תסמונת טוראט - כתבה בחדשות על בית חולים נס ציונה - אילנה אמא של שי
פורומים - רפואה ובריאות - תסמונת טוראט|
עכשיו ב-FLIX
שדר טלויזיה  עידן189 הסטנדאפיסט ואמן החיקויים יקוטי לירן לא רוצה להפסיק להדהים והפעם ...
זמן: 03:46
צפיות: 288
|
מאד מופתעת הייתי לראות את התכנית אודות - מאת שביקבי"ח בנס-ציונה, בעיקר לאור העובדה שזהו מקום מאד מומלץ (כמובן רק כשצריך ולא בתור קייטנה). לאורך השנים אני מכירה רבים וטובים אשר טופלו במקום ויצאו כאשר מצבם השתפר ויכלו לחזור לחיי קהילה במצב תקין. אף לאחרונה הבעתי את דעתי בנדון. לדעתי האישית - כאשר אין מנוס, ואין ברירה אחרת, טוב שיש מסגרת אשפוזית אשר נותנת טיפול ומענה לצרכים הטיפוליים המיוחדים על מנת שהילד יהיה תחת מעקב תרופתי צמוד. ידוע לי שיש גם מסגרת לימודית במוסד הרפואי, פעילויות, יצירה, הופעת אמנים ועוד ועוד.... נכון שהכתבה היתה מאד "שחורה" ועויינת. הילדים סיפרו את "חוויותיהם" מהמקום. בוודאי שלהיות מאושפז בבית חולים, כל סוג של בי"ח, זאת "חוויה" לא הכי נעימה. בקיצור , שרק נהיה בריאים. כל ילדינו וילדי כל העולם. ואמרו אמן!!! משביק עוד בתפוז אנשים עוד בתפוז אנשים ראיתי אתמול בלילה את הכתבה. - מאת השגיא(יש שידור חוזר של "יומן" במוצ"ש) מיד כשאמרו על מה הכתבה, קראתי לזוגי וצפינו ביחד. האמת??? מעבר לכותרות המבטיחות זעזוע, לא היה שם כלום! ממש כלום!!! הרי ברור לכל בר דעת שילד שמגיע לאישפוז במקום כזה צריך טיפול שונה. חזק ואינטנסיבי יותר. גם יוצר הכתבה ,מיכה הדר, לא באמת ראה או שמע עדויות קשות. הוא אמר באופן כללי שזה מקום עצוב... (מישהו חשב אחרת?), שהוא הרגיש מתח. בעיקר בגלל שלכל מקום שאליו הלכה המצלמה הוציאו את הילדים. (הגיוני ,לא? -יש חוק צנעת הפרט..) ראיינו 2 אימהות שעדותה של אחת מהן נראתה מפופקת למדי והשניה, למרות שנשמעה אמינה יותר, לא דיברה על אלימות אלא על הלעטה בתרופות. חסר לי מאוד האיזון בכתבה. זו היתה כתבה של אוירה לא של עובדות. אנחנו יודעים ומכירים שיש למקום הזה גם הצלחות עד כדי הצלתן של משפחות שלמות. מדוע לא נערך תחקיר מקיף ובו ראיון עם אמא אחת או יותר שילדה/תה ניצל בשל המקום הזה...? בקיצור, הסתכלנו אחד על השניה, עיווינו את הפרצוף ואמרנו: "קשקוש בלבוש". ואני אומרת חבל! כי אם באמת יש שם אלימות או מעשים שלא יעשו, הייתי מאוד רוצה שיחשפו אותם, ולא יעשו כזאת כתבה מטומטמת שאין בה כלום.... מה שקרה שם, זה פשוט מזעזע!! - מאת smailieולא הייתי צריך את "מעריב" ואת "יומן" בשביל זה. לפני 20 שנה, עברתי את זה בעצמי ע"י מדריכים ואנשי צוות, שלמרבה הצער עדיין מסתובבים באופן חופשי. לא קרה שם כלום?! אולי נכניס אותך ואת זוגתך (היא לא "אשתך" במקרה? אה... שכחתי. היא שלך רק למטרה מסויימת מאוד, כנראה. מה אתם? משפחה אלטרנטיבית, יע'ני?) לתוך חדר בכוח, ניתן לכם זריקה ואז נגיד שזה היה הכרחי ושזה לא עד כדי כך מזעזע. וזאת תהיה התגובה שלי כלפי אדישות למה שמתרחש במקומות כאלה, גם להבא. שלום לכולם - מאת y a e l c 1נכון באמת סיוט.מי שלא עבר את זה לא יכול להבין מה קורה.עברנו את זה אבל אנחנו מקיבוץ ואפשרו לנו לקחת אותו כל יום אחרי העבודה ונסענו שעתיים הלוך ושעתיים חזור עם עוד ילד בבית. הוא אושפז כי לא היה מאוזן תרופתי וזה היה הברירה האחרונה שהיה ואל תגידי היה אפשר לעשות אחרת כי חברה תמיד אחרים יודעים יותר טוב.הוא עבר סיוטים ואנחנו עברנו סיוטים.נכון כל מה שהיה כתוב שם נכון היה אימא שהחליטה שהיא מוציאה את הילדה ותוך 24 שעות הילדה כבר הוחזרה לבי"ח כי הצוות החליטו שלא הספיק הטיפול(היא אושפזה מרצון של ההורים) לא הספיקו להגיע הביתה וכבר היה צו בית משפט. נכון יש אשפוזים שהם ע"י צו אבל המקרה שלנו היה מרצון לעזור לילד ולבוא לאיים עליו שאם הוא לא יואכל ארוחת ערב הוא לא יורד לבית הספר. אין אפשרות לצאת מהדלתות זה ממש סגור וילד שלא הסתכל אף פעם לטלוויזיה ופתאום מכריחים אותו גם אחרי שעשה אבחונים שמראים שהוא לא יכול לשבת ולהתרכז יותר מעשרים דקות אז מעניין איך בעצם הוא לא יתפרץ. תאמינו לי לא מוציאים משם בקלות רב. נכון יש שיחות עם עובדת סוציאלית כל שבוע ואוי אם לא באים כבר משהו לא בסדר עם ההורים. גם אם משהו קרה עם אחד מהצוות ואת מנסה להסביר אז תמיד התשובה היא יש הרבה ילדים ואין מספיק מטפלים או מה לעשות כנראה שהילד התפרע. הבן שלי ישב ב"חדר מחשבה" לחצי שעה הסיבה כמעט הקיא מהביצים והריח של הגבינה הלבנה שהיה לידו ביקש להזיז ודחפו לו מתחת לאף והוא פשוט איבד את זה התפוצץ ואז קראו לרופא תורן ומזלו שהיינו כי איימנו שחסר יתנו לו את הזריקה. מספיק פעם אחד קיבל את הזריקה וזה היה הסוף רק על זה דיבר כל חמשת החודשים שהיה שם. העיקר לא הצליחו להחזיק נעמד יותר משבוע ללא תרופות. אחרי שבוע ראו שהמצב כל כך נורא בלי תרופות שישר נסינו תרופה אחרת שלמזלנו עבד. אז מי שכל כך בטוח שאין שום בעיה שם כדאי שינסה קודם כי זה באמת זוועה איך שהצוות מתייחס בגועליות להורים. מצטערת לנו זה ממש לא היה נעים ועד עכשיו יש לבן טרואמה. זהו להפעם פשוט הייתי חייבת לענות. מקווה למצוא שכולם בסדר להת יעל מהדרום זה ממש ממש נכון, יעל! - מאת smailieהגעתי לשם, בגיל 6.5, בגלל בעייה X ובמקום להתמקד בה בצורה עניינית, היו עסוקים שם בלמצוא אצלי כל - מיני בעיות חדשות וסיממו אותי בתרופות, שהשלכותיהן ניכרות עד היום. היה שם מדריך בשם שמעון, שדרך - קבע היה מושך לי בשיערות ומטיח את ראשי בקיר. מדריך אחר בשם יוסי סאסי, היה צועק ומכה על דברים של מה בכך. פעם אחת ראיתי אותו מחרים לילדה שעון - יד ומשקפי ראייה, בתור עונש (מדובר בבריון, המזכיר בצורתו את קוף הגורילה, אבל כנראה שהתנהגותו זו היא בלתי הפיכה. הוא קיבל את התכונה הזאת כבר ביום שחתכו לו את הצינור שיצא לו מהפופיק: אמא שלו - הזקנה יה - בה - בה - צעקה. ודוד שלו, שהיה רב גדול, מלמל פסוקים מתחת לזקן והשמיע קולות של כבש בחדר השני. בטח החליטו לקרוא לו יוסף, על שם סבא שלו שהיה אדם חולה: שכב במיטה, שתה תה והשתעל עד הרגע שבו רופא קבע את מותו). בטח היום הוא כבר יצא לפנסיה והוא מתנדנד על הערסל וקונה גלידה לנכדים ומתנה אהבים עם אשתו היפה והאהובה כוכבה (שהיא בסך - הכל זקנה תימניה עם מטפחת, שבטח סובלת מכל - מיני מחלות). אבל כאן זה לא נגמר: עד כיתה י"ב הייתי במסגרות שונות של החינוך המיוחד ורק בגיל 27, אחרי מאבקים שנמשכו שנים (לא שנתיים ולא שלוש, אלא יותר) הצלחתי להשיג תעודת בגרות. אשמח אם תגובתי לא תצונזר. תודה. (נוראיות, מיותרות בהחלט ופוגעות של החינוך המיוחד) אני ממש מבינה ומחבקת - מאת תיקי וזיו שגןאת כל מי שהיה שם ונפגע...אך באמת ישנם גם סיפורי הצלחה ...שם במקום הנורא הזה..מצליחים גם עם ילדים שבמקומות אחרים הרימו ידיים... (לא ראיתי את התכנית ועל כך אני מצטערת)...נכון שבסה"כ קשה לנו לראות את הזוועה...ולדעת שמטפלים בילדינו ביד נוקשה...ולפעמים בא לנו להתפוצץ אך ישנם באמת מקרים של הצלחות לא מבוטלות שאותם סביר להניח לא הביאו בכתבה. כך שבטוח ישנן דעות שונות ומגוונות...ומי יתן שלא נצטרך להגיע לידי נסיון. עוד בתפוז אנשים איפה בדיוק הרימו איתי ידיים?! - מאת smailieנשלפתי לשם ישר מגן הילדים. מראש לא נתנו לי סיכוי והשקיעו מאמצים כדי לתייג אותי כמקרה קשה בכל מחיר. אגב, מנהל המחלקה שאישר את אישפוזי שם (לזכותו ייאמר שלא באופן מיידי, אבל גורמים ממשרד החינוך הפעילו עליו לחץ וגם ההורים שלי נכנעו והעדיפו שלא להיאבק, כפי שנודע לי כעבור שנים) היה ד"ר אברהם ג'ורג' סקלי. מישהו זוכר איך הוא גמר? קיבל סרטן וירה לעצמו כדור בראש (ועל זה נאמר: לא נורא. קורה...). smailie היקר, - מאת ניקרקרקרמה שעברת מחריד ומצמרר. יישר כך על כך שאתה כה פעיל, רהוט ומוכשר. כולי תקווה שהזכרונות המזעזעים שלך יהיו מקור להנעה חיובית. יישר כח smailie אני מבינה אותך - מאת תיקי וזיו שגןאך יחד עם זאת כעסך ואולי בצדק מופנה אולי למקום הלא נכון.... הרי אם "נשלפת לשם מגן הילדים" זאת אומרת שמצבך דאז היה אולי קשה יותר...ואני הייתי בודקת טוב טוב אחורה בזמן...מה היו ההמלצות של הגננת...פסיכולוג...פסיכיאטר...הוריך הרי לא יעלה על הדעת שכולם שגו...ואם כן זה שווה בדיקה ואולי אף תביעת נזיקין אם עד כדי כך נפגעת שם. אז איך קרה שזה לא נגמר שם? - מאת smailieוגם אחר - כך לא קיבלתי הזדמנות ללמוד במסגרת החינוך הרגילה? הגעתי לשם בגלל שהייתי אלים כלפי ילדים אחרים, הייתי מתבודד ונפנפתי בחפץ באופן בלתי רצוני (אגב, הבעייה הזאת עדיין קיימת!) תוך שאני ממציא סיפורים בקול רם. מרגע ש"נס -ציונה" שמו עליי את ידיהם, זה פשוט היה כדור - שלג ובגלל הרישום בתיק כל מקום פסל אותי אוטומטית (כולל הצבא). אפילו יום אחד לא ניסו לראות איך אני מתפקד בכיתה רגילה!! וההשלכות נמשכו גם אחר - כך, כי כשרציתי להשלים בגרות והדבר הצריך היעדרויות מן העבודה בקיבוץ, ישר אמרו לי: "אתה רואה שאתה לא כמו כולם? תראה לנו עוד אחד שלא עובד 8 שעות ביום בגילך וחי על חשבון אחרים" (אם לעבוד 3 משמרות בשבוע במפעל, נחשב "חי על חשבון אחרים"). וההורים שלי היו תמימים לגבי זכויותיי, או סתם עייפים מלהיאבק. אם כולם צדקו, אז איך זה שכבר כמה שנים (אחרי שהפסקתי ביוזמתי) אני לא תחת מעקב או טיפול והמשטרה לא תפסה אותי עושה משהו מסוכן או בלתי שפוי? וחוץ מזה, בהחלט! אני בטוח שיש כאן עילה לתביעה משפטית נגד המערכת (אגב, תביעה כזאת, אם תהיה, לא תהיה תקדימית, ככל הידוע לי). יעל יקרה, - מאת ה צ ו ל ל ת הצהובהאני משערת שהמקום אכן נורא... הרי בכל מקום סגור שבו אנשים שולטים באנשים אחרים, הם ינצלו לרעה את הכוח. בטח ובטח כשהם יכולים פשוט לסמם את הילדים חסרי-האונים שנתונים למרותם. נראה לי שחייבים להתקין שם מצלמות, כדי שאנשי הצוות ידעו שהם נתונים לביקורת כל הזמן. אבל מצד שני, איך את מצפה שיתייחסו לילד, שכדברייך: "ביקש להזיז את הביצים והגבינה, ודחפו לו אותם (דווקא) מתחת לאף, והוא פשוט איבד את זה והתפוצץ"? הרי ילדים לא אמורים "לאבד את זה ולהתפוצץ", גם לא כשדוחפים להם אוכל מסריח מתחת לאף. האם את מצפה שינסו להסביר לילד במילים עדינות ש"זה לא יפה להתפוצץ"? ומה יקרה מחוץ לכותלי המוסד הזה, אם לא יציבו לו בכוח גבולות? לדוגמא, כשהילד הזה יקבל רישיון נהיגה, ומישהו לפניו לא ייסע מספיק מהר, האם גם אז הוא "יאבד את זה ויתפוצץ"? ולאן זה יוביל אותו ? דיברתי מתישהו עם אב שאישפז את בנו במקום הזה, והוא סיפר שהם הצליחו להפסיק לחלוטין את התקפי הזעם של הילד... גם הוא סיפר שהם התנהגו לילד בצורה מאוד לא נעימה ("אילפו אותו"), אבל מצד שני, הם הצליחו ללמד אותו להתנהג באופן נורמטיבי... והם הצילו לו את החיים, כיוון שקשה לתפקד כשאתה סובל מהתקפי זעם... ככה שאני לא יודעת... נראה לי שיש מקרים שאין ברירה... מצד שני אין לי מושג, לא מכירה את המקום... ומאחלת לכם שלא תזדקקו יותר אף פעם ל"שירותיהם"... ומאחלת את זה לכולנו. עוד בתפוז אנשים ואם הילד מדבר ככה, זו סיבה להיות אלימים? - מאת smailie"לאבד את זה ולהתפוצץ"?! מזה את עושה עניין??? אז אולי נכניס למקום כזה כל נהג שמקלל בכביש? אולי נכריז על כל אחד שמתבטא בגסות או ידוע כקריזיונר כלפי הזולת כעל מישהו שאנשי מקצוע צריכים להציב לו גבולות? חוץ מזה, עד שהילד הזה ירצה להשיג רשיון נהיגה, בטח יעברו כמה שנים טובות. לא? ילד נורמלי משתמש, בד"כ, באוצר מלים תוקפני ואין שום סיבה להפעיל כוחניות כלפי כל מה שנראה למישהו מאנשי הצוות טיפה "שובב" או כעסני. ועוד לגבי רישיון נהיגה: אם הוא ייצא לעולם החופשי, כשמצבו לא טוב, הוא ייכשל הרבה לפני - אבל הרבה לפני - שהוא יחזיק בידו את הרשיון: התנהגותו תהיה לקויה בטסט, בהמתנה להרשמה, בדרך לשיעורים או בזמן מבחן התיאוריה. אני הייתי שם, לא עזרו לי מי יודע מה ובטח לא תרמו שום דבר לאיפוק שלי, שהייתי צריך אחר - כך לרסן אותו ממש בעצמי ולהיכנס לפרופורציות, גם כאשר ממש הוציאו אותי משלוותי. והיום אני מרשה לעצמי "להיכנס" חופשי בחלאות, ללא ייסורי מצפון. ראי את ההודעות הקודמות שלי בשירשור ותביני בדיוק עד כמה "עזרו" לי שם. ובכל זאת, אני לא מסכימה איתך, - מאת ה צ ו ל ל ת הצהובהכיוון שאני סבלתי מאלימות של ילד אלים, שלא ריסנו אותו. בכיתתי היה ילד שהיה חוטף התקפי זעם על ימין ועל שמאל. כשהיינו בכיתה ב', הוא פצע אותי ברגל כיוון שמשהו עיצבן אותו. זו היתה כמובן רק ה"סנונית הראשונה"... עד סוף כתה ד' הוא הספיק לפתוח ל-2 ילדים את הראש, לבעוט במורה או שתיים, ולהכות בצורה ברוטאלית כמעט את כל ילדי הכיתה. למה "כמעט"? - כי אחת הילדות הביאה את אחיה הגדול, ש"שבר את העצמות" לאותו ילד. ומאז הוא לא הרים עליה יד. אפילו אצבע לא הרים עליה. אני למדתי מהעניין הזה לקח חשוב: באלימות לא מטפלים ע"י מילים יפות והתנהגות מתחשבת. כשמישהו נוהג באלימות כלפי סביבתו, צריך לרסן אותו בכוח. אפילו אם לאלימות הזו היתה "סיבה" לכאורה (שמו לו אוכל מסריח מתחת לאף, ולכן הוא התפוצץ"...) אל תשכח, שהקורבנות האמיתיים במקרה כזה הם אלו שסובלים מהאלימות שלו מחוץ לכותלי המוסד... סמייל תודה על איחולייך - מאת השגיאאם תתגברי על כעסך עלי ועל הצורך שלך לאחל לי כל מיני דברים רעים, תיראי שהתייחסתי לכתבה ביומן. לא למה שכתוב במעריב ולא למה שקורה במוסד. התייחסתי למה שראו ב"יומן"!!!! והבעתי את צערי על כך שהכתבה היתה כתבה מוזרה! ללא עובדות!! ללא איזון ! לדעתי אפילו ללא תחקיר!! מצטטת לך את סוף דבריי: "ואני אומרת חבל! כי אם באמת יש שם אלימות או מעשים שלא יעשו, הייתי מאוד רוצה שיחשפו אותם, ולא יעשו כזאת כתבה מטומטמת שאין בה כלום...." רק למקרה שלא קראת כמו שצריך, מה שכנראה נכון. מעבר לכך אני מצטערת על מה שקרה לך לפני 20 שנה. הלוואי ואף ילד לא עבר ולא יעבור את זה. אני אישית מכירה 2 ילדים שממש ניצלו שם. 'צטערת... נרגעת??? או שכדאי שאני אכתוב את זה שוב? אה ועוד משהו.... - מאת השגיאאנחנו באמת משפחה אלטרנטיבית. לא מכירה עוד אחד נפלא כמו הזוגי שלי... תשאל פה את החבר'ה... גלית שלום שוב - מאת y a e l c 1אני חיבת להגיד שלא הכל סיוט וזה נכון מצילים ילדים שם זה באמת עוזר להרבה ילדים אבל כניראה שזה לא ממש מה שאנחנו היינו צריכים אבל שוב זה כניראה תקופות טובות שיש אנשים טובים או להיפך אז לא הכל ורדים אך יש שם בעיות ויודעים את זה אך לא מודים בזה כי פוחדים מכל החשיפות שיש היום שוב אם הבן שלי לא היה מגיע אז הוא גם לא היה מצליח להתאזן תרופתי ושוב מעגל לא נעים וכמו שכתבנו הוא בפנימיה מאד טובה והוא לומד בדרכים אחרות ומאד שמח וזה לא מילה שאני משתמשת כל כך בקלות כי יש לנו בעיה לשמח אותו להת יעל מהדרום עוד בתפוז אנשים מתנצל! - מאת smailieבאמת הוצאתי קצת מהקשרה את תגובתך. זאת אומרת, חשבתי שאם אמרת שלא הראו שום דבר מיוחד, משמעו שלדעתך באמת לא קורה שם שום דבר מזעזע. אני פשוט רגיש לכל אדישות בנושא הזה. כשמישהו ציני לגבי עדויות על המתרחש בין כותלי מחנות הריכוז האלה, הדבר מעורר אצלי תגובות שאיש לא יכול לצפות מראש (בערך כמו מה שיעשה אורי אבנרי אם תפגיש אותו עם מאיר כהנא, או אם מישהו יעיז להזכיר באוזני סבא שלי את אנשי הלח"י). ואגב, מה מקורו של הכינוי "השגיא"? את בחורה גבוהה? בגלל זה? - מאת השגיאהלוואי שהייתי גבוהה. ממוצעת לחלוטין. השגיא נוצר אחרי שנרשמתי בשם "שגיא" שזה ראשי תיבות של בני משפחתי. (ש-שי זה הטוראטניק החמוד שלי, א- בנותיי אופיר ואביב, ג- זו אני גלית. י- זה הזוגי האלטרנטיבי..) כנראה שהשם היה תפוס ונדחיתי. תוך כדי הרשמה הנקתי את בתי הקטנה והיא תקתקה עם הרגל מרוב שמחת ההנקה, ה'. ונכנסתי. אז החלטתי כבר להישאר כך. בכל מקרה ברוך הבא. גלית סמיילי חביבי, אני מבינה שלפני כ-20 שנים - מאת שביקאושפזת בנס-ציונה. אנ רוצה להבהיר, ואינני סנוגורית של בי"ח זה או אחר, שלפני שנים אכן, הגישות הטיוליות והידע היו שונים בתכלית מאשר כיום. עד לפני שנים אחדות גם ידעתי שהמקום "קשה" ומאיים ומפחיד. אך בשנים האחרונות חל שינוי בחשיבתי ובעמדתי לגבי המקום בעיקר לאור היכרותי עם ילדים ומשפחות אשר טופלו במקום זה ובהצלחה רבה. הילדים חזרו למשפחתם ולקהילה עם איכות חיים נורמטיבית. כל הגישה היא שונה לחלוטין ההבנה כיום שונה לחלוטין. אני הכרתי גם אשה עם טוראט אשר אושפזה במוסד זה בהיותה נערה. לא היה ספק שהמקום אינו תאים לה. אך המידע לא היה קיים. איש מהרופאים דאז לא הכירו טוראט מהו ושיש בכלל דבר כזה. סמיילי חביבי. היום זה אחרת. וטוב שכך. בברכה שביק לכולם - מאת קליק 4למי שנוגע בדבר,החוק לגבי אישפוזים השתנה מ- 1995 ,אז באמת היה מדיניות של לשכב כמה שיותר זמן בבה"ח היום המדיניות היא לשלב ולשקם בקהילה. יש הרבה דברים חשובים שצריך לקרוא ולדעת בחוק לזכותו של האדם. בבתי חולים אלו הורים צריכים לקרוא ולעמוד על הזכויות של המאושפז. אפשר למצוא את החוק באינטרנט אם אני זוכרת תחת הכותרת המדריך לאזרח או משרד הבריאות. במידה העובדות אכן יסתברו כנכונות - מאת גובליניתבמסגרת בדיקתה של הועדה - אזי, אין כל ויכוח וצריך להביא את האחראים לעונש. אבל חשוב להביא מספר נקודות למחשבה: א. ישנם מקרים כה קשים, בהם ההורים פשוט אינם מצליחים להשתלט על הילד, אשר מסכן את עצמו או את הסביבה או את שניהם - מה האלטרנטיבה במקרים אלו? הורים ואחים מוכים? ילדים שנפלטים מכל מסגרת אפשרית? ב. כאמור, ישנם מקרים מוכרים בהם הטיפול הצליח להחזיר את הילדים למסלול. זו עובדה שקשה להתווכח איתה. ג. הכתבה עושה רושם חד-צדדי, ולא סתם הכתבת מצאה לנכון לראיין דווקא את הגברת אלה שנר מעמותת "מגן לזכויות אנוש". מדובר בעמותה שהוקמה על ידי הכת הסיינטולוגית, אשר שמה לה למטרה להילחם בחירוף נפש ובכל אמצעי נגד כל טיפול פסיכיאטרי. והם ממש לא לוקחים שבויים ופועלים בשיטות של הפחדה. ומי שממש רוצה להכיר את הכת הסיינטולוגית והתנגדותה לטיפולים הרפואיים - מוזמן להיכנס לקישור. בכל מקרה ובלי קשר לכתבה - אפשוז פיסיכאטרי הוא חוויה איומה ויש לעשות כל מה שניתן על מנת להימנע ממנה. לכן, המסקנה האישית שלי, היא שעל ההורים פשוט להילחם בחירוף נפש ולמנוע בכל דרך את ההכרח לאשפז את הילד. את זה ניתן לעשות רק על ידי מתן טיפול מונע משולב; טיפול פסיכולוגי (רגשי והתנהגותי), כולל הדרכה להורים יחד עם טיפול תרופתי מאזן במידת הצורך. מסך המקרים המוכרים לי - זה הטיפול היעיל ביותר שיכול להציל את הילדים מאישפוז. עוד בתפוז אנשים עכשיו כשקראתי שאלה שנר הסיינטולוגית שם - מאת חגית35הבנתי את המגמה שהריחה לי מהכתבה זו שטיפת מוח יותר גרועה מכל שוק חשמלי או זריקת הרגעה הגב' אלה שנר וחבר מריעיה מהכת הסיינטולוגית יעשו הכל להשמיץ את מוסד הפסיכיאטריה כי זה מה שעושים הסיינטולוגים בכל העולם לא לשלוכח שהם מנסים למכור סדנאות ומפיצים פרופגנדה אסורנה בקרב ילדים בבתי ספר ועושים הרבה יותר גרוע ממה שהם מטיפים כנגדו והכל במסווה של עולם ללא אלימות ושלום בעולם וכו' מה שהסייטולוגים עושים במרמה כתבתי פה בעבר שקרה לי לגבי הצעת עבודה פיקטיבית שניגשתי בעקבות מודעת דרושים בעיתול של חברת השמה שעדיין מפרסמת אגב ומפילה ברשתה עוד תמימים מחפיש עבודה כמוני - שמה U-man , הדרשתי למבחן בן 200שאלות, שעוד במהלכו היה נראה לי לא כשורה שאני נשאלת על מאפיינים של בעליל הפרעות נוירו פסיכיאטריות כגון - טוראט! אוסידי! ADHD! הפרעות חרדה ודכאון! הבנתי כשיצאתי ששמשהו לא כשורה והבנתי אח"כ (העתקתי כמה שאלות מהר על פתק ותרגמתי לאנגלית והתחלתי לחפש באינטרנט) ואז מצאתי!!! הניסוח נלקח מפורשות מהשאלון אוקספורד של הכנסייה הסיינטולוגית וכל מי שענה כמוני (והיו שם עשרות כמוני שהגיעו כביכול להתראיין לעבודה ונפלו על השאלון הזה) אז כל אחד מהאנשים הללו בודאי חשף את שמו וכתובתו וכו' וזה פשוט פגיעה חמורה בצנעת הפרט- ועוד במרמה. כי הם לא באמת חברת השמה. הבנתי שעניתי בעצם על שאלון אוקספורד של הכנסייה הסיינטולוגית - דיווחתי למשרד העבודה אתם חושבים שהם לא מפרסמים ופועלים עדיין? אז הפוסל במומו פוסל - אלה שנר פסולה ועמה כל ריחה של הכתבה הזו בעיני ראיתי את הסרטון וזה ממש נראה לא טבעי - מאת חגית35הדוקטורית שולמית לוריא תקישו בגוגל ותמצאו מי היא בזמנו היתה תוכנית מבט שני בנושא ריטלין וארחו גם את אלה שנר כמובן והיא הביאה אותה כמייצגת את העמדה הסיינטולוגית כביכול והפאזל הזה מתחיל להיסגר כולו על כתבה מבויימת לרוח הסיינטולוגיה כנראה הכתב מגוייס אליהם אני ממש לא זקוק לסיינטולוגים - - מאת smailieכדי לדעת שהריטאלין הוא דבר רע. אני מאוד מקווה, שבקרוב יהיה תיעוד נוסף בעיתונות לגבי התעללות בילדים ע"י אנשי צוות טיפולי בבתי - חולים פסיכיאטריים, רק שהפעם זה כבר לא יהיה עם מעורבות של גורמים מכת הסיינטולוגיה. שירות מועיל להעלאת הנושא לסדר היום הם בוודאי לא עושים. עוד בתפוז אנשים smailie ריטלין הוא לא "דבר רע" וגם - מאת גובליניתלא "דבר טוב"... ריטלין הוא רק עוד אמצעי טיפולי ויש הרבה ילדים עם ADHD שהתרופה הזו ממש מצילה את חייהם. כי דווקא המקרים בהם הורים לא מוכנים "לסמם" את הילדים שלהם - אלו רבים מהמקרים שמגיעים לאשפוז. כי, פשוט, זו האלטרנטיבה להיעדר טיפול הולם ב- ADHD... בדיוק כמו שילדים שסובלים מסוכרת חייבים להזריק אינסולין, אחרת יגיעו לאשפוז... או כפי שילדים שסובלים מאסטמה חייבים לשאוף בריקלין... בכל מקרה, אני מסכימה איתך שמסיונריות הסיינטולוגית מחטיאה את המטרה, שהיא להגיע למצב שיהיה כאן טיפול פסיכיאטרי מתקבל על הדעת... ההפחדות שלהם רק יוצרות אנטגוניזם ולא מקדמות את המודעות בכלל. פשוט, בגלל שהם צובעים הכל ב"שחור-לבן", או "טוב ורע" - והאמת (מה לעשות...) נמצאת איפה שהוא באמצע... הכוונה שלי,כמובן - מאת גובליניתשהאלטרנטיבה להיעדר טיפול הולם במקרים הקשים של ADHD, היא בלית ברירה - אשפוז של הילד... לי הריטאלין לא עזר בכלל. זה רק הזיק לי - מאת smailieהחמיר את בעיות הריכוז, הרדים אותי במשך היום וגרם לי לעוויות ולתופעות לוואי (נקישות שיניים; ללקק כל דבר; גרפס'ים) יותר חמורות מכפי שהיו לי קודם לכן. וכשתופעות הלוואי החמירו, האם המומחים שטיפלו בי העלו את האפשרות שהמינון או אפילו התרופה עצמה רק מזיקים לי? מה פתאום?! היו מענישים אותי בתגובה בלי למצמץ אפילו! ("הנה עוד פעם הילד הזה שעושה גרפסים כל הזמן. הוא אף - פעם לא ילמד!" וכו'). ולפחות בעניין הזה מישהו במערכת היה צריך לתת את הדעת (ובינינו? גם את הדין...). לא בדיוק הבנתי את המסר - מאת smailieאני עדיין לא מכיר לגמרי את פירושם של כל האייקונים. רק' לפני חודש, מישהו גילה לי בפעם הראשונה ש(: פירושו "חיוך". עוד בתפוז אנשים זה חיבוק וזהעוד חיבוק - מאת ניקרקרקרחיבוק על כל הזוועות שעברת חיבוק על כל החיבוקים שלא קיבלת ועוד אחד על הרהיטות יוצאת הדופן שלך, על החוכמה, על הרגישות ועל הכישרון. נכון, למרבה הצער - יש ילדים שמגיבים ממש - מאת גובליניתלא טוב לריטלין. מצד שני - כפי שציינתי, יש כאלו שהתרופה עוזרת להם (כמו הבן שלי, שהתרופה ממש הצילה אותו). ונכון עוד יותר - שלא כל הרופאים נוקטים את הזהירות הראויה במהלך טיפול תרופתי. גם בזה כבר נכווינו - ראה כאן. אבל - אל תשכח, שמדובר באירועים שתרחשו לפני שנים רבות. בעידן האינטרנט וחופש המידע - ההורים יכולים (וחייבים) לבדוק טוב, טוב כל המלצה טיפולית... אני רק יכולה לקוות שהפורום הזה מהווה כתובת להתלבטויות ולספקות של הורים שזקוקים לכך ובכך יוכלו למנוע מהילדים שלהם את החוויות הקשות שאתה מתאר... מה שאתה חווית זו פשוט התעללות ואני מסכימה איתך שצריך לתת על זה את הדין. אבל - בשביל לתת את הדין - מישהו צריך להתלונן. האם אתה וכן והאם יש לך כוחות לכך? אני יכולה רק להצטרף לחיבוקים של "קרקרית" ולאחל לך שתוכל להשאיר את כל הרע מאחור ולהחליט שכל זה לא יפריע לך להמשיך קדימה - כי הכוחות שלך פשוט מעוררים הערצה אני מתכנן לתבוע את המדינה - מאת smailieאבל רק בעוד כמה שנים, אחרי שאשרת בצה"ל ואשיג תואר שני. לא יהיה לי לא את הזמן ולא את הכסף, כל עוד אהיה עסוק בשני היעדים הנ"ל. אגב, לפני כמה שנים (כשהייתי בן 19) פניתי לד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד (גוף מיותר לחלוטין, שלא עזר עד היום לאף - אחד) והוא דחה אותי על הסף. חירב'ש איזה משהו על "חוק התיישנות". חוץ מלהראות את פרצופו מעל מסך הטלוויזיה, לקמט את המצח ולומר בטון נחוש: "אין ספק שהדברים מזעזעים ביותר", הוא מסוגל לעשות עוד משהו? אה, כן... אולי לערבב את הקפה בבוקר ולהתניע את האוטו. אבל למישהו אחר עם סיפור דומה הוא עזר ודאג לייצוג משפטי חינם, גם בגיל 35, כפי שפורסם בכתבה בעיתון "הארץ", לפני מספר חודשים. האמת היא שאני מציעה לך להפנות את - מאת תיקי וזיו שגןכל האנרגיות לכתיבת ביוגרפיה.... בכתיבת הספר... א' לבטח תפרוק זעמך ב' יהיה תיעוד מדרגה ראשונה למען יראו ויראו ג' והכי חשוב זה שלמרות הכל תצליח להוכיח לכל מי שהתעלל בך בעבר ...הנה אני כאן שפוי וחכם ומצליח כנגד כל הסיכויים . עוד בתפוז אנשים במקום נקמה (או דין צדק) - הוכחה - מאת שרון מירושליםעל ידי עצם ההצלחה, שכולם טעו בשיפותם אותך או בהתייחסותם אליך. רעיון הספר - רעיון מצויין! כל נפגעי היחס האטום/מתנשא/בור וכו' יכולים לאמץ את הגישה הזאת. זוהי מין נקמה חיובית שכזו, שמפנה את האנרגיה לעשיית משהו חיובי לעצמך, במקום לשקוע בכעס ומרירות. כעס ומרירות גם מזיקים למערכת החיסונית ולריכוז ולכל המערכות. זה אולי שלב הכרחי,( וכאן המקום להוציא קיטור,) אבל צריך למצוא הכוחות להתקדם לשלב הבא. מחכה לקרוא את הפרק הראשון... אבל איך בדיוק אוכל להוכיח - מאת smailieאם אפילו לצה" לא מוכנים לקבל אותי? הפטור הזה הוא "1:0" לטובת אלה שתייגו אותי. לא? אז דבר ראשון, המטרה הז א ת צריכה להיות מושגת (אחרי שאת היעד של השגת תואר ראשון כבר השגתי). קצת קשה לי להאמין - מאת תיקי וזיו שגןשיגייסו לצה"ל אדם בגיל שלך...ולא בגלל "התיוג" שבגללו לא גייסו אותך. ואינני חושבת ששירות בצה"ל הוא זה שיקבע את גודל הצלחתך...להיפך אני חושבת שהוכחת לעצמך ולכולם שאתה מסוגל להצליח, והנה "תואר ראשון" לא בא ברגל ....הלווווווווווווו להתעורר זה טוב שיש לך שאיפות קדימה אני מעריצה את זה אצלך אבל לעולם אל תמעיט בהישיגיך אני מקווה שאיכשהו תצליח לערער על הציון כי סה"כ נקודה אחת בממוצע מפרידות בינך לבין המלגה לתואר השני....אולי כדאי כאן כן לנצל את הבעיה שממנה סבלת ולו על מנת להשיג הקלות כלשהן - לך תדע מה צופן בחובו העתיד... מצטרפת לדבריה של תיקי ב-1000 - מאת גובליניתאחוז רעיון הספר הוא מצויין והגיוס לצה"ל הוא כבר מזמן לא קריטריון לשומדבר... כפי שכבר כתבתי - אתה אמנם יכול להילחם על גיוס לצה"ל, אבל לדעתי חבל על האנרגיות. את אלו חשוב שתקדיש להתפתחות האישית שלך ולריכוז מאמצים לבניה ולצמיחה אישית - כמו, תואר שני או כתיבת ביוגרפיה למשל... עוד בתפוז אנשים רעיון רע בהחלט... - מאת smailieכדי שיכניסו אותי עוד פעם למסגרת של אנשים עם בעיות התנהגות וקשיי השתלבות בחברה? כדי שעובדת סוציאלית תלווה את סדר היום שלי ותפקח לי על חיי החברה? כבר הייתי בסרט הזה... תאמינו לי! אעבוד משמרות כפולות כדי לממן לעצמי איבחון ולא אפול עוד פעם בשום מלכודת שתנציח את הרישום המתייג. בוודאי ישנן דרכים אחרות ובטוחות יותר, כדי להשיג את ההתאמות. |
