההתמודדות של אנשים עם המוות הידוע מראש הוא מרתק ואי אפשר להימנע ולשאול, מה אתה היית עושה אם היית יודע כמה נשאר לך לחיות. עם זאת, קשה לי ליהנות מהספר בו לא התחברתי לדמות הראשית
אין ספק, ספר נחמד, מרגש ומפתיע, אבל לקראת הסוף הייתה תחושת החמצה. כאילו כל הסיפור סובב סביב סופו אך הסוף לא "הפיל לקרשים"
חינו של הספר של לא טמון ברעיון (המקסים) של העלילה, אלא בוירטואוזיות המהממת שמפגין טושה ככותב אומן.
יש בספר הרבה שאלות, ומעט מאוד תשובות. הסופרת נכנסה לסיפורה של ויירה לפני ולפנים, הפכה כל אבן, קראה כל נייר. תשובות חד משמעיות אין.
כל פרק הוא מעין תמונה בפרוזה, והתמונות כולן נחרזות למחרוזת עלילתית מושכת את הלב. ספר מעניין היסטורית, פיוטי משהו, ומומלץ
ביקורת של Rivendell: נתחיל בעובדה שאני חושבת שהמחיר שערורייתי. מדובר בסהכ בסיפור קצר, שפורסם לראשונה ב 1938 בארה"ב, בכתב העת סיפור. ב 1992 הוא נדפס שוב באירופה, ושוב עורר גלים. בארץ הוא יצא אצל...
הכל נמצא: ההתאהבות, הבחירות השגויות מכל הסיבות הלא נכונות, התשוקה וגוויעתה, החיפוש אחר ריגושים, הטרגדיות המשותפות שגם מקרבות וגם מרחיקות, הבחירה המחודשת בבן-הזוג, המשברים.
שיבת הבן הוא ספר קטן העוסק באיפוק רב בנושאים גדולים
יש לעשות כל מאמץ באיתור הספר הזה ולקרוא אותו. איכות שכזו לא רואים כל יום ואף לא נתקלים ביכולת כתיבה מרשימה ומפעימה כל כך. ספר ענק למרות צנימותו היחסית.
זה הוא ספר על אבדן וכאב, על אמת ושקר, על חברות ובגידה, על גמול ושכר, על קדושת החיים (וגם על איוש שבהם) מול שתיקת המוות.
אהבתי את הספר אף-על-פי שאינו מושלם. עושה טעם של עוד.
המפתח – ג'ונאיצ'ירו טניזקי - 1956הוצ' כתר, 2004, 182 עמ'בגיל 56, לאחר יותר מעשרים שנות נישואין, מחליט הפרופסור לכתוב ביומנו ללא מעצורים, ולהתייחס לחיי המין שלו עם אשתו, איקוקו.החלטה זו אינה מקרית....
מסמך מאורגן באופן מתודולוגי יפה שעיקרו: כך תנהג בכדי לנצח מלחמות
טסרו כותבת בכישרון רב ספר קליל ומהנה, שמושך ומעניין כמו ספר מתח, מלא הומור ומצחיק כמו היו בו קטעי אנימציה ויזואליים משעשעים. מומלץ בחום.
נראה שהסיפור בנוי לפי סיפורי whodunit הטיפוסיים רק שהחידה בספר זה איננה קשה במיוחד ודי ניתנת לניחוש. עושה רושם כאילו הסופר ריחם על ליבו של הקורא וכך מנע ממנו מתח מיותר
הספר פשוט מפוצץ בפילוסופיות ולפעמים נשמע כאילו יש בו הרבה סיסמאות, שאני לא בטוחה שתמיד מתאימות. לי אישית זה היה נראה כמו קשקשת יותר מידי נפוחה.
הספר כתוב היטב, שנון לרוב, זורם, קולם, הו"ד (הופך דפים). התרגום טוב מאוד.
ביוגרפיה של אדם סוער ומסעיר. אין בספר רגע דל וכשגומרים לקרוא נשארים חסרי נשימה.
טרופר הוא אשף האבחנות והדקויות. יהיה לו משהו שנון לומר על איך שאנחנו מזדקנים ועל איך שאנחנו מתים, על מערכות יחסים בין אחים, בין בן להוריו ובין בני זוג,
איך מתמודד אדם בוגר עם הידיעה שיש לו אח אבוד, שהוריו מחפשים ללא ידיעתו? איך ימלא את הריק בחייו?
ספר מצוין לאנשים חולמניים ואופטימיים, שאוהבים לקרוא על אנשים כביכול "קטנים" שהולכים בעקבות החלומות שלהם ועושים שינויים גדולים.
קומיקס חמוד ונעים. כאילו משחק מונופול. משב רוח רענן בימי החמסין.
זהו קלילון מובהק, ובניגוד לספרים אחרים, הוא לא מתיימר להיות מעבר לזה. אולי זה מה שהופך אותו לקלילון הכי טוב שקראתי. ספר קצר יחסית, בלי עלילה מורכבת, מעורר הזדהות וצחוק בלתי נשלט
בכתיבה מאד מרגשת מספר מתן יאיר על האמצעים שבהם הוא מגן על עצמו מפני עולמו הקורס, החל מכתיבה ודרך טוויסטים מפתיעים בסיפור שמסייעיפם בהבהרת מצבו הרגיש והשברירי של הנער הנטוש
בהחלט שווה קריאה, במיוחד למי שנהנה מסגנונו של יאלום בספריו הקודמים, ורוצה להעמיק את ידיעותיו על שופנהאוואר ועל הטיפול הקבוצתי.
כאשר קוראים את הכתוב, מרגישים כמציצנים. מרגישים כמו זבוב על הקיר. אין כאן מסקנות מיוחדות, אין תובנות יוצאות דופן, רק המון עצב אמיתי, אנושי, ובלתי ניתן לפתרון.
ספר נפלא שמאפשר לנו לקרוא משנה פילוסופית בלי להסתבך בכיתובים קשים ושפה בלתי אפשרית
יאלום כותב בצורה די חלקה וזורמת, וכתיבתו לא רדודה במיוחד. מה שהיה רדוד בעיני זה אופי האנשים עצמם, ופה ושם גם קטעים קיטשיים יתר על המידה
ההמלצה שלי, למי שרוצה בכל זאת לקרוא, לקרוא תחילה את הפרק הלפני אחרון שבו יאלום מסביר על שיטת הטיפול, ואז לקרוא את שאר הספר.
פגישה בדיונית בין יוזף ברוייר, רופא מומחה ווינאי ומורו של זיגמונד פרויד לבין פרידריך ניטשה. את הפגישה יוזמת בחורה יפהפיה ומסתורית בשם לו סלומה. הסיפור הוא בעצם מלחמת מוחות שמקבלת תפנית מעניינת לקראת...
אהבתי את הדמויות בספר ונאנקתי אתן תחת עוניין ועוד יותר בגלל סבלותיהן מההורים הרודים בהם, מהרשויות המזלזלות בהן ומכל יחסי האנוש המזלזלים של מי שמכובד או עשיר יותר. לא היה קל לקרוא את כל זה, אך הרגשתי ש
ספר מעולה עם חווית קריאה מדהימה. הוא כתוב בכישרון רב, בשפה נהדרת, ברגישות והבנת התקופה. ספר שאי אפשר לעזוב אותו. הוא קולח, מותח ומעניין, הדמויות אמינות והתרגום אף הוא מצוין.
ספר נאה, שאילו לא היתה ה."רכילות" האישית שולטת בו, יתכן שאפשר היה אף להיות מרוצים מהאופן שבו מישהו מ"המערכת" בא ופותח לנו צוהר לעולם ששם "בפנים"...
הספר הזה נגע בי עמוקות בכל כך הרבה רבדים, מסוג הספרים שמשקפים פתאום אמיתות שידעת או חשבת עליהן והסתת הצידה כדי שלא יפריעו לך להמשיך הלאה עם חוסר הכנות ועם העמדת הפנים.
רציתי עוד, לא רציתי שייגמר כל כך מהר, לא רציתי לעבור לנובלה הבאה בכל פעם, רציתי להשאר עם זו שקראתי, להמשיך איתה ועם הדמויות שהמחברת בראה לי בשפה עדינה ופיוטית.
הספר הזה קצרצר, פחות ממאתיים עמודים, אבל לקח לי כ ל – כ ך הרבה זמן לקרוא אותו (ושום דבר בלתו), רק בגלל שכל הזמן מצאתי את עצמי מתעסקת עם דברים אחרים במקום לקרוא. לא נהניתי.
הסופרת ניסתה לקחת את סיפור חייה ולכתוב באופן אומנותי ובכך נכשלה. הסיפור שווה קריאה, אך כמסמך אומנותי הוא כושל מעט.
הוצאת גוונים., 140 עמ´.עכשיו אני מוחה את דמעותי לאחר סיום קריאת הספר. הסופר מפיח חיים באנשים ובתקופה שהיתה [פולין מחצית ראשונה של המאה ה-20], ולמרות שאיננה, משפיעה באופן עמוק על חיי האנשים כאן...
הספר משעשע, עצוב, ריאלי וכואב את כאבם של אלה שלא השתחררו מהגלות ומהשאיפה שלעולם לא נמחקה לחזור לרכושם וביתם מלפני הבריחה.
אני לא מצאתי לא קומדיה ולא שנינות בספר הזה, אלא גיבוב מעייף של מילים המתארות תחושות ושיחות. כיצד יכול להיות שמשעמום כזה, מאנשים משעממים כאלה, יוצאים עיתונים שמעניין בכלל לקרוא?
הספר כתוב בצורה מעניינת, הוא נקרא בשטף, למדתי מספר דברים על ההיסטוריה הסינית ובכך אני רואה ערך מוסף על הסיפור המעניין.
קובץ הסיפורים הזה נדמה בעיני כחיים עצמם. יהושע מטפל בכל האלמנטים הכי חשובים של חיינו בצורה מדהימה ונוגעת ללב.
נהניתי מאד מהקריאה הפעילה. מצאתי אסתטיקה רבה במבנה הרומן. ממליצה עליו בחום. ספר מיוחד במינו.
מדובר בספר שאין דרך יותר טובה להגדיר אותו ממשעמם. העלילה (שכמעט לא קיימת) משעממת, המעשים של מולכו משעממים, המחשבות שלו משעממות ואפילו הרגשות שלו משעממים
הספר מגולל סיפור מסע ימי של סוחר מגרבי לפריז שלאחר מכן הופך למסע יבשתי לוורמייזא על סף שנת 1000 לספירה. מה שמניע את העלילה היא סוגיית הביגמיה שגוררת עמה שערוריות, ויכוחים פילוסופי
ביקורת של Ayelet S:המוות כראי של החיים.מעשה תחילה בפיגוע שארע באחד משווקי הירקות של הבירה. אישה כבת ארבעים, מובאת לחדר המיון של אחד מבתי החולים, כאשר היא פצועה באופן אנוש.ניסיונותי
דווקא בגלל הביקורות הקשות, כיוון שציפיתי לספר גרוע, הופתעתי לטובה מן הספר.
אבל למרות קלות הקריאה, והשפה המלאה והנאה של יהושע, לא עזבה אותי התחושה שהספר אינו צועד לשום מקום ברור, אלא מסתובב חסר-כיוון וחסר-תכלית.
הדמויות קמות לתחיה וכל סיפור בפני עצמו מצליח לעניין ולגעת בתורו. זה לא הסיפור הכי אהוב עלי של א.ב. יהושע, אך היכולת שלו ניכרת גם כאן.
הספר קריא מאוד; מהבחינה הזו - הספר הוא הצלחה אדירה. מבחינת הסיפור - לי יש רתיעה ממנו. אבל לפחות הוא כתוב טוב, חייבים לתת לו קרדיט על זה.
רעיון נהדר שהוחמץ במידה לא מעטה, ויש באמת להצטער על כך
הדמויות מגוונות, הסיפור עצוב-שמח ויוצא דופן, ואתה פשוט נהנה לקרוא את הספר הזה
יש ל"מזל שבלול" פוטנציאל להפוך לספר פולחן בקרב צעירי ישראל. אם זה יקרה - אני לוקח את הקרדיט על היותי בין הראשונים שגילו אותו
על הכריכה האחורית נאמר שזהו סיפור אירוטי. אני חשבתי לעצמי "כן, בטח. כמה אירוטי יכול להיות ספר שנכתב בסין של המאה ה–17?". מסקנה: לא לזלזל בסינים.
ספר זה מעניק לקוראים מבט אל מאחורי הקלעים של הטיפול הפסיכולוגי ואל היחסים הנרקמים בין מטפל למטופל
המחבר, פסיכואנליטיקאי, משתמש בדמויות של ה"איליאידה" כאבטיפוס של דמויות אנושיות, ומכאן שמו של הספר ועוד כמה רעיונות יפים שעולים בו
ראה אור בהוצאת "קשת", 2005310 עמודים (לא כולל מפתח ורשימה ביבליוגרפית)ביקורת של Mנטה: במהירות מפתיעה ממש יחסית לאורכו של הספר, סיימתי במספר ימים את ספרו המצוין של יורם יובל.כמו בספרו הקודם...
לכאורה, אין נושא אפל יותר מחבורת אחיות המתעקשות ללכת אל מותן, אך הספר מספק לא מעט רגעים מחוייכים.
קליופה היא לא ילדה רגילה. היא נולדה כילדה, אך היא נושאת בתוכה גנים זכריים. הספר הוא הסיפור של קליופה, או של משפחה, או של דור, או של כל זה ביחד.
הבעיה עם מיתוסים סיניים היא, שבסין קשה להבחין מתי המיתוס מסתיים והמציאות מתחילה (עמ' 192)
אבל איך אוכל לספר את סיפור האבן? ראשית, אני לא יודע איפה הוא מתחיל, ושנית אני לא יודע אם יש לו סוף, ושלישית גם אילו הבנתי את הסוף, זה לא היה עוזר לי בכלל כי אני לא מבין את ההתחלה!
"אצמיד נא כף אל כף ואקוד לפינות תבל. שם משפחתי הוא לו ושמי הפרטי הוא יו, אבל אין לבלבל ביני לבין מחברו הנכבד של ´קלאסיקת התה´ "
זהו רומן פסיכולוגי הדן במרחק הרב בין עולם הילדות התמימה לעולמם האכזר של המבוגרים - מרחק שכולנו עשינו או נעשה.
על פניו, שום דבר מיוחד אין בספר הזה. העלילה אינה פורצת דרך והכתיבה משרה תחושת כבדות לעיתים קרובות, אבל לו בשביל ההנאה שחוויתי ממנו לא אתקמצן בהמלצה
ספר מצחיק מאוד, הלוקח את הקורא ביחד עם אלן לשני מסעות מוטרפים במקביל: ההווה בו אלן נמלט מפני המשטרה והפושעים וחובר לטיפוסים צבעוניים, והעבר – סיפור חייו של אלן, שנולד ב-1905 והתגלגל לאורך ור
זה ספר שאמנם כתוב בפשטות ונקרא בקלילות, אך בעיני הוא לא ספר להעביר איתו את הזמן. זה ספר להתעמק בו, לחשוב עליו. חובה בשביל כל מי שיש לו איזושהי זיקה לנושא המזה"ת או הסכסוך.
ספר טיסה, ספר בשביל להעביר מספר שעות מהחיים, ספר "מנוחה". אם לא הייתי אוהבת את לונדון כמו שאני אוהבת אותה, אולי לא הייתי מוצאת בספר הזה שום נקודת אור. ואולי לא.
לסיכום, הספר מרתק ויש בו הרבה מידע שלא ידעתי קודם. למרות כל הפרטים, המונחים המשפטיים והמוני העמודים, הקריאה שלו קולחת וזורמת.
הספר מספר את סיפור הסכסוך בין שתי כיתות בבית הספר- כיתה ט' 1 וכיתה ט' 2, אבל למעשה הוא מספר כיצד מתפתח פשיזם. מפחיד לקרוא.
זהו רומן היסטורי על רקע מלמת העולם השנייה כאשר קו ההגנה של הבריטים והיוונים מתמוטט וייון נכבשת על ידי גרמניה הנאצית. לצד התמונות של כפרים עולים באש אל מול יופייה הבלתי נגמר של יוון, נרקם פה רומן היסטו
סיפור של חוכמה והתפתחות, כתוב בשפה עשירה ואף מפוארת.
למי שחושש שאנו מקבלים פיקשן, לא. בנוסף לערך הספרותי והפסיכולוגי המעולה, יש לנו גם בסיס היסטורי מהמעלה הראשונה, לרבות ביבליוגרפיה עשירה.
הקשרים בין הדמויות עדינים ולעיתם עדינים מדי ולרוב אינם חזקים מספיק. כל סיפור טוב דיו כדי לעמוד בפני עצמו וגם הסיפור ברומן מעניין אך הקישור בין הסיפורים נראה מאולץ ולא טוב מספיק.
הוצאת כתר, 140 עמ´.וידוי: תמיד סברתי שראשי התיבות N.P משמעותם אין בעיה (no problem) אבל לא. הם ראשי תיבות של NORTH POINT שהוא שם של שיר (שאני לא מכירה, אבל העלה בי הירהורים על הספרות היפנית שנוטה...
אני בדיוק קוראת את "המטבח", ובעלילה יפנית כמו בעלילה יפנית הדברים מתנהלים על פני השטח באופן מינורי למדי, כאשר רוב ה"תנועה" נעשית במקומות הנסתרים מן העין. גיבורת הסיפור (לא זוכרת...
"לטאה"- ספר הזוי מעט, שאוסף בתוכו קובץ של 6 סיפורים קצרים.בספר יש נקודות של מיסטיקה, גורל, בריאות נפש ועוד.ספר נחמד, נהניתי ממנו, אם כי, כמו שאמרתי הוא בהחלט הזוי."לטאה" מאד שונה...
בספר קטנטן ומצליל ביותר, הצליח הסופר לנגוע בעדינות יפנית ראויה במלא מלא דברים מעניינים, מעוררי מחשבה, לפעמים מטרידים ולפעמים סתם מהנים
ספר ראוי ביותר שמותיר מחשבות רבות על טבע האדם, על מהות החופש האמיתי ועל שפיות ונורמליות.
כל הסיפור הוא, ברובד אפשרי, סיפורו של המילייה הנזכר, עולם הולך ונעלם במידה מסויימת וגם בזה לטעמי חלק מקסמו.
הספר נבחר לאחד ממאה הספרים הטובים ביותר ע"י השבועון "טיים" , ובצדק בעיני. לא קראתי הרבה ספרים שמתארים את הפרברים שנות החמישים ואת חורבן הזוגיות באופן כל-כך מדוייק.
אהבתי את הכתיבה, אהבתי את ההנהלות של הספר והסיפור, ולמי שלא מצפה לצופן דה וינצ'י נוסף צפויה הנאה נעימה
בספר הזה ממשיכים הגיבורים להתבגר, להתאהב ונסחפים אל תוך העולם של ממלכת בבל מעבר למטרתם הראשונית למצא את גנב התרופות מהספר הראשון
למרות שבהתחלה ניתן להרגיש השפעות מסויימות מ"חומריו האפלים" הספר תופס כיוון עצמאי, מעלה שאלות מענינות, מביא הפתעות בעלילה, ובעיקר מביא המון סקרנות לחלק הבא בסיפור.
הוצאת "כתר" (הסידרה האפורה – בעריכת שמעון אדף), 340 עמ´הכירו את חן רוזנהיים, היא גיבורת הספר. חן, אשר אנו הקוראים לומדים להכירה בכינויה "דובה", היא נערה בקצה התבגרותה, וכשאנו...
גם אם יש כאן אחיזת עיניים וגניבת דעת של הקורא, אין ספק בכלל, שמדובר בספר משובח במיוחד, מרתק ומענג, כזה הכתוב בשפה גבוהה ובניואנסים רגישים, טבולים במטאפורות קסומות ובמגע סופר מנוסה
האם התאוריות המדעיות משקפות את המציאות? האם מה שאנחנו קולטים בחושנו ובתודעתנו היא המציאות?
צבי ינאי, היה מנכ"ל משרד המדע ועורך כתב העת "מחשבות", מגולל בספר את פרשת חייו הסוערת
זהו אוסף סיפורי מד"ב ופנטזיה (למעשה כמעט כולם מד"ב) קצרים וכמה שירים של ניר יניב, מותיקי קהילת המד"ב והפנטזיה בישראל
מטרת הספר היא להציג את התובנות שעולות ממחקרים אלה על קבלת ההחלטות האנושית, ולספק מסקנות ותובנות שיסייעו לנו להיות מודעים להטיות שלנו, ושל כל אדם אחר בקבלת החלטות
בחברה הפטריאכלית בה מתרחש הסיפור אלמוס היא חריגה בנוף המשפחתי שלה, זרה בעירו של בעלה, גבוהה מדי, גמלונית ולא אהובה במיוחד...
הסיפורים ריאליסטיים בחריפות, כאילו התבונן יערי במציאות שכולנו מכירים ורגילים בה. הייחוד הוא שהוא עושה זאת בזכוכית מגדלת, ובכך מאיר זוויות אנושיות לגמרי באור מיוחד
ספר עיון מלמד ומחכים בנושא חשוב, שעדיין נחקר ונלמד על ידי מדעני מוח, ועל ידי תצפיות ומחקרים. נושא מורכב שרבות בו ההשערות והלמידה התהיה והניסוי בו נמשכים כל הזמן.
הספר כתוב היטב, לא מאריך בתאורים מיותרים, ולמרות הכל העסק לא ממש עובד. הספר הזה הוא ממש ספר טיסה קלוש, אם כי חביב.
מכיוון שכנראה לא רק בפורום הייתה לנו בעיה לזהות מי זו עינת יקיר, אלא נראה שהיא פשוט אנונימית להחריד, לא הייתה בעיה למצוא שלושה עותקים של ספרה יושבים יפה על המדף בספרייה, מיותמים ובלתי נגועים (בדקתי,...
ספר שכתוב בכל כך הרבה אהבה, בכל כך הרבה רגש, לא יכול להיות סיפור לא אמיתי. ממליצה, ממליצה, ממליצה. ממליצה מכל הלב.
ספר מאד קריא ונחמד, שחושף מעט מעט מהעולם הברסלבי של ההחזרה בתשובה מנקודת מבט חיובית, ולא כמו שרובנו (אני טועה?) נוטים לחשוב.
גדולתו של הספר שהוא מעלה בפנינו את השאלה הלאומית שלנו בלי להטיף, בלי לחנך, אלא תוך כדי סיפור פעולה קצבי ומהנה.
סיפור מסע בהודו שאני מוצא אותו שונה מסיפורי מסע אחרים בתת היבשת הזו, בעיקר, כי אין כאן את העילה של החיפוש אחרי רוחניות והארה וגם לא את העננה האופיינית של הסמים והשאנטי. הכותבת עוסקת בעיקר בהכרות עם...
במונולוג ארוך מביא בפנינו אלבר כהן את פליאתו של ילד בן 10, שאינו מבין את שנאת הגויים, האנטישמיות בת אלפי השנים.
לקרוא 108 עמודים על אהבת אם, כזו ששערה לא תמיד עשוי, שכובעה מגוחך, ששמלתה לא הולמת אותה יכולה להיות משימה לא קלה. אבל אלבר כהן כתב יפה ובסופו של דבר הספר צנום ולא מעיק.
חיים כהן, השופט העליון לשעבר (ז"ל) החליט לנתח עפ"י האוונגליונים, המסורת המשפטית היהודית והחוק הרומאי את מעצרו, משפטו (או משפטיו) וצליבתו של ישו מנקודת מבטו של משפטן
הספר הופק כולו על מנת לתת במה לנערים רבים להביע את רגשותיהם ואת התחושות בנוגע לחיילים החטופים שלנו, ולהראות שגם לנו אכפת.
זמורה ביתן: 1987 כבר זמן-מה לא הזדמן לידיי ספר-שיחות (ספר שהינו סיכום או תכתובת של שיחות בע"פ) עם נפח אינטלקטואלי ותרבותי יהודי מרשים כל כך. "שיח אחים" הוא ספר בן עשרים שנה, ועם זאת...
גלעד כותב סיפורים שנושקים למדע בדיוני, לעתידני. הסיפורים לפעמים מאוד מאוד תודעתיים ואווירתיים. לפעמים קשה להבין מה גלעד רוצה להגיד בעצם, ובכל זאת כמו במטה קסם, אני חוזר לספר שוב
כדי לא לקלקל לכם/ן את הקריאה אנסה להעביר לכם את רוח הדברים. הרומן השיבה לחיפה "عائد الى حيفا" תורגם לעברית ע"י גדעון...
בסגנון מאופק אך פיוטי מספר כספי היסטוריה משפחתית ממספר נקודות מבט של חלק מהמשתתפים בעלילה: סיפור שתחילתו טרום מלחמת העולם השניה בפולין, דרך פריז ומשם לתל-אביב וישראל.
הספר מזעזע בצורה משובבת נפש, מעורר לא מעט מחשבות פילוסופיות (חשיבות המוסר, משמעות החיים, כמה מעט התקדמנו מאז שהיינו קופים ועוד), כתוב בשנינות ואפילו על הנימה השוביניסטית בו אפשר למחול
16 סיפורים קצרים של אגאטה כריסטי
אגטה כריסטי, בכישרון כתיבה נהדר, מובילה את הקורא בנפתולי העלילה כאשר מידי פעם היא זורקת לו עצם עד הגילוי המפתיע בסוף. אני לא הצלחתי לגלות מי הרוצח, אולי בגלל שאין לי תאים אפורים.
כל תעלומה היא סיפור קצר, כאשר בפתרון משתמשת אגתה כריסטי במשל ונמשל מחיי הקשישה המתמחה בגינון, מאפה, עולם הדמיון והפנטזיה. אודה ואתוודה סגנון כזה מעייף אותי.
מעבר לחוסר הבהירות המכוון, יש בו עוד משהו עמום. לא הסיפור מוצלח בו. לא העלילה מוצלחת בו. למרות שלא זו ולא זה רעים בו. מה שתפס אותי היו משפטים בין לבין.
הספר מספר על ארבע חוסות במוסד לחולי נפש ועל השינוי שמביאה לחייהן חוסה חדשה ששמה זוהרה.זוהרה היא בחורה בת 27 מהעשירון העליון ,אשתו של מנהל בית הכלא המחוזי ששוכן בסמוך למוסד שבו היא מאושפזת לאחר ניסיון...
מדובר בסיפור פשוט, שכתוב בשפה מתחכמת, עאלק מודעת לעצמה שמקשה על התחברות לספר. אישית לא מצאתי את האמירה והפואנטה שאליה כיוון המשורר
האינטימיות החמימה של הכתיבה מכשפת את הקורא ולא מותירה לו להוציא שום הערה לגבי העלילה שאולי תגרום לו לפרוש מהספר. שווה לנסות, אולי תאהבו.
העלילה של הספר מתרחשת בחצר המלכותית של הנסיך, וגיבור הספר הוא גמד החצר שמספר את המאורעות שקורים לממלכה מנקודת מבטו. אך אל תחשבו שהוא רק צופה מהצד.
אוטוביוגרפיה של הרב ישראל מאיר לאו
הספר עושה רושם טוב: עטיפה ידידותית, הקדמה מסקרנת ופרק ראשון לא רע בכלל. כל השאר זה בערך 200 עמודים מיותרים שלא הפיקו ממני בדל הזדהות. כל משפט שני הוא קלישאה חבוטה.
זה סיפור של תקופה - תקופת הברחות האלכוהול, תקופת העיירות הקטנות. תקופה של חטא גדול שאי אפשר לדבר עליו בקול רם, אבל ההשלכות של השתיקה יהיו מרות ביותר. לי הוא נכנס ישר ללב.
על רקע התערוכה העולמית בשיקגו לארסון מתאר את החברה האמריקאית באותה תקופה, את המשבר הכלכלי, את מאבקיהם של איגודי העובדים, את המבנה החברתי.
בספר מתוארות גם מערכות יחסים משפחתיות מסועפות ומרתקות, נשאלות שאלות מהותיות ביותר גם לגבי היום.
בכל אחד מהפרקים אנו מקבלים תמונה ברורה וחדה של עולמה הלא פשוט, על משפחתה הקשה, על חוויותיה הטריוויאליות כשתיאור נכון של הסביבה האישית והלאומית מעניקה עומק ורוחב מרשימים.
סיפורה של אישה חרדית, אם ל - 13 ילדים, שבעלה מתעלל בה רק בגלל שהיא מחפשת קצת עצמאות.
לדעת לספר סיפור הוא בהחלט סוד גדול. מי שיודע וגורם לנו הקוראים לקרוא בעניין מההתחלה עד הסוף, כבר זוקף לזכותו ככותב, נקודות רבות.
אן התבגרה, היא פחות תמימה, יותר דעתנית. היא לומדת על בשרה שלא מספיק לחיות בבקתה בלב פארק מרהיב כדי לחיות חיים בריאים ונקיים. הזיהום הסביבתי מגיע אליה. היא מחליטה לפעול.
הסופרת מתארת את חייה בפארק אדירונדק בצפון מדינת ניו יורק, בבקתת עץ ללא חיבור לחשמל, באזור שבו 3 חודשים בשנה אין שלג. היא ניחנה באישיות כובשת, נשמה חופשית, צעירה, סקרנית, אוהבת
המשותף לשלושת הסיפורים הללו, לדעתי, הוא הסוף המוחמץ שלהם. כל אחד ואחד מהם היה יכול להיות טוב הרבה יותר, אם הסוף היה מהודק יותר, קולע יותר, פוגע יותר. אבל זה לא המצב.
התרשמתי מניסוחיה הנשיים, הבוטים, של המחברת, המוליכה את הקורא למעמקי הואגינה, לצירי הלידה ולרוחניות נשית מודרנית מחד, ואל נבכי הפילוסופיה הבוברית, מאידך.
הספר כתוב היטב, ליילה מעוררת חמלה, רחמים והזדהות, הסיפור אמין, אנו לומדים על עלובי החיים, על 'האנשים הלא נראים', זונות, פועלים ללא גרין קארד, מהגרים לא חוקיים
הספר מהנה ועלילתו טובה מספיק על מנת לגבור על הפגמים שבו. אחרי שסיימתי אותו התחלתי לחשוב על חברתנו שלנו, כמעט 40 שנה אחרי שהספר נכתב, ועל איך הפמניזים שבו דוגלת הכותבת השפיע עלינו.
להירי מתארת את גיבוריה בעדינות וברגישות, תוך שהיא מביטה בהם הן בעיניים הודיות והן בעיניים אמריקאיות. ספר עדין ונוּגֶה, שנכנס ללב ותופס שם מקום משלו עבור כל אחת מדמויותיו.
הסיפור לא זורם, העלילה לא מעניינת והמחשבה בורחת למקומות אחרים, הכתיבה פשוטה ומזכירה עשרות אם לא יותר ספרי מתח בינוניים מינוס שנמצאים בהמוניהם בכל חנות.
ההקדמה ובניית הדמויות ארוכה מדי לטעמי. ההתייחסות לאירועים ההיסטוריים קצרה מדי אבל הספר הוא ספר מתח טוב כמו שרק ג'ון לה-קארה יודע לתת .
סיפור טוב מאוד, מעניין ואמין ברובו (גם ברוב קטעי השחמט הלא רבים שבו), הכתיבה טובה למרות כמה מקומות שקצת מאכיל בכפית אבל זה לא הפריע לי יותר מדי, סה"כ הרגשתי כאילו קראתי סופר מנוסה
מטרת הסופר היא לצייר, בצורה שתהיה נאמנה למקור ונלעגת בעת ובעונה אחת, את אמונותיו של המעמד הבינוני-גבוה.
ספר ריאליסטי, מורכב, עמוק וייחודי, מדובר בספר מקורי ביותר, שלא שואב שום רעיון מספרים פנטסטיים למיניהם, דוגמת שר הטבעות ואליס, ובמיוחד שלא מכתבי הקודש הנוצריים.
"ילד מלחמה" הוא סיפור התבגרות טעון מאוד מבחינה רגשית. ג'וס הצעיר, המבולבל, שאיבד את האמון בכולם ובעיקר בעצמו, בכל זאת מוצא לעצמו דרך אל לבם של אחרים.
מי שאהב את "ילד מלחמה" סביר מאוד להניח שיאהב גם את "צלילת אש", שמכיל אותה אווירה רגשית אינטנסיבית, דמות ראשית מתוסבכת אבל מעוררת אמפתיה, ועם הרבה תפאורה מד"בית צבעונית.
לאנשים שלא מחפשים לקרוא ספר קליל ורוצים ללמוד דבר או שניים ובפרט לאוהבי הביוגרפיות והמתמטיקה, דיוויד לוויט בהחלט עשה תחקיר מעמיק ומגיש בפנינו ספר מז'אנר הפרוזה הביוגרפית המשובחת.
הסופרת לוקחת אותנו ממקום נחות למסע של גילוי וחוויה מתקנת לאשליה. מורכבותן של הדמויות עשוי רקמות עדינות בסיטואציות גסות. גם לקראת הסוף כשנדמה שכבר הכל חתום וגמור, מצפה הפתעה
הוצאת עברית, 333 עמ'תמצית הרומאן מובאת בפיסקה הראשונה של הספר."שנתיים אחרי מות אמי, התאהב אבי בגרושה אוקראינית בלונדינית וזוהרת. הוא היה בן שמונים וארבע והיא בת שלושים ושש. היא התפוצצה בתוך...
אף אחד ממספרי הסיפור אינו חף מפגמים. כולם אנושיים. לכולם יש מעלות, גם כשהם פגומים, לכולם יש פגמים, גם כאשר הם טובים.
אוסף של מבחר אגדות שקשורות לצמחים השונים שאנחנו יכולים למצוא בקלות בארצנו הקטנטונת. העיבודים הם עכשוויים, ובסוף כל סיפור ישנה "תעודות זהות" בוטניות בהן אפשר למצוא מידע כללי על הצמח
הנה ספר ילדים עם מבנה קצת שונה ועם הרבה בלגן. אבל בלגן חיובי מאוד! כשמתחילים לקרוא כאן לא חייבים להתחיל מההתחלה וגם לא חייבים לסיים בסוף.
הספר מסופר ביד אמן, אבל כתוב ביובש כאילו לומר שזה מה שיש לספר ואין צורך להיות מלודרמטי יתר על המידה. קיראו ודעו מה היה ולרגע אל תשכחו שהגדר כמו החופש אינם מתאימים לבני אדם
בכל הסיפורים נסוך אותו קסם כתיבה המאפיין את לוי: כתיבה לא מתלהמת, רזה, בהירה, לא מתיפייפת. הכתיבה כרגיל מענגת ומרתקת וכל האוהב לקרוא את כתביו של לוי יקרא גם את זה.
כל עדות יכולה לשפוך אור על הרוע מזוית אחרת. לכל ניצול הזכות לספר את סיפורו. אבל אף אחד לא עשה את זה כמו פרימו לוי.
"הטבלה המחזורית" היא אוסף של סיפורים קצרים שיחדיו יוצרים למעשה את האוטוביוגרפיה של לוי, ויותר משהיא מספרת את סיפור חייו, היא מספרת על האנשים שפגש במהלכם.